Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיסטרס אוף מרסי (באנגלית: The Sisters of Mercy) היא להקת רוק בריטית שהוקמה בשנת 1977 בעיר לידס. לאחר השגת תהילה מחתרתית מוקדמת בבריטניה, השיגה הלהקה הצלחה מסחרית באמצע שנות השמונים והחזיקה בה עד שנות התשעים המוקדמות כאשר הפסיקו להפיק תקליטים כמחאה נגד חברת התקליטים שלהם. בימים אלה, הלהקה רק עושה סיבובי הופעות.
 | |
| סולן להקת סיסטרס אוף מרסי, אנדרו אלדריץ', בהופעה בפורטלנד שבאורגון, 2006. | |
| מקום הקמה |
לידס  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1977–80 1981-85 1987-93 1995 |
| סוגה | רוק גותי |
| חברת תקליטים |
Merciful Release EastWest Rhino |
| www.the-sisters-of-mercy.com | |
| חברים | |
|
אנדרו אלדריץ' כריס קטליסט בן כריסטו | |
| חברים לשעבר | |
|
גארי מרקס קרייג אדמס בן גאן וויין האסי פטרישה מוריסון אנדראס ברון טוני ג'יימס טים בריצ'נו אדם פירסון כריס שיהן מייק וריאק | |
  | |
הלהקה הוציאה שלושה תקליטי אולפן מקוריים כאשר האחרון מביניהם יצא בשנת 1990. כל אלבום הוקלט על ידי הרכב שונה כאשר הזמר והכותב אנדרו אלדריץ' ומכונת התופים הנקראת דוקטור אוולאנץ` הם החוליות המקשרות היחידות מבין ההרכבים השונים. אלדריץ' ואוולאנץ' היו שותפים גם בסיסטרהוד (The Sisterhood), פרויקט צדדי הקשור לסכסוך של אלדריץ' עם חברי ההרכב בעבר.
הלהקה הפסיקה להקליט בשנת 1993, כאשר שבתו כנגד חברת התקליטים שלהם, טיים וורנר, שאותה האשימו באי תשלום של תמלוגים ובחוסר הבנה. אף על פי שבסופו של דבר שחררה טיים וורנר את הלהקה בשנת 1997, הם לא חתמו עם חברה אחרת וגם בחרו שלא להשתמש במותג עצמאי, זאת על אף שהלהקה מבצעת מספר רב של שירים חדשים בהופעות החיות שלה.
מאז שנת 1985, כאשר עזבו חברי הלהקה המקוריים, הפכה הלהקה לרכב היצירתי של אלדריץ'. חברי ההרכב בעבר הקימו את הלהקות גוסט דאנס (Ghost Dance) ואת המסיון (The Mission).
להקת סיסטרס אוף מרסי הוקמה בעיר לידס באנגליה בשנת 1977 על ידי אנדרו אלדריץ' וחברו גארי מרקס, זאת כדי לספק את רצונם לשמוע את עצמם ברדיו. בתקופה הזו יצרו חולצות של הלהקה והלהקה הקליטה והוציאה אלבום יחיד שנקרא "הנזק נעשה/שעון/בית המתנקשים". שם הלהקה הושפע מסרטו של רוברט אלטמן, הקלפן והיצאנית משנת 1971, אשר כלל את שירו של לאונרד כהן, "אחיות הרחמים" (Sisters of Mercy) (מהאלבום Songs of Leonard Cohen, שירי לאונרד כהן), בגלל שלטענתם, לקרוא לעצמם "קברניטי התעשייה" (The Captains of Industry) לא היה מצחיק כמו השם הזה.
באלבום, מרקס ניגן גיטרה דרך מגבר ואלדריץ' היה מופקד על התופים. שני החברים כתבו ושרו באחד מהשירים, אלדריץ' ב-"הנזק נעשה" (Damage Done) ומרקס ב-"שעון" (Watch).
חברי הלהקה חברו לקרייג אדמס, שניגן בס, בעוד שאת תיפופו של אלדריץ' החליפו במכונת תופים, ואפשרו לו להתרכז בשירה. למכונת התופים נתנו את השם "דוקטור אוולאנץ'", וכל יורשיה הרבים שבאו לאחר מכן שמרו על השם הזה. אלדריץ' לקח על עצמו את כתיבת המילים, את תכנות ה-"דוקטור" ותפקידי הפקה, זאת בנוסף לכתיבה המשותפת של המוזיקה ביחד עם מרקס ואדאמס מדי פעם.
