פרספוליס

פרספוליס
تخت جمشید
	חורבות פרספוליס
	חורבות פרספוליס
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
שטח האתר	125 דונם
מידות
שטח	12.5 הקטאר
גובה מעל פני הים	1,627 מ'
היסטוריה
תרבויות	איראן הגדולה
נבנה	שנות ה־10 של המאה ה־6 לפנה״ס
אתר ארכאולוגי
התגלה	1621
אתר אינטרנט	https://persepolis.ir
מיקום
מדינה	איראן
קואורדינטות	29°56′06″N 52°53′24″E
	(למפת איראן רגילה) טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב; הסעודית; ק. אי. ע. הים; הכספי; המפרץ; הפרסי; מפרץ עומאן פרספוליס מפת פרספוליס

פרספוליס (בפרסית: تخت جمشید תָחְ'תֵ גַ'מְשִיד או پارسه פארסה) הייתה עיר הבירה הרשמית של הממלכה הפרסית. היא נבנתה בתקופת שלטונו של כורש, בסביבות 560 לפני הספירה. ישנם חוקרים הסבורים כי בנייתה של פרספוליס לא הושלמה במלואה ולכן לא אוכלסו המבנים שנבנו בה^[1]. המבנים המפוארים ששרדו משמשים היום כאחד מאתרי התיירות המרכזיים באיראן.

ערך זה עוסק בעיר הבירה של הממלכה הפרסית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פרספוליס (פירושונים).

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

פרספוליס ממוקמת כ-70 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר שיראז בפרובינציית פארס באיראן. בפרסית עכשווית האתר נקרא "תאחתה ג'משיד" (הכס של ג'משיד) או "פארסה". בקרב הפרסים בעת העתיקה, העיר הייתה ידועה בתור "פארסא", כלומר "עיר הפרסים". פרספוליס הוא שמה היווני של העיר: Περσες פֶּרְסֶס – פַּרסים, ו-πόλις פּוֹלִיס – עיר. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו בשנת 1979.

המבנים העתיקים ביותר בחורבות פרספוליס מתוארכים בערך לשנת 515 לפנה"ס. הארכאולוג הצרפתי, אנדרה גודאר (אנ'), אשר חקר בפרספוליס בשנות השלושים במאה ה-20, האמין כי היה זה כורש הגדול אשר בחר את מיקומה של פרספוליס, אך היה זה דריווש הראשון שהקים את האתר. דריווש הורה על בניית ארמון אפאדאנא (אנ'), "אולם הוויכוחים" ובית האוצר המרכזי וסביבתו, אשר הושלמו בתקופת שלטונו של בנו, חשיארש הראשון (שלדעת רבים מיוחס לאחשורוש). הבנייה נמשכה עד קץ השושלת האחמנית.

חורבן העיר

במהלך כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול שלח אלכסנדר הגדול את הכוח המרכזי של צבאו לפרסופוליס בדרך המלך הפרסית בשנת 330 לפנה"ס. אלכסנדר ניצח את הפרסים במעבר הרים צר שנקרא שערי פרס בהרי זגרוס וכבש את העיר. בזמן שהותו של הצבא היווני-מוקדוני בעיר פרצה שרפה בארמון חשיארש והאש התפשטה ברחבי העיר. לא ברור האם מדובר בתאונה או בהצתה מכוונת בהוראתו של אלכסנדר כנקמה על שרפת האקרופוליס באתונה במהלך מלחמת פרס–יוון השנייה. ההיסטוריון אל-בירוני מהמאה ה-11 טען ב"דברי ימי העמים העתיקים" כי אלכסנדר שרף מסמכים היסטוריים חשובים^[2]^[3].

ביקורים מהמערב

אודוריקו מפורדנונה עבר דרך פרספוליס בשנת 1320 בערך בדרכו לסין. בשנת 1474 ג'יאושפט ברברו (אנ') מונציה ביקר את חורבות העיר, וציין כי על פי המסורת של תושבי העיר המוסלמים, היא הייתה בעבר יישוב יהודי, וכי כך סברו גם מבקרים שהיו בה לפניו. ברברו ראה בעיני רוחו פסלים של שלמה ושל שמשון בין עתיקות האתר^[4]. אנטוניו דה גובייה מפורטוגל כתב על ממצאים רבים של כתב יתדות בעיר בעת ביקורו ב-1602. הוא כתב דו"ח על מסעותיו בפרס בשנת 1606 בשם הג'ורדנה. ב-1704 שהה במקום הצייר ההולנדי קורנליס דה ברוין, וציוריו היו המראות המפורטים ביותר של חורבות פרספוליס שהוצגו במערב עד לתצלומי האתר במאה ה-19.

חפירות ארכאולוגיות

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נערכו חפירות ארכאולוגיות חובבניות באתר^[5]. החפירות המאורגנות והמתועדות הראשונות נוהלו על ידי ארנסט הרצפלד ואריך שמידט מהמכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו. הם ערכו שמונה עונות של חפירות משנת 1930 שכללו אתרים נוספים באזור^[6]^[7]^[8]^[9]^[10]. הרצפלד האמין שהעיר נבנתה כסמל לגדולתה של האימפריה והיוותה אתר עלייה לרגל לחגיגות ואירועים מיוחדים וביניהן חגיגות הנורוז. העיר נבנתה באזור בו נוסדה השושלת האחמנית מסיבות היסטוריות. זאת, על אף שאזור זה לא היה במרכז האימפריה באותה תקופה.

בעת המודרנית

ב-1971 ערך השאה חגיגה מנקרת עיניים לציון 2,500 שנה לממלכת פרס והזמין את מנהיגי העולם להשתתף בה. נטען כי ההוצאות על האירוע הגיעו לעשרות מיליוני דולר והחגיגה הפכה סמל לראוותנות ולשחיתות של השלטון, דבר שערער את מעמדו והניע את התהליכים שבסופם נאלץ לצאת לגלות.

בין השנים 1967–1977 התקיימו באתר מופעים מטעם פסטיבל האמנויות בשיראז. בפסטיבל השתתפו אמנים ויוצרים מאיראן ומרחבי העולם.

לאחר עליית רוחאללה ח'ומייני לשלטון, האתר נסגר בהוראתו ורק לאחר מותו האתר נפתח מחדש.

הארכיטקטורה בעיר הסתמכה על עמודי עץ. השימוש בעמודי אבן נעשה רק כאשר ארזי הלבנון והטיק ההודי (אנ') לא היו גדולים מספיק לתמוך בראשה שלרוב הייתה מאבן. ניתן לחלק את סוגי המבנים לשלוש קבוצות - מגורים צבאיים; בית האוצר; ואולמות קבלת הפנים והמגורים המלכותיים. מבנים ראויים לציון כוללים את המדרגות הגדולות, שער העמים, ארמון אפאדאנא, היכל מאה העמודים, היכל טריפילון וארמון טכרה של דאריוס, ארמון החדיש של חשיארש, בית האוצר האימפראלי, האורוות המלכותיות ובית המרכבה.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

אתר האינטרנט הרשמי של פרספוליס
פרספוליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מאמר על פרספוליס
פרספוליס (איראן), דף שער בספרייה הלאומית
פרספוליס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

[1]
Nobody's Polis - Part I, II, III, IV
[2]
"Al-Beruni and Persepolis". Acta Iranica. Leiden: Brill. 1: 137–150. 1974. ISBN 978-90-04-03900-1.
[3]
Biruni (2004). translator: Edward Sachau (ed.). he Chronology of Ancient Nations. Kessinger Publishing. p. 484. ISBN 0-7661-8908-2. {{cite book}}: |editor= has generic name (עזרה) p. 127
[4]
Historical account of discoveries and travels in Asia, Hugh Murray, Edinburgh, A. Constable and Co; 1820., p.47
[5]
Ali Mousavi, Persepolis in Retrospect: Histories of Discovery and Archaeological Exploration at the ruins of ancient Passch, Ars Orientalis, vol. 32, pp. 209-251, 2002
[6]
Ernst E Herzfeld, A New Inscription of Xerxes from Persepolis, Studies in Ancient Oriental Civilization, vol. 5, 1932
[7]
Erich F Schmidt, Persepolis I: Structures, Reliefs, Inscriptions, Oriental Institute Publications, vol. 68, 1953
[8]
Erich F Schmidt, Persepolis II: Contents of the Treasury and Other Discoveries, Oriental Institute Publications, vol. 69, 1957
[9]
Erich F Schmidt, Persepolis III: The Royal Tombs and Other Monuments, Oriental Institute Publications, vol. 70, 1970
[10]
Erich F Schmidt, The Treasury of Persepolis and Other Discoveries in the Homeland of the Achaemenians, Oriental Institute Communications, vol. 21, 1939

תצלום פנורמי של עתיקות העיר פרספוליס (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

[1] [1]
Nobody's Polis - Part I, II, III, IV

[2] [2]
"Al-Beruni and Persepolis". Acta Iranica. Leiden: Brill. 1: 137–150. 1974. ISBN 978-90-04-03900-1.

[3] [3]
Biruni (2004). translator: Edward Sachau (ed.). he Chronology of Ancient Nations. Kessinger Publishing. p. 484. ISBN 0-7661-8908-2. {{cite book}}: |editor= has generic name (עזרה) p. 127

[4] [4]
Historical account of discoveries and travels in Asia, Hugh Murray, Edinburgh, A. Constable and Co; 1820., p.47

[5] [5]
Ali Mousavi, Persepolis in Retrospect: Histories of Discovery and Archaeological Exploration at the ruins of ancient Passch, Ars Orientalis, vol. 32, pp. 209-251, 2002

[6] [6]
Ernst E Herzfeld, A New Inscription of Xerxes from Persepolis, Studies in Ancient Oriental Civilization, vol. 5, 1932

[7] [7]
Erich F Schmidt, Persepolis I: Structures, Reliefs, Inscriptions, Oriental Institute Publications, vol. 68, 1953

[8] [8]
Erich F Schmidt, Persepolis II: Contents of the Treasury and Other Discoveries, Oriental Institute Publications, vol. 69, 1957

[9] [9]
Erich F Schmidt, Persepolis III: The Royal Tombs and Other Monuments, Oriental Institute Publications, vol. 70, 1970

[10] [10]
Erich F Schmidt, The Treasury of Persepolis and Other Discoveries in the Homeland of the Achaemenians, Oriental Institute Communications, vol. 21, 1939

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]