Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מַדְחוֹם (נכתב גם: מַד־חום ברבים: מדחוּמים[1]) או מד טמפרטורה (בלועזית: תֶרמוֹמטר) הוא מכשיר מדידה המשמש למדידת הטמפרטורה.
המושג הצרפתי "תרמומטר" הופיע לראשונה ב-1624, ב"La Récréation Mathématique" מאת J. Leurechon שתיאר סקלה של 8 מעלות.[2] המושג הוא שילוב המילים היווניות θερμός (תרמוס - חום), ו-μέτρον (מטרון - מדידה). המונח העברי מדחום (הלחם בסיסים של "מד" + "חום") נטבע על ידי המדקדק העברי שמואל שבח קנטורוביץ בשנת תרס"ג[3]. זהו השם הנפוץ בעברית, אך הוא אינו מדויק מבחינה מדעית, משום שמד זה אינו מודד חום (מושג פיזיקלי בתרמודינמיקה המתאר מעבר אנרגיה) אלא טמפרטורה.
מדענים מסוימים מייחסים את המצאת המדחום להרון מאלכסנדריה, אך התפתחות המדחום היא ארוכת שנים ואין ממציא אחד לו ניתן לייחס את ההמצאה. הרון הבין את העיקרון שלפיו חומרים מסוימים, במיוחד אוויר, מתפשטים ותיאר מערכת המורכבת מצינור סגור המלא חלקית באוויר, כשקצהו שקוע במים.[4] התכווצות והתפשטות האוויר, גרמה לשינוי מיקום המים/אוויר בצינור. מדענים אירופאיים רבים במאה ה-16 ומאה ה-17 ובהם גלילאו גליליי[5] וסנטוריו סנטוריו[6] (אנ') פיתחו מנגנונים שאיפשרו את מדידת חום האוויר לפי רעיון זה. גלילאו גליליי היה הראשון במערב שהגה ושרטט בסוף המאה ה-16 טרמוסקופ המבוסס על עקרון השפעת שינוי הטמפרטורה על צפיפות החומר.
מכשירים אלו היו ברומטרים, כלומר רגישים לשינוי לחץ אטמוספירי. ב-1629, יוסף שלמה דלמדיגו, תלמידם של גלילאו וסנטוריו, פרסם איור של מד טמפרטורה, המורכב משפופרת זכוכית בעלת גולת זכוכית מלאה אוויר שהקצה הפתוח שלה היה משוקע במים. עם שינוי הטמפרטורה השתנה נפח האוויר שבתוך הגולה וגרם לעליית פני המים בשפופרת, או לירידתם.[7] ב-1654, הרכיב פרדיננדו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, את המכשיר, המדחום הראשון בצורתו המודרנית, המבוסס על התפשטות נוזל ולא מושפע משינוי לחץ אוויר.[2]
בתחילה, כל מד היה שונה משום שלא הייתה סקלה אחידה למדידה. ב-1665, כריסטיאן הויגנס הציע מדידה על פי נקודת התכה והרתיחה של מים, אייזק ניוטון הציע סולם של 12 מעלות בין נקודת ההמסה של קרח וטמפרטורת הגוף. ב-1714, דניאל פרנהייט, המציא את המדחום המדויק האמין הראשון, מבוסס כספית במקום תערובות מים ואלכוהול. ב-1724, המציא את סולם הטמפרטורה הנושא את שמו ומשמש עד היום (בשינויים קלים). פרנהייט היה ראשון תור המדידה המדויקת כממציא מדחום הכספית (המדחום הפרקטי והמדויק הראשון) וסולם פרנהייט (סולם הטמפרטורה המתוקנן הראשון). ב-1742 אנדרס צלזיוס, המציא את סולם צלזיוס, כסקלה של 100 מעלות מ-0 בנקודת רתיחת המים, ו-100 מעלות בנקודת הקפאון. הסולם הנושא את שמו היום, משתמש בנקודות הפוכות.
הרמן בוהרהב (אנ')(1738-1668) היה הרופא הראשון שהשתמש במדחום לבדיקה קלינית.[8] ב-1866 סר תומאס קליפורד אלבוט (אנ') המציא מדחום רפואי שקיצר את זמן המדידה מ-20 ל-5 דקות.[9] ב-1999, המציא פרנצ'סקו פומפיי מדחום למדידה ברקה, המדחום הלא-פולשני הראשון, שאפשר מדידה תוך שתי שניות.[10][11]
מד טמפרטורה נפוץ מורכב מכלי זכוכית מוארך, שבתוכו צינורית המכילה נוזל בחלק רחב יותר בקצה. הקצה המורחב נמצא במגע ישיר עם כלי הזכוכית החיצוני, דרכו מתבצע מעבר חום מן הסביבה. בין הצינורית לבין כלי הזכוכית קיים ריק באופן אידיאלי, ובפועל קיים שם אוויר דליל מאוד. דלילות האוויר בתווך זה מבודדת את הצינורית מן הסביבה שבה היא נמצאת. כאשר הטמפרטורה של הקצה המורחב עולה, הנוזל מתחמם, מתפשט ועולה בצינורית. הטמפרטורה נקראת על סולם הטמפרטורה הסמוך לצינורית, לפי המרחק אליו התפשט הנוזל. בזכות בידודה של הצינורית ניתן לומר שהטמפרטורה המוצגת מושפעת רק מהטמפרטורה שבה נתון קצה המדחום, ולא מהטמפרטורה של סביבת הכלי כולו.
במדידת חום גוף וטמפרטורת סביבה משתמשים לעיתים קרובות במדחום מבוסס נוזל.
מד טמפרטורה מבוסס נוזל, שהנוזל שבו הוא המתכת כספית. הכספית נוזלית בתחום הטמפרטורות שבין 39°C- ל-357°C, ולכן מאפשרת למדוד טווח רחב של טמפרטורות. מדחום זה מסוכן בהישברו בגלל רעילות הכספית ובגלל מתח הפנים הגבוה שלה, הגורם לנוזל להתאגד בכדוריות הנראות לילד כמאכל.
מד טמפרטורה המכיל סגסוגת של גליום אינדיום ובדיל. סגסוגת הקרויה בשם המסחרי גלינסