שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
12 שנים של עבדות
סרט אמריקאי/בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
12 שנים של עבדות (באנגלית: 12 Years a Slave)[1] הוא סרט קולנוע אמריקאי/בריטי בבימויו של סטיב מקווין, משנת 2013[2]. תסריט הסרט נכתב על ידי ג'ון רידלי, והוא מבוסס על אוטוביוגרפיה באותו שם (אנ') מאת סולומון נורת'אפ (אנ') משנת 1853[3]. בסרט משחקים צ'ואיטל אג'יופור, מייקל פסבנדר, בנדיקט קמברבאץ', פול דנו, פול ג'יאמטי, לופיטה ניונגו, שרה פולסון, בראד פיט ואלפרה וודארד.
Remove ads
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בקולורדו ב-30 באוגוסט 2013, שם זכה לביקורות מהללות. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-18 באוקטובר באותה שנה והוא יצא בישראל ובממלכה המאוחדת בינואר 2014. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר מתוך תשעה להם היה מועמד: פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשחקנית לופיטה ניונגו ופרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור כותב הסרט ג'ון רידלי[4]. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב, בקטגוריית סרט הדרמה הטוב ביותר[5], בשני פרסי באפט"א ופרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית שחקנית המשנה[6].
Remove ads
עלילה
סכם
פרספקטיבה
בשנת 1841 סולומון נורת'אפ הוא אדם חופשי אפרו-אמריקאי המתגורר עם אשתו ושני ילדיו בסרטוגה ספרינגס שבמדינת ניו-יורק, בתקופה בה העבדות התקיימה עדיין במדינות הדרום. הוא מתפרנס מעבודות נגרות ומנגינה על כינור. יום אחד הוא מוזמן על ידי שני נוכלים, להופיע בקרקס אולם השניים מסממים אותו ולאחר מספר ימים הוא מוצא את עצמו כבול במכלאה סגורה, לאחר שנמכר לעבדות.
סולומון נשלח לניו אורלינס, שם הוא מאמץ בעל כורחו את השם "פלאט". בתחילה הוא מנסה לומר שאינו עבד אלא אדם חופשי שנחטף, אולם הוא מוכה קשות, מאוים שאם ימשיך לדבר כך יומת ומשלים עם גורלו. היחס אליו ואל שאר העבדים הוא כאל בהמות וכמוהם הוא נכפת באזיקים במעבר ממקום למקום, אבל מצליח לשרוד, בזכות יחסו ההוגן יחסית, של ויליאם פורד, בעל חווה, שקנה אותו כרכוש לכל דבר, לעבודת קטיף הכותנה ברוב שעות היממה.
אלא שהנגר הגזען המועסק בחווה כשכיר, מתחיל להציק לסולומון, מכה אותו בטענה שזנח את עבודתו והתחצף אליו. בין השניים מתפתחת תגרה, שבה הוא מנסה להרוג את סולומון בתלייתו על עץ. למזלו של סולומון, מנהל העבודה במטע מונע זאת, אך מותיר שעות את העבד התלוי למחצה, לפות בחבל סביב צווארו כשרגליו נוגעות רק בקושי בקרקע הבוצית. העבדים האחרים לא מעזים לעזור לו מפחד על חייהם ורק אחת מהם משקה אותו עד שפורד מגיע ומציל אותו. בהמשך מוכר פורד את סולומון לאדווין אפס (Epps) רק כדי להרחיקו מהגזען המתנכל. לפני העברתו מגלה סולומון לפורד את סוד חטיפתו מהצפון, אך זה נמנע ליידע בכך את הרשויות ולסייע לחילוצו.
אפס מציב לעבדיו רף של 200 פאונד כותנה ביום, בעוד שאחת מהנשים, פטסי, מצליחה לעקוף בהספק עבודתה את כל הגברים. אשתו של אפס, מארי, מקנאה על היחס המועדף שנותן בעלה לפטסי, ומורה לו להיפטר ממנה, אך הוא מסרב, ובהמשך מתברר שאפס אונס את פטסי כמעט מדי לילה לעיני שאר העבדים. עקב מכת תולעים בגידולי הכותנה, אפס משכיר את עבדיו זמנית לשופט המקומי, פארקר, המתייחס אליהם כראוי. במהלך עבודתו, מקבל ממנו סולומון הצעה, לנגן בכינור במסיבה כלשהי, ואף מקבל על כך תשלום. כשהעבדים חוזרים לחווה, לעונת הכותנה הבאה, מטמין סולומון את הכסף בגזע עץ, מאחר שהחזקתו (או כל רכוש אחר) אסורה לעבדים, הנחשבים כרכוש בעצמם, ועלולה להביא לענישה מחמירה. האדון אפס ממשיך לאנוס את פטסי, ובאחד הימים היא פונה לסולומון בעיניים דומעות, ומתחננת שייקח אותה לנהר ויטביע אותה שם, כיוון שאינה יכולה להמשיך ולסבול, אלא שסולומון מסרב וטוען שזהו חטא כלפי אלוהים, ושהוא חושש שייענש על כך בחומרה.
