Loading AI tools
כינוס של מספר מעצמות שנערך בברלין בין 13 ביוני עד 13 ביולי 1878 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונגרס ברלין היה כינוס של מספר מעצמות שנערך בברלין בין 13 ביוני עד 13 ביולי 1878. בקונגרס השתתפו האימפריה הרוסית, הקיסרות הגרמנית, בריטניה, צרפת, האימפריה העות'מאנית, ממלכת איטליה והאימפריה האוסטרו-הונגרית. אושררה בו מחדש, כתוצאה מלחץ רוסי, עצמאותן של סרביה, בולגריה, מונטנגרו ורומניה מהאימפריה העות'מאנית. הקונגרס כונס על ידי יריביה של רוסיה על מנת לפתוח מחדש את חוזה סן סטפנו שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). הקונגרס טיפל בכמה מהנושאים הבוערים הקשורים במצב בחצי האי הבלקני.
במהלך המאה ה-19 התעוררו תנועות רבות ברוסיה ובבלקן שדגלו בפאן-סלאביות. בדומה לפאן-גרמניות ופאן-איטלקיות ששאפו לאיחוד אנשים תחת ישות מדינית אחת (אצל הגרמנים גרמניה ואצל האיטלקים איטליה), גם תנועות פאן-סלאביות שאפו לאחד את כל הסלאבים שנמצאים בבלקן ובמזרח אירופה תחת ישות מדינית אחת. התנועות הפאן-סלאביות השונות ניסו כל אחת בדרכה לאחד את כל הסלאבים. רוסיה, אחת מהמעצמות המובילות באותה עת, ראתה את עצמה כמגינת הסלאבים ולכן שאפה שכל הישויות הסלאביות שיקומו בעתיד יהיו נתונות למרותה של האימפריה הרוסית. לשם ביצוע מטרה זו, רוסיה הייתה צריכה לשלוט בבלקן שהיה מאפשר לה גישה למצרי הדרדנלים והבוספורוס ולפיכך גם פיתוח נתיבי סחר בערי הנמל של הים השחור, דבר שיגדיל את כוחה הגאופוליטי בצורה משמעותית. מבחינת עמי הבלקן, פאן-סלאביות משמעותה איחוד כל הסלאבים בבלקן תחת ישות מדינת אחת שתקום בבלקן ותהיה עצמאית לחלוטין ולא קשורה לרוסיה.
כאמור קודם לכן, רוסיה שאפה לשלוט על הבלקן מטעמים אידאולוגים של פאן-סלאביות (אם כי ניתן לומר גם ששאיפתה לשלוט בבלקן, מטעמים אימפריאליים או אסטרטגיים, תורצה במונחים פאן סלאביים). שליטה רוסית בבלקנים תאפשר לרוסיה אחיזה טובה יותר בים השחור ולאחר מכן גם בים התיכון. בריטניה, שרצתה לשמור על מאזן כוחות בין מעצמות אירופה ולשמור על האינטרסים שלה במזרח התיכון, ניסתה למנוע מרוסיה בכל דרך להשיג את מטרותיה שכן שליטה רוסית בים התיכון משמעותה הפרת מאזן הכוחות בין המעצמות ובהמשך אף התנגשות ישירה בין האינטרסים הבריטיים לאלו הרוסיים. איחוד איטליה ואיחוד גרמניה ב-1871 סיכלו את שאיפותיה של האימפריה האוסטרו-הונגרית להתפשטות טריטוריאלית בכיוון דרום-מערב שם קמה כעת איטליה. אוסטרו-הונגריה שינתה את מדיניותיה והתרכזה בעיקר בחיזוק השפעתה בדרום מזרח, בבלקן, ובפעולה כנגד תנועות פאן-סלאביות בתחומי האימפריה שניסו להפיל את שלטון בית הבסבורג כדי לקבל עצמאות. לאחר ניצחונה של פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה ויצירת גרמניה, הייתה גרמניה למעצמה היבשתית היחידה ללא אינטרסים בבלקן, מה שהפך אותה למתווכת נייטרלית מתאימה בין המעצמות לפתירת השאלה בנוגע לעתידו של אזור הבלקן.
