Loading AI tools
מהנדס בניין ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריכרד גבריאל פָּסוֹבסקי (Pasovsky; 1887?, בוהמיה, אוסטריה – 9 במאי 1981, ה' באייר תשמ"א,[1] חיפה) היה מהנדס בניין ישראלי, המהנדס הראשון של המשרד לעבודות ציבוריות ("סולל בונה"), מבוני תל אביב הקטנה בשנות ה-20 והיו"ר-המייסד של אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל.
ריכרד פסובסקי נולד בבוהמיה שבאוסטריה (לאחר המלחמה בצ'כוסלובקיה, כיום צ'כיה), בנם של יוסף ורוזה, ילד צעיר במשפחה יהודית מרובת ילדים. בשנים 1906–1913 למד בבית הספר הגבוה הטכני הגרמני הקיסרי-מלכותי (K. K. [=Kaiserlich-Königliche] Deutsche Technische Hochschule) בפראג, ובינואר 1914 עמד בבחינות הסיום והוסמך כמהנדס בניין.[2] בנעוריו נמשך לתנועה הציונית והצטרף לאגודת סטודנטים ציונית בפראג שעם חבריה נמנו הוגו ברגמן, מקס ברוד, הדודנים פליכס ולטש ורוברט ולטש ופרנץ קפקא.[3] בעשור השני של המאה ה-20 בנה מספר גשרים בשווייץ וכן בית דואר בציריך.[3] הוא נישא לחיה צֶקֶנדורף (Zeckendorf; 1888–1948[4]), ובני הזוג היו הורים לשני בנים ובת.
לאחר מלחמת העולם הראשונה החליט להגשים את שאיפותיו הציוניות ולעלות לארץ ישראל ולבנות אותה. בשנת 1920 עלה אליה לבדו והשתקע בתל אביב, וכעבור שנה הצטרפה אליו משפחתו.[5] בארץ פגש בהוגו ברגמן, מכרו מפראג, שהיה מקורב לראשי ההסתדרות; הלה הציג אותו לדוד רמז, מנהל הקואופרציה הקבלנית במשק הבניין שהחלה להתארגן אז – "המשרד לעבודות ציבוריות" (לימים "סולל בונה"), שנוסד ב-1921 בעקבות ועידת היסוד של ההסתדרות – ופסובסקי התמנה למהנדסו.[3] כאשר חיפש פסובסקי אדריכל עבור המשרד לעבודות ציבוריות, התוודע ליוסף ברלין, שעלה ב-1921 ועבד כמנהל עבודה בבניית בית הכנסת הגדול בתל אביב;[3] הוא הציע לו להצטרף למשרד, ובינואר 1922 התמנה זה למנהל הלשכה הראשית של המשרד וכאדריכלה הראשי.[6] כך החלה עבודתם המשותפת של השניים במגזר הציבורי והפרטי, שנמשכה עד 1929: ברלין היה מופקד על התכנון והביצוע האדריכליים, ופסובסקי על התכנון והביצוע הקונסטרוקטיביים. בסוף 1922 הוקמה ביוזמתו של פסובסקי אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים (=המהנדסים והאדריכלים) הארצישראליים. פסובסקי היה יו"ר האגודה הראשון, כשלצידו ברלין כסגנו (שבבחירות שנערכו בראשית 1923 החליפו ברלין כיו"ר),[7] והוא הִתווה את מסגרותיה של האגודה ויזם את חוקתה המקצועית הראשונה.[8]
בשנת 1923 הוקמה קואופרציית הבנייה "סולל בונה", כפי שהוחלט בוועידה השנייה של ההסתדרות (פברואר 1923). "סולל בונה" עבדה תחילה לצד "המשרד לעבודות ציבוריות", ובראשית שנת 1924 החלה לפעול באופן עצמאי. כעבור חודש, בפברואר 1924, פרשו ברלין ופסובסקי מהמשרד לעבודות ציבוריות והקימו משרד תכנון עצמאי בתל אביב: "ברלין את פסובסקי – ארכיטקטים ואינג'ינרים". בתחילה המשיכו השניים בעבודה על מיזמים שהחלו במשרד לעבודות ציבוריות, ובתוך שנה החלו לקבל עבודות עצמאיות ומשרדם היה לאחד מהפעילים, המבוססים[9] והחשובים בתל אביב (ואולי אף החשוב שבהם).