זה הפך להרכב שהוכר כהרכב הרשמי הראשון של הסיסטרס. זה החל עם הרכב הדוקטור/אלדריץ'/מרקס/אדמס שניגן בהופעה באולם ריילי סמית' באוניסרסיטת לידס בתחילת 1981. היות שאף אחד לא זוכר את התאריך המדויק, לצרכים היסטוריים, הלהקה והמעריצים חוגגים לעיתים את יום השנה להופעה ב-16 בפברואר 1981, במכללת ונבורג, בעיר יורק, שהיה בעצם המופע השני של הלהקה בהרכב הזה. מאוחר יותר בשנת 1981, בן גאן, מיקם את עצמו כגיטריסט השני של הסיסטרס לאחר שכמה וכמה באו והלכו לפניו. קול הבריטון המלנכולי של אלדריץ', צליל הבס הפועם של קרייג אדמס, מקצבו של דוקטור אוולאנץ' וזרימת הגיטרה של מרקס הובילו להצלחתה המחתרתית המוקדמת של הלהקה.
שירי הלהקה הוצגו דרך קבע במצעדי הלהיטים בבריטניה, חלקם הפכו ללהיט השבוע בכמה וכמה מגזינים בבריטניה. ג'ון אשטון מלהקת "הפרוות הפסיכדליות" (The Psychedelic Furs) הפיק את הקלאסיקה המוקדמת, אליס (Alice). האלבום "בית הזוחלים" (The Reptile House) הוא דוגמה נוספת ליצירה מוקדמת של הסיסטרס המציינת את התבגרותו של אלדריץ' ככותב שירים, אשר כתב, הפיק וגם ניגן בו בכל הכלים.
הופעותיהם החיות כללו הרבה גרסאות כיסוי, מביניהן השיר "סיסטר ריי" (Sister Ray) של להקת "מחתרת הקטיפה" (The Velvet Underground), גוסט ריידר (Ghostrider) של להקת סואיסייד (Suicide) ו-"לואי לואי" של הזמר ריצ'רד ברי (Richard Berry). מתוך גרסאות הכיסוי האלה, רק "1969" של להקת הסטוג'ס (The Stooges), תני לי מחסה (Gimme Shelter) של להקת "הרולינג סטונז" (The Rolling Stones), "אמה" של להקת "שוקולד חם" (Hot Chocolate), ו-"דופק על דלת השמיים" (Knockin' on Heaven's Door) של בוב דילן, הוקלטו ויצאו כחלק מאלבומים של הסיסטרס.
בסוף שנת 1983, לאחר הסינגל המוצלח "מקדש האהבה" (Temple of Love), חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם טיים וורנר. באותה תקופה עזב גאן את הלהקה באווירה של מרירות כללית בין חברי הלהקה. גאן הצהיר שהוא לא הסכים עם הכיוון שבו לקח אלדריץ' את הלהקה, שעל פי גאן, החל כבדיחה על תלבושות רוק אנד רול רציניות, שבסופה הפכה לכזו. גאן גם הזכיר מאבקים אישיים עם אלדריץ' כסיבות לעזיבתו.
גאן הוחלף על ידי וויין האסי, אשר התרכז בגיטרות אקוסטיות וחשמליות בעלות שנים עשר מיתרים בזמן שגם תרם ככותב השירים. ניסיונו באולפן עם להקת "חיים או מתים" (Dead or Alive) הייתה גם היא תרומה נכבדת בזמן שהסיסטרס החלו להקליט את אלבומם הראשון באורך מלא. סיבוב ההופעות "אוקטובר השחור" (Black October), באוקטובר 1984, ביסס את מעמד הקאלט המחתרתי של הלהקה. למרות זאת, הריחוק שגדל, בין אלדריץ' לשאר חברי הלהקה, החל לצאת מכלל שליטה בזמן הקלטת אלבום הבחורה "פרסט אנד לסט אנד אולווייז" (First and Last and Always). בריאותו הרופפת של אלדריץ' ובעיותיו הפסיכולוגיות הרעו את המצב. הסיבות לבעיות אלה נשטחו במדורי הרכילות של עיתונות המוזיקה, NME, Melody Maker, ומגזין Sounds.
רוב השירים באלבום נכתבו ונוגנו על ידי מרקס, האסי ואדאמס כאשר אלדריץ' היה מגיעה בשלב הסופי כדי לכתוב את המילים ולהוסיף את השירה.
