Loading AI tools
מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט ברנרד אלטמן (באנגלית: Robert Bernard Altman; 20 בפברואר 1925 – 20 בנובמבר 2006) היה מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי.
 | |
| אלטמן ב-1983 | |
| לידה |
20 בפברואר 1925 קנזס סיטי, מיזורי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בנובמבר 2006 (בגיל 81) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1947 |
| מקום לימודים |
|
| צאצאים |
רוברט אלטמן |
| מספר צאצאים |
6 |
| פרסים והוקרה |
פרס גלובוס הזהב פרס אמי פרס אוסקר פרס אריה הזהב |
| http://www.robertaltman.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלטמן היה אחד מבמאי הקולנוע הנחשבים והמשפיעים בקולנוע האמריקאי ועם זאת היה שנוי במחלוקת. עבודתו מתאפיינת בהתמקדות בדמויות ובאווירה על פני העלילה[1]. הוא נודע בכך שנתן לשחקניו חופש פעולה במהלך הצילומים, כולל אלתור הדיאלוגים ודיבור במקביל של מספר שחקנים. רבים מסרטיו עקבו אחר מספר גדול של דמויות וקווי עלילה.
אלטמן התחנך בבתי ספר קתולים-ישועים, עבר לאקדמיה צבאית, התגייס לחיל האוויר האמריקני, במלחמת העולם השנייה שירת כאיש צוות אוויר במטוס B-24 ליברייטור ונלחם בזירת האוקיינוס השקט.
בראשית הקריירה שלו עשה אלטמן מספר סרטי פרסומת, סרטי הדרכה לספורטאים ומספר סרטים קצרים. ב-1957 ביים שני סרטים שזכו למעט תשומת לב: הסרט הדוקומנטרי "סיפורו של ג'יימס דין" וסרט הדרמה "נוער שוליים". "נוער שוליים" לכד את עינו של אלפרד היצ'קוק והוא נתן לאלטמן עבודה בטלוויזיה בבימוי פרקים בסדרת המתח "אלפרד היצ'קוק מגיש" (1955). מכאן המשיך אלטמן בבימוי עשרות סדרות טלוויזיה עד 1968. אלטמן הרגיש מיואש מכך שהטלוויזיה מגבילה את החופש האמנותי שלו וב-1968 חזר לביים לקולנוע, אולם גם "הספירה לאחור" שיצא באותה שנה וגם "אותו יום קר בפארק" זכו לקהל קטן מאוד.
פריצתו הגדולה הייתה עם "מ.א.ש." (1970), קומדיה אנטי מלחמתית על רופאים במלחמת קוריאה, שאחר כך הפכה לסדרת טלוויזיה מצליחה. הסרט זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב, פרס דקל הזהב (בפסטיבל קאן) ובמועמדות לפרס אוסקר. אלטמן זכה לביים את הסרט רק אחרי ש-14 במאים אחרים דחו את הפרויקט. אלטמן רצה ליצור סרט שידבר על מלחמת וייטנאם ועל כן הוציא מן התסריט את כל האזכורים למלחמת קוריאה, יותר מאוחר האולפנים הוסיפו בחזרה אזכורים למלחמה בניגוד לדעתו של אלטמן. ההצלחה הגדולה של "מ.א.ש" איפשרה לאלטמן לביים לאורך שנות ה-70 לפחות סרט אחד בשנה בחופש אמנותי גדול יחסית. אף על פי שרוב סרטיו כשלו בקופות הוא זכה להערכה ביקורתית רבה. ב-1975 יצר את מה שרבים מחשיבים לסרטו הגדול ביותר "נאשוויל" - הסרט עקב אחרי 24 דמויות בעיר נאשוויל ונכנס אל מאוחרי הקלעים של עולם מוזיקת הקאנטרי והפוליטיקה האמריקאית.
