פמגוסטה

פמגוסטה
יוונית: Αμμόχωστος
טורקית: Gazimağusa/Mağusa
	חוף פמגוסטה
מדינה / טריטוריה	דה יורה: קפריסין דה פקטו: צפון קפריסין
מחוז	פמגוסטה (דה יורה, כחלק מקפריסין); גזימאוסה (דה פקטו, כחלק מצפון קפריסין)
גובה	21 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	40,920 (2011)
קואורדינטות	35°07′00″N 33°57′00″E
אזור זמן	UTC+3
	https://www.gazimagusabelediyesi.org/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קפריסין רגילה) ניקוסיה לימסול לרנקה לפקושה פאפוס קירניה הים התיכון פמגוסטה

פמגוסטה (ביוונית: Αμμόχωστος (אמוכוסטוס); בטורקית: Gazimağusa או Mağusa (מאוסה)) היא עיר נמל לחוף המזרחי של האי קפריסין. העיר ממוקמת בצפון קפריסין ומהווה רשמית בירת מחוז פמגוסטה (המצוי בשטח דרום קפריסין) ובפועל העיר היא בירת מחוז גזימאוסה (בצפון קפריסין).

ערך זה עוסק בעיר בקפריסין. אם התכוונתם למפרץ, ראו מפרץ פמגוסטה.

עובדות מהירות מדינה / טריטוריה, מחוז ...

סגירה

פמגוסטה מוקפת חומה וחלקיה של העיר המודרנית נמצאים היום בתוך "הרפובליקה הטורקית של קפריסין הצפונית".

מקור השם

בעת העתיקה ניקראה העיר בשם "ארסינואה" (ביוונית: Ἀρσινόη). לימים נקראה העיר ביוונית "אמוכוסטוס" שמשמעו "חבויה בחול". משם שם העיר. השם בשפה העברית (פמגוסטה) מקורו בשמה של העיר בצרפתית (Famagouste) או באיטלקית (Famagosta), ומשמות אלה התפתח גם מקור השם בטורקית: Mağusa.

היסטוריה

העיר נוסדה בשנת 274 לפנה"ס לאחר שנפגעה קשות מרעידת האדמה שהייתה בסלמיס. מייסד העיר בעת ההיא היה תלמי השני פילדלפוס שקרא לעיר "ארסינו" על שם אחותו־אשתו והעיר תוארה ככפר דייגים על ידי סְטְרָאבּוֹ בגיאוגריקה שלו במאה הראשונה לפני הספירה. המקום נותר ככפר דייגים קטן במשך זמן רב ולאחר מכן, כתוצאה מהפינוי ההדרגתי של סלמיס עקב הפלישה הערבית בהנהגתו של מועאוויה הראשון, העיירה התפתחה לנמל קטן שנחשב לעמוק ביותר באי. בתקופת ימי הביניים הייתה פמגוסטה לעיר הנמל החשובה ביותר במזרח התיכון, שימשה שער לסחר בנמלי לֶבַנְט, מדינות השוכנות במזרחו של הים התיכון ומשם סוחרי המשי העבירו את סחורתם למערב אירופה.

ימי הביניים, 1192–1571

נקודת המפנה של פמגוסטה הייתה בשנת 1192 עם תחילת בית לוסיניאן (אנ') בתקופה זו התפתחה פמגוסטה לעיירה מן המניין ובשל הקרבה למזרח הים התיכון, נמלה הטבעי והחומות שהגנו על העיר הפנימית גרמו לגידול האוכלוסייה. התפתחות זו האיצה במאה ה-13 וככל שהעיירה הפכה למרכז מסחר הן למזרח והן למערב, זרם של פליטים נוצרים שברחו מנפילת עכו (1291) בארץ ישראל הפך אותה מכפר זעיר לאחת הערים העשירות ביותר בעולם הנוצרי.

