Loading AI tools
סדרה של יונקים פרסתנים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַכְפִּילֵי פַּרְסָה (שם מדעי: Artiodactyla) היא סדרה גדולה ומגוונת של יונקים פרסתנים הקרויים גם שסועי פרסה. הקבוצה כוללת כ-220 מינים. רובם שוכנים באזורי מחיה פתוחים כמדבריות, מישורים וסוואנות, חלקם ביערות ומשפחה אחת חיה את חייה בקרבת מים. בקבוצה ניתן למצוא אחדים ממהירי היונקים לצד חיות מגושמות ואיטיות. קבוצת מכפילי הפרסה שייכת לקבוצת Cetartiodactyla שבה כלולים גם הלווייתנאים.
 מכפילי פרסה | |
|---|---|
מכפילי פרסה והסדרה שיצאה מהם – הלווייתנאים | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| אינפרא־מחלקה: | שיליניים |
| על־סדרה: | לאורסיאתריה |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| שם מדעי | |
 Artiodactylaאוון, 1848 | |
 | |
המאפיין העיקרי של הסדרה, ממנו נגזר שמה הלטיני, הוא מספר זוגי של אצבעות, המכוסות בפרסות. לכל המינים חסרה האצבע הראשונה, השנייה והחמישית קטנות או לא קיימות ועיקר משקל הגוף הוא על האצבע השלישית והרביעית. צורה זו מהווה התאמה לריצה ויעילה למהירויות גבוהות. לחזיריים יש 4 אצבעות בכל רגל, בעוד שלאייליים, פריים וגמליים יש שתי אצבעות. בכך נבדלים מכפילי הפרסה ממפריטי הפרסה, להם מספר אי-זוגי של אצבעות בכל רגל.
משפחות הסדרה חולקות מספר מאפיינים זהים במבנה הגרמי ובמבנה השיניים. החלק הקדמי של הגולגולת נוטה להיות צר ומאורך. קרניים שכיחות בחלק מהמשפחות.
לרוב המשפחות קיבות רבות המותאמות לאורח חייהם. לאייליים 4 חדרים בקיבה, דבר זה משמש להם בתהליך העיכול, שבמהלכו מיקרואורגניזמים בקיבתם מפרקים את מזונם הקשה לעיכול, למרכיבים תזונתיים. לדמויי חזיר קיבה יחידה מאחר שאינם לועסים את גירתם.
הגדול בבני הסדרה הוא ההיפופוטם ששוקל בממוצע 1,500 ק"ג ויכול לשקול למעלה מ-2 טון בזכרים גדולים במיוחד. הקטן ביותר הוא איילון מלאי (Tragulus javanicus) ששוקל 1–2 ק"ג.
מכפילי הפרסה שוכנים בטבע בכל היבשות למעט אוסטרליה ואנטארקטיקה. תיעוד המאובנים של הסדרה מגיע לתקופת האאוקן. בתחילת עידן הקנוזואיקון מנתה הסדרה 36 משפחות שונות, בתקופת המיוקן קיבלו הפריטים פחות או יותר את מראם המודרני. השגשוג של הסדרה והתרבותה התרחשו במקביל להפחתה במספר מפריטי הפרסה. אף על פי שהלווייתנאים חסרים מאפיינים מורפולוגיים רבים של מכפילי הפרסה, גילויים חדשים מתחילת המאה ה-21 הציעו כי הלווייתנאים הם צאצאים של מכפילי פרסה קדומים, ולכן הם קשורים באופן ישיר למכפילי פרסה אחרים, כמו פרים והיפופוטם. בעקבות גילויים אלו, הוגדרה קבוצה חדשה, Cetartiodactyla, הכוללת את הלווייתנאים ואת מכפילי הפרסה יחדיו, ומדגישה את מוצאם המשותף.
למכפילי הפרסה חשיבות גדולה ביותר לאדם. לפי שרידים ארכאו-זואולוגיים, מכפילי פרסה ניצודו בידי האדם משחר האנושות. כלכלת הבשר של ציידים-לקטים במהלך התקופה הפלאוליתית הסתמכה ברוב המקרים על ציד מכפילי הפרסה החיים בעדרים גדולים, כגון אנטילופות באפריקה ואיילים באירואסיה וצפון אמריקה. בארץ ישראל חיות הציד הנפוצות ביותר בפרהיסטוריה היו מכפילי פרסה: צבי ארץ-ישראלי, יחמור פרסי ובקר הבר. בנוסף, חיות המשק הראשונות שבויתו בסהר הפורה ובכלל, והחשובות ביותר עד ימינו, שייכות לסדרת מכפילי הפרסה: העז, הכבש, הבקר והחזיר. הם משמשים מקור לבשר, חלב, צמר, עור, עבודות חקלאיות כמו חריש ודישון השדות, ונשיאת משאות. מאוחר יותר בויתו גם הגמליים במערב אסיה ובדרום אמריקה.
ביהדות, כדי שיונקים ייחשבו לכשרים למאכל מבחינה הלכתית, עליהם להיות מעלי גירה ומכפילי פרסה – שהם מפריס פרסה שסועה, כגון: כבש, עז, בקר, האיילים, הצבי ועוד. בהיותם כאלה הם כשרים למאכל לאחר שחיטה כשרה כדת וכדין. עם זאת, לא כל מכפילי הפרסה מבחינה טקסונומית הם גם כשרים מבחינת ההלכה, תת-סדרת בעלי כרית אינם נחשבים למכפילי פרסה מבחינת התורה על אף שמבחינה טקסונומית הם מכפילי פרסה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
