ערי המדינה של הפיו
קבוצה של ערי מדינה מהאלף הראשון במיאנמר. 3 מהן הוכרזו אתר מורשת עולמית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ערי המדינה של הפיו (בבורמזית: ပျူ မြို့ပြ နိုင်ငံများ) היו קבוצה של ערי מדינה שהיו קיימות מהמאה ה-2 לפנה"ס עד אמצע המאה ה-11 בבורמה עילית (החלק הצפוני של מיאנמר של ימינו). ערי המדינה נוסדו כחלק מהנדידה דרומה של בני הפיו דוברי השפה הטיבטו-בורמזית (אנ'), התושבים המוקדמים ביותר של בורמה שיש תיעודים לגביהם. תקופת אלף השנים, המכונה "המילניום של הפיו", קישרה בין תקופת הברונזה לתחילת תקופת המדינות הקלאסיות שבה הופיעה ממלכת פאגאן (אנ') בסוף המאה ה-9.
מפת אתרי ערי הפיו העתיקות (באדום) | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
היסטוריה | |||||||||
תרבויות | תרבות פיו | ||||||||
נבנה | המאה ה־2 לפנה״ס | ||||||||
סוג | יישוב | ||||||||
אתר ארכאולוגי | |||||||||
מצב | הריסות | ||||||||
גישה לציבור | כן | ||||||||
מיקום | |||||||||
מדינה | מיאנמר מיאנמר | ||||||||
קואורדינטות | 22°28′12″N 95°49′07″E | ||||||||
ערי המדינה, חמש ערי חומה מרכזיות וכמה עיירות קטנות יותר, נמצאות כולן בשלושת אזורי חקלאות השלחין הגדולים בבורמה עילית: עמק הנהר מו (אנ'), מישורי קיאוקסה (אנ') ואזור מינבו (אנ'), סביב מפגש הנהרות איראוואדי (אנ') והצ'ינדווין (אנ'). ערי המדינה של הפיו היו חלק מנתיב סחר היבשתי בין סין להודו, והשטח שעליו שלטו בני הפיו התרחב בהדרגה דרומה. האלין, שנוסדה במאה ה-1 לספירה בקצה הצפוני של בורמה עילית, הייתה העיר הגדולה והחשובה ביותר עד בסביבות המאה ה-7 או ה-8 כאשר הוחלפה על ידי סרי קסטרה (ליד פיאי (אנ') של ימינו) בקצה הדרומי של תחום השליטה של הפיו. סרי קסטרה הגדולה פי שניים מהאלין, הייתה מרכז פיו הגדול ביותר, ובעל ההשפעה הרבה ביותר.
תרבות פיו הושפעה מאוד מהמסחר עם הודו. מהודו הגיעו הבודהיזם, כמו גם מושגים תרבותיים, ארכיטקטוניים ופוליטיים אחרים, שתהיה להם השפעה מתמשכת על תרבות מיאנמר (אנ') והארגון המדיני. לוח השנה של פיו, המבוסס על לוח השנה הבודהיסטי (אנ'), הפך מאוחר יותר ללוח השנה הבורמזי (אנ'). מחקרים אחרונים, אף שעדיין לא אומתו, מצביעים על כך שהכתב של פיו (אנ'), המבוסס על הכתב הבראהמי, עשוי להיות המקור של הכתב הבורמזי (אנ') ששימש לכתיבת השפה הבורמזית.
הציוויליזציה בת אלף השנים התרסקה במאה ה-9 כאשר ערי המדינה נהרסו על ידי פלישות חוזרות ונשנות מצפון של ממלכת נָאנְגָ'או (אנ'). הבורמזים (אנ') (במארים) הקימו עיר חיל מצב בפאגאן (באגאן) במפגש הנהרות איראוואדי וצ'ינדווין. יישובים של בני הפיו נותרו בבורמה עילית במשך שלוש מאות השנים הבאות, אך הפיו נטמעו בהדרגה בממלכת פאגאן (אנ') המתרחבת. שפת הפיו (אנ') עדיין הייתה קיימת עד סוף המאה ה-12. עד המאה ה-13, קיבלו בני הפיו על עצמם את התרבות הבורמזית. גם ההיסטוריות והאגדות של הפיו שולבו באלו של הבורמזים.
ב-2017 הוכרזו שלוש מערי המדינה של הפיו: האלין, בייקתאנו וסרי קסטרה, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו,[1] כשמיאנמר מתעדת לבקש להרחיב את האתר באמצעות הוספת הערים האחרות בעתיד.