פרנצ'סקו דה סנקטיס

פרנצ'סקו דה סנקטיס (28 במרץ 1817, אבלינו - 28 בדצמבר 1883, נאפולי) היה מבקר ספרות, מלומד, ושר חינוך איטלקי. נודע בעבור ספרו המופתי על תולדות הספרות האיטלקית.

פרנצ'סקו דה סנקטיס
Francesco De Sanctis

לידה	28 במרץ 1817 מורה דה סנקטיס, איטליה
פטירה	29 בדצמבר 1883 (בגיל 66) נאפולי, איטליה
מדינה	ממלכת איטליה
שפות היצירה	איטלקית
זרם ספרותי	פוסט-הגליאניזם
הושפע מ	הומרוס, ורגיליוס, דנטה אליגיירי, ויליאם שייקספיר, לודוביקו אריוסטו, פרידריך שילר, יוהאן וולפגנג פון גתה, גאורג וילהלם פרידריך הגל
חתימה

דה סנקטיס למד ספרות במשך חמש שנים אצל דודו קרלו ופילוסופיה במשך שנתיים בבית הספר של לורנצו פאציני. בשנת 1833 התמסר ללימודי לשון שהעביר בארמונו המרקיז בזיליו פואוטי, בחסותו פרסם את כתביו הראשונים. במהירה היה למורה לספרות ודקדוק בנאפולי, ועל תלמידיו נמנו אושיות תרבות חשובות. עם השנים התרחק מההשקפה הטהרנית של פואוטי, ועסק בבעיות של ספרות, אסתטיקה, לשון, היסטוריה ופילוסופיה של ההיסטוריה.

את המוניטין שלו כמבקר ספרות צבר בהרצאותיו על דנטה, פטרארקה, ושירה אבירית. ב-1848 מונה על ידי הממשלה האיטלקית למזכ"ל המחלקה לחינוך ציבורי. עם תחילת הריאקציה באיטליה, הוא נמלט לקוסנזה, נעצר בשנת 1850 ונכלא לשלוש שנים בטירת דלובו בנאפולי. שם עסק בלימוד בעיון של הגל ושל השפה הגרמנית, ואף תרגם את "מדע ההלוגיקה" של הגל. עם שחרורו, הונחה לעקור לארצות הברית, אך עצר במלטה, ומצא מקלט בטורינו, שם לימד איטלקית והעביר הרצאות על הקומדיה האלוהית של דנטה. בהמשך לימד באוניברסיטת ציריך. בשנים 1861-2 שימש כשר החינוך בממשלות של קאבור וריקאסולי. בשנת 1871 נתמנה לפרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה נאפולי, ובשנת 1875 העביר הרצאות על ליאופרדי. לדה סנקטיס היו הרבה תלמידים נאמנים, ביניהם מבקרי הספרות בנדטו קרוצ'ה ופרנצ'סקו טוראקה, הסופרים אנטוניו פוגאצרו ולואיג'י לה ויסטה, הצייר ג'אקומו דה קיריקו, ואחרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו דה סנקטיס בוויקישיתוף

• פרנצ'סקו דה סנקטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרנצ'סקו דה סנקטיס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.