Loading AI tools
סוג של עצים במשפחת האגוזיים, הכולל כ-18 מינים, בהם הפקאן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קַרְיָה (שם מדעי: Carya), או בשם העממי הִיקוֹרִי, הוא סוג של עצים במשפחת האגוזיים, הכולל כ-18 מינים.[1] כיום מינים של סוג עץ זה גדלים בטבע באמריקה הצפונית ובמזרח אסיה: חמישה או שישה מינים גדלים בסין, הודו-סין והודו (אסאם), שנים עשר גדלים בארצות הברית, ארבעה במקסיקו, ושניים עד ארבעה בקנדה,[2][3] אבל ממחקר מאובנים מתור השלישון התגלה כי בעבר הוא גדל גם באירופה. מספר מינים של הקאריה משמשים למוצרים כמו אגוזים אכילים או לעץ.
השם "היקורי" נובע ממילה של ילידי אמריקה בשפה אלגונקינית (אנ') (אולי פאוהאטן (אנ')). זהו קיצור של פוקרצ'יקורי, פוקוהיקורה או מילה דומה, שעשויה להיות השם של אגוז עץ ההיקורי, או עשויה להיות משקה חלבי העשוי מאגוזים כאלה.[4] שם הסוג Carya הוא מיוונית עתיקה: κάρυον (קאריון) כלומר "אגוז".
מיני הקאריה הם עצי יער ממוזג (אנ') נשירים.
העלים מסורגים ונישאים על עוקץ הם מנוצים[hebrew 1] המסתיימים בעלעל יחיד. הפטוטרת והציר נושא העלעלים פלומתיים עד חשופים וקשקשיים. העלעלים קצרי עוקץ וברובם משוננים, לעיתים נדירות שלמים. הם פחות או יותר פלומתיים וקשקשיים, פחות עד כמעט קירחים בצד העליון, השערות צפופות יותר בצד התחתון ובחלקן הן שערות בלוטיות קשקשיות.
מיני הקאריה הם חד-ביתיים, כאשר קיימת לעיתים דיכוגמיה. נוצרות תפרחות דמויות אשכול. הפרחים הקטנים הם בגוון צהוב-ירוק ומיוצרים באביב. העגילים הזכריים המשתלשלים צומחים בין עלים לגבעול והם מרובי פרחים, השיבולות הנקביות מפוזרות בדלילות והן קיצוניות וקצרות. הפרחים החד-מיניים הם בעקרון ללא עטיף. עלי הגביע מצטמצמים ל"דיסק צלקת" מתחת לעמוד העלי. הפרחים הזכריים מלווים בעלי מגן ובשתי חפות, לפרחים הנקביים יש "נדן" (מיזוג של עלי הכיסוי והחפה). ישנם עד 10, בדרך כלל 4, אבקנים זמינים בפרחים הזכריים. השחלה התחתונה החד-מגורית של שני עלי שחלה מתמזגת עם ה"כריכה", שני עמודי העלי הגדולים הם ישיבים. הפרחים מואבקים באמצעות הרוח, ומונעים הפריה עצמית.
הפרי הוא אגוז גדול כדורי או סגלגל באורך 2–5 סנטימטרים ובקוטר 1.5–3 סנטימטרים סגור בקליפה בעל ארבעה קשוות המתפצלת כשהפרי מבשיל. קליפת האגוז עבה וגרמית ברוב המינים, ודקה בכמה, בעיקר הפקאן (C. illinoinensis); הוא מחולק לשני חצאים, שמתפצלים כאשר הזרע נובט. הפירות דומים לאגוזי מלך.
חלק מהפירות הם גבוליים וקשה לקבוע לאיזו קטגוריה לשייך אותם. האגוזים של הקאריה ואגוזי מלך (הסוג Juglans) ממשפחת האגוזיים גדלים בתוך קליפה חיצונית; הפירות הללו נחשבים לפעמים לבית גלעין או לאגוזים דמוי בית גלעין, ולא אגוזים בוטניים אמיתיים. "Tryma" הוא מונח מיוחד לבתי גלעין דמויי אגוזים כאלה.
