מקסיקנים הם אזרחי מקסיקו ממוצאים שונים.
| שפות | |
|---|---|
ספרדית  | |
| דת | |
|
נצרות קתולית | |
  |
השפה המדוברת ביותר על ידי המקסיקנים היא ספרדית, אך רבים מהם דוברים גם 68 ניבים ילידיים ושפות אחרות שהובאו למקסיקו על ידי המהגרים. בשנת 2015, 21.5% מאוכלוסיית מקסיקו זיהו את עצמם כילידים.[1][2] ישנם כ-12 מיליון אזרחים מקסיקנים המתגוררים מחוץ למקסיקו, כאשר כ-11.7 מיליון מהם[3] חיים בארצות הברית.[4]
מקסיקו השיגה עצמאות מהאימפריה הספרדית ב-1821, לאחר מלחמת עצמאות של עשור שהחלה ב-1810. לאחר המלחמה החל תהליך של גיבוש זהות לאומית הממזגת את התכונות התרבותיות של האנשים ממוצא פרה-קולומביאני ילידי עם אלה ממוצא ספרדי.
היסטוריה
.jpg)
לעם המקסיקני מוצאים מגוונים וזהות שהתפתחה ברצף הכיבושים. במקסיקו של ימינו התקיימו תרבויות קודמות רבות, מאולמק שהשפיע על התרבויות האחרונות של טאוטיווקאן (200 לפנה"ס – 700 לספירה) ועד הטולטקים (אנ') ששגשגו בסביבות המאות ה-10 וה-12. לספירה, וכלה בציוויליזציה הילידית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש הספרדי, האצטקים (13 במרץ 1325 – 13 באוגוסט 1521). שפת הנאוואטל הייתה נפוצה באזור מרכז מקסיקו המודרנית בתקופת האימפריה האצטקית, אך לאחר הגעתם של האירופים הפכה השפה המשותפת של האזור לספרדית.[5]
לאחר הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית, הספרדים הרחיבו את גבולות האימפריה אל מעבר לגבולות הקודמים של האצטקים, והוסיפו שטחים נוספים לתחום ההשפעה המקסיקני שנשאר תחת הכתר הספרדי במשך 300 שנה. הספרדים שיעבדו מיליוני אפריקאים בדרום אמריקה. העבדות במקסיקו הסתיימה רק ב-1829. התפשטות תרבותית וערבוב בין האוכלוסיות הילידיות לבין האפריקאים והאירופאים יצרו את הזהות המקסיקנית המודרנית שהיא תערובת של תרבויות ילידיות, אירופיות ואפריקניות שהתפתחו לתרבות לאומית במהלך התקופה הספרדית. זהות חדשה זו הוגדרה "מקסיקנית" זמן קצר לאחר מלחמת העצמאות המקסיקנית, והועצמה והתפתחה לאחר המהפכה המקסיקנית כאשר החוקה של מקסיקו קבעה באופן רשמי כי מקסיקו היא אומה רב-תרבותית בלתי ניתנת לחלוקה המושתתת על שורשיה הילידים.[6]
קבוצות אתניות
מקסיקנים ממוצא מעורב
רוב המקסיקנים הם ממוצא מעורב, ספרדי וילידי, והם סווגו כ"מסטיזוס". "זהות המסטיזו" נבנתה על ידי הממשלה המקסיקנית כבסיס לזהות הלאומית המקסיקנית המודרנית. פוליטיקאים ורפורמים מקסיקניים כמו חוסה ואסקונצ'לוס סייעו בבניית זהות לאומית מקסיקנית משותפת.
מכיוון שזהות המסטיזו שמקודמת על ידי הממשלה היא יותר זהות עצמית תרבותית, היא השיגה השפעה חזקה במדינה, כאשר אנשים רבים שעשויים להיחשב "לבנים" מזדהים איתה. זה גרם לאנשים רבים שאולי אינם "מסטיזו" במובן המקורי שלו להיספר ככאלה בסקרים דמוגרפיים ובמפקדי האוכלוסין של מקסיקו.[7]
מצב דומה מתרחש לגבי ההבחנות בין עמים ילידים למסטיזו: בעוד שהמונח מסטיזו משמש לפעמים באנגלית במשמעות של אדם מעורב, ילידי ואירופי, שימוש זה אינו תואם את המציאות החברתית המקסיקנית שבה אדם ילידי לגמרי יחשב למסטיזו, ואדם שאין לו כלל, או שיש לו אחוז נמוך מאוד של מורשת גנטית ילידית ייחשב ילידי.
בחצי האי יוקטן למילה מסטיזו יש משמעות שונה, כשהיא מתייחסת לאוכלוסיות דוברות המאיה (אנ') המתגוררות בקהילות מסורתיות, מכיוון שבמהלך מלחמת הקסטות (אנ') בסוף המאה ה-19 אלו מבני המאיה שלא הצטרפו למרד סווגו כמסטיזו. בצ'יאפס משתמשים במילה "לאדינו" במקום מסטיזו.
בהתחשב בכך שלמילה מסטיזו יש השלכות שונות באזורים מסוימים במקסיקו, ההערכות לגבי אחוז אוכלוסיית המסטיזו המקסיקנית משתנות מאוד. לפי אנציקלופדיית בריטניקה, המשתמשת בגישה מבוססת ביולוגיה, בין חצי לשני שלישים מהאוכלוסייה המקסיקנית היא מסטיזו.[8] הערכה מבוססת תרבות מגדילה את אחוז המסטיזו עד 90%.[9] באופן פרדוקסלי, המילה מסטיזו ירדה מזמן מאוצר המילים המקסיקני הפופולרי, כאשר למילה אפילו יש קונוטציות משפילות שמקשות עוד יותר על ניסיונות לכמת את מסטיזו באמצעות זיהוי עצמי. מחקר עדכני אכן מבוסס על זיהוי עצמי, וראה שמקסיקנים רבים אינם מזדהים למעשה כמסטיזים ולא יסכימו להיות מתויגים ככאלה,[10][11]
מקסיקנים לבנים
מקסיקנים לבנים הם אזרחים מקסיקנים שכל או רוב מוצאם מאירופה[12] האירופים החלו להגיע למקסיקו במהלך הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית. ובעוד שבתקופה הקולוניאלית מרבית ההגירה האירופית הייתה ספרדית, במאות ה-19 וה-20 אוכלוסיות מצפון ודרום אמריקה היגרו למקסיקו. על פי אנשי אקדמיה של המאה ה-20 וה-21, ערבוב בקנה מידה גדול בין המהגרים האירופים לבין העמים הילידים יפיק קבוצת מסטיזו שתהפוך לרובה המכריע של אוכלוסיית מקסיקו עד מלחמת העצמאות.[13] עם זאת, על פי רישומי הכנסייה מהתקופה הקולוניאלית, רוב הגברים הספרדים התחתנו עם נשים ספרדיות.[14]
ההערכות של האוכלוסייה הלבנה של מקסיקו שונות מאוד הן, המתודולוגיה והאחוזים שניתנו, מקורות חוץ-רשמיים כגון אנציקלופדיה בריטניקה, המשתמשים בתוצאות מפקד האוכלוסין של 1921 כבסיס האומדנים ממנו הם מעריכים את האוכלוסייה הלבנה של מקסיקו בין 9%[16] ל-20–30%.[17] (עם זאת, התוצאות של מפקד האוכלוסין של 1921 עוררו מחלוקת בין היסטוריונים שונים ונחשבו לא מדויקות).[18] סקרים מצביעים על אחוזים גבוהים למדי: תוך שימוש בנוכחות שיער בלונדיני כהתייחסות לסיווג מקסיקני כלבן, האוניברסיטה האוטונומית המטרופוליטנית של מקסיקו (אנ') חישבה את אחוז הלבנים ב-23%.[19] לפי האגודה הסוציולוגית האמריקאית (אנ') אחוז הלבנים הוא 18.8%, בשכיחות הגבוהה יותר באזור הצפון (22.3%–23.9%) ואחריו אזור המרכז (18.4%–21.3%) ובאזור הדרום (11.9%).[20] מחקר אחר שנעשה על ידי יוניברסיטי קולג' לונדון מצא כי תדירות השיער הבלונדיני והעיניים הבהירות במקסיקנים הם 18% ו-28% בהתאמה,[21] סקרים שמשתמשים בצבע עור לבדיקה דיווחו על אחוזים של 47% בשנת 2010[22][23][24] ו-49% בשנת 2017[25][26] בהתאמה.
באזורים הצפוניים והמערביים של מקסיקו יש את האחוזים הגבוהים ביותר של אוכלוסייה אירופאית, כאשר רוב האנשים אינם בעלי תערובת מקומית, ודומים לספרדים.[27] בצפון ובמערב מקסיקו, השבטים הילידים היו קטנים משמעותית מאלה שנמצאו במרכז ובדרום מקסיקו, וגם הרבה פחות מאורגנים, ולכן הם נשארו מבודדים משאר האוכלוסייה או אפילו במקרים מסוימים היו עוינים כלפיהם. האזור הצפון-מזרחי, שבו חוסלה האוכלוסייה הילידית על ידי מתיישבים אירופאים, הפך לאזור עם שיעור הלבנים הגבוה ביותר במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית. עם זאת, מהגרים מדרום מקסיקו משנים, במידה מסוימת, את המגמות הדמוגרפיות שלה.[28]
מקסיקנים ילידים
החוק לזכויות הלשוניות של העמים הילידים (אנ') משנת 2003 מכיר ב-62 שפות ילידיות מקסיקניות (אנ') כ"שפות לאומיות" בעלות תוקף זהה לספרדית בכל הטריטוריות בהן הן מדוברות.[29] ההכרה בשפות הילידים וההגנה על תרבויות ילידיות ניתנת לא רק לקבוצות האתניות הילידיות בטריטוריה המקסיקנית של ימינו, אלא גם לקבוצות ילידים אחרות בצפון אמריקה שהיגרו למקסיקו מארצות הברית[30] במאה ה-19, ואלה שהיגרו מגואטמלה בשנות ה-80.[31]
הקטגוריה של "ילידים" במקסיקו הוגדרה על סמך קריטריונים שונים לאורך ההיסטוריה, המשמעות היא שאחוז האוכלוסייה המקסיקנית המוגדרת כ"ילידים" משתנה בהתאם להגדרה המיושמת. ניתן להגדיר זאת באופן צר על פי קריטריונים לשוניים הכוללים רק אנשים הדוברים שפה ילידית, בהתבסס על קריטריון זה כ-5.4% מהאוכלוסייה הם ילידים.[32] אף על פי כן, פעילים למען זכויות עמים ילידים יצאו נגד קריטריון זה.
בסקרים אחרים שנעשו על ידי ממשלת מקסיקו אכן נחשבים ילידיים כל האנשים הדוברים שפה ילידית ואנשים שאינם דוברים שפות ילידים ואינם חיים בקהילות ילידים אלא מזהים את עצמם כילידים. על פי קריטריון זה, יש 15.7 מיליון ילידים.[33] המהווים 14.9% מהאוכלוסייה במדינה.
על פי הסקר האחרון שבוצע על ידי ממשלת מקסיקו ב-2015, הילידים מהווים 21.5% מאוכלוסיית מקסיקו. בהזדמנות זו, אנשים שהזדהו בעצמם כ"ילידים" ואנשים שהזדהו בעצמם כ"ילידים חלקית" סווגו בקטגוריית "ילידים".[1]
אוכלוסיית הילידים גדלה, אך בקצב איטי יותר משאר האוכלוסייה כך שאחוז הילידים הכללי יורד.[32] רוב האוכלוסייה הילידית מרוכזת במדינות המרכז-דרום ודרום-מזרח, כאשר רוב האוכלוסייה הילידית מתגוררת באזורים כפריים.
המדינות עם האחוז הגדול ביותר של אוכלוסייה ילידית הן[34] יוקטן, עם 62.7%, קווינטנה רו עם 33.8% וקמפצ'ה עם 32%, ואחאקה עם 58% מהאוכלוסייה, צ'יאפס עם 32.7%, אידלגו עם 30.1%, פואבלה עם 25.2%, וגואררו עם 22.6%.[35]
אפרו-מקסיקנים
ערך מורחב – אפרו-מקסיקנים
.jpg)
אפרו-מקסיקנים הובאו למקסיקו במהלך סחר העבדים. קשה להעריך את האחוז של השחורים במקסיקו מכמה סיבות: מספרם הקטן, נישואי תערובת עם קבוצות אתניות אחרות והגדרתם העצמית כ"מסטיזו". למקסיקו היה סחר עבדים פעיל מאז התקופה הספרדית המוקדמת, אך מלכתחילה, נישואי תערובת וצאצאי גזע מעורב יצרו ערבוב. יצירתה של זהות מקסיקנית לאומית, במיוחד לאחר המהפכה המקסיקנית, הדגישה את העבר הילידי והאירופי של מקסיקו וחיסלה את העבר האפריקאי שלה מהתודעה העממית.
רוב צאצאי האפרו מקסיקנים הם ממוצא מעורב. אנשים ממוצא אפריקאי מלא מהווים אחוז נמוך מאוד מכלל האוכלוסייה המקסיקנית, רובם הם מהגרים שחורים מאוחרים מאפריקה, האיים הקריביים וממקומות אחרים ביבשת אמריקה. לפי סקר מפקד האוכלוסין של 2020 שבוצע על ידי ממשלת מקסיקו, האפרו-מקסיקנים מהווים 2.04% מאוכלוסיית מקסיקו. הסקר מציין גם כי 64.9% (896,829) מהאפרו-מקסיקנים הזדהו גם כילידים, כאשר 9.3% הם דוברי שפות ילידיות.[1]
קהילות אתנו-תרבותיות אחרות
מקסיקנים יהודים
אוכלוסייה יהודית, במיוחד ספרדית, קיימת במקסיקו מאז הכיבוש הספרדי. האוכלוסייה היהודית הנוכחית במקסיקו מורכבת ברובה מצאצאי ממהגרים מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם אוכלוסייה המוערכת בין 80,000 ל-90,000 בני אדם, כ-75% מהם נמצאים במקסיקו סיטי.[36][37] 62 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל חמש עשרה נשואים, שלושה אחוזים גרושים וארבעה אחוזים אלמנים. עם זאת, נשים יהודיות צעירות יותר נוטות יותר להיות מועסקות מחוץ לבית (רק 18% מהנשים הן עקרות בית) ושיעורי הפריון יורדים מ-3.5 ילדים לנשים מעל גיל 65 ל-2.7 עכיום. ישנה רמה נמוכה של נישואי תערובת עם האוכלוסייה המקסיקנית הכללית, כאשר רק 3.1% מהנישואים מעורבים.[36] למרות שהקהילה היהודית היא פחות מאחוז אחד מכלל אוכלוסיית מקסיקו, מקסיקו היא אחת המדינות הבודדות שאוכלוסייתה היהודית צפויה לגדול.[38][39]
מקסיקנים גרמנים
מקסיקנים גרמנים הם מקסיקנים ממוצא גרמני.
רוב הגרמנים האתניים הגיעו למקסיקו במהלך אמצע עד סוף המאה ה-19, בעידוד מדיניות הממשלה של פורפיריו דיאס. רובם התיישבו במקסיקו סיטי, וראקרוס, יוקטן ופואבלה. מספר ניכר של מהגרים גרמנים הגיעו גם במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה ולאחריה. שפת הפלוטדיאטש (אנ') מדוברת גם על ידי המנוניטים המקסיקנים (אנ'), צאצאים של מהגרים גרמנים והולנדים במדינות צ'יוואווה, דורנגו, זקטקס ואגואסקליינטס. ערים גרמניות אחרות שוכנות במדינות נואבו לאון, יאליסקו, סינלואה, יוקטן, צ'יאפס, קווינטנה רו וחלקים מפואבלה, שם נשתמרו התרבות והשפה הגרמנית בהיקפים שונים.