[7] לדברי החוקר ברוך רביד, שני השותפים השלימו זה את זה בתכונותיהם ובכישוריהם: "פסובסקי [...] היה איש עסקים מוכשר והצטיין ביצירת קשרים. הוא היה זה אשר, פרט למילוי תפקידו הטכני כמהנדס, השיג עבודות למשרד, עמד בקשר עם המזמינים וניהל את המשא ומתן הכספי עמם. ברלין היה, על פי הגדרתו של פסובסקי, אמן-בוהמיין הפועל על פי מצבי רוח והשראה."[7] השותפות בין השניים הייתה פורה מאוד, והם תכננו ביחד בתי מגורים ומבני ציבור רבים. בנוסף לתכנון, המשרד עסק בפיקוח על בנייה (בין היתר פיקח על בניית בית הספר "תחכמוני" ברחוב ליליינבלום, שתכנן אלכסנדר ברוולד).[7] בשנות פעילותו של המשרד עבדו בו כשרטטים מי שבהמשך היו אדריכלים מובילים בארץ ישראל – יוסף נויפלד, זאב רכטר, אריה שרון[7] ובנימין אנקשטיין.[10]
בשנת 1924 היה פסובסקי מועמד בקבוצת המרכז במפלגת "ההתאחדות של הבלתי מפלגתיים" לבחירות הראשונות שנערכו לעיריית תל-אביב, שנקבעו ל-20 בינואר 1924.[11] בראש הקבוצה עמדו מאיר דיזנגוף וישראל רוקח.
בין המבנים בתכנונם של ברלין–פסובסקי:[12]
.jpg)
בינואר 1929 התמנה פסובסקי לחבר הוועדה לבניין ערים של מחוז הדרום.[17] זמן קצר לאחר מכן, בראשית אותה שנה, שב עם אשתו וילדיו לצ'כוסלובקיה, לפראג, בשל המשבר הקשה בענף הבנייה בארץ ומצבה הבריאותי של אשתו.[18][19] כך הגיעה לקצה שותפותם הפורייה של פסובסקי ויוסף ברלין (ברלין המשיך לנהל את המשרד לבדו, ומ-1931 עם בנו זאב).
המשפחה התגוררה בפראג עד 1935, אז שבה לארץ ישראל והתיישבה בחיפה.[19] (בשואה נספו ארבעה מאחיו ואחיותיו עם משפחותיהם.)[20] פסובסקי המשיך בעבודתו כמהנדס, שימש כמהנדס העיר רמת גן והיה ממתכנני העיר נהריה.[8] לצד עבודתו, כיהן כיו"ר ארגון עולי צ'כוסלובקיה[5] והיה מראשי תנועת מכבי העולמית.[8] עם קום המדינה הצטרף לאגף התכנון במשרד העבודה[8] כמומחה להערכת מסים בבתים חדשים[3] (שמאות מקרקעין), עד פרישתו לגמלאות.[8]
לאחר שהתאלמן מאשתו חיה ב-1948,[4] עבר עם בתו לתל אביב.[19] בהמשך נישא לפרידל (פרידה) והיה נשוי לה עד מותו.[1] בתל אביב התגורר ברח' בן-יהודה, בבית שתכנן מגידוביץ', והוסיף להיות פעיל מאוד גם בשנות השמונים לחייו.[3] בערוב ימיו, בשנות ה-70, עבר שוב לחיפה, ושם נפטר בשיבה טובה ב-1981, בגיל 94.[8] הותיר את אשתו פרידל (פרידה) (נפטרה ב-2007) את שלושת ילדיו וכן נכדים.
בנו דניאל פסובסקי (נפטר ב-2010) היה מהנדס.[8] בנו יוסף ("פפו") מילוא (1916–1997) היה במאי,[21] מייסד התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, חתן פרס ישראל לתיאטרון (היה נשוי לשחקנית והמורה למשחק ימימה מילוא; בתם היא הציירת אורנה מילוא). בתו ורדה תמיר (נולדה ב-1924)[19] היא גרפולוגית שכיהנה כגרפולוגית הראשית של משטרת ישראל.[8]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
