Loading AI tools
סוציולוג בריטי ממוצא יהודי-גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורברט אליאס (בגרמנית: Norbert Elias; 22 ביוני 1897 – 1 באוגוסט 1990) היה סוציולוג יהודי-גרמני, שהפך מאוחר יותר לאזרח בריטי. כתב את הספר תהליך התירבות, מהחיבורים החשובים ביותר בתחום הסוציולוגיה ההיסטורית.
לידה |
22 ביוני 1897 ברסלאו, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
1 באוגוסט 1990 (בגיל 93) אמסטרדם, הולנד |
ענף מדעי | פילוסופיה, סוציולוגיה |
מקום קבורה | Westgaarde |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | ריכרד הניגסוולד |
מוסדות |
|
פרסים והוקרה |
|
אליאס נולד ב-22 ביוני 1897 בברסלאו שבשלזיה להרמן, איש עסקים בתעשיית הטקסטיל וסופי אליאס, עקרת בית. לאחר שסיים בית ספר תיכון בשנת 1915 התנדב לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ושימש כמברקן, בתחילה בחזית המזרחית, ולאחר מכן בחזית המערבית. לאחר שסבל מהתמוטטות עצבים ב-1917, הוכרז כבלתי כשיר לשירות והוצב כחובש בברסלאו. באותה שנה החל ללמוד פילוסופיה, פסיכולוגיה ורפואה באוניברסיטת ברסלאו. בנוסף, העביר סמסטר כל פעם באוניברסיטת היידלברג (שבהן האזין להרצאותיו של קרל יספרס) ובאוניברסיטת פרייבורג ב-1919 ו-1920. הוא זנח את לימודי הרפואה ב-1919 לאחר שעבר את הבחינות המוקדמות. נוכח התרוששות המשפחה בשל ההיפר אינפלציה עבד אליאס כמנהל מחלקת יצוא במפעל מתכת מקומי ב-1922. ב-1924 השלים את הדוקטורט בפילוסופיה בנושא "רעיון ואינדיבידואל" בהדרכתו של ריכארד הניגסואלד (Richard Hönigswald), שדגל בנאו-קנטיאניות; החיבור לא נשמר. כבר במהלך כתיבת הדוקטורט התגלעו חילוקי דעות בין אליאס למנחה שלו. אליאס שאף להכליל היבטים חברתיים בעבודתו ולכן החליט לפנות לסוציולוגיה ללימודיו הבאים - מקצוע שהיה עדיין בחיתוליו בגרמניה באותה תקופה.
אליאס שהה בברסלאו עד 1925 ובמהלך שהותו היה מעורב עמוקות בתנועת הנוער הציונית בלאו וייס. במהלך השנים הללו הוא התוודע לאינטלקטואלים צעירים אחרים בעלי נטיות לציונות כמו אריך פרום, לאו שטראוס, ליאו לובנטל וגרשם שלום. ב-1925 עבר אליאס להיידלברג, שם אמור היה לכתוב את מחקרו השני (ההביליטציה, מעין פוסט-דוקטורט) בהנחייתו של אלפרד ובר (אנ'). תחום העיסוק היה התפתחות המדע המודרני, והנושא היה חשיבותן של החברה הפלורנטינית ותרבותה להתפתחות המדע. ב-1930 זנח אליאס את הפרויקט והצטרף כעוזר מחקר של קרל מנהיים באוניברסיטת פרנקפורט. לאחר עליית הנאצים לשלטון בתחילת 1933 נסגר המכון הסוציולוגי של מנהיים. התזה שאליאס כבר הגיש "על החברה החצרונית", לא התקבלה מעולם באופן רשמי ולא פורסמה עד 1969. ב-1933, אליאס נס לפריז. הוריו הקשישים נותרו בברסלאו, שם נפטר אביו ב-1940. אימו נשלחה לאושוויץ, שם היא נרצחה ככל הנראה בשנת 1941.
במהלך שתי שנות שהותו בפריז, אליאס עבד כמלומד פרטי הנתמך על ידי מלגה. ב-1935 עזב לבריטניה, והמשיך לעבוד על מפעל חייו בן שמונה מאות העמודים תהליך הציוויליזציה עד 1939. הוא הגיש את הספר לדפוס בברסלאו, אך ממש ברגע האחרון לפני הימלטו העביר את הספר ודאג לפרסומו בהוצאה שיסדו גולים פוליטיים בבזל. שם הוא נתמך למחייתו על ידי מלגה מארגון סעד עבור פליטים יהודים. ב-1939 הוא נפגש עם מנחהו לשעבר, מנהיים, בבית הספר לכלכלה של לונדון, שם קיבל משרת עוזר מחקר בכיר. ב-1940, כשנדמה היה שפלישת הגרמנים לבריטניה ממשמשת ובאה, בתור אזרח גרמניה, נעצר אליאס והובא למחנה כליאה לשבויים גרמנים בליברפול ובאי מאן למשך שמונה חודשים. במהלך שהותו שם ארגן הרצאות פוליטיות וביים מחזה אופראי שכתב בעצמו: "הבלדה של יעקב העני" (שפורסמה ב-1987).