בשנת 1372 נכבש הנמל על ידי הרפובליקה של ג'נובה ובשנת 1489 על ידי הרפובליקה של ונציה. שתי המדינות השתמשו בעיר כאחת מתחנות הסחר שלהן לחופי הים התיכון. פעילות מסחרית זו הפכה את פמגוסטה למקום בו סוחרים ובעלי אוניות ניהלו חיי יוקרה. האמונה, כי ניתן למדוד את הונם של האנשים על ידי הכנסיות שבנו, היוותה השראה לסוחרים אלה לבנות כנסיות בסגנונות שונים. כנסיות אלה, שעדיין קיימות, היו הסיבה שפמגוסטה נודעה בשם "מחוז הכנסיות" ואף כונתה "העיר בעלת 365 הכנסיות", כאשר האגדה מספרת שבשיאה, העיר התפארה בכנסייה אחת לכל יום בשנה. התפתחותה של העיירה התמקדה בחייהם החברתיים של האנשים העשירים ובמרכזה ארמון לוסיניאן, הקתדרלה, הכיכר והנמל.

בתקופה זו התרכזה בפמגוסטה, כמו במושבות מסחר איטלקיות נוספות, קהילה יהודית שעיקרה במהגרים מרחבי אירופה ומארץ ישראל. הקהילה בפמגוסטה הייתה בשנים אלה לקהילה היהודית המרכזית בקפריסין. במאה ה-14 התגורר בפמגוסטה רבי אליעזר פירנא, חכם אשכנזי שהיגר כנראה בעקבות גזירות ק"ט.^[1] במאה ה-16 ישבו בעיר רבי אליעזר אשכנזי ורבי אליהו מפיסארו.^[2]

בשנים 1570–1571 הייתה פמגוסטה המעוז האחרון בקפריסין הוונציאנית שהחזיקה מעמד נגד הטורקים תחת מוסטפא פאשה שהתנגד למצור של 13 חודשים והפצצה איומה, עד שלבסוף נכנע חיל המצב. הכוחות העות'מאניים איבדו 50,000 איש, כולל את בנו של מוסטפא פאשה. תנאי הכניעה קבעו כי צריך לאפשר לכוחות הוונציאנים לחזור הביתה. למרות זאת, המפקד הוונציאני, מרקו אנטוניו בראגדין, הואשם בפגיעה באסירים עות'מאנים ונהרג מוות אלים.

השלטון העות'מאני

עם כניסת השלטון העות'מאני איבדו הלטינים את מעמדם המיוחס בפמגוסטה וגורשו מהעיר. בהתחלה הורשו יוונים קפריסאים להחזיק ולקנות רכוש בעיר, אך הם גורשו מהעיר בשנים 74–1573 ונאלצו להתיישב מחוצה לה, באזור שהתפתח אחר-כך למה שמכונה "ורושה". משפחות טורקיות מאנטליה יושבו מחדש בעיר אך לא הצליחו למלא את הבניינים שאירחו בעבר אוכלוסייה של 10,000 איש והדבר גרם לירידה דרסטית באוכלוסיית פמגוסטה. סוחרים מפמגוסטה, שרובם מורכבים מלטינים שגורשו, התיישבו מחדש בלרנקה וככל שפרנונה פרחה, איבדה פמגוסטה את חשיבותה כמרכז סחר. עם הזמן התפתחה ורושה לעיירה חקלאית משגשגת בזכות מיקומה הרחק מהביצות, בעוד העיר פמגוסטה נותרה רעועה.

בעיר המוקפת חומה הוחזרו כמה מבנים כדי לשרת את האינטרסים של האוכלוסייה המוסלמית: קתדרלת סנט ניקולאס הוסבה למסגד (שכונה כיום מסגד ללה מוסטפא פאשה), בזאר, חמאם ציבורי, מזרקות ובית הספר התאולוגי הוקם כדי לספק את צורכי התושבים. רחובות עם מאפיינים אורבניים בסגנון עות'מאני הובאו לעיר והתפתחה רוח קהילתית בה נבנו מספר קטן של בתים דו קומתיים שאוכלסו על ידי המעמד הגבוה יחד עם הבתים חדי הקומה הנפוצים.

השליטה הבריטית

עם ההשתלטות הבריטית, קיבלה פמגוסטה מחדש את חשיבותה כעיר נמל ומרכז כלכלי ופיתוחה היה ממוקד במיוחד בתוכניות הבריטיות. ברגע שהבריטים השתלטו על האי, נחקק חוק לפיתוח פמגוסטה שמטרתו שחזור ופיתוח רחובות העיר והבניינים הרעועים כמו גם היגיינה טובה יותר. הנמל פותח והורחב בין 1903 ל־1906. הרכבת הממשלתית של קפריסין, עם סיומה בפמגוסטה, החלה את בנייתה בשנת 1904 ואילו לרנקה המשיכה לשמש כנמל הראשי של האי במשך זמן מה, לאחר השימוש של פמגוסטה כבסיס צבאי במלחמת העולם הראשונה הסחר עבר משמעותית לפמגוסטה.

בתקופה הבריטית חל גם שינוי דמוגרפי משמעותי בעיר; בשנת 1881 היוו הנוצרים 60% מאוכלוסיית העיר ואילו המוסלמים היו 40%. בשנת 1960 צנחה אוכלוסיית קפריסין הטורקית ל -17.5% מכלל האוכלוסייה ואילו האוכלוסייה היוונית-קפריסאית עלתה ל -70%. העיר הייתה גם לאחד ממחנות המעצר הבריטי עבור קרוב ל 50,000 ניצולי שואה יהודים שניסו לעלות לארץ ישראל.

מעצמאות לכיבוש הטורקי

מעצמאות בשנת 1960 ועד הפלישה הטורקית לקפריסין בשנת 1974, התפתחה פמגוסטה לכיוון דרום-מערבה של ורושה כמרכז תיירותי ובסוף שנות השישים הפכה פמגוסטה למרכז תרבותי ותיירותי ידוע. תרומתה של פמגוסטה לפעילות הכלכלית של המדינה עד 1974 חרגה בהרבה מממדיה הפרופורציונליים במדינה, בעוד שאוכלוסייתה הייתה רק כ־7% מכלל המדינה. פמגוסטה היוותה בשנת 1974 למעלה מ-10% מכלל התעסוקה והייצור התעשייתי של קפריסין והתרכזו בעיקר בתעשייה הקלה התואמת את פעילותה כאתר נופש תיירותי והפיכת מוצרים למוצרי איכות הנעים בין מזון, משקאות וטבק לבגדים, הנעלה, פלסטיק, מכונות קלות וציוד תובלה. זה תרם ל-19.3% מהיחידות העסקיות והעסיק 21.3% מכלל העוסקים במסחר באי, כמו כן שימשה כיעד התיירותי העיקרי של קפריסין; אירוח ב-31.5% מהמלונות ותפוסה של כ־45% מהקיבולת הכוללת של חדרי האירוח בכל קפריסין. בתקופה זו האוּרְבָּנִיזַצְיָה של פמגוסטה האטה והתפתחות האזורים הכפריים האיצה, לפיכך הצמיחה הכלכלית הייתה משותפת בין העיר פמגוסטה לבין המחוז שהייתה כלכלה חקלאית מאוזנת, עם הדרים, תפוחי אדמה, טבק וחיטה כמוצרים עיקריים. נמל העיר נשאר נמלה הראשי של האי ובשנת 1961 הורחב כדי להכפיל את יכולתו ובכך להכיל את היקף היצוא והיבוא ההולך וגדל, כאשר הנמל טיפל ב-42.7% מייצוא קפריסין, 48.6% מהיבוא ו - 49% מתעבורת הנוסעים.