עם הזמן מצטרף לחווה פועל שכיר לבן, שעבד בעבר כמנהל עבודה במטעים, והפך לקוטף כותנה בעצמו, בעקבות התמכרותו לאלכוהול. הוא חושף את ליבו בפני סולומון על מצבו הכלכלי הקשה, עקב התמכרותו. סולומון נותן בו אמון, מציע לו את הכסף שקיבל מהשופט פארקר, כדי לשלוח למשפחתו בצפון הוראות להעביר אליו מסמכים על היותו אדם חופשי שיש לשחררו. אלא שהפועל רק רצה בכספו, גילה את תוכניתו לאפס, שסלומון בקושי הצליח לשכנעו כי הפועל השתיין שיקר, וכך ניצל.
השנים חולפות ושיגרת הקטיף המפרכת ממשיכה, כולל הצלפות על מה שנחשב מבחינת האדון כ"אי-ציות" להוראותיו. באחד הימים נעלמת פטסי למספר שעות, אפס מחפש אותה, ייתכן שכדי לאנוס אותה, ומאבד את שלוותו כאשר אינה נמצאת. כאשר היא חוזרת מהחווה הסמוכה, אליה יצאה ללא רשותו, הוא רותח מזעם. פטסי מתחננת על חייה, מסבירה שהיא בסך הכל הלכה לקבל שם סבון שמארי מונעת ממנה, אלא שאפס מורה לעובדיו להפשיט את פטסי ולקשור אותה ערומה לעץ, ומורה לסולומון להצליף בה. סולומון החושש לחייו מכה אותה אך נמנע מלעשות זאת במלוא כוחו. אפס מאיים כי אם לא יצליף בה סלומון כנדרש, יהרוג את כל העבדים שבטווח ראייתו, אך לבסוף מתייאש אפס, לוקח את השוט מידיו של סולומון וממשיך להצליף בפטסי, עד שעורה נבקע ומדמם.
כעבור כעשר שנים מאז חטיפתו של סלומון מגיע לחווה של אפס עובד לבן שכיר, חדש, בשם סמואל באס. סולומון עובד עמו על בניית מתקנים חדשים במקום. באחת הסצנות פונה אפס לסמואל באס, ומפציר בו לנוח ולשתות מים עקב החום הלוהט. סמואל מוחה על שהדבר הוצע לו, בעוד העבדים ממשיכים לעבוד בצמא. אפס כועס על ההשוואה בין אדם לבן לבין העבדים חסרי הזכויות שהם רכושו, ובתגובה, מוחה סמואל כנגד אפס על התנהגותו המשפילה עם עבדיו. תעוזתו של סמואל, שהגיע מקנדה, שבה העבדות אינה חוקית, מביאה את סלומון לחשוף גם בפניו את נסיבות חטיפתו ולבקש שוב לכתוב לידידיו בצפון, כדי שייפנו לרשויות החוק עם המסמכים המעידים על מעמדו כאדם חופשי. הפעם הדבר מצליח, סמואל שולח את המכתב, ולאחר שעזב כבר את החווה, מגיע השריף, ועמו השופט פארקר, כשברשותם המסמכים המוכיחים כי סולומון נורת'אפ מוחזק כעבד בניגוד לחוק. חרף התנגדותו של אפס, משוחרר סולומון, וחוזר למשפחתו. בסצנת הסיום, סולומון נורת'אפ, לבוש כבר בחליפה, נכנס בליווי המשטרה לביתו, ופוגש לראשונה מזה 12 שנים את אשתו, ואת ילדיו שגדלו ובגרו בלעדיו.
