Loading AI tools
איל עיתונות קנדי-בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונרד מופט בלאק, הברון בלאק מקרוסהרבור (באנגלית: Conrad Moffat Black, Baron Black of Crossharbour; נולד ב-25 באוגוסט 1944) היה איל עיתונות קנדי, בריטי ששלט בחברת ההוצאה לאור "הולינג'ר אינטרנשיונל", שהייתה קבוצת העיתונות השלישית בגודלה בעולם. בשנת 2007 נשפט ל-6.5 שנות מאסר, לאחר שהורשע בארצות הברית בארבעה סעיפי מרמה ושיבוש הליכי חקירה, ובגניבת מיליוני דולרים מאימפריית התקשורת שלו ובעלי המניות מהציבור[1]. בשנת 2018, כתב ספר ביוגרפי על דונלד טראמפ, במאי 2019 חנן אותו הנשיא, הרישום הפלילי שלו נמחק, ואיסור הכניסה שלו לארצות הברית בוטל[2].
 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1944 (בן 80) מונטריאול, קנדה  |
|---|---|
| מדינה |
קנדה, הממלכה המאוחדת |
| מקום מגורים |
טורונטו |
| השכלה |
|
| תפקיד |
חבר בית הלורדים (30 באוקטובר 2001–10 ביולי 2024) |
| מפלגה |
המפלגה השמרנית |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
קצין במסדר קנדה |
  | |
בלאק נולד במונטריאול שבקנדה, לג'ורג וג'יין בלאק. הוריו היו מהמשפחות העשירות בקנדה, אביו היה מנכ"ל של "מבשלות השיכר הקנדיות" ובעל מניות בחברת האם של המבשלות, ארגוס. משפחת אמו הייתה בעלת חברת ביטוח. הוא למד וגר בפנימיית בית הספר היוקרתי, "אפר קנדה קולג'" ואת הוריו ראה רק בארוחות בסופי שבוע[3].
בלאק למד לתואר ראשון במשפטים אוניברסיטת לאוול ותואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת מקגיל.
ב-1999 הגיש בקשה לאזרחות בריטית, בתוך יומיים, בעזרת קשריו, החזיק גם בדרכון בריטי מלבד הקנדי. באוקטובר 2001, קיבל תואר אצולה "לורד בלאק של קרוסהרבור", על שם האזור בלונדון שבו שוכנים משרדי העיתון "דיילי טלגרף" שהיה בשליטתו. אך תקנה בת 80 שנה, "הצהרת ניקל", אוסרת על אזרחים קנדים לקבל תוארי אצולה בריטים והוא נאלץ לוותר על אזרחותו הקנדית. עם קבלת התואר נכנס לבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי[3].
בלאק נכנס לראשונה לעסקי העיתונות בגיל 22, כאשר עדיין היה סטודנט באוניברסיטה, כשרכש בשנת 1966 עיתון מקומי בקוויבק, עם תפוצה של 800 עותקים, שילם תמורתו 500 דולר, מיזג אותו עם עיתון אחר ומכר אותו כשעיתון התחיל להרוויח. החל משנת 1969 רכש מספר עיתונים מקומיים ואזוריים בפרובינציית קוויבק באמצעות חברת ההחזקות וההשקעות של אביו "רוולסטון". לאחר מותו של אביו בשנת 1976 ירש יחד עם אחיו את הבעלות על חברת ההחזקות המשפחתית. ל"רוולסטון" היו מניות בקונגלומרט הקנדי "ארגוס" שהחזיק במפעלים, במכרות וברשת חנויות. בשנת 1978 רכש את השליטה בחברה. בשנת 1984 הואשם שלקח את כספי הפנסיה של העובדים ורק אחרי מאבק משפטי החזיר את חלקם, מכר את רוב נכסי החברה ובכספים הקים את קבוצת "הולינג'ר אינטרנשיונל" שרכשה עיתונים בארצות הברית, בממלכה המאוחדת, בקנדה, באוסטרליה ובישראל[3].
בשנת 1985 נכנס בלאק לראשונה לעסקי העיתונות הבריטיים, לאחר שרכש את קבוצת דיילי טלגרף, המוציא לאור של אחד העיתונים הנקראים בבריטניה, ומזוהה עם המפלגה השמרנית. בשנות ה-90 של המאה ה-20 כבר ניהלה הולינג'ר יותר מ-400 מותגי עיתונים ברחבי העולם, כולל העיתון הנפוץ "שיקגו סאן-טיימס" שנרכש ב-1994[4], והוציאה לאור יותר מ-60% ממותגי העיתונות הקנדיים. בשנת 1998 הקימה בקנדה את העיתון "נשיונל פוסט" כדי שייצג אלטרנטיבה שמרנית לעיתונות הליברלית של קנדה, ובשנת 2001 השקיעה בהקמת ה"ניו יורק סאן" בעיר ניו יורק, שוב עיתון חדש בעל נטיות שמרניות[5].
הרכישות וההשקעות הכניסו את קבוצת "הולינג'ר אינטרנשיונל" לחובות כבדים. ב-2001 הפסידה הקבוצה 335 מיליון דולר, ב-2002 הגיע ההפסד ל-238 מיליון דולר. קבוצת טלגרף, הכוללת את "סאנדיי טלגרף", "ספקטייטור" ואת "דיילי טלגרף", עיתון הדגל של בלאק, הפסידה ב-2002 כ-40 מיליון דולר. בנובמבר 2003 הודיעה החברה כי חקירה פנימית שביצעה העלתה כי בלאק, דייוויד ראדלר, סמנכ"ל הכספים, ובכירים נוספים קיבלו תשלומים לא מאושרים בהיקף של 218.4 מיליון דולר תמורת "דמי ניהול" לחברת "רוולסטון" שבשליטתו ותשלומי "אי-תחרות" דרך גופים שניהלו נכסים של הולינג'ר, וכי הסיבה האמיתית לקיומם של הגופים הללו הייתה לשם יצירת מזומנים לשני הבכירים. כמו כן, בין השנים 1999 ל-2001 שולמו, לכאורה, ללורד בלאק ואנשיו יותר מ-90 מיליון דולר על יצירת הסכמי "אי-תחרות" עם קונים של כתבי עת שהחברה מכרה. למעשה, היוו החוזים הללו מכשיר ללקיחת חלק מההכנסות מהמכירות[6].
בעקבות זאת, הודיע בלאק כי הוא מתפטר מתפקיד מתפקידו כיו"ר ומנכ"ל החברה, אם כי הכחיש את המעשים שיוחסו לו והגדיר את העזיבה כ"פרישה"[7]. רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) פתחה בחקירה משלה סביב עסקי החברה[8]. בלאק זומן להעיד, אך העדיף לשמור על זכות השתיקה. בינואר 2004 דיווחה הולינג'ר אינטרנשיונל כי מועצת המנהלים קיבלה את התפטרותו של בלאק. במקביל הגישה החברה נגד בלאק ודייוויד ראדלר, סמנכ"ל הכספים, תביעה בסך 200 מיליון דולר לצורך השבת כספים שלקחו. במסגרת התביעות נטען כי בלאק, אשתו ברברה ומנהלים נוספים בחברה השתמשו בהולינג'ר כב"פרת מזומנים" ושאבו יותר מ-400 מיליון דולר מהחברה במהלך שבע שנות "גזל אגרסיבי" של הקונצרן. הדו"ח שהגישה החברה לבית המשפט קבע כי סכום המזומן הכולל שנבזז על ידי בלאק ורדלר ומקורביהם מייצג 92.5% מהרווח הנקי המתואם של הולינג'ר במהלך השנים 1997-2003[9].
במרץ 2005, הודיעה התביעה הפדרלית בארצות הברית שהיא עורכת חקירה פלילית נגד בלאק[10], ובנובמבר 2005 הוגש נגדו כתב אישום, הכולל 11 סעיפי אישום בגין הונאה, בעקבות חתימת עסקת טיעון בין התביעה לבין יד ימינו לשעבר, דייוויד רדלר. רדלר הודה בסעיף אישום קל יחסית של הונאה והסכים לשתף פעולה עם החוקרים ולהעיד במשפט כנגד בלאק[11]. באוגוסט 2006 הוגש נגדו כתב אישום פדרלי נוסף בגין הונאת מס[12]. בשנת 2007 נשפט ל-6.5 שנות מאסר, לאחר שהורשע בארבעה סעיפי מרמה ושיבוש הליכי חקירה[13].
בשנת 1987 ביקר בישראל דייוויד רדלר, שותפו של קונרד בלאק וסגן נשיא קבוצת "הולינג'ר", ופגש את אריה מקל, שהיה היועץ המדיני של ראש הממשלה יצחק שמיר. רדלר ביקש לפגוש ולסייע לראש הממשלה, והציג את עצמו כשמרן ימני. לשאלתו כיצד יוכל לסייע לראש הממשלה, השיב מקל כי יקנה את העיתון ג'רוזלם פוסט הליברלי ומאוד ביקורתי כלפי שמיר, אך העיתון לא עמד למכירה באותה עת. בתחילת שנת 1989, העמיד קונצרן כור תעשיות, בעל השליטה בעיתון, את ג'רוזלם פוסט למכירה[14]. אריה מקל נזכר בביקור של רדלר וביקש מחבר הכנסת בנימין נתניהו, שהיה בניו-יורק בסיור הרצאות וגיוס כספים למען הליכוד, ליצור קשר עם רדלר כדי לעניין אותו בהזדמנות לרכוש את העיתון. כאשר נפתחו המעטפות עם הצעות הרכישת שנתקבלו במשרדי הנהלת "כור" באפריל 1989, חשבו המנכ"ל בני גאון ושמעון רביד, מנהל הכספים של הקונצרן, שבהצעה שהגישה חברת "הולינג'ר" הקנדית נפלה טעות דפוס. ההצעה בסך 20.7 מיליון דולר, הייתה גבוהה פי 4 ויותר מהההצעות האחרות שהגישו אנשי העסקים רוברט מקסוול יחד עם צ'ארלס ברונפמן, אריה גנגר ויעקב נמרודי[15]. לאחר רכישת הג'רוזלם פוסט על ידי קבוצת "הולינג'ר", הקו המדיני של העיתון הפך מזוהה עם הימין הפוליטי הישראלי[16], בעקבות זאת עזבה את העיתון קבוצה גדולה של עיתונאים והקימה את השבועון המתחרה ג'רוזלם ריפורט. אך בשנת 1998 רכשה "הולינג'ר" גם הג'רוזלם ריפורט שנקלעה לקשיים כספיים[17].
בלאק היה נשוי פעמיים. נישואיו הראשונים היו לשירלי, שנכנסה להריון ממנו בעת שהייתה נשואה לאחר ושימשה כמזכירה באחת החברות שלו. היא ילדה לו שני ילדים, ג'יימס ואלאנה. ב-1992 נשא בלאק לאישה את ברברה עמיאל, יהודייה, גרושה בשלישית, ללא ילדים ומבוגרת ממנו בארבע שנים. עמיאל שימשה בין היתר כעורכת של ה"טורונטו סאן". לאחר נישואיה מונתה לסגנית נשיא לענייני עריכה באימפריה של בעלה[18].
קונרד בלאק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