מאז 1960 לא היה מפקד אוכלוסין רשמי, אולם על פי הערכות אוכלוסיית העיירה בשנת 1974 הייתה כ־39,000 כאשר כ־12,000-15,000 איש לא נספרו מהכפרים והפרברים הסמוכים לפמגוסטה. בזמן תקופת השיא בקיץ – מספר האנשים ששהו בעיר הגיע לכ־90,000-100,000 עם זרם התיירים שהגיעו ממספר מדינות אירופה, בעיקר מבריטניה, צרפת, גרמניה והמדינות הסקנדינביות. מרבית אוכלוסיית העיר היו קפריסאים יוונים עם כ־26,500, כ־8,500 קפריסאים טורקים ו- 4,000 תושבים מקבוצות אתניות אחרות.

מהפלישה הטורקית ועד היום

במהלך השלב השני של הפלישה הטורקית לקפריסין ב-14 באוגוסט 1974, מישור מסוריה הוצף על ידי טנקים טורקיים ופמגוסטה הופצצה על ידי מטוסים טורקיים; תוך יומיים הצבא הטורקי כבש את העיר, כאשר אוכלוסייתה היוונית של פמגוסטה ברחה לשדות מסביב. מרבית הקפריסאים היוונים הללו האמינו שברגע שהאלימות הראשונית תירגע, הם יורשו לחזור. כתוצאה מהתקפות האוויר הטורקיות מתו עשרות אזרחים, כולל תיירים. בשונה מחלקים אחרים באזורים שבשליטת טורקיה, הפרבר ורושה של פמגוסטה גודר על ידי הצבא הטורקי מיד לאחר שנכבש ונשאר מגודר עד היום. הקפריסאים היוונים שנמלטו מוורושה לא הורשו לחזור ונאסרה הכניסה לעיתונאים. האבולוציה של העיר נתקעה לחלוטין, כשבתים, חנויות כלבו ומלונות היו ריקים ונבזזו – גם האריחים מהקירות נלקחו.

בסוף העשור השני של המאה ה-21 פתחו הכוחות הטורקיים חלק מאזור החוף בוורושה לביקורים יומיומיים, בצעד חד-צדדי שגרר ביקורת בינלאומית. כעבור פחות משנה, הודיעה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כי חלק מהעיירה ייפתח וכבר לא יוגדר כשטח צבאי אלא כשטח אזרחי. לפי צפון קפריסין הדבר יאפשר לתושבים שנמלטו מוורושה לפני לתבוע בעלות על הנכסים.

ורושה נחשבת לקלף מיקוח של טורקיה במגעים להסכם שלום בין הצדדים בקפריסין, וההערכות היו שפתיחתה החלקית של העיירה היא מכשול בדרך להסכם. קפריסין חששה שהשינוי במעמד של החלק שייפתח בוורושה מאותת על כוונה ברורה של טורקיה וצפון קפריסין לנכס את העיירה.

העיר העתיקה מוקפת החומה וחלקים מהעיר המודרנית נשלטים כיום דה פקטו על ידי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין כחלק ממחוז גזימגוסה, שהיא הבירה בו, אך מוכרת באופן בינלאומי כחלק מרפובליקת קפריסין. היא מרכז מסחרי חשוב של צפון קפריסין.

כלכלה

פמגוסטה היא מרכז מסחרי חשוב של צפון קפריסין; הפעילות הכלכלית העיקרית בעיר היא תיירות, חינוך, בניה וייצור תעשייתי. הנמל יושב על שטח של 115 דונם והוא נחשב לנמל הים החשוב ביותר של צפון קפריסין לנסיעות ומסחר. הנמל הוא מקור הכנסה ותעסוקה חשוב לעיר, אם כי היקף הסחר שלו מוגבל על ידי האמברגו נגד צפון קפריסין. האתרים ההיסטוריים שלה, כמו גם החופים החוליים הסובבים אותה הופכים אותה לאטרקציה תיירותית; מתקיימים גם מאמצים להפוך את העיר לאטרקטיבית יותר עבור קונגרסים בינלאומיים. אוניברסיטת מזרח הים התיכון, גם היא מעסיקה חשובה המספקת הכנסות ופעילות משמעותית, כמו גם הזדמנויות לענף הבנייה. האוניברסיטה אף מגייסת כוח אדם מוסמך שיעורר את העיר ויהפוך את תעשיית התקשורת לקיימת.

בעיר קיימים שני אזורי תעשייה: אזור התעשייה הגדול ואזור התעשייה הקטן. העיר היא גם ביתם של הדייגים בנמל, אך תשתית לא מספקת מגבילה את צמיחתו של ענף זה והתעשייה בעיר התרכזה באופן מסורתי בעיבוד מוצרים חקלאיים. מבחינה היסטורית, הנמל היה המקור העיקרי להכנסות ותעסוקה של העיר, בעיקר לאחר שנת 1974. העיר איבדה בהדרגה חלק מחשיבותה הכלכלית כאשר אוכלוסיית פמגוסטה פחתה מסיבות שונות ועם זאת – זהו עדיין הנמל העיקרי למסחר בצפון קפריסין, כאשר יותר ממחצית האוניות שהגיעו בשנת 2013 הגיעו לפמגוסטה.

פוליטיקה

ראש העיר של פמגוסטה (נכון ל-2020) הוא סימוס יואנו (Simos Ioannou), המושל בעיר מזה 5 קדנציות. איסמעיל ארטר עומד בראש הממשל העירוני-קפריסאי של פמגוסטה, שנשאר חוקי כגוף מבוסס קהילה תחת המערכת החוקתית של הרפובליקה של קפריסין. לאחר חלוקת האי בשנת 1974, הסדיר הממשל הקפריסאי בטורקיה, בשיתוף עם ממשלת טורקיה, את ההגירה הקלה של כ־30,000 אזרחים טורקים במטרה לחזק את אוכלוסיית הצפון ולשפר את סיכויי ההישרדות הכלכלית שלה כישות נפרדת. המתיישבים הללו, קיבלו בתים קפריסאיים יוונים ואזרחות במדינה החדשה ולאחר מכן, אזרחים טורקים אחרים החלו להגיע מיוזמתם, אך לא זכו בפריבילגיות של רכוש ואזרחות. אף על פי כן, השיח הציבורי משלב בדרך כלל את שתי הקבוצות הללו ובכך מנפח את מספר האנשים שניתן לכנות "מתנחלים", כלומר אנשים שהגיעו כחלק מתוכנית כדי לשנות את האיזון הדמוגרפי של האי.

תרבות

פמגוסטה מכילה בניינים היסטוריים ייחודיים רבים כאשר, העיר העתיקה פופולרית במיוחד בקרב תיירים. מדי שנה, מתקיים פסטיבל פמגוסטה לאמנות ותרבות בינלאומי ובו תוכלו למצוא קונצרטים, מופעי מחול ומחזות תיאטרון המתקיימים במהלך ימי הפסטיבל.

הגידול בתיירות והאוניברסיטאות בעיר הניעו את התפתחות חיי הלילה התוססים של פמגוסטה. חיי הלילה בעיר פעילים במיוחד בערבי רביעי, שישי ושבת ובחודשים החמים יותר של השנה, החל מאפריל. במלונות גדולים יותר בעיר יש בתי קזינו המספקים מענה ללקוחותיהם. דרך סלמיס היא אזור בפמגוסטה, בה מרוכזים הברים בהם מתרכזים סטודנטים ותושבים מקומיים והיא תוססת מאוד, במיוחד בחודשי קיץ.

מבצר אותלו בפמגוסטה שימש כתפאורה למחזהו של ויליאם שייקספיר "אותלו". בנוסף, העיר שימשה כתפאורה לרומן "הזריחה" משנת 2015 של הסופרת הבריטית ויקטוריה היסלופ.

ספורט

פמגוסטה הייתה לביתם של קבוצות ספורט רבות של קפריסין היוונית שעזבו את העיר בגלל הפלישה הטורקית ועדיין נושאות את שמם המקורי. מועדוני הכדורגל הבולטים במקור מהעיר פמגוסטה ושתיהן מהליגה הראשונה הקפריסאית, הממוקמת כיום בלרנקה:

1. אנורתוסיס פמגוסטה (Anorthosis Famagusta FC) – המועדון נוסד ב-1911 ומשמש כמועדון כדורגל, כדורסל וכדורעף בקפריסין. המועדון במקור מהעיר פמגוסטה ומרכזו כיום בלרנקה, עקב הפלישה הטורקית וכתוצאה מכך, אנורתוסיס הפכה למועדון פליטים עם תומכים בכל רחבי האי קפריסין. בשנת 2007, הפך למועדון הקפריסאי הראשון שמעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות.

2. נאה סלמיס פמגוסטה (Nea Salamis Famagusta FC) – מועדון כדורגל קפריסאי המשחק בליגת העל הקפריסאית. המועדון במקור מהעיר פמגוסטה ומאז 1974 מארח את משחקיו בעיר לרנקה.

אצטדיון אנטוניס פאפאדופולוס (Antonis Papadopoulos); הוא אצטדיון הכדורגל הגדול בלרנקה עם 10,230 מקומות ישיבה. בנוסף, יש לפמגוסטה אצטדיון כדורעף מודרני בשם ארנה מגוזה.

חינוך

צפון קפריסין נחשבת לאחד מהיעדים הטובים ביותר ללימודים אקדמאיים בחו"ל, בין היתר כי ממשלת צפון קפריסין מסבסדת פעילויות רבות הקשורות באוניברסיטאות ולכן, סטודנטים זרים רבים מגיעים ללמוד בצפון קפריסין. נכון לשנת 2020, ישנן בצפון קפריסין כ־20 אוניברסיטאות ומכללות איכותיות המציעות לימודים גבוהים.

האוניברסיטאות נחשבות לאיכותיות מאוד ומציעות תוכניות לימודים במגוון מקצועות בשפה האנגלית. המחיה בצפון קפריסין זולה מאוד הן במחירי השכרת הדירות וחשבונות, והן מבחינת שכר הלימוד, מה שמאפשר לסטודנטים איכות חיים טובה. ויזת סטודנט מאפשרת לעבוד בעבודות זמניות כמו מלצרות ומכירות.

דוגמה לארבע אוניברסיטאות הממוקמות בערים הראשיות של צפון קפריסין:

פמגוסטה (Eastern Mediterranean University) – נוסדה בפמגוסטה בשנת 1979 והיא האוניברסיטה הציבורית הגדולה ביותר בצפון קפריסין. אוניברסיטה זו מציעה לימודים בתואר ראשון במגוון מקצועות כמו אומנות, עסקים, רפואה, הנדסה, תקשורת ועוד וכן לימודי תואר שני ודוקטורט. האוניברסיטה הקפריסאית לאמנות הוקמה בפמגוסטה על ידי האמן הקפריסאי סטאס פרסקוס בשנת 1969, לפני שעברה לפאפוס בשנת 1972 לאחר הפגנות מצד מלונאים מקומיים כי נוכחותם של סטודנטים לאמנות בעיר דוחה את הנופשים.

קירניה (Girne American University) – נוסדה בשנת 1985, כמוסד להשכלה גבוהה. זוהי שלוחה של אוניברסיטה אמריקאית הממוקמת בקרבת הים בעיר קירניה. אוניברסיטה זו מציעה לימודי תואר ראשון, שני ודוקטורט, מלמדת לפי מודל הלימוד האמריקאי ואף משקיעה רבות בתשתית טכנולוגית כדי לספק את כל הצרכים הלימודיים של הצוות והסטודנטים.