אגוזי קאריה מיובשים מכילים 3% מים, 18% פחמימות, 13% חלבון ו-64% שומנים. 100 גרם של אגוזי קאריה מיובשים מספקים 657 קלוריות ומהווים מקור עשיר (20% או יותר מהערך היומי) למספר ויטמינים מקבוצת ויטמין B ומינרלים תזונתיים, במיוחד מנגן (220% מהערך היומי).
הסוג Carya שייך למשפחת האגוזיים (Juglandaceae). במערכת ה-APG, משפחה זו נכללת בסדרה אלונאים. ידועים כמה מיני רביית כלאיים, עם בסביבות תשעה מיני כלאיים מקובלים שקיבלו שם מדעי.[1][5] המין Annamocarya sinensis הוא מין שסווג בעבר כ-Carya sinensis, אך כיום נחשב לסוג משל עצמו, Annamocarya.
Carya sect. Sinocarya
Carya sect. Carya
Carya sect. Apocarya – פקאנים
קאריה משמש כצמח מזון לזחלים של כמה מיני פרפראים. אלו כוללים:
מין של כנימת הפילוקסרה (Phylloxera caryaecaulis) הקרוי באנגלית hickory leaf stem gall phylloxera משתמש גם הוא בעץ הקאריה כמקור מזון. המינים במשפחת הפילוקסרה (Phylloxeridae) קשורים לכנימות עלה ויש להם מחזור חיים מורכב באופן דומה. ביצים בוקעות בתחילת האביב ובמהירות נוצרים עפצים סביב החרקים המתפתחים. עפצים של פילוקסרה עלולים לפגוע בעצי קאריה מוחלשים, אך בדרך כלל אינם מזיקים. עלים וזרדים מעוותים עלולים לנשור כמו גשם מהעץ באביב, כאשר הסנאים מפרקים רקמות נגועות ואוכלים את העפצים, אולי בגלל תכולת החלבון או משום שהעפצים בשרניים וטעימים לסנאים. Conotrachelus elegans הוא מין חדקונית שגם הוא ניזון מהעפצים של הפילוקסרה.
המאובנים העתיקים ביותר המיוחסים לקאריה הם גרגרי אבקה מהקרטיקון ממקסיקו ומניו מקסיקו. נתונים מהמאובנים ונתונים מולקולריים מצביעים על כך שייתכן שהסוג Carya התפצל למינים שונים במהלך המיוקן.[8] מיני קאריה מודרניים הופיעו לראשונה בשכבות אוליגוקן לפני 34 מיליון שנה. גילויים אחרונים של מאובני פרי קאריה תומכים עוד יותר בהשערה שהסוג היה נפוץ מזמן בנופים של מזרח אמריקה הצפונית, אולם תפוצתו הצטמצמה ועצי קאריה כבר לא גדלים בטבע ממערב להרי הרוקי.[9][10]
מאובנים של אגוזי קאריה ראשונים מראים קליפות פשוטות ודקות יותר ממינים מודרניים, למעט אגוזי פקאן, מה שמרמז שהעצים פיתחו בהדרגה הגנה מפני אכילת הזרעים על ידי מכרסמים. במהלך תקופה זו, לסוג הייתה תפוצה על פני כל חצי הכדור הצפוני, אך עידן הקרח בפלייסטוקן, שהחל לפני 2 מיליון שנה הכחיד אותו מאירופה. תפוצת עצי הקאריה באמריקה הצפונית התכווצה גם היא והם נעלמו לחלוטין מהיבשת ממערב להרי הרוקי. מכיוון שתיעוד המאובנים מראים כי אמריקה הצפונית הייתה בעלת המספר הגדול ביותר של מינים ממשפחת האגוזיים, סביר להניח שמקורו של הסוג שם והוא התפשט מאוחר יותר לאירופה ואסיה.
