קוגל

קוּגֶל (בהגיית יוצאי גליציה ופולין: קִיגֶל^[1]) היא פשטידה נפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה הנעשית במיוחד לכבוד שבת. לקוגל גרסאות רבות מרכיבים שונים, בדרך כלל על בסיס תפוחי אדמה או אטריות. המכנה המשותף של כל הסוגים הוא המנהג לבשל את הקוגל בסיר, או תבנית ברזל, שניתן להניח על פלטת שבת.^{[דרוש מקור]}

ערך זה עוסק בפשטידה מסורתית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קוגל (פירושונים).

קוגל

קוגל תפוח אדמה
מאכלים
סוג	פודינג, מנה על בסיס תפוח אדמה, מנת פסטה, פשטידה
מטבח	המטבח האשכנזי
מוצא	מרכז אירופה
אופן הגשה	חם
מרכיבים עיקריים	ביצה, תפוח אדמה, אטריות
ברכתו	מזונות (אטריות), שהכל (תפוח אדמה)

אטימולוגיה

מקור השם קוגל הוא במילה הגרמנית 'Kugel' שפירושה כדור, והוא נקרא כך על שם צורתו של הקוגל הנאפה בדרך כלל בתוך סיר עגול. באטימולוגיה העממית מקובל שמקור השם הוא בשיבוש המילה העברית 'כעיגול'.^[2]

סוגי קוגל

פרוסות קוגל ירושלמי עטופות בניילון נצמד, שוק מחנה יהודה

את הקוגל מכינים בהרבה וריאציות ותיבולים. העיקריים שבהם הם:

• קוגל אטריות (בשמו היידישאי 'לאָקשן קוגל') – מכיל אטריות, ביצים, סוכר ולעיתים גם קנמון ועוד תבלינים. גרסה מקומית של קוגל זה הוא הקוגל הירושלמי המתובל בפלפל שחור, כאשר אצל יוצאי פולין מקובלת גרסה מתוקה יותר.
• קוגל תפוחי אדמה – בדרך כלל אפוי בתנור. אולם יש המשתמשים במושג קיגלאך (רבים של קוגל) ככינוי ללביבות תפוחי אדמה מטוגנות.
• קוגל קמח (ביידיש: 'מעֶהל קוגל') – כופתאות בצק המתבשלות בתוך החמין.
• קוגל תפוחי עץ – פשטידת תפוחי עץ, צימוקים וקינמון עם אטריות רחבות.
• קוגל חלה (ביידיש 'חלה קוגל') – קוגל הנעשה משיירי חלות, ונהוג לאוכלו במועדים מסוימים, כמו שבועות או שבת פרשת יתרו וכדומה.

קוגלים שונים קיבלו כינויים בהתאם למועדים או לאירועים בהם הם נאכלו, כגון גמורא קוגל – "קוגל גמרא" הנאכל על ידי חתן ביום חתונתו.

הקוגל במנהגים ובפולקלור

מנת קוגל אטריות מתוק, עם גבינה וצימוקים

קוגל למכירה בבני ברק

הקוגל נחשב באופן מובהק למאכל של שבת. בין השאר, הטעם לכך היא שניתן להשאירו על גבי פלטת שבת מיום שישי. כיום מקובל בקהילות שונות לאכול את הקוגל בקידושא רבא לאחר תפילת שחרית בשבת בבית כנסת, מפני שהאוכלו יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה מבלי להתחייב בנטילת ידיים ובברכת המזון.^[3]

הקוגל מהווה מאכל מרכזי הנאכל במסגרת הטיש ביהדות החסידית. כך למשל מיוחסת לרבי מקומרנה האמרה ”מי שלא אוכל קוגל בשבת, יש לחשוש ליהדותו”.^[4]

אימרה חסידית נוספת מתארת את הקוגל כ”בוכה כלאה, יפה כרחל, טוב כיעקב ואדום כעשיו”.

מנהג חסידי נוסף הוא לאכול שני קוגלים בשבת ראש חודש, כנגד שני ספרי התורה המוצאים באותה שבת.

קיים מנהג לאכול בשבת זכור ארבעה סוגים של קוגל, בהתאם לראשי התיבות: "עמלק": עפל (ביידיש: תפוחי עץ), מעהל (ביידיש: קמח), לוקשן (ביידיש: אטריות) וקרטופל (ביידיש: תפוחי אדמה). ובכך לקיים את מצוות זכירת מעשי עמלק, או מחיית זכר עמלק על ידי אכילת הקוגלים.

מנהג נוסף הוא לאכול בשבת פרשת בלעם, כמה סוגי קוגל- לפי ראשי התיבות ביידיש, של השם בלעם: בולבעס, לוקשן,עפּל, מער. בהתאמה, מיידיש: תפוח אדמה, אטריות, תפוח, גזר.

ראו גם

• חמין
• חלה

לקריאה נוספת

• Prof. Allan Nadler, Holy Kugel: The Sanctification of Ashkenazic Ethnic Food in Hasidism, in Leonard J. Greenspoon, Ronald A. Simkins & Gerald Shapiro, eds., Food & Judaism (Omaha: Creighton University Press, 2005)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: קוגל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוגל

• שגיא קופר, סיפור על קוגל לשבת, באתר ynet, 4 בדצמבר 2003
• רותי קינן, ריח של ילדות: קוגל לשבת, באתר ynet, 27 בינואר 2012
• אורלי פלאי-ברונשטיין‏, ארוחה משפחתית: קיגל ירושלמי, באתר וואלה, 14 במאי 2012
• איתי ורד, שישי עם איילה חסון: "הכל כשר", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 24 בפברואר 2018
• אילה מוזס ושמיל הולנד, הקוגל, מקמבן השבת, קומבינה – גיליון שבוע העיצוב, 07/06/2016