לאחר יציאתו של האלבום "פרסט אנד לסט אנד אולווייז", שהופק על ידי דייוויד אלן (מפיקיהם של אלבומים כמו "דיסאינטגריישן" (Disintegration) של להקת הקיור), מרקס עזב את הלהקה באמצע סיבוב ההופעות לקידום האלבום, כשהוא טוען חוסר יכולת להמשיך ולעבוד עם אלדריץ'. סיסטרס אוף מרסי סיימו את סיבוב ההופעות בהרכב של שלושה ונפרדו ממעריציהם בהופעה אחרונה ברויאל אלברט הול בלונדון ב-18 ביוני 1985. הקלטות וידאו של המופע שוחררו יותר מאוחר בשם ווייק (Wake). וידאו קליפ של השיר "פלנטה שחורה" (Black Planet) יצא גם הוא ובו הוצג ה-"מאנקי מוביל" (רכבם של להקת המאנקיס). וידאו קליפים הופקו גם עבור השירים "גוף ונפש" (Body and Soul), "לכי מכאן" (Walk Away), ו-"אין זמן לבכות" (No Time to Cry), אך אף אחד מהווידאו קליפים האלה, כולל זה של Black Planet, לא הופצו עדיין רשמית על ידי הלהקה.
זמן קצר לאחר ההופעה האחרונה, אלדריץ' עבר לעיר המבורג, ואליו הצטרפו זמן קצר מאוחר יותר האסי ואדאמס. כוונתם הייתה להתחיל לעבוד על אלבום שני, ששמו, באופן לא מקרי נקרא "יצאנו למשימה ונקמה" (Left on a Mission and Revenge). האסי כתב כמה וכמה שירים עבור האלבום, כולל "רקוד על זכוכית" (Dance on Glass) ו-"גן התענוגות" (Garden of Delight). גרסאות דמו עבור שני השירים שכללו את השירה של אלדריץ' התגלו מאז, ורמזו שהלהקה עבדה על החומרים בצורה מאוחדת.
אדריך אמר שרצה לכלול את השיר "לפיד" (Torch) כשיר אפשרי באלבום, דבר אשר הווה את שיא המתחים בינו לבין אדמס. לאחר שאלדריץ' מתח ביקורת על קטעי הבס של השיר, אדמס עזב, ללא טקסיות, את גרמניה ועבר לבריטניה, ואחריו עבר חזרה גם האסי. נאמר שאלדריץ' גייס את הזמרת האמריקאית פטרישה מוריסון מ-"מועדון האקדח" (The Gun Club) ביום שבו עזב אדמס.[1]
האסי ואדאמס הקימו להקה חדשה שנקראה "הסיסטרהוד" (The Sisterhood).[2] רשימת השירים שלהם כללה שירים שאותם כתב האסי עבור סיסטרס אוף מרסי. הוא מאוחר יותר הפיק והפיץ רבים מהם עם להקתו החדשה. בינתיים, אלדריץ' מחה כנגד השימוש בשם "סיסטרהוד" וטען שהוא יותר מדי דומה ל-"סיסטרס אוף מרסי" ושמה של קהילת מעריצי להקתו. בניסיון לבלום את להקתו של האסי, הוציא אלדריץ' את השיר "נותן אדמה" (Giving Ground) על ידי להקתו שלו בשם "הסיסטרהוד". מאוחר יותר יצא האלבום "מתנה" (Gift). להקתו של האסי שינו את שמם בסופו של דבר ל-"המסיון" (The Mission). האסי הביעה מאז חרטה על כל התקרית.
מעולם לא הקלטנו כלהקת "הסיסטרהוד", רק יצאנו וניגנו כמה הופעות. אנדרו הקליט כלהקת "הסיסטרהוד", והיות והקליט משהו לפנינו הוא קיבל בעלות על השם. ...אם להיות כנה לחלוטין עכשיו, אני חושב שאנדרו צדק. כלומר, שני חברי להקה עוזבים ורוכבים על הצלחתה של להקתם הישנה? זה כמו ששני חברים לשעבר של "המסיון" יעזבו ויקראו לעצמם "המסיונרים". זה קצת זול.
— להקת הסיסטרהוד, מגזין קלאסיק רוק, יולי 2007
על פי כמה מקורות, עם יציאתם לאור של שירים אלה, נטען שאלדריץ' ניצח את האסי ואת אדמס במירוץ על מקדמה של 25,000 לירות שטרלינג (סכום המוזכר בפתיח של השיר "ג'יהד" באלבום "מתנה") שניתן על ידי המפיצים לחבר הסיסטרס הראשון שיפיץ משהו. דבר זה קשר את אלדריץ' לטיים וורנר ושחרר את האסי ואת אדמס מהחוזים שלהם עם החברה. על פי מנהלם של להקת "המסיון", טוני פרין, התיק מעולם לא הגיע לבית המשפט ולהקתו החדשה של האסי יכלה להוציא את החומרים שלה באמצעות מותג עצמאי. למרות זאת, ציין אלדריץ' במקום אחר שה-"2-5-0-0-0" שפותח את השיר "ג'יהד" באלבום "הסיסטרהוד" מיצג את סכום הכסף שבו זכה מ-"המסיון" בבתי המשפט האזרחיים. הוא טען בראיון, שהוקלט בבוסטון, שבתי המשפט באנגליה לא הכירו בזכותו או בזכותם החוקית של שאר חברי הלהקה לשם "הסיסטרהוד". הוא אמר שבתי המשפט דרשו אישור מכל אחד לקבלת בעלות על שם הלהקה שהיה המניע להפקת השיר הראשון של "הסיסטרהוד". לאחר יציאת השיר, אלדריץ' קיבל בעלות רשמית על השם ויכל לתבוע וכך עשה וזכה ב-25,000 לירות שטרלינג בתביעה.
כאשר הוא נשאר בגפו, אלדריץ' הקליט את אלבום "פלאדלנד" (Floodland),[2] שציין את המעבר מרוק מבוסס גיטרות לעבר "רוק ווגנרי", אווירתי עם נטיות לקלידים שהשימוש בהם החל באלבום "המתנה". האלבום הופק על ידי אלדריץ' ולארי אלכסנדר, עם תרומות על ידי ג'ים סטיינמן בשניים מהשירים, כשאחד מהם הוא "הקורוזיה הזו" (This Corrosion).
"הקורוזיה הזו" הייתה יצירה שאותה אלדריץ' כבר הקליט פעם עם שותפיו ללהקת "הסיסטרהוד". בנוסף, האלבום כלל את השיר "לפיד", השיר האחרון מהרשימה הקודמת. מנהל הלהקה דאז, בויד סטימסון, טוען שהצלחה במצעד הפזמונים לא הייתה הפתעה עבור הלהקה.
ידענו שיש לנו משהו עם "הקורוזיה הזו". מקס, מנהל בטיים וורנר, נכנס לפגישה עם תקציב של 50,000 לירות סטרלינג. בחברה לא היו בטוחים אם העסיקו את הבחור הנכון: הם חשבו שאולי היו צריכים ללכת עם וויין, היות ו-"המסיון" היו בסיבוב הופעות והפיקו תקליטים. חברת התקליטים אמרה: "טוב, 50,000, זה לא רע בשביל אלבום." ומקס אמר, "לא, זה לשיר אחד."
— בויד סטימסון 2007
מאוחר יותר, טען אלדריץ' שהמפיק סטיינמן היה יותר יעיל בהבטחת המימון להפקת שירים נוספים מאשר בהפקת השירים עצמם.
"סטיינמן היה טוב מאוד בלהשיג מימון מחברת וורנר", נזכר אלדריץ'. "השקענו כסף על האלבום הזה שבלעדיו לא היינו יכולים לעשות כן. אבל את רובו עשיתי בפרבר של מנצ'סטר, ולא היו כל כך הרבה סשנים של הקלטות בהם טסנו לניו יורק והוספנו שיפוצים קטנים לשירים. לרוע המזל, אם אתם שואלים מאזיני רוק ממוצעים לאיך שנשמעים הסיסטרס, הם תמיד יחשבו על השירים שסטיינמן הפיק.[3]
— אנדרו אלדריץ', עיתון ניו זילנד הרלד, 3 בפברואר 2012
אף על פי שמוריסון שיחקה תפקיד נכבד בקידום הסיסטרס אוף מרסי (בהופעותיה לצד אלדריץ' בווידאו קליפים, ראיונות וצילומים) תרומותיה המוזיקליות היו נושא לוויכוח. ב-1992, אלדריץ' אמר את המילים הבאות בנוגע לשיתוף הפעולה בין השניים:
אילו הצהרתי פומבית בזמנו שאני, בצורה יעילה נושא את פטרישה כנוסעת (הייתי מוסיף שזה גם לא מה שתיכננתי), אז אולי לא הייתי ניצב בפני התיק המשפטי המטופש הזה... חשבתי שזה לא יהיה יאה ולא ספורטיבי מצדי להצהיר בזמנו שהיא מעולם לא כתבה משהו או ניגנה באלבומים, שבזמן שהיא היתה בלהקה, היא מעולם לא הרימה את הגיטרה שלה אלא אם כן היה זה הזמן לצלם וידאו. לא פלא שהיא לא היתה מסוגלת לנגן בה כמו שצריך כאשר נקראה לעשות כן.[4]
— אנדרו אלדריץ', "צדק הוא רחוב דו-סטרי", מתחת לאבן, מהדורה מספר 5, 1992
המקרה הזה יושב מאז בבית המשפט והוביל להסכם סודיות בין מוריסון לאלדריץ'. בויד סטימסון הסכים מאוחר יותר שמוריסון לא הייתה מעורבת יותר מדי מבחינה מוזיקלית והוסיף:
תרומתה של פטרישה (לפלאדלנד) לא היתה מוזיקלית באופן ישיר. אין לומר שתרומתה לא היתה חשובה, היות והמראה, התחושה, התדמית, אם אתם להקת פופ, הם חשובים ביותר. זו היתה מערכת יחסים מעניינת שהיה לה הרבה ערך - אולי יותר ערך מאשר אנדרו יכל להבין בהתחלה. וכאשר, לבסוף, הבין זאת, אני חושב שאז הוא החל לחוש אי נוחות עם פטרישה. אבל תרומותיה המוזיקליות היו מאוד מינימליות.
