רוברט דה נירו (באנגלית: Robert De Niro; נולד ב-17 באוגוסט 1943) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר מתוך 9 מועמדויות ושני פרסי גלובוס הזהב. כמו כן, קיבל את פרס מרכז קנדי ב-2009 ואת מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ברק אובמה ב-2016.
במהלך שנותיו הראשונות בעולם הקולנוע דה נירו כיכב בחמישה סרטים שכיום נמנים מהגדולים בכל הזמנים:
- "רחובות זועמים" (1973) - דרמת פשע בו דה נירו מגלם מאפיונר מתחיל בשוק ההימורים הניו-יורקי שמצפצף על חוקי העולם התחתון. הסרט מהווה את שיתוף הפעולה הראשון של דה נירו עם הבמאי מרטין סקורסזה.
- "הסנדק 2" (1974) בבימוי של פרנסיס פורד קופולה. דה נירו, שדיבר איטלקית במהלך כל הסצנות שלו, משחק את אותה הדמות שמרלון ברנדו גילם בחלק הראשון של הטרילוגיה, על תפקיד זה זכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
- "נהג מונית" (1976) - בשיתוף הפעולה השני שלו עם הבמאי מרטין סקורסזה, דה נירו מגלם אדם בשם טראוויס ביקל, יוצא מלחמת ווייטנאם, החי בצורה סגפנית בניו יורק הישנה, ומלאת פשיעה וזנות, תוך שהוא אינו מסוגל לשאת את כל "הליכלוך ברחובות".
- "צייד הצבאים" (1978) - אפוס אלים ובלתי מתפשר בן 3 שעות אודות מלחמה ופטריוטיות, וההשפעה שלהם על קהילת מהגרים קטנה בארצות הברית.
- "השור הזועם" (1980) - דרמת ספורט בשחור-לבן המספרת את הסיפור של ג'ייק למוטה, מתאגרף מצליח שההתנהגות האלימה שלו באה לידי ביטוי גם מחוץ לזירה. סקורסזה ביים ודה נירו עזר בהפקה ובכתיבת התסריט, ואף זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
מאז תקופה פורצת-דרך זו השתתף דה-נירו במספר גדול של סרטים, חלקם זכו להצלחה כגון "החבר'ה הטובים" "אופטימיות היא שם המשחק" והקומדיה "פגוש את ההורים".
דה נירו נולד בעיר ניו יורק שבארצות הברית. שני הוריו עסקו באמנות, אמו וירג'יניה אדמירל עסקה בציור ואביו בציור ופיסול. הוריו התגרשו כשהיה בן 3 ואף על פי שאימו גידלה אותו, בילה זמן רב גם עם אביו, שגר בקרבת מקום. דה נירו הצעיר פקד בתי ספר רבים, ציבוריים ופרטיים, עד שבגיל 16, עזב לבלי שוב, כדי ללמוד משחק. דה נירו הוקסם מסרטי הקולנוע והמשחק היווה עבורו מעין מפלט מביישנותו. את הופעתו הראשונה על במה ערך כבר בגיל עשר בהצגת "הקוסם מארץ עוץ" בבית הספר בו למד.
דה נירו למד במחיצת שניים מגדולי המורים האמריקאיים למשחק, סטלה אדלר ולי סטרסברג.
בשנת 1963, כשהיה בן 20, הצטלם לסרטו הראשון "The Wedding Party", של הבמאי בריאן דה פלמה, אך הסרט יצא לאקרנים רק שש שנים מאוחר יותר, בשנת 1969.
שני סרטיו הבאים היו אף הם בבימוי דה פלמה, אך הפריצה לתודעת הקהל התרחשה רק ב-1973, בהופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר של איגוד המבקרים של ניו יורק, על תפקידו בסרט "פעימות לב" (Bang the Drum Slowly). באותה שנה שיתף פעולה לראשונה עם הבמאי מרטין סקורסזה בסרט "רחובות זועמים". שותפות זו עם סקורסזה הביאה ברבות השנים לכמה מהופעותיו הבלתי נשכחות של דה נירו בסרטים: נהג מונית, קזינו, ניו יורק, ניו יורק, השור הזועם, מלך הקומדיה, החבר'ה הטובים ופסגת הפחד.
לפרס האוסקר היה מועמד תשעה פעמים וזכה פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1974 בקטגוריית 'שחקן משנה' על תפקידו ב-"הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה, ובפעם השנייה בשנת 1980 בתואר 'השחקן הטוב ביותר' על תפקידו ב-"השור הזועם", עליו גם זכה בפרס גלובוס הזהב.
