מבחינה היסטורית, "ציוויליזציה" הוגדרה לעיתים קרובות כתרבות גדולה יותר ו"מתקדמת יותר", בניגוד לתרבויות קטנות יותר ו"מתקדמות פחות".[1][3][4][9] במובן הרחב יותר, נהוג להבחין בין ציוויליזציה לבין חברות שבטיות לא ריכוזיות, כולל תרבויות של פסטורליסטיםנוודים, חברות נאוליתיות או ציידים-לקטים. בציוויליזציות נוצרו יישובים צפופים המתאפיינים במעמדות חברתייםהיררכיים שנשלטים בידי אליטות, העוסקים בחקלאות אינטנסיבית, כרייה, ייצור ומסחר בקנה מידה קטן. הציוויליזציה מקיימת ריכוז של כוח, מרחיבה את השליטה האנושית על שאר הטבע, כולל על בני אדם אחרים.[10]
גורדי שחקים במנהטן, ניו יורק. ניו יורק נחשבת למרכז תרבותי, פיננסי, פוליטי בינלאומי
ההופעה המוקדמת ביותר של ציוויליזציות קשורה בדרך כלל לשלבים האחרונים של המהפכה הנאוליתית בדרום-מערב אסיה, שהגיעו לשיאם בתהליך המהיר יחסית של מהפכה עירונית והתפתחותן של ישויות מדינתיות ואליטות שליטות.
המונח ציוויליזציה מגיע מהמילה הלטינית civilis (באיטלקית בת ימינו civiltà שמשמעותו אדם המתגורר בעיר) דרך המונח הצרפתי מהמאה ה-16 civilisé שמשמעותו להפוך אדם לבן-תרבות.
לרוב, לציוויליזציות יש מאפיינים ויסודות משותפים בתחומים הבאים או בחלקם:
דת: אמונה משותפת בכוח עליון משותף כלשהו. לדוגמה, יש הרואים את עמי המזרח הרחוק כציוויליזציה אחת, בשל היסודות והעקרונות המשותפים הרבים של הדתות באזור זה.
היסטוריה: היסטוריה ייחודית ומשותפת הנבדלת מההיסטוריה של ציוויליזציות אחרות. לדוגמה, לאינדיאנים הייתה היסטוריה נפרדת, ייחודית ומשותפת, ובשל כך יש הטוענים שהם ציוויליזציה נפרדת.
מוצא אתני: מקור אתני משותף אחד למספר עמים, ובשל כך הם מהווים ציוויליזציה. לדוגמה, לערבים ישנו מקור אתני משותף, ולכן לדעת רבים הם מהווים ציוויליזציה.
הריסות המאצ'ו פיצ'ו, "העיר האבודה של האינקה", המסמלת את הציוויליזציה העתיקה
הגישה הראשונה והפסימית יותר, שבה מחזיק הפרופסור האמריקני למדע המדינהסמואל הנטינגטון, טוענת שהעולם מחולק לשמונה ציוויליזציות עיקריות, ועם השנים הקיטוב והקרע בין הציוויליזציות הולך וגדל. כמו כן, הציוויליזציות מתחרות ונאבקות אחת בשנייה.
להגדרת הנטינגטון, ציויליזציה מורכבת ממדינות וקבוצות חברתיות (כמו מיעוטים אתניים ודתיים). הדת היא המרכיב המאחד העיקרי, אך גם שפה וקרבה גאוגרפית מהוות גורם חשוב.
על פי הנטינגטון, העולם נחלק ביסודו לשמונה ציוויליזציות עיקריות:
הציוויליזציה הלטינו-אמריקנית: ציוויליזציה זו דומה לזו המערבית מבחינה דתית (נצרות קתולית, לשונות אירופאיות ועוד), אך למרות זאת נחשבת לציוויליזציה נפרדת. יש בה אומנם נצרות קתולית, אך נעדרת בה הנצרות הפרוטסטנטית שגם היא שכיחה במערב. בנוסף לכך, הציוויליזציה הלטינו-אמריקנית היא פרי שילוב של הציוויליזציה המערבית בתרבויות הילידיות של האזור, המייחדות אותה. מיקומה בארצות אמריקה הלטינית והים הקריבי.[12]האיטי אינה חלק מן הציוויליזציה הלטינו-אמריקנית, משום שמרבית אוכלוסייתה היא ממוצא אפריקני, ושפתה הרשמית היא אנגלית.[13]
הציוויליזציה ההינדית: המדינות שרווחת בהן הדת ההינדית; כלומר – הודו, נפאל ומאוריציוס. קיימת הסכמה בין החוקרים באשר להתקיימותה של ציוויליזציה אחת, או מספר ציוויליזציות עוקבות בתת-היבשת ההודית החל משנת 1500 לפנה"ס. הציוויליזציות האלו מכונות בדרך כלל הינדיות או הודיות. ההינדואיזם ממלא תפקיד חשוב ביחסי הכוחות באזור החל מאמצע האלף השני לפנה"ס, וממשיך לעשות כן ביתר שאת גם כיום. דבר שצריך לשים לב אליו, הוא הגידול בכמותו ובכוחו של המיעוט המוסלמי בהודו, המהווה כבר היום כ-13.5% מכלל האוכלוסייה.[11]
הציוויליזציה הסינית: כל החוקרים החשובים מכירים בקיומה של ציוויליזציה סינית נפרדת, שראשיתה סביב שנת 1500 לפנה"ס ואף אולי אלף שנים קודם לכן. במאמרו של הנטינגטון משנת 1992, הוא נהג לקרוא לציוויליזציה זו בשם "קונפוציאנית". למרות זאת, בספרו ציין שהוא שינה את דעתו המחקרית בעניין וכעת הוא סבור שמדויק יותר לקרוא לה בשם "סינית".[14]
הציוויליזציה היפנית: רוב החוקרים בתחום מזהים את יפן כציוויליזציה נפרדת, אך מיעוט מקרב החוקרים כוללים אותה יחד עם סין כ"ציוויליזציית המזרח הרחוק". מכל מקום, ראשיתה של הציוויליזציה היא סביב התקופה שבין שנת 100 לשנת 400 לספירה.[15]
AbdelRahim, Layla (2015). Children's literature, domestication and social foundation: narratives of civilization and wilderness. New York. p.8. ISBN9780415661102. OCLC897810261.
ערך מורחב – התנגשות הציביליזציות
ציביליזציה, דף שער בספרייה הלאומית