בעקבות המוניטין שלו כבמאי הוענקה לו ב-1980 הזדמנות לעבד בתקציב גבוה יחסית עיבוד קולנועי לקומיקס הידוע פופאי, אולם הסגנון של אלטמן שנוטה לבניית דמויות על סמך ניואנסים וטשטוש הבדלים בין טובים לרעים התגלה כבעייתי מאוד בסרטי ילדים והסרט הפך לאחד מהכשלונות הגדולים בתולדות אולפני דיסני. כתוצאה מכך, בשנות ה-80 אטלמן לא הצליח למצוא מימון לסרטיו בהוליווד והוא פנה לעבוד בתיאטרון, כאשר סרטיו הבאים היו למעשה עיבודים קולנועים דלי תקציב למחזות אותם ביים בתיאטרון. הוא אף עבר לחיות בצרפת תקופה מסוימת, מתוך תחושה כי באירופה עבודתו זוכה להכרה גדולה יותר.
בשנת 1985 ביים את הסרט "אהבה מטורפת" (שבאנגלית נקרא Fool for Love), על פי תסריט של סם שפרד, בהפקתם של מנחם גולן ויורם גלובוס[2].
הקריירה של אלטמן בארצות הברית צברה תאוצה בשנת 1988, כאשר הסאטריקן גרי טרודו ביקש שיביים סדרת טלוויזיה על בסיס הסאטירה שלו. אלטמן וטרודו בראו ביחד דמות של מועמד פיקטיבי לנשיאות וליהקו לתפקיד את מייקל מרפי, שחקן אשר הופיע בסרטים רבים של אלטמן אך היה לא מוכר בציבור. הסדרה עקבה אחר הקמפיין הפיקטיבי שהשתלב באירועים האמיתיים של המרוץ לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. הסדרה נחשבת למי שהקדימה את זמנה בשילוב של מציאות ובדיה, וב-1989 זכה אלטמן בפרס אמי בקטגוריית "במאי השנה" על בימוי הסדרה אשר זכתה לשם "Tanner '88".
אולם הקאמבק של אלטמן ללב העשייה ההוליוודית הושלם רק בשנת 1992, כאשר סרטו "השחקן" הפך ללהיט קופתי וזיכה את אלטמן בפרס הבימוי בפסטיבל קאן ובמועמדות נוספת לפרס האוסקר. הצלחת הסרט איפשרה לאלטמן לממש סרט שאותו ניסה לממן במשך שנים, עיבוד קולנועי לקובץ סיפורים מאת הסופר האמריקאי ריימונד קארבר. הסרט "תמונות קצרות" יצא בשנת 1993 ונחשב לאחד מסרטיו הטובים והאהובים ביותר של אלטמן ולאחת היצירות הקולנועיות החשובות של הקולנוע האמריקאי בשנות ה-90.
בשנת 2001 ביים אלטמן באנגליה את הסרט "פארק גוספורד" סרט אשר הציג תעלומת רצח של אדם עשיר במהלך מסיבת צייד, בהשראת ספרות הבלשים הבריטית והסרט "חוקי המשחק" של הבמאי הצרפתי ז'אן רנואר, שהיה מקור השראה בולט עבור אלטמן[3]. "פארק גוספורד" העניק לאלטמן את המועמדות השישית והאחרונה שלו לאוסקר לפרס הבמאי הטוב ביותר[4].
ב-1996 זכה בפסטיבל ונציה בפרס אריה הזהב על מפעל חיים.
בשנת 2006, בגיל 81, הוענק לאלטמן פרס אוסקר לשם כבוד על מפעל חיים[5]. בנאום התודה שלו אמר אלטמן שימשיך לעשות סרטים כל עוד הוא חי וכל עוד יבקשו ממנו לביים. סמוך להענקת הפרס יצא לאקרנים סרטו האחרון, "המדריך לחיים בכפר" אשר עוסק בשידור אחרון של תוכנית רדיו פופולרית, כאשר המוות נוכח בסרט כדמות. זמן קצר אחר-כך, ב-20 בנובמבר 2006, מת רוברט אלטמן בבית החולים בלוס אנג'לס. בן 81 במותו[6].
רוברט אלטמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט אלטמן, באתר AllMovie (באנגלית)
רוברט אלטמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
רוברט אלטמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
רוברט אלטמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוברט אלטמן, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
