סלסטה (עיר)

סלסטה
**Sélestat**
סמל סלסטה סמל סלסטה	דגל סלסטה דגל סלסטה
מדינה	צרפת
חבל	גראנד אסט
מחוז	ריין תחתון
ראש העיר	מרסל באואר
תאריך ייסוד	המאה השמינית לספירה
שטח	44 קמ"ר
גובה	178 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	19,300 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	434 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	48°15′34″N 7°27′15″E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.selestat.fr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; סלסטה

סֵלֶסְטַה (בצרפתית Sélestat, באלזסית: Schlettstàdt, בגרמנית: Schlettstadt, שלטשטאדט) היא עיירה במזרח גראנד אסט שבצפון-מזרח צרפת, בעלת אוכלוסייה של 19,181 איש, נכון לשנת 2011. העיירה ממוקמת למרגלות הרי הווז' על גדת נהר האיל.

עובדות מהירות מדינה, חבל ...

סגירה

סלסטה ממוקמת על גדת נהר איל, במרכז אלזס, על הגבול בין מחוז ריין עליון למחוז ריין תחתון. סלסטה נמצאת במישורי אלזס מערבית לנהר ריין, 4 ק"מ מזרחית לגבעות הראשונות של רכס הרי הווז'. סלסטה סמוכה לכביש A35 החוצה את אלזס מצפון לדרום ונמצאת בערך במחצית הדרך בין הערים הגדולות של אלזס (57 ק"מ צפונית ממילוז, 47 ק"מ דרומית משטרסבורג), וכן במחצית הדרך בין הערים קולמר (22 ק"מ דרומית ממנה) ואוברנה (27 ק"מ צפונית ממנה).

בחפירות ארכאולוגיות באזור סלסטה נמצאו שרידים להתיישבות מהמאה הראשונה לספירה. סלסטה הוזכרה לראשונה בשנת 727 לספירה אך ככל הנראה הייתה קיימת קודם לכן. מקורה כנראה בכפר דייגים שישב על צומת דרכים. על פי הערכות כבר בראשית המאה התשיעית לספירה היוותה סלסטה מרכז מסחרי ופונדק דרכים ליוצאים משטרסבורג דרומה.^[1] לקראת סוף המאה ה-11 החליט השליט המקומי להפוך את סלסטה למרכז דתי בנדיקטיני ובנה את כנסיית סנט-פואה (Église Sainte-Foy de Sélestat) במרכזה של סלסטה. הכנסייה נחנכה בשנת 1087. בשנת 1220 החלו בבנייתה של כנסייה גותית בעיר, כנסיית סנט-ג'ורג' (Église Saint-Georges de Sélestat), אשר נחנכה בשנת 1424.

סלסטה הייתה חלק מברית דקאפול שנוצרה בשנת 1354 על ידי קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הברית איגדה עשר ערים קיסריות חפשיות באלזס בתקופת שלטונה של האימפריה הרומית הקדושה, ערים אלו נשלטו על ידי הקיסר ולא על ידי אצילים מקומיים.

בסוף ימי הביניים מנתה אוכלוסיית סלסטה כ-5,000-6,000 נפשות והיא הייתה מהגדולות בערי אלזס אחרי שטרסבורג (18,000 נפשות) ויחד עם קולמר ואגנו שגדלן היה דומה לזה של סלסטה. בסוף ימי הביניים היו שני בתי ספר בעיירה, האחד בגרמנית והשני בלטינית וכן בית חולים. באותם ימים החקלאות, הכרמים והדייג היו ענפיה המרכזיים של העיר.^[1]

בשנת 1500 עשר הערים הצטרפו למעגל נחלות (Circulus imperii) ריין עילי (Oberrheinischer Reichskreis). סלסטה נפגעה מאוד במהלך מלחמת שלושים השנים, שבסיומה ניתנה הרשות ללואי הארבעה עשר, מלך צרפת, לכבוש את העיר בהתאם לשלום וסטפאליה ב-1648. סלסטה יחד עם שאר ערי ברית דקאפול שרדה ולחמה בכיבוש של צרפת עד הסכמי ניימכן ב-1679 שסיפחה את אלזס כולה לצרפת, מה ששם קץ לברית דקאפול.^[2]

לאחר המהפכה הצרפתית גברו המתחים בעיר בין הממשל הישן לאזרחים. בשנת 1790 הוחלף הממשל הישן ב"קומונה" (שלטון אזרחי נבחר). בתחילת המאה ה-19 הגיעה אוכלוסיית העיר לכ- 10,000 נפשות ומאז כמעט ולא חל גידול בעיר עד אמצע המאה ה-20. ב-23 באוקטובר 1870 נכבשה סלסטה על יד הגרמנים במלחמת צרפת–פרוסיה. בהסכמם פרנקפורט שנחתם בין צרפת לקיסרות הגרמנית ב-10 במאי 1871 הועברה אלזס כולה לקיסרות הגרמנית. בשנת 1874 נחת הסכם בין הרשויות הגרמניות לבין העירייה של סלסטה לפיו נשברו חומות העיירה על מנת שתוכל להתרחב, ורחובות חדשים נבנו מחוץ לחומות.

בשנת 1919 נחתם חוזה ורסאי לפיו כל השטחים שנכבשו על ידי הקיסרות הגרמנית הוחזרו לצרפת (סעיף 51). בשנת 1940 נכבשה אלזס שוב על ידי גרמניה הנאצית וסופחה לרייך השלישי. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה סופחה אלזס שוב לצרפת. במחצית השנייה של המאה ה-20 גדלה סלסטה במהירות וכמות התושבים שבה הוכפלה אלא שמאז המאה ה-21 כמות התושבים בה עומדת ללא שינוי על כ-20,000 נפשות.^[1]

ערך מורחב – יהדות אלזס

יהדות סלסטה היא חלק מיהדות אלזס, קהילה אשכנזית עתיקה מאוד. משערים שראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לאזור במאה ה-5 לספירה. ניתן למצוא עדויות ראשונות לקיומה של קהילה יהודית באלזס החל מ-המאה ה-10, נמצאו אזכורים לנוכחות יהודים ברישומים של כפרים ועיירות מתקופה זו וכן כתובות בעלי אופי יהודי החקוקות על בתים, אבני מצבות ועוד. מצבם של יהודי סלסטה בימי הביניים היה דומה למצבם של שאר יהודי אירופה. היהודים נודו ממרכזי ההשפעה והחברה וזכויותיהם החברתיות צומצמו. נמנעה מיהודים הזכות להצטרף לגילדות המקצועיות, וכתוצאה מכך לא יכלו לעסוק ברוב המקצועות החופשיים. נוסף על כך, נאסר על יהודים לרכוש נכסים וקרקעות. בנוסף, נאסר עליהם להעסיק שכירים נוצריים וגם העיסוק בחקלאות נאסר עליהם.

הנוכחות היהודית בסלסטה מתועדת החל מהמאה ה-12. בראשית המאה ה-14 חי בעיר רבי שמואל משליצטאט, גדול רבני אלזס באותה תקופה ומחבר 'מרדכי קטן'. באמצע המאה ה-14, בעקבות התפרצות מגפת המוות השחור באזור החלו לרדוף את היהודים. הטבח המתועד הראשון בוצע ביהודי סלסטה בשנת 1346. ב-12 בדצמבר 1347 קיבלו תושבי סלסטה איגרת מקרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ובו התנצלות על הנזק שנגרם להם על ידי היהודים. בשנת 1349 שרפו תושבי סלסטה את יהודי העיר ולאחר מכן גירשו את כל היהודים הניצולים מהעיר. קרל הרביעי הבטיח לתושבי העיר לזכות באדמותיהם ורכושם של היהודים שגורשו. בשנת 1370 חזרו היהודים לעיר.

היהודים גורשו מהעיר שוב בשנת 1477 ולאחר שנתיים הורשו לחזור אליה על ידי פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ב-20 בפברואר 1521 אסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על תושבי סלסטה להלוות ליהודים כסף. בשנת 1622 משפחה יהודית קנתה אדמה בסלסטה שתשמש בית קברות יהודי. בשנת 1642 גורשו היהודים שוב מהעיר.

לאחר הכיבוש הפרוסי ב-1870, הוחלט להקים בית כנסת חדש לקהילה היהודית בעיר. העיירה הקצתה 178 מטרים רבועים ו-16,000 גולדמרק. המדינה הוסיפה עוד 15,000 גולדמרק. את בית הכנסת עיצב האדריכל האיטלקי יוהאן ג'יקוב אלכסנדר סתם. ב-4 בספטמבר 1890 נחנך בית הכנסת החדש בסלסטה.

בשנת 1900 חיו בסלסטה 373 יהודים. בשנת 1940, לאחר סיפוח אלזס לרייך השלישי, הוחרב בית הכנסת של סלסטה ומספר יהודים שנותרו בעיר נרצחו על ידי הנאצים. בשנות ה-50 בית הכנסת שוקם. ב-11 בספטמבר 1960 נחנך בית הכנסת החדש של סלסטה. מאז ועד היום חיה קהילה יהודית קטנה בסלסטה ובית הכנסת פעיל.^[3]

למרות העובדה שסלסטה היא העיר העשירית בגודלה באלזס, היא עיר המורשת השלישית בחשיבותה (אחרי שטרסבורג וקולמר). בעיר ישנם 35 מומנטים היסטוריים ו-119 אתרים ופסלים שהם אתרי מורשת ותרבות של צרפת.

כנסיית סנט-פואה, שנחנכה בשנת 1087, מעוצבת באדריכלות רומנסקית ובנויה מאבן חול אדומה היא אחת הכנסיות המרשימות והיפות באלזס.

כנסית סנט-ג'ורג', שנחנכה בשנת 1424, מעוצבת באדריכלות גותית בנויה גם היא מאבן חול אדומה, ונחשבת גם היא לפלא ארכיטקטורי.

בשנת 2013 השיקה העירייה מסלול תיירותי בעיר העתיקה בשם "בדרכו של ג'ון סלטו" (géant Sletto) אשר עובר ב-24 אתרי מורשת.

במוזיאון "בית הלחם" מוצגת ההיסטוריה של החיטה והלחם בעולם וכן הכלים, הטכניקות והמכונות המשמשות את אופים מאז ימי הביניים ועד היום.

סלסטה סמוכה לדרך היין של אלזס, דרך העוברת בין כרמים, יקבים וכפרים שונם בהן מופקים יינותיה המפורסמים של אלזס. סלסטה סמוכה לארמון קניסבורג אשר מהווה אתר תיירות המציג את החיים בארמון בימי הביניים וכן אתר היסטורי.