הקהילה המקסיקנית הגרמנית השתלבה במידה רבה בחברה המקסיקנית כולה תוך שמירה על כמה תכונות תרבותיות.
מקסיקנים ערבים
מקסיקנים ערבים הם אזרחים מקסיקנים ממוצא ערבי. הרוב המכריע של 450,000 מקסיקנים בעלי מוצא ערבי חלקי לפחות, מקורם בלבנון וסוריה.
ההגירה הערבית למקסיקו החלה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.[40] בערך 100,000 ערבים התיישבו במקסיקו במהלך תקופה זו. הם הגיעו בעיקר מלבנון, סוריה, ארץ ישראל ועיראק והתיישבו במספרים משמעותיים בניארית, פואבלה, מקסיקו סיטי וחלקה הצפוני של המדינה, בעיקר במדינות באחה קליפורניה, טמאוליפס, נואבו לאון, סינלואה, קואווילה, ודורנגו, טמפיקו וגוודלחרה.
במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 ובמלחמת ששת הימים עזבו אלפי לבנונים את לבנון והיגרו למקסיקו. הם הגיעו לראשונה לווראקרוס. למרות שהערבים היוו פחות מ-5% מכלל אוכלוסיית המהגרים במקסיקו במהלך שנות ה-30, הם היוו מחצית מהפעילות הכלכלית של המהגרים.
הגירה של ערבים למקסיקו השפיעה על התרבות המקסיקנית, בפרט על האוכל, שם הם הכניסו קובה וטאבולה. עד 1765, תמרים, שמקורם במזרח התיכון, הוכנסו למקסיקו על ידי הספרדים. המיזוג בין אוכל ערבי למקסיקני השפיע מאוד על המטבח היוקטקני.[41]
רוב הערבים-מקסיקנים הם נוצרים המשתייכים לכנסייה המארונית, הקתולית, המזרח-אורתודוקסית והכנסייה הקתולית המזרחית.[42] מספר מועט הם מוסלמיםויהודים ממוצא מזרח תיכוני.
צוענים מקסיקנים
הגל הראשון של צוענים הגיע למקסיקו בשנות ה-90 של המאה ה-20, כשהגיעו ליבשת אמריקה מהונגריה, פולין ורוסיה והתיישבו בעיקר בארצות הברית ובברזיל, אך גם במקסיקו, ארגנטינה, צ'ילה, קולומביה, אקוודור, אורוגוואי וונצואלה. ישנן קהילות צועניות בערים מקסיקו סיטי, וראקרוס, פואבלה, גוודלחרה ומונטריי. יש גם קהילה צוענית גדולה בסן לואיס פוטוסי.[43]
מקסיקנים אסייתים
המקסיקנים האסייתים מהווים פחות מ-1% מכלל האוכלוסייה של מקסיקו המודרנית. המונח "אסיה" במקסיקו משויך בדרך כלל למזרח הרחוק ולא למזרח הקרוב. ככזה, קבוצה זו עשויה להתייחס למקסיקנים ממוצא מזרח ודרום מזרח אסתי, כמו גם לאלה ממוצא דרום אסיתי.
ההגירה האסייתית החלה בהגעה כפויה של אנשים מתחומי השיפוט של איי הודו המזרחית הספרדית בתקופת המשנה של מקסיקו. במשך מאתיים וחמישים שנה, בין 1565 ל-1815, נשלטו ממקסיקו סיטי האיים הפיליפינים, גואם ועוד עבור הכתר הספרדי. במהלך תקופה זו נוצר הגליאון של מנילה המסייע לספרד בסחרה בין אסיה ליבשת אמריקה. אלפי פיליפינים הובאו במסעות אלו למקסיקו כעבדים וכונו "צ'ינו",[44] שפירושו סינים. חלקם היו גם אנשי צוות ספינה ואסירים.[45][46][47]
קבוצות מאוחרות יותר של מהגרים אסייתים, בעיקר סינים, הפכו לקבוצת המהגרים הצומחת ביותר במקסיקו משנות ה-80 עד שנות ה-20, וגדלה מכ-1,500 ב-1895 ליותר מ-20,000 ב-1910,[48] אך גם נתקלה ברגשות אנטי-סינים חזקים, במיוחד ב-1895.
כיום
היחסים האתניים במקסיקו המודרנית צמחו מתוך ההקשר ההיסטורי של הגעתם של האירופים, התקופה הספרדית שלאחר מכן של מיזוג תרבותי וגנטי במסגרת העבודה של מערכת הקסטות, והתקופות המהפכניות שמתמקדות בשילוב כל הקבוצה האתנית והגזעית לקבוצה משותפת. זהות לאומית מקסיקנית ותחיית הילידים של סוף המאה ה-20. התמונה שהתקבלה היא "צורה מוזרה של לאומיות רב-אתנית".[49]
הטבלה הבאה היא אוסף של סקרים רשמיים כלל-ארציים (במידת האפשר) שנערכו על ידי ממשלת מקסיקו שניסו לכמת קבוצות אתניות מקסיקניות שונות. בהתחשב בכך שלרוב כל קבוצה אתנית הוערכה על ידי סקרים שונים, עם מתודולוגיות שונות והפרש של שנים שונות במקום על פי מפקד גזעי מקיף אחד, קבוצות מסוימות עלולות לחפוף לאחרות ולהיערך ביתר או בחסר.
| גזע או מוצא אתני | אוכלוסייה (הערכה) | אחוז (הערכה) | שנה |
|---|---|---|---|
| ילידי | 26,000,000 | 21.5% | 2015[1] |
| אפרו-מקסיקנים | 2,576,213 | 2.4% | 2020[50] |
| לבן | 56,000,000 | 47.0% | 2017[51][23][24] |
| זרים המתגוררים במקסיקו (מכל גזע) | 1,010,000 | <1.0% | 2015[52] |
| מזרח אסייתי | 1,000,000 | <1.0% | 2010[53] |
| מזרח תיכוני | 400,000 | <1.0% | 2010[54] |
| יהודי | 68,000 | <1.0% | 2010[55] |
| מוסלמי | 4,000 | <1.0% | 2015[56] |
| לא מסווג (ככל הנראה מסטיזו) | 37,300,000 | 30.0% | - |
| סה"כ | 123,500,000 | 100% | 2017[57] |
מדברים גם אנגלית. שפות אירופאיות נוספות המדוברות במקסיקו הן פלוטדייטש, צרפתית, גרמנית, רומנית ונציאנית.
דת
למקסיקו אין דת רשמית, אבל רוב המקסיקנים מכריזים על עצמם כקתולים.[58][59][60] מקסיקו הייתה עמידה בפני פלישה פרוטסטנטית בין השאר משום שהפרוטסטנטיות במקסיקו נקשרה לארצות הברית,[61] מה שהוביל לחיזוק הקתוליות כחלק מהזהות המקסיקנית.[61]
חג המולד הוא חג לאומי ובכל שנה במהלך חג הפסחא וחג המולד כל בתי הספר במקסיקו, ציבוריים ופרטיים, נמצאים בחופשה.
הכנסייה הקתולית היא הדת השלטת במקסיקו, ובה חברים כ-80% מהאוכלוסייה נכון לשנת 2017, המספר השני בגודלו של קתולים בעולם, אותו עקפה רק ברזיל.[62]
התפוצה המקסיקנית
יש פזורה מקסיקנית גדולה בארצות הברית. הם מרוכזים בקליפורניה ובטקסס. באזור לוס אנג'לס רבתי חיה אוכלוסיית מהגרים מקסיקנית גדולה.[63] יש גם אוכלוסייה מקסיקנית לא קטנה בקנדה, ספרד, גואטמלה וגרמניה.[64]
ראו גם
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