לאחר שחרורו ב-1941 עבר אליאס לקיימברידג'. הוא לימד שיעורי ערב ב"התאחדות החינוכית של הפועלים" (הארגון לחינוך מבוגרים), ומאוחר יותר בהשתלמויות בסוציולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה והיסטוריה כלכלית באוניברסיטת לסטר. הוא גם החזיק משרות הוראה מזדמנות במוסדות להשכלה גבוהה נוספים. בזמן היותו בקיימברידג' הוא התלמד כמטפל קבוצתי אנליטי תחת הפסיכואנליזה זיגמונד היינריך פוקס (אנ'), שהיה אף הוא מהגר גרמני, שביחד עמו יסד את החברה האנליטית קבוצתית ב-1952 ועבד כמטפל קבוצתי אנליטי. אליאס הביא לדיסציפלינה החדשה שייסד עם פוקס, הדיסציפלינה האנליטית-קבוצתית, את היסודות התאורטיים שנבעו ממחקריו הפסיכו/סוציו/היסטוריים, בדבר התלות ההדדית של בני אדם בחברה, ויצירת הקונפיגורציות המשתנות לאורך הדורות. אליאס היה הראשון שחקר את מבני הנפש הפרוידיאניים (האיד, האגו והסופר אגו) בראייה היסטורית חברתית.
ב-1954 עבר אליאס ללסטר, שם היה למרצה ותרם לפיתוחה של המחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה עד לפרישתו בשנת 1962. תלמידיו בלסטר כללו, בין השאר, את אנתוני גידנס, מרטין אלברו, אריק דנינג, גורדון לורנס וארל הופר.
מ-1962 עד 1964 לימד אליאס כמרצה אורח בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת גאנה בפרבר של הבירה ליד אקרה. לאחר שובו לאירופה ב-1965 התמקם באמסטרדם, אך נסע רבות כמרצה אורח. המוניטין והפופולריות שלו גדלו באופן משמעותי לאחר הפרסום המחודש של תהליך הציוויליזציה בשנת 1969. מ-1978 עד 1984 הוא עבד במרכז למחקר בינתחומי באוניברסיטה של בילפלד.
אליאס היה החתן הראשון של פרס תיאודור ו. אדורנו (1977) והפרס האירופי אמאלפי לסוציולוגיה ולמדעי החברה (1987).
פרט לעבודתו הסוציולוגית הוא כתב לפרקים שירה ומסות. יחד עם תלמידו, אריק דנינג, הוא נחשב לאחד מחלוצי מחקר הסוציולוגיה של הספורט וספרו The quest for excitment נחשב עד היום לאחד מהכתבים המכוננים בנושא. אליאס נפטר בביתו באמסטרדם ב-1 באוגוסט 1990.
אליאס לא זכה להכרה בתקופתו והיה דמות שולית בעולם האקדמי בבריטניה בה מצא מקלט, עד שנעשה למרצה זוטר באוניברסיטה אנגלית לא יוקרתית בשנת 1954 בגיל מאוחר (57). חיבורו זכה לתשומת לב כללית רק לאחר פרסומו שוב במהדורה מחודשת בגרמנית בשנת 1969. בתוך עשר שנים הופיעו תרגומים לצרפתית (בשנים 1973-1975), לאנגלית (1978-1982), לפולנית (1980) ולאיטלקית (1982).
הכרך הראשון של "תהליך הציוויליזציה" מתחקה אחר ההתפתחויות ההיסטוריות של קודי ההתנהגות החברתית. הוא עושה זאת באמצעות ניתוח ספרי הליכות נאות מן המאה ה-12 עד המאה ה-19, מתוך הנחה שמה שנחשב כהתנהגות לא מנומסת היה לפנים מותר. אליאס מתייחס לתופעות שגרתיות כמו יריקה, מחיטת האף, האיסור על אכילה בידיים, האיסור על יריקה בפומבי, שהעובר עליהן מאבד את מקומו בחברה. בהדרגה נוצרה התנהגות מעודנת יותר ויותר, אם כי אליאס גורס כי בתקופתו חלה התרופפות מה של הנורמות. לפי אליאס, תרבות אינה מצב קבוע, כי אם שלב בתהליך שינוי מתמיד בנורמות ההתנהגות, וכי הניגוד בין "תרבותי" ל"ברברי" הוא רק הפער בין השלבים השונים בתהליך - מה שהיה תרבותי פעם יכול להיחשב ברברי היום.
בכרך השני מנסה אליאס להראות, כיצד כרוכה האינטגרציה החברתית והפוליטית הגוברת באירופה בעידון ההתנהגות ובשכלול מנגנוני הפיקוח הנפשי העצמי.
(בסדר כרונולוגי, לפי תאריך פרסומם)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.