ספרו של סולומון נורת'אפ, שנכתב כאוטוביוגרפיה על 12 שנות עבדותו, אינו מציין את קורות אשתו וילדיו באותן שנים של ציפייה מבלי שידעו על גורלו. בשנים הבאות הביא למשפט את חוטפיו ועוזריהם, אך לרוע מזלו, באותה תקופה מנע עדיין החוק עדות של שחורים נגד לבנים, וכך הפסיד במערכה המשפטית הממושכת שניהל בוושינגטון ובניו-יורק נגד חוטפיו ובעל המכלאה שחמקו לבסוף מעונש. סולומון הפך גם לפעיל מרכזי במלחמה נגד העבדות, עבר בכל רחבי צפון מזרח ארצות הברית, נאם בנושא וסייע גם למחתרת שהבריחה עבדים מהדרום לצפון המדינה או לקנדה.
בכתוביות שבסוף הסרט מוסבר שנורת'אפ היה רק אחד משחורים רבים שחיו חופשיים לאחר בריחתם למדינות הצפון וחלקם נחטפו והוברחו בחזרה לעבדות בדרום, אבל היה מהיחידים שהצליחו להשתחרר ולחזור לביתם. נסיבות מותו ומקום קבורתו של נורת'אפ נותרו עלומים עד היום.
Remove ads
צוות השחקנים
- צ'ואיטל אג'יופור – סולומון נורת'אפ
- מייקל פסבנדר – אדווין אפס
- לופיטה ניונגו – פטסי
- שרה פולסון – מארי אפס
- בנדיקט קמברבאץ' – ויליאם פורד
- בראד פיט – סמואל באס
- פול דנו – ג'ון טיביס
- אדפרו אודוי – אלייזה
- פול ג'יאמטי – תאופיליוס פרימן
- גארט דילהאנט – ארמסבי
- סקוט מק'ניירי – בראון
- טאראן קילאם – המילטון
- אלפרה וודארד – האריט שו
- קוובנז'ניי ווליס – מרגרט נורת'אפ
קבלה
סכם
פרספקטיבה
הכנסות
נכון ל-7 בינואר 2014 הסרט הכניס 38,546,140 דולר בארצות הברית בלבד. בשבוע הראשון להפצתו הוא הכניס 923,715 דולר ב-19 אולמות קולנוע. במשך השבועיים הבאים הסרט שיפר את ביצועיו עם הכנסות של כ-6.5 מיליון דולר. הפצתו של הסרט הורחבה ל-1,100 אולמות קולנוע ב-8 בנובמבר 2013.
ביקורות
הסרט זכה, הן מהקהל והן מהמבקרים, לביקורות מהללות ובפרט על משחקם של צ'ואיטל אג'יופור[7], מייקל פסבנדר ולופיטה ניונגו, על עבודת הבימוי של סטיב מקווין, על הפקת הסרט ועל התסריט המעובד. הסרט זכה לציון של 95% מהאתר "Rotten Tomatoes" על סמך 377 ביקורות וציון של 97 מתוך 100 מאתר "Metacritic" בהתבסס על 46 ביקורות.
פרסים ומועמדויות
Remove ads
קישורים חיצוניים
סכם
פרספקטיבה
אתר האינטרנט הרשמי של 12 שנים של עבדות- 12 שנים של עבדות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", באתר נטפליקס
"12 שנים של עבדות", באתר AllMovie (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", באתר Metacritic (באנגלית)- "12 שנים של עבדות", באתר אידיבי
- "12 שנים של עבדות", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"12 שנים של עבדות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- שני ליטמן, ההיבט ההיסטורי של "12 שנים של עבדות", באתר הארץ, 15 בינואר 2014
- יניב מגל, "אנו עדיין סובלים מהשפעות קטסטרופליות של מערכת העבדות", באתר גלובס, 23 ביוני 2014
ביקורות
אורי קליין, "12 שנים של עבדות" - חשוב אבל לא מבחינה קולנועית, באתר הארץ, 14 בינואר 2014- אורון שמיר, עכבר העיר, "12 שנים של עבדות": הדרך לאוסקר סלולה בפרובוקציות, באתר הארץ, 16 בינואר 2014
- אבנר שביט, "12 שנים של עבדות": עוצמתי, בלתי נשכח - ומעורר רתיעה, באתר וואלה, 17 בינואר 2014
- שמוליק דובדבני, "12 שנים של עבדות": שחור, לבן, ואין אפור, באתר ynet, 17 בינואר 2014
- דור בביוף, שחור, לבן, אדום: על ״12 שנים של עבדות״, סרטו המדובר של סטיב מקווין, באתר אנשי הספר, 17 בינואר 2014
- יעל שוב, "12 שנים של עבדות" - אפוס מועך קרביים על אימי העבדות, באתר "Time Out ישראל", 11 בינואר 2014
- נחום מוכיח, "12 שנים של עבדות" לא מרחם על הצופה, באתר nrg, 28 בינואר 2014
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads