קקאו (עץ)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קקאו (שם מדעי: Theobroma cacao) הוא עץ קטן (גודלו בין 4.5 ל-7.5 מטרים) וירוק עד ממשפחת החלמיתיים. מוצאו מאמריקה הדרומית וממרכז אמריקה. כיום הוא מגודל בכל האזורים הטרופיים, ובעיקר במערב אפריקה שמשם מגיע כמחצית מין הגידולים החקלאיים[1]. זרעיו של עץ הקקאו משמשים להכנת אבקת הקקאו – המרכיב העיקרי בשוקו ובשוקולד.
קקאו | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | חלמיתאים |
משפחה: | חלמיתיים |
סוג: | קקאו |
מין: | קקאו |
שם מדעי | |
Theobroma cacao ליניאוס, 1753 | |
תחום תפוצה | |
בשונה מרוב הצמחים, הפרחים גדלים על גבי הגזע, תופעה המכונה קאוליפלורה.
מדינה | תפוקה (טונות) |
---|---|
חוף השנהב חוף השנהב | 1,963,949 |
גאנה גאנה | 947,632 |
אינדונזיה אינדונזיה | 593,832 |
ניגריה ניגריה | 332,927 |
קמרון קמרון | 307,867 |
ברזיל ברזיל | 239,387 |
עולמי | 5,252,377 |
מקור: FAOSTAT of the United Nations[2] |
צמח הקקאו זקוק לתנאי אקלים של יערות גשם - טמפרטורות אחידות, לחות גבוהה, גשם בשפע ואדמה עשירה בחנקן. הקקאו יכול לגדול רק בטווח של כ־20 מעלות מצפון ומדרום לקו המשווה. שינויי אקלים המביאים לעליית הטמפרטורות, משפיעים על הלחות ועל הגשם, ומפחיתים את יכולת הקקאו לשגשג. שינויי האקלים מעודדים גם מזיקים ומחלות שבמקרים מסוימים הפחיתו את תפוקת היבולים בשיעור של עד 50%[3].
בעבר היתה ברזיל המגדלת הגדולה בעולם של קקאו. מחלה פטרייתית פגעה בגדולי הקקאו בברזיל בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 וצימצמה את היקפם. משרד החקלאות של ברזיל השיק ב-2023 תוכנית לייצור 400 אלף טונות קקאו עד 2030, לעומת 290 אלף ב-2023. ממשלת אקוודור הציבה יעד של 800 אלף טונות ב-2030, לעומת 420 אלף בשנת 2023[4].
מחקר של הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים הראה כי ללא הפחתת פליטות גזי חממה, מדינות כמו חוף השנהב וגאנה יתחממו עד אמצע המאה ה-21 בכ־2.1 מעלות ויתכן שהן לא יוכלו להמשיך לגדל קקאו באזורים המסורתיים[3].