סרגיי לברוב

סרגיי ויקטורוביץ' לברוב
Сергей Викторович Лавров
	לברוב בשנת 2022
לידה	21 במרץ 1950 (בן 74); מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
שם מלא	סרגיי ויקטורוביץ' לברוב
מדינה	רוסיה
השכלה	המכון הממלכתי ליחסים בין-לאומיים של מוסקבה (1972); School No.1414 (1966) ;
מפלגה	רוסיה המאוחדת
בת זוג	מריה לברובה
	mid.ru
	9 במרץ 2004 – מכהן; (20 שנה)
תחת נשיא הפדרציה הרוסית	ולדימיר פוטין; דמיטרי מדבדב
	→ איגור איוואנוב
	7 ביולי 1994 – 12 ביולי 2004; (10 שנים)
	→ יולי וורונצוב אנדריי דניסוב ←
פרסים והוקרה
	עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (21 ביוני 1996); גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (17 במרץ 2020); Stolypin Medal, 2nd class (20 במרץ 2020); מסדר הדגל הסרבי (12 בדצמבר 2016); מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 1 (2015); עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (21 במרץ 2015); מסדר כוכב הצפון (12 בנובמבר 2012); מסדר הנמר (21 במרץ 2020); מסדר הידידות (21 במרץ 2020); מסדר דנאקר (16 ביוני 2017); מסדר מקאריוס השלישי (8 בספטמבר 2020); Grand Cross of the Order of Saint Agatha (21 במרץ 2019); מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז' (2015); מסדר דוסטיק, דרגה 1 (2012); מדליה לתרומה ליצירת האיחוד הכלכלי האירואסייתי (13 במאי 2015); עיטור הכבוד של דרום אוסטיה (19 במרץ 2010); עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (21 במרץ 2005); מסדר הידידות של בלרוס (2 ביוני 2006); מסדר הקדוש מסרוב משדוץ (19 באוגוסט 2010); אות כבוד לעובד של השירות הדיפלומטי של הפדרציה הרוסית (2004); מסדר דוסטיק, דרגה 2 (17 בינואר 2005); עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (12 במאי 1998); אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (2007); מסדר "הקהילייה" (13 במאי 2007); מסדר השמש של פרו (2007); העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2010); מסדר הידידות של וייטנאם (2009); מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 2 (2010); מפקד במסדר הלאומי של מאלי; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית; Order "For Merit to Kaliningrad Oblast"; תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית; מדליית "25 שנים לעצמאות רפובליקת קזחסטן"; אות המסדר של רפובליקה סרפסקה; מסדר הכבוד והתהילה; המסדר הלאומי של בורקינה פסו ;
חתימה

סרגיי ויקטורביץ' לברוב (ברוסית: Сергей Викторович Лавров; נולד ב-21 במרץ 1950, במוסקבה) הוא דיפלומט רוסי, המכהן כשר החוץ של רוסיה (מאז מרץ 2004), והיה שגריר רוסיה באו"ם בשנים 1994–2004.

עובדות מהירות לידה, שם מלא ...

סגירה

לברוב נולד במוסקבה לאב ארמני ואם רוסייה. הוא בוגר אוניברסיטת מוסקבה ליחסים בינלאומיים (MGIMO) משנת 1972. לברוב דובר רוסית, אנגלית, צרפתית וסינהאלית (השפה המדוברת בסרי-לנקה), הוא נשוי ולו בת בשם יקטרינה.

לברוב נשלח בתור דיפלומט סובייטי לסרי לנקה, שם שהה עד 1976. בשנת 1981 נשלח לברוב בתור יועץ בכיר של ברית המועצות בכוח המשימה הסובייטי במטה האו"ם בניו יורק, ועבד שם עד 1988. לאחר מכן הוא חזר למוסקבה ועבד במחלקת ארגונים בינלאומיים במשרד החוץ הרוסי, תפקיד שביצע עד 1994, אז חזר לעבוד באו"ם בתור נציג קבוע של רוסיה.

בתפקידו האחרון שם כיהן כיושב ראש מועצת הביטחון של האומות המאוחדות בדצמבר 1995, ביוני 1997, ביולי 1998, באוקטובר 1999, בדצמבר 2000, באפריל 2002, וביוני 2003.

ב-9 במרץ 2004 מינה הנשיא ולדימיר פוטין את לברוב למשרת שר החוץ ולעומד בראש משרד החוץ של רוסיה, לאחר שגבר על איגור איוואנוב במאבק על התפקיד. הוא מכהן ברצף מאז, ומינויו אושר מחדש שלוש פעמים: בשנת 2008, כשנשיא רוסיה היה דמיטרי מדבדב וולדימיר פוטין היה ראש הממשלה; ובשנת 2012, לאחר שהשניים החליפו תפקידים; ובשנת 2018.^[1] בחודש דצמבר 2006 לברוב נבחר לאיש השנה של המגזין הכלכלי הרוסי רב השפעה 'אקספרט'.

בתקופתו הקשיחה רוסיה את יחסיה עם המערב,^[2] אך אנליסטים תהו כבר בשנים הראשונות לגבי מידת ההשפעה שלו על מדיניות זו. בשנת 2007, ד"ר בובו לו, מומחה למדיניות החוץ הרוסית ב-London's Chatham House תיאר את לברוב כ"נושא ונותן קשוח, אמין, ומתוחכם". הוא טען שלברוב "אינו חלק ממעגל המקורבים של פוטין" וכי הקשחת מדיניות החוץ הרוסית לא מושפעת ממש מהחלטותיו.^[3] בשנת 2022, בהקשר של ניסיונות המערב למנוע פלישה של רוסיה לאוקראינה, טענה ראש ממשלת הממלכה המאוחדת ליז טראס שעדיין "היו סימני שאלה לגבי המידה שבה לברוב נמצא במעגל הקרוב [של קבלת ההחלטות] ברוסיה".^[4] דיפלומטים מערביים העריכו כי לברוב הצליח להישאר זמן רב בתפקיד, בין השאר משום שהוא לא מיצב את עצמו כמחליף פוטנציאלי לפוטין וכיוון שהוא לא מנסה לקדם מדיניות באופן עצמאי.^[5]^[6]

בשנת 2009 נפגש לברוב עם מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי קלינטון בניסיון "לאתחל מחדש" את היחסים בין המדינות, אך בעשור שלאחר מכן הפכה העמדה הרוסית כלפי ארצות הברית והמערב לחשדנית יותר.^[2]

בעת המלחמה באוקראינה

לברוב היה שר החוץ בעת סיפוח חצי האי קרים בשנת 2014 ובמהלך מלחמת אוקראינה–רוסיה החל משנת 2022. לפי הפייננשל טיימס, לברוב הופתע בעצמו לגלות על הפלישה ב-24 בפברואר 2022, היום בו היא החלה, אף שהוא היה אחד מאנשי הממשל היחידים שאותם פוטין עדכן באותו היום לפני הודעתו על ה"מבצע" בתקשורת.^[7] לברוב עזר להבטיח את הימנעותן של מספר מדינות בהצבעה באו"ם על גינוי רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה.^[8]

ב-1 במאי 2022, בראיון לרשת טלוויזיה איטלקית נשאל לברוב מדוע הצהירה רוסיה כי היא זקוקה ל"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה, בהתחשב בכך שבאוקראינה הנשיא עצמו יהודי. לברוב הגיב באמירה "האנטישמים הכי גדולים הם יהודים, ואפילו להיטלר היו שורשים יהודיים" שגררה תגובות זועמות בישראל.^[9] בהזדמנות אחרת הוא השווה בין ארצות הברית לגרמניה הנאצית.^[5]

במפגש שרי החוץ של מדינות ה-G20 בניו דלהי במרץ 2023, נפגש לברוב עם מקבילו האמריקאי אנתוני בלינקן. הוא האשים את ארצות הברית בצביעות וסטנדרטים כפולים במדיניותה כלפי רוסיה ואוקראינה.^[10] זו הייתה הפגישה בדרג הרם ביותר בין נציגים של המדינות, מאז תחילת הפלישה הרוסית לשכנתה. בפגישה אחרת באותו הפורום, האשים לברוב את רוסיה כקורבן של מלחמה שנפתחה נגדה. לדבריו, "המלחמה שאנחנו מנסים לעצור, המלחמה שנפתחה נגדנו באמצעות העם האוקראיני, השפיעה כמובן על המדיניות של רוסיה, כולל מדיניות האנרגיה שלה".^[11]^[12]