לפקושה (Near East University) – נוסדה בשנת 1988 והיא אוניברסיטה פרטית בינלאומית הממוקמת בחלק הטורקי של הבירה ניקוסיה. האוניברסיטה מציעה גם היא לימודי תואר ראשון, שני ודוקטורט במגוון מקצועות ובשכר לימוד הוגן. האוניברסיטה אף נחשבת לאחת ממוסדות הטובים ביותר באירופה ולומדים בה כ־27,000 סטודנטים.

מפרץ גוזליורט (Cyprus Health and Social Sciences University) – נוסדה בשנת 2016 (יחסית חדשה), ממוקמת באזור מפרץ גוזליורט. האוניברסיטה מתגאה במעבדות הכי מתקדמות בתחום מדעי הבריאות מכל אוניברסיטה אחרת בצפון קפריסין ויש בה מספר צנוע של תוכניות לימודיות, עם מספר פקולטות כגון; משפטים, רוקחות, רפואת שיניים, חינוך ומדעי החברה והרוח.

שירותי בריאות

בצפון קפריסין ישנה מערכת בריאות ציבורית הזמינה לכל מי שיש להם ביטוח לאומי, לבני זוגם וילדיהם. בעת הצורך הטיפול במחלקת רפואת החירום היא ללא תשלום לכל אדם. בשנת 2010, 2,023 חולים נשלחו לטיפול בטורקיה על חשבון הציבור, 22% מהחולים נשלחו לטיפולים במחלות לב וכלי דם ו -16% נשלחו לטיפולים בסרטן. הממוצע לתוחלת החיים של גברים בצפון קפריסין היא 78 שנים ולנשים תוחלת החיים היא 83 שנים.

בפמגוסטה שלושה בתי חולים כלליים:

בית חולים ממלכתי (Gazimağusa Devlet Hastahanesi) – בית החולים הגדול בעיר
בית חולים פרטי - Gazimağusa Tıp Merkezi
בית חולים פרטי - Gazimağusa Yaşam Hastahanesi

מבנים היסטוריים ואתרי תיירות בפמגוסטה

קרן המורשת העולמית (GFA), הכריזה בשנת 2010 כי העיר העתיקה של פמגוסטה, היא אחת משנים עשר האתרים הארכאולוגים החשובים בעולם ובה שרידים מהחורבן. העיר, שלא הוכרזה רשמית כאתר היסטורי, זקוקה לתשומת ליבם המיידית של ארכאולוגים על מנת לשמר את מה שנותר ולשחזר את מה שנהרס – עד היום הדבר נתון למחלוקת בין שתי המדינות הקפריסאיות.

מרכז העיר ההיסטורי של פמגוסטה מוקף באזור המבוצר של העיר, בעל צורה מלבנית, שנבנה בעיקר על ידי הוונציאנים במאות ה-15 וה- 16, אם כי חלקים מהמבנים שופצו בתקופות קדומות יותר עד 1211.

נקודות ציון חשובות למבקרים בעיר:

