![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/15/Philae_Temple_R03.jpg/640px-Philae_Temple_R03.jpg&w=640&q=50)
מקדש מצרי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקדשים מצריים נבנו לפולחן הרשמי של האלים ולהנצחת הפרעונים במצרים העתיקה ובאזורים בשליטה מצרית. מקדשים נתפסו כבתים לאלים או למלכים להם הוקדשו. בתוכם ביצעו המצרים מגוון טקסים, התפקידים המרכזיים של הדת המצרית: מתן מנחות לאלים, שחזור יחסי הגומלין המיתולוגיים ביניהם באמצעות חגים והרחקת כוחות הכאוס. טקסים אלו נתפסו כהכרחיים כדי שהאלים ימשיכו לקיים את המאעת, הסדר האלוהי של היקום. שיכון האלים והטיפול בהם היו חובותיהם של פרעונים, אשר הקדישו אפוא משאבים אדירים לבנייה ותחזוקת המקדשים. מכורח הנסיבות, האצילו פרעונים את רוב חובותיהם הפולחניות לשורה של כוהנים, אך רוב האוכלוסייה הודרה מהשתתפות ישירה בטקסים ונאסר עליה להיכנס לאזורים הקדושים ביותר של המקדש. אף על פי כן, מקדש היה אתר דתי חשוב לכל שכבות החברה במצרים, שהלכו לשם כדי להתפלל, להעניק מנחות ולחפש הדרכה אורקולרית מהאל השוכן בתוכו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/15/Philae_Temple_R03.jpg/640px-Philae_Temple_R03.jpg)
החלק החשוב ביותר של המקדש היה היכל הקודש (Sanctuary), שבדרך כלל הכיל תדמית פולחן (אנ') בדמות פסל האל. החדרים מחוץ להיכל הקודש גדלו והשתכללו עם הזמן, כך שמקדשים התפתחו ממקדשים קטנים בתקופה של סוף מצרים הפרהיסטורית (סוף האלף הרביעי לפני הספירה) למבני אבן גדולים בממלכה החדשה (אנ') (בערך 1550–1070 לפנה"ס) ומאוחר יותר. הבניינים הללו הם בין הדוגמאות הגדולות והמתמשכות ביותר של אדריכלות מצרים העתיקה, כאשר האלמנטים שלהם מסודרים ומעוטרים לפי דפוסים מורכבים של סמליות דתית (אנ'). הפריסה הטיפוסית שלהם הייתה מורכבת מסדרה של אולמות סגורים, חצרות פתוחות ושערי כניסה המיושרים לאורך השביל המשמש לתהלוכות הפסטיבל. מעבר למקדש עצמו היה קיר חיצוני שסגר מגוון רחב של מבנים משניים.
למקדש גדול היו גם שטחי אדמה נכבדים והוא העסיק אלפי אנשים פשוטים (שאינם כוהנים) כדי לספק את צרכיו ותחזוקתו. בנוסף להיותם מרכזים דתיים, היו המקדשים אפוא מרכזים כלכליים. לכוהנים שניהלו את המוסדות החזקים הללו הייתה השפעה לא מועטה, למרות כפיפותם לכאורה למלך. ייתכן שהם הציבו אתגרים משמעותיים לסמכותו.
בניית המקדשים במצרים נמשכה למרות שקיעתה של האומה ואובדן העצמאות הסופי לאימפריה הרומית בשנת 30 לפני הספירה. עם בוא הנצרות (אנ'), הדת המצרית המסורתית עמדה בפני רדיפות גוברות, ופולחנים במקדש גוועו (אנ') במהלך המאות הרביעית עד השישית לספירה. המבנים שהותירו מאחור סבלו מאות שנים של הרס והזנחה. בתחילת המאה התשע-עשרה, התעניינות גוברת (אנ') במצרים העתיקה שטף את אירופה, שהוליד את הדיסציפלינה של האגיפטולוגיה ומשך מספר גדל והולך של מבקרים לשרידיה של הציוויליזציה. עשרות מקדשים שרדו היום, וחלקם הפכו למוקדי תיירות (אנ') מפורסמים בעולם התורמים באופן משמעותי לכלכלה המצרית המודרנית. אגיפטולוגים ממשיכים לחקור את המקדשים ששרדו ואת שרידי המקדשים ההרוסים כמקורות מידע חשובים על החברה המצרית העתיקה.