מועמדויות נוספות לפרס האוסקר הם על תפקידיו ב"נהג מונית" (1976), "צייד הצבאים" (1978), "התעוררות" (1990), "פסגת הפחד" (1991) "אופטימיות היא שם המשחק" (2012), "האירי"(2019) ו"רוצחי פרח הירח"(2023).
בשנת 1993 פנה לראשונה לבימוי, בסרט "סיפור מרובע ברונקס" בו גם כיכב, וב-2006 ביים את הסרט שומר המדינה. בשנים האחרונות השתתף דה נירו, למורת רוחם של המבקרים, במגוון קומדיות ("בואו נדבר על זה", "שואוטיים", "סבא בהפרעה" ואחרים).
ב-2009 קיבל את פרס מרכז קנדי מידיו של הנשיא ברק אובמה ובינואר 2011 הוענק לדה נירו פרס גלובוס הזהב על מפעל חיים. ב-2016 העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[1]
בשנת 2016 שיחק בדרמת האגרוף "ידי האבן" לצידם של אדגר רמירס, אשר, וג'ון טורטורו.
בנובמבר 2016 דווח שדה נירו ישתתף בסדרת טלוויזיה בת 20 פרקים שיביים דייוויד או. ראסל ושמה "The Nix" לצידה של מריל סטריפ. שכרו הוערך בכ-750,000 דולר לכל פרק בסדרה.
באוקטובר 2019 דה נירו שיחק בסרט "ג'וקר" את מוריי פרנקלין קומיקאי בעל תוכנית אירוח שנערץ על ידי ארתור פלק. באותה שנה הוענק לו פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים.
בין השנים 1976–1988 היה נשוי לדיאן אבוט, ממנה נולד בשנת 1978 בנם רפאל, וכן אימץ את ביתה מנישואים קודמים. בשנת 1995 נולדו לדה נירו תאומים (בעזרת אם פונדקאית) מחברתו לחיים אז טוקי סמית'. ביוני 1997 התחתן עם גרייס הייטאואר, אשר ממנה נולד לו בן במרץ 1998. ב-2011 נולדה לו בת נוספת בעזרת אם פונדקאית. בשנת 2018 נפרדו דה נירו והייטאואר. בשנת 2023 דה נירו חשף כי לאחרונה נולד לו ילד נוסף.[2] רומנים אחרים מפורסמים של דה נירו כללו את הדוגמניות נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, הזמרת ויטני יוסטון והשחקניות אשלי ג'אד ואומה תורמן.
פרס אוסקר
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
British Academy of Film and Television Arts Awards
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס גלובוס הזהב
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרסי האמי לבידור בפריים-טיים
מידע נוסף שנה, סרט/סדרה ...
סגירה
פרס גילדת שחקני המסך
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
AACTA Awards
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס הקומדיה האמריקני
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
American Movie Awards
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
Blockbuster Entertainment Awards
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
Boston Society of Film Critics
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
Christopher Award
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
Detroit Film Critics Society
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס פטל הזהב
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרסי הסרטים של MTV
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
איגוד המבקרים האמריקני
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס סטלייט
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
פרס סאטורן
מידע נוסף שנה, סרט ...
סגירה
מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
סגירה
- רוברט דה נירו, ברשת החברתית פייסבוק
- רוברט דה נירו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- רוברט דה נירו, באתר AllMovie (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר Metacritic (באנגלית)
- רוברט דה נירו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- רוברט דה נירו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר Discogs (באנגלית)
- רוברט דה נירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
"נהג מונית: מלחמת וייטנאם חייה במונית של דה נירו": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
- אן הורנדיי, הוושינגטון פוסט, בואו נדבר על זה, באתר nrg, 2 בינואר 2010
- איי.או סקוט, הניו יורק טיימס, ריאיון עם רוברט דה נירו, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2012
- דודי כספי, המאפיונר הנצחי חוזר, באתר ישראל היום, 20 בספטמבר 2013
- נעמה רק, שור מזדקן, באתר מאקו, 21 בינואר 2016
- מייקל שולמן, ניו יורקר, טראמפ, MeToo#, גבריות ועתיד הקולנוע - רוברט דה נירו מדבר על הכל, באתר הארץ, 11 באפריל 2019