העץ ממיני הקאריה קשה, נוקשה, דחוס ועמיד בפני זעזועים. ישנם עצים חזקים יותר מהקאריה ועצים קשים יותר, אך השילוב של חוזק, קשיחות, קשיות ונוקשות המצויים בעץ הקאריה אינו נמצא בשום עץ מסחרי אחר.[11] הוא משמש לידיות כלי עבודה, ידיות מכוש, קשתות, חישורי גלגלים, עגלות, מקלות תיפוף, ידיות למקלות לקרוס, מוטות מקל גולף (לפעמים עדיין נקרא "מקל היקורי", אף על פי שהוא עשוי מפלדה או מסיבי פחמן), החלק התחתון של מגלשי סקי, מקלות הליכה, ולשימוש בענישה גופנית כסוג של שוט, ובעיקר כמקל הצלפה בבתי ספר ולשימוש ההורים. משוטי הצלפה (אנ') עשויים לרוב מקאריה. תכונה זו של עץ הקאריה הותירה עקבות בכמה שפות אינדיאניות: באוג'יבווה, קאריה נקרא mitigwaabaak, הלחם בסיסים של mitigwaab ("קשת") והסיומת "aakw" ("עץ קשה"). בשל מבנה הגרגירים שלו, עץ הקאריה רגיש יותר לספיגת לחות מאשר מיני עצים אחרים, ולכן הוא נוטה יותר להתכווצות, להתעוות או להתנפח עם שינויים בלחות.[12]
מחבטי בייסבול (אנ') היו עשויים בעבר מעץ קאריה, אך כיום הם עשויים יותר מעץ מהסוג מילה. קאריה מחליף את המילה בתור העץ המועדף עבור מקלות שינטי סקוטיים (הידועים גם כקאמנים). בקאריה נעשה שימוש נרחב לבניית מטוסים מוקדמים.
קאריה זוכה להערכה רבה גם עבור כיריים המחוממים בעצים (אנ') וצ'ימינאות (אנ'), שכן דחיסותו ותכולת האנרגיה הגבוהה הופכים אותו לדלק יעיל.[13] עץ הקאריה הוא גם סוג מועדף לעישון בשרים מומלחים. בדרום ארצות הברית, קאריה פופולרי לצליה על המנגל, מכיוון שעצי קאריה גדלים בשפע באזור ומוסיפים טעם לבשר. מיני הקאריה משמשים גם בייצור עשן נוזלי.
עץ קאריה משמש לעיתים לפרקט בשל עמידותו ואופיו.
תמצית מקליפת מין הקאריה Carya ovata (באנגלית shagbark hickory) משמשת גם כסירופ אכיל הדומה לסירופ מייפל, עם טעם מעט מריר ומעושן. בני הצ'ירוקי היו מייצרים צבע ירוק מקליפת קאריה, שבו השתמשו כדי לצבוע בדים. כאשר קליפה זו הייתה מעורבת עם קליפת מייפל, היא יצרה פיגמנט בצבע צהוב. האפר של עץ קאריה שרוף שימש באופן מסורתי להפקת אשלג המתאים לייצור סבון.[14]
האגוזים של מינים מסוימים טעימים ושימשו את האינדיאנים משבט הצ'ירוקי בהכנת מרק קנוצ'י (אנ'), בעוד שאחרים מרים ומתאימים רק כמזון לבעלי חיים. המינים Carya laciniosa (באנגלית shellbark hickory) ו-Carya ovata (באנגלית shagbark hickory) יחד עם הפקאן, נחשבים בעיני חלק לעצי האגוזים המשובחים ביותר. אגוזי פקאן הם עץ האגוזים החשוב ביותר שמקורו באמריקה הצפונית.[2]
כאשר מגדלים אותם עבור האגוזים שלהם, עצים מרוכבים מאותו זן אינם יכולים להאביק זה את זה בגלל אי-הסבילות העצמית שלהם. יש לשתול שני זנים או יותר יחד להאבקה מוצלחת. לשתילים (שגדלו מאגוזי קאריה) לרוב תהיה שונות גנטית מספקת.
למרות הצמיחה האיטית שלהם, חלק ממיני הקאריה נחשבים למועמדים פוטנציאליים לשימור יערות על אף שינויי האקלים בגלל חוסנם ועמידותם לבצורת.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.