לאחר מרד אפריל הבולגרי (1876) וניצחונה המכריע של רוסיה במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) הכריחו הרוסים את העות'מאנים לחתום על הסכם כניעה שנודע כחוזה סן סטפנו. לפי החוזה, האימפריה העות'מאנית נאלצה להכיר בעצמאותן של מונטנגרו, רומניה וסרביה. בנוסף הוקמה נסיכות בולגריה והייתה לגרורה של האימפריה הרוסית. למעשה, קבלת ההסכם היווה שחרור כמעט מלא של הבלקן מאחזיתה של האימפריה העות'מאנית שנמשכה מאות שנים והפיכת רוסיה לפטרון של מדינות הבלקן. מעצמות אירופה האחרות התנגדו בתוקף לחוזה סן סטפנו וקבלת ההגמוניה הרוסית בבלקן כעובדה, כל אחת מסיבותיה. בריטניה לא רצתה ברוסיה חזקה שתאיים על הקולוניות הבריטיות במזרח התיכון ואף איימה במלחמה על רוסיה אם תכבוש את קונסטנטינופול בירת האימפריה העות'מאנית בזמן המלחמה[דרוש מקור]. צרפת פחדה גם היא ממעצמה נוספת באזור הים התיכון שתפגע באינטרסים הצרפתים במזרח התיכון. באותה תקופה התרחש גם מה שנודע כמרוץ לאפריקה במסגרתו ניסתה כל אחת מהמעצמות לשלוט על כמה שיותר שטח באפריקה. גם בריטניה וגם צרפת לא רצו שכוחה הגאופוליטי של רוסיה יגדל כך שגם היא בתורה תנסה להקים קולוניות באפריקה.
מעצמה נוספת שלא הייתה מרוצה מחוזה סן סטפנו הייתה האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתוך שטחי אוסטרו-הונגריה ישבו סלאבים רבים ולכן הייתה מתיחות מתמדת בין שלטון בית הבסבורג לעמים הסלאבים. שאיפותיה של אוסטרו-הונגריה היו לשלוט על עוד עמים בבלקן ולחזק את בית הבסבורג, ואלה עמדו בסתירה לשאיפותיה של רוסיה לשחרר את העמים הסלאבים ולכן נוצרה מעין יריבות טבעית בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה אף על פי שברית שלושת הקיסרים הייתה אמורה ליישב את המחלוקות. לאחר חתימת חוזה סן סטפנו והחיזוק הצפוי לרוסיה בצורת האחיזה בבלקן, אוסטרו-הונגריה הרגישה מאוימת צבאית ותרבותית. קנצלר גרמניה באותה עת, אוטו פון ביסמרק, רצה לשמור על ברית שלושת הקיסרים וליישב את הסכסוך בבלקן בין רוסיה לאוסטרו-הונגריה ושאר המעצמות ולכן כינס את קונגרס ברלין ב-13 ביוני 1878.
לכל מדינה שהשתתפה בקונגרס היו אינטרסים שונים אותם ניסתה לממש במהלך קבלת ההחלטות בקונגרס. להלן מוצגים האינטרסים העיקריים של כל משתתפת בקונגרס:
בנוסף נשלחו נציגים גם מסרביה, יוון, מונטנגרו ורומניה. למרות שהדיונים עסקו בעתיד האזור ועתיד מדינות אלה, לנציגיהם של מדינות אלה לא הייתה יכולת להשפיע על מהלך הדיונים וההחלטות המתקבלות בקונגרס.
תוצאות הקונגרס והחלטותיו נוסחו במסמך שלימים נודע כ-"חוזה ברלין". להלן מובאים עיקרי החלטות הקונגרס:[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.