החומות הוונציאניות (Venetian Walls) – כמו בניקוסיה, גם העיר העתיקה של פמגוסטה מוקפת בחומות ונציאניות מאסיביות, שמגיעות בממוצע לגובה של 60 רגל ולרוחב 30 רגל. שניים מהשערים המקוריים עדיין עומדים איתנים ("שער הים" ו"שער האדמה") ושניים נוספים נחצבו בתקופה השלטון הקולוניאלי הבריטי.
מסגד "לאלה מוסטפא פאשה" (מהמאה ה-14) – המבנה התחיל את דרכו כקתדרלה קתולית בימי הביניים (קתדרלת ניקולאוס הקדוש) והפך לאחר כיבוש העיר על ידי האימפריה העות'מאנית ב-1571, למסגד. לאחר המרתו למסגד, כל הפסלים וציורי הקיר הוסרו ממנו, בשל העובדה שמדובר באלמנטים אסורים בדת המוסלמית. בשנת 1954, שונה השם וכיום הוא קרוי על שם הגנרל העות'מאני לאלה מוסטפא פאשה שכבש את קפריסין בשנת 1571 (זכה לכינוי הכבוד "לאלה", כלומר ה"מנטור" או "חונך" של הסולטאן, מפני שהיה מורו האישי של הסולטאן סלים השני).
ארמון המלוכה המרהיב של פמגוסטה (Palazzo del Proveditore) – נבנה במאה ה-13, מול קתדרלת ניקולאוס הקדוש. הארמון אכלס את מלכי ומלכות קפריסין עד 1369, עד שלבסוף נהרס כמעט כליל ברעידת אדמה. כיום המקום משמש אתר תיירות מרהיב.
מבצר אותלו (The Citadel) – אותלו הוא השם שניתן למבצר הימי-ביניימי של פמגוסטה ועל אף שאין שום קשר ממשי עם המחזה של שייקספיר, הרי שהנופים והמראה הכללי יכולים בהחלט להתאים לעלילה המפורסמת.
הרכבת האחרונה של קפריסין – בעבר פעלה רכבת בקו שבין פמגוסטה-ניקוסיה-מורפו, עם עצירות בכל שני מייל (ובסך הכל 37.5 מייל). הרכבת יצאה לדרך בכל בוקר ב-08:35 ונסעה במהירות 25 מייל לשעה. ב-1951 הוחלט כי הקו לא יעיל ויש לבטלו וכך נותרו הקרונות שבתחנת פמגוסטה השריד היחיד בקפריסין לקיומה של רכבת על האי.
קתדרלת Ayios Epiphanios – במהלך שנות הפשיטה הערבית (649–965 לספירה), האמנות הביזנטינית בקפריסין נפגעה קשות, כיוון שיצירות אמנות ועיטורים כנסייתיים רבים נהרסו לחלוטין. למרות זאת, הפעילות האמנותית לא פסקה והביאה עמה סגנונות ארכיטקטוניים חדשים. הקתדרלה היא דוגמה למבנה מיוחד שכזה.
טירת קנטרה (Kantara) – נבנתה במקור על ידי הביזנטיים למטרות הגנה, ממוקמת בקצה המזרחי של מחוז קירניה, צפונית לפמגוסטה. מקור שמה הוא "גשר" או "קשת" בערבית וניתן ככל הנראה על ידי הפולשים הערבים בעבר. המבקרים במקום יהנו מנוף של הים משני צידי הטירה.
כנסיית הקדוש ברנבס (St. Barnabas) – הכנסייה, נבנתה לזכרו של הקדוש הקפריסאי הראשון במעלה, ברנבס, אשר חייו שזורים עם הפצת הנצרות לאחר מות ישו. ממוקמת ליד הקברים המלכותיים וניתנת לזיהוי בשל שתי הכיפות הבולטות שלה. הנזירים היוונים האחרונים עזבו את המקום בשנת 1976 ומאז המקום משמש בעיקר כמוזיאון ארכאולוגי.
בוגזי (Boghazi) – עיירת חוף יפהפייה, הממוקמת בקצה הדרומי של מחוז קרפס. הייתה תמיד תחנת עצירה פופולרית ליוונים-קפריסאים בדרכם למנזר אפוסטולוס אנדריאס. במרחק 5 ק"מ לאורך החוף נמצאים הריסותיה של טירת Strongylos מהתקופה הביזנטית.
חורבות אנגומי-אלאסיה (Engomi-Alasia) – ישוב עתיק מתקופת הברונזה התיכונה (2,000-1,700 לפני הספירה). הרבה פריטי זהב ושנהב נתגלו במקום, לצד חיקויי יהלומים, כדי זכוכית וחרסים מהתקופה המיקנית. חוויה של ממש לכל אוהבי העתיקות וחובבי היסטוריה.