— בויד סטימסון 2007
בתקופה זו, הלהקה לא הופיעה בהופעות חיות, אך כן הופיעה בהופעת פלייבק בתוכנית טופ אוף דה פופס, בין השאר.
גלגולה הבא של סיסטרס אוף מרסי כלל גיטריסט גרמני לא ידוע, אנדראס ברון, שאותו גילה אלדריץ' מנגן בפאב בהמבורג וצירף אותו ללהקה באפריל 1989. הבסיסט, טוני ג'יימס, חבר לשעבר בלהקות "סיג סיג ספוטניק" (Sigue Sigue Sputnik) ו-"דור האיקס" (Generation X), וטים ברצ'נו, מלהקת "הכל אודות חווה" (All About Eve), שגויס כגיטריסט ברגע האחרון. ההרכב החדש יצא לדרך עם יציאת האלבום "ויז'ן ת'ינג" (Vision Thing), שיצא לאור באוקטובר 1990 והופק על ידי אלדריץ' (שיר אחד מתוכו, השיר "מור" (More), הופק ונכתב בשותפות עם סטיינמן). האלבום גם כלל את הגיטריסט ג'ון פרי ואת מגי ריילי שביצעה שירת רקע. כותרת האלבום לקוחה מציטוט של סגן נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש מ-1987 וזה ציין שינוי כיוון נוסף, הפעם לעבר רוק מבוסס גיטרות.
הלהקה השיקה סיבוב הופעות עולמי בשנים 91–1990 כדי לקדם את האלבום. ב-1991 הם ארגנו סיבוב הופעות מעורר מחלוקת בצפון אמריקה ביחד עם להקת "פבליק אנמי" (Public Enemy). מפחד למהומות בין מעריצי הסיסטרס הלבנים לבין מעריצי פבליק אנמי השחורים, הרבה ערים אסרו על קיום ההופעות וסיבוב ההופעות בוטל במחצית הדרך. מאוחר יותר בשנת 1991, עזב הבסיסט ג'יימס ופצח בקריירת סולו. הלהקה המשיכה והשתמשה בפסקול שהוקלט מראש. פרשת סיבוב ההופעות בארצות הברית לא עזר את יחסיו הרעויים כבר של אלדריץ' וחברת התקליטים החדשה של הסיסטרס, EastWest, חברת בת של וורנר (Warner Music Group) שאליה הוצמדה הלהקה לאחר ארגון מחדש בשנת 1989. סכסוכים בין Warner Music Group, הובילו להפסקת חוזה ההפצה של אלבומי הלהקה בארצות הברית משנת 92–1991 מה שאמר שהקלטות עתידיות יהיו זמינות בארצות הברית רק כדרך יבוא.
תחת התעקשותה של חברת התקליטים, הלהקה הקליטה מחדש את להיטם בעבר "מקדש האהבה" (Temple of Love) (עם עפרה חזה כקול שני ועם טוני ג'יימס על גיטרת בס) כדי לקדם את אוסף להיטי העבר שלהם שהופצו באופן עצמאי, שנקרא "חלק מהבנות נודדות בטעות" (Some Girls Wander By Mistake) (1992). בתחילת השנה, ביצעה הלהקה את השיר בתוכנית טופ אוף דה פופס עם חזה וטוני ג'יימס ובכך ציינו את הפעם האחרונה שבה הרכב ההקלטות של אלבום "ויז'ן ת'ינג" חלקו את הבמה.
ביוני 1992, פיטר אלדריץ' את סטימסון, שהיה מנהל הלהקה במשך עשר שנים.
הלהקה מרוששת. טרם עיבדתי עדיין איך להקה, ברמתה של הסיסטרס, יכולה לצאת לסיבוב הופעות למשך שנה, ולהשאר מרוששת בסופו..., אך נפרדתי מהאנשים המנהלים אותה בלונדון. אם יהיה עלי לשלם להם, הדבר יהפוך אותנו למרוששים עוד יותר למשך זמן.
— אנדרו אלדריץ', 1992
בסביבות הזמן הזה, החל בריצ'נו להתרכז בלהקתו האחרת, XC-NN (במקור, CNN). בינתיים, הוציא ברון את אלבום הסולו הראשון שלו "ברון" (Broon). ברון טען שהשירים באלבום הוצעו עבור האלבום הבא של הסיסטרס ונדחה על ידי אלדריץ'.[5] אלדריץ' דחה את הטענות האלה ואמר שהשירים מעולם לא הוצעו לו.[4]
בריצ'נו עזב עד סוף השנה והוחלף ב-1993 על ידי אדם פירסון. פירסון היה הגיטריסט היחיד בסינגל "תחת האקדח" (Under the Gun), שכלל גם את סולן להקת "Berlin" (Berlin) לשעבר, טרי נון שביצע שירת רקע. הסינגל הוקלט כדי לקדם את אוסף "הלהיטים הגדולים", שנקרא "מקרה זעיר של הפצצת יתר" (A Slight Case of Overbombing) (1993). ההפצות האלה התבררו כהקלטות המסחריות האחרונות, של הלהקה, לכל הידוע. ברון עזב את הלהקה בשנת 1993.
בעקבות המופעים האחרונים בדצמבר 1993, נכנסה להקת סיסטרס אוף מרסי למה שנקרא בפי אלדריץ' "שביתה כנגד EastWest".
בסביבות שנת 1994, אלדריץ' טען שהיה עסוק בעניינים משפטיים בנוגע ללהקה אף על פי שלא סיפק פרטים על כך. נטען על ידי גורמים רבים שדברים אלה נבעו עקב סיבוב ההופעות הקצר עם "פבליק אנמי" ב-1991 או לחלופין סכסוכיו המתמשכים של אלדריץ' עם חברת התקליטים "איסט ווסט רקורדס" (EastWest), היות שהלהקה עדיין הייתה חייבת להם שני אלבומי אולפן מקוריים.
ב-1995, ביצע אלדריץ' רמיקס לשני שירים ללהקה הגרמנית "די קרופס" (Die Krupps) והופיע עם שרה ברייטמן בשיר "שאלה של כבוד" (A Question of Honor). למרות זאת, לא יצא לאור אלבום חדש של סיסטרס אוף מרסי.
שותפיו של אלדריץ' פנו לגארי מרקס, חבר הלהקה שהקים אותה בשותפות עם אלדריץ', כדי שיכתוב שירים עבור אלבום חדש. מרקס נפגש עם אלדריץ' והשניים הסכימו לתנאים שתחתם יופקו פסקולים עבור הרקע. לאחר שסיפק מרקס אחד-עשר פסקולים, נסוג אלדריץ' מהפרויקט 'ללא אף מילה'.[6]
ב-1996, הוחייתה מחדש הלהקה עבור כמה מופעים שתמכו בלהקת "הסקס פיסטולס" (Sex Pistols), כשאת מקומו של ברון תפס כריס שיהן. במהלך מופעי ההמשך, את מקום הגיטריסט היו מחליפים ביניהם שיהן ומייק וריאק.
בסוף שנת 1997, בוטל החוזה עם EastWest, לאחר שהחברה הסכימה לקבל חומרים שהוקלטו תחת השם SSV במקום שני האלבומים שהיו חייבים הסיסטרס תחת החוזה. החברה הסכימה לקבל את החומרים (בסגנון טכנו שכללו מלמולים מאת אלדריץ' ללא תופים) ללא שמיעתם לפני כן. ההקלטות מעולם להופצו באופן רשמי אך הופצו דרך קובצי MP3 פיראטיים.
בעקבות ההפצות, הכיל האתר הרשמי של סיסטרס אוף מרסי את אותו "עדכון" במשך שנים:
עתה, כשמערכת היחסים הגוססת עם חברת התקליטים "איסט ווסט" נגמרה רשמית, נראה זה יאה להפיץ כמה סינגלים, באופן עצמאי, בזמן שהם מרכיבים אלבום (שבדרך כלל לוקח הרבה זמן) ולהשיג מישהו שיוציא אותו עם טיפה שריר (שלוקח אף יותר זמן). סדרה זו של סינגלים עצמאיים נועדה להתחיל עם גרסה מדהימה של השיר "קיץ" (Summer). המוזיקה ל-Summer נכתבה על ידי אדם פירסון. את המילים כתב אנדרו אלדריץ'. הוא מאוד יפה, וייתכן אף מאוד אכזרי. הוא מתנהל כרכבת משא הצבועה בצבעי צהוב וכחול מבריקים.
תכננו להוסיף עוד גרסה שלו (כשאדם מספק את הרמיקס ואת הקלינקס) בטראק שלישי שהיה אמור להיות אחד מהשירים החדשים האחרים. לא החלטנו איזה. ייתכן וזה היה משהו ששמעתם אותנו מנגנים בהופעה חיה וייתכן שלא. על כל פנים זה לא היה אמור להיות. מצטערים. אנו עובדים על אלבום, בין היתר, אך עניין הפצת סינגלים כרגע נפסק.
בעוד שהלהקה לא הוציאה חומרים מוקלטים חדשים, באופן עצמאי או באופן אחר, החיה אלדריץ' את הלהקה לסיבובים קצרים בכל שנה מאז 1996, חוץ מ-2004. הלהקה מבצעת שירים שלא יצאו, שירי עבר ידועים יותר וידועים פחות, וביצועים חדשים של שירים ישנים. ב-2005, ניגן פירסון את הופעותיו האחרונות עם הסיסטרס אשר להם עתה יש חבר חדש בשם כריס קטליסט. פירסון עבר מאז לנגן בלהקת MC5.
ב-2006 סיירה הלהקה בצורה רחבה בצפון אמריקה ואירופה עם הגיטריסט החדש שלהם, בן כריסטו, שהיה בעברו חבר בלהקת הפאנק מטאל AKO. עם יותר משבעים הופעות, היה זה סיבוב ההופעות הגדול ביותר שלקחה על עצמה הלהקה ביותר מחמש עשרה שנים. בסתיו 2008, בוצע החלק הצפון אמריקאי של סיבוב ההופעות, ולאחריו שרשרת של הופעות באירופה, לבנון, דרום אמריקה ואף הופיעה במועדון התיאטרון ביפו במאי 2009.[7]
ב-2011 חגגה הלהקה 30 שנים ונגנה ברחבי אירופה, יפן, אוסטרליה וניו זילנד.
בשבת ה-21 ביולי 2012, עשתה הלהקה את הופעתה הראשונה בפסטיבל אמפי בעיר קולון בגרמניה, ושם היו המופע הראשי ביום הראשון של אירוע בן יומיים. הזמרת האירית ונגנית הפסנתר, ליסה קאטברט הצטרפה אליהם על הבמה בשירת רקע לשירים "דומיניון" (Dominion), "זרועות" (Arms) ו-"מקדש האהבה" (Temple of Love), וגם ביצעה סולו משלה לשיר "הקורוזיה הזו" (This Corrosion) על פסנתר חשמלי.
ב-2002 נזכר אלדריץ' בכמה פגישות אחרונות שהיו לו עם כמה חברות תקליטים:
הייתי במשרד בחברת וירג'ין והם סיפרו לי כמה הם ישות עצמאית מחברת האם EMI. אבל על המדף מאחרוי הבחור שאיתו דיברתי היו קופסאות שעליהם היה הסימון "נוהלי חברה" ועליו הלוגו של חברת EMI. קיבלתי את הרושם שהם אינם רציניים בנוגע להחתמה שלנו ולא יכולתי להמתין כבר למטוס הביתה.
למרות זאת, אהבתי את האיש שהיה אחראי על האמנים והתקליטים בחברת BMG. לפחות הוא היה ישר באשר לעניין אי ההחתמה שלנו. ...בדרך כלל הדבר הראשון ששואלים בחברות תקליטים הוא: מה הם שמות השירים והאם נסכים למפיק חיצוני. ...אני חושב שאחד משמות השירים שלנו "שכבתי עם כל בחורה בברלין" (I've Slept With Every Girl in Berlin), דחה אותם. ...למדנו בדרך הקשה איך לגרום לסיסטרס להישמע טוב. אנו מקליטים טראק, יושבים בניחותה כמה שבועות, משמיעים אותו שוב ואם הוא לא נשמע טוב, אז אנו חושבים על הבאת מישהו אחר. איני סבור שחברת BMG אהבו את התשובות שלנו. ...דבר אחד אמר לי שם הבחור שגרם לי למעוד, הוא אמר שהסיסטרס לא היו להקה גדולה. (הסיבה העיקרית לא להפוך לעצמאי) היא בגלל שהוא טועה.[8]
— Last Exit to Criminal City", Glasperlenspiel 05", קיץ 2002.
באוקטובר 2006 הכריז המגזין "סייד ליין מיוזיק" (Side LIne Music) שהלהקה מנהלת דיונים עם חברת בת של יוניברסל, W14 Music.[9] כשהם חתומים או לא חתומים, יצאו חידושים של סיסטרס אוף מרסי ב-3 בנובמבר 2006 באירופה (וב-30 באוקטובר בארצות הברית) דרך WEA הבינלאומית: First and Last and Always (1985), Floodland (1987) ו-Vision Thing (1990). כל שלושת האלבומים הכילו שירי בונוס.[10]
אתר האינטרנט הרשמי של הלהקה נשאר אותו דבר מאז הושק. הקישורים עבור Merciful Release ו-Reptile House מציגים את הודעת "בבנייה" (Under Construction) כבר כמה שנים. סיסטרס אוף מרסי לא הפיקו חומרים מוקלטים חדשים מאז 1993. אפילו הגיטריסט בן כריסטו אמר למגזין סייד-ליין[11] שהוא אינו יודע אם ומתי ייצא אלבום חדש. ב-2010 אלדריץ' אישר שהוא כרגע אינו רואה סיבה להוציא אלבום בראיון שנתן לג'ואל מקלבר ממגזין "קלאסיק רוק" (Classic Rock). באוגוסט 2010, כאשר התבקש לפרט, ציין אלדריץ' שמגבלות זמן ומחסור בחומרים זמינים הם חלק מהבעיות לכך:
בכנות, איני יודע (אם יהיו עוד אלבומים). תהליך יצירתם הוא הרבה יותר נעים מתהליך הפצתם. היות שאין לנו חברת תקליטים, היינו מאוד שמחים לא לערב בכך חברת תקליטים. למעשה, הרווחנו יותר כסף ללא חברת תקליטים וללא הפקת תקליטים.
ברור שאנו יכולים להפיץ אותם באופן עצמאי, אך השאלה היא, איך לעשות זאת בצורה שלא מפריעה לתשלומי שכר הדירה שלנו. ...חשבנו על הפצות באייטונס (iTunes). הרבה מהשירים החדשים שאנו מנגנים כיום, נכתבו בשותפות עם מישהו בשם אדם פירסון שכבר אינו חבר בלהקה, ולא נוח לו עם הרעיון הזה. אין לנו עדיין סדרה שלמה מספקת של שירים חדשים ששלושתנו (אלדריץ', קטליסט וכריסטו) כתבנו ביחד כדי ליצור רעיון מבריק.
ישנם סינגלים שאנו יכולים להפיץ, אך אני חושב שאנו מעדיפים להמתין עד שיהיו חצי תריסר, שישה פה, שישה שם. אנו אכן חושבים על זה ואנו אכן, לפעמים, מתחילים להקליט אותם. אבל אז משהו צץ ומישהו צריך ללכת ולעשות משהו אחר שמשלם את שכר הדירה שלהם או שאנו צריכים לעשות סיבוב הופעות. ...זה לא עולה כל כך הרבה כסף כיום, אבל זה כן עולה בזמן כדי להפיק אלבום טוב.[12]
מבין ההשפעות שלהם ציינה להקת סיסטרס אוף מרסי את לאונרד כהן, הוקווינד (Hawkwind), גארי גליטר (Gary Glitter), להקת "מחתרת הקטיפה" (The Velvet Underground), להקתה-"סטוג'ס" (The Stooges), להקת "מוטורהד", להקת "סואיסייד" (Suicide), להקת "יום ההולדת" (The Birthday Party) ולהקת The Fall.[13] הם קראו לעצמם על שם שיר מאלבומו הראשון של לאונרד כהן, "שירי לאונרד כהן" (Songs of Leonard Cohen). ללהקה יש השפעות, גם כן, מלהקות אחרות מה-"גל הראשון" של מה שנקרא סוגת הרוק הגותי.
בעוד שהלהקה נהנת מקהל מעריצים גדול עם תחומי עניין במה שנקראת "התרבות האפלה" (Dark Culture), הלהקה רואה עצמה ראשית כל כלהקת רוק. הם באופן פעיל דחו את הקישור שלהם ל-"גות" בדרך של הצהרות פומביות בעיתונות וגם בחוזים שלהם. למרות זאת, דבר זה לא מנע מהם מלהופיע באופן קבוע בפסטיבלים שבהם מוזיקה גותית מושמעת כגון פסטיבל "מרה לונה" (M'era Luna Festival).
אתר האינטרנט הרשמי של סיסטרס אוף מרסי
סיסטרס אוף מרסי, ברשת החברתית פייסבוק
סיסטרס אוף מרסי, ברשת החברתית אקס (טוויטר).svg){kind=icon}
סיסטרס אוף מרסי, סרטונים בערוץ היוטיוב
סיסטרס אוף מרסי, באתר ספוטיפיי
סיסטרס אוף מרסי, באתר Last.fm (באנגלית)
סיסטרס אוף מרסי, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
סיסטרס אוף מרסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סיסטרס אוף מרסי, באתר דיזר
סיסטרס אוף מרסי, באתר Discogs (באנגלית)
סיסטרס אוף מרסי, באתר Songkick (באנגלית)
סיסטרס אוף מרסי, באתר בנדקמפ
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
