Loading AI tools
מין של עוף משפ חופמיים=קיווית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קִיוִית אֲדֻמַּת-מִשְׁקָפַיִם (שם מדעי: Vannelus indicus) היא מין מהסוג קיווית שבסדרת החופמאים. קיווית זו נפוצה ממערב אסיה וחלקים מהמזרח התיכון, דרך דרום אסיה ותת-היבשת ההודית, ועד דרום-מזרח אסיה וחצי האי המלאי.
בישראל היא מזדמנת נדירה ביותר בחורף עם 6 תצפיות, האחרונה מביניהן ב-15 בינואר 2024 ליד יסוד המעלה בעמק החולה.
הקיווית אדומת-המשקפיים תוארה לראשונה על-ידי חוקר הטבע הצרפתי הרוזן ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון, בספרו Histoire Naturelle des Oiseaux ב-1781.[2] בופון לא העניק לה שם מדעי, אך הביולוג ההולנדי פיטר בודארט העניק לה את השם Tringa indica בספרו Planches Enluminées ב-1783.[3] ההולוטייפ של המין נאסף בגואה.[4]
שם הסוג Vanellus הוא מילה לטינית עבור הקיווית, מקורו מצורת הקטנה ל-vannus, מעין כברה מקש ששימשה בעבר כדי לברור גרגרי חיטה. ההקשר מגיע ככל הנראה בשל הדמיון לצליל חבטות הכנף של הקיוויות. שם המין הספציפי indicus הוא מלטינית על שם India, הודו, שהקיווית נפוצה שם.[5]
המין מחולק לארבעה תת-מינים הנבדלים זה מזה בניוציים ובתפוצתם, וכן בהרגלי הנדידה שלהם.
זוהי קיווית בעלת מראה בולט: הכנפיים והגב בצבע חום בהיר, המקבל ברק סגול עד ירוק בעונת החיזור; אבל הראש, החזה והחלק הקדמי והאחורי של הצוואר שחורים. בצוואר כתם לבן בולט המתחבר אל הבטן והזנב (מלבד אצל תת-המין הסרי לנקי). הזנב לבן עם פס שחור לפני קצהו. העין מוקפת בטבעת-עין אדומה הממשיכה לדלדל קטן בכיוון המקור (דבר המעניק לה מעין משקפיים, ומכאן שמה), המקור אדום בעל קצה שחור, והרגליים ארוכות וצהובות. בתעופה בולטים פסי כנף לבנים שנוצרים על-ידי הסוככות הלבנות.[6] תעופתה איטית למדי עם חבטות כנף עמוקות, אך היא מסוגלת לזריזות ומיומנות אקרובטית בעת הגנה על קן או בהימלטות מטורף אווירי, כמו ניצים.[6]
שני הזוויגים דומים בניצויים, אך לזכרים כנף ארוכה ב-5% והם נוטים להיות בעלי דורבן ארוך יותר במפרק הכנף. אורך הקיוויות 32–35 ס"מ, מוטת הכנפיים 80–81 ס"מ כשכל כנף באורך של 20.8-24.7 ס"מ עם ממוצע של 22.3 ס"מ (מלבד V. i. lankae שלו ממוצע של 21.7 ס"מ). אורך המקור הוא 3.1–3.6 ס"מ והשרשכף 7–8.3 ס"מ. אורך הזנב הוא 10.4–12.8 ס"מ. המשקל 110–230 גרם.[7][8]
למראה הבולט שלה מתווסף אופיה הקולני, כשהיא נוהגת להשמיע קריאות אזהרה קולניות "די-די-דו-וויט", גם ביום וגם בלילה.[9]
קיווית זו יציבה ומקננת מדרום-מערב אסיה (עיראק, מערב איראן, המפרץ הפרסי) מזרחה על פני דרום אסיה (בלוצ'יסטן, סרי לנקה, אפגניסטן, פקיסטן, כל תת-היבשת ההודית; עד רום של 1,800 מטר בקשמיר ונפאל ו-2,300 מטר בהימלאיה), עם תת-מין נוסף מזרחה יותר בדרום-מזרח אסיה וחצי האי המלאי עד סינגפור. עשויה לנדוד בגובה באביב ובסתיו (למשל בצפון בלוצ'יסטן או בצפון-מערב פקיסטן), ומתפשטת באופן נרחב במונסונים כשנוצרים בתי גידול חדשים,[6] אבל ככלל האוכלוסיות יציבות.[11]
מין אסייתי זה הוא מזדמן נדיר ביותר בחורף לישראל, עם 6 תצפיות עד היום.
תאריך | מיקום | הערות |
---|---|---|
22.11.1991 | אילת | נשארה כחודשיים |
31.10.2001 | מט"ש אילת[13] | נצפתה במשך ארבעה חודשים |
13.11.2017 | שדות כפר בלום | |
12.01.2018 | בריכות הדגים של אפיקים | נשארה כחודש |
02.02.2022 | מאגר תרצה שבבקעת הירדן | |
15.01.2024 | סמוך ליסוד המעלה |
הקיוויות נצפות בדרך כלל בזוגות או בשלשות בשטחים פתוחים מושקים היטב, בשדות חרושים, בשטחי מרעה ובשולי שלוליות וגדות נחלים. מדי פעם הן מתלהקות במספרים גדולים יותר, המגיעים ל-200 פרטים.[14] היא נוהגת להתרוצץ בקפיצות קצרות וצוללת קדימה באלכסון (עם רגליים ישרות) כדי ללקט מזון באופן טיפוסי לחופמאים.[15] נאמר כי הן ניזונות בלילה, כשהן פעילות במיוחד סביב ירח מלא.[7] היא ערנית בצורה יוצאת דופן ובלתי פוסקת ביום ובלילה, והיא הראשונה לזהות פולשים ולהשמיע קריאות אזעקה; לכן נחשבת למטרד בעיני ציידים.
עונת הקינון מתרחשת בעיקר ממרץ עד אוגוסט. מצג החיזור של הזכר מורכבת מניפוח נוצותיו והפניית מקורו כלפי מעלה. לאחר מכן הזכר מדשדש מסביב לנקבה. מספר זכרים עשויים לחזר יחד בפני נקבות בקרבה זה לזה.[14] הביצים מוטלות בשקע בקרקע, כשלעיתים שולי הקן המאולתר מעוטרים בחלוקי נחל וצואת עיזים או ארנבות.[16] התטולה מורכבת מכ-3–4 ביצים בעלות צבע צהבהב מוכתם בנקודות שחורות, והן בעלות צורה מחודדת במעט, גודלן 42 על 30 מ"מ בממוצע. הקינים קשים לאיתור, מכיוון שהביצים בעלות צבעי הסוואה ומשתלבות היטב במראה הקרקע.[6] באזורים מאוכלסים, לפעמים הקיוויות ימקמו את קינן על גגות.[17][18][19] הן תועדו מקננות על אבנים בין פסי מסילת רכבת, כשהבוגר עוזב את הקן בזמן שרכבות חולפות.[20] קינים שהיו תחת איום בשל פעולות חקלאיות הועברו בהדרגה על-ידי הזזה של הביצים.[21] בזמן הקינון ינסו ההורים להגן על הקן באמצעות צלילות אוויריות על האיום או בהסחת דעתם של טורפים פוטנציאליים.[22][23][24][25] גם הזכר וגם הנקבה משתתפים בדגירה על הביצים, ומסיחים את הטורפים באמצעות העמדת פנים של פציעה או נפנוף בכנפיים כדי להרתיע איומים על הקן. הביצים בוקעות תוך 28 עד 30 ימים. הצלחת הקינונים עומדת על כ-40%. תמותת ביצים גבוהה (~43%) נובעת מטריפה של נמיות, עורבים ודיות. אצל האפרוחים יש תמותה נמוכה יותר (8.3%) וסיכויי ההישרדות שלהם משתפרים לאחר השבוע הראשון.[26]
בדומה לקיוויות אחרות, הן נוהגות להספיג את נוצות הבטן שלהן כדי לספק מים לאפרוחים, וכן כדי לקרר את הביצים במזג אוויר חם.[27][28]
הן נוהגות לשכשך בשלוליות מים' ולעיתים קרובות ישקיעו זמן רב בשינוץ (סידור הנוצות) בעזיבת הקן או לאחר הזדווגות. לפעמים הן נחות עם הגוף על הקרקע כשרגליהן מונחות על הקרקעף ובפעמים אחרות הן עשויות לנוח על רגל אחת.[29]
לפרטים בוגרים ובריאים יש מעט טורפים והם מסוגלים לעופף במהירות וזריזות כאשר נצים או בזים רודפים אחריהם.[6] נטען כי בשרה של הקיווית לא טעים בהתבסס על עדויות של גאולוג הודי שציין כי גור טיגריב רעב סירב לאכול את בשרן.[30] כמה תולעי סרט אנדופרזיטיות, נמטודות וטרמטודות תוארו מהמין.[31][32][33] תמותה הנגרמת מזיהום בדרכי הנשימה על ידי בקטריות מהמין Ornithobacterium rhinotracheale תועדה אצל קיוויות בשבי בפקיסטן.[34]
תזונתה של הקיווית כוללת מגוון של חרקים, חלזונות וחסרי חוליות אחרים, רובם מלוקטים מהקרקע. הן עשויות גם לאכול מכמה מיני דגניים. הן ניזונות בעיקר במהלך היום, אך הן עשויות לאכול גם בלילה. לפעמים הן עשויות להשתמש ברגליים כדי לגרום לתנועת חרקים באדמה רכה.[35]
מין זה הולך ומתמעט בתפוצתו המערבית, אך מצוי בשפע בחלק גדול מדרום אסיה, ונצפה כמעט בכל בית גידול ביצתי בתפוצתו. בשל היותו בעל תפוצה נרחבת ואוכלוסייה עולמית גדולה המוערכת בכ-50,000–60,000 פרטים בוגרים, מוערך המין במצב שימור של "ללא חשש" ברשימה האדומה של IUCN.[36]
בחלקים מהודו, אמונה מקומית גורסת כי הקיווית ישנה על גבה כשרגליה מופנות כלפי מעלה, ומטאפורה הינדית "Titahri se asman thama jayega" ("האם הקיווית יכולה לתמוך בשמים?") מתייחסת לאנשים שהלוקחים על עצמם משימות שמעבר ליכולתם או כוחם.[37]
בחלקים של ראג'סטאן מאמינים שהטלת ביצים על ידי הקיוויות על קרקע גבוהה היא אינדיקציה לגשמים טובים צפויים.[38] ידוע כי ביצי קיווית נאספות על ידי העוסקים ברפואה מסורתית.[39][40][41] הבהילים ממלווה האמינו שהטלת ביצים על ידי הקיוויות בערוצי נחל יבשים באה כאזהרה על מיעוט גשמים או בצורת. ביצים שהוטלו על הגדות, לעומת זאת, נחשבו כאינדיקציה לגשמים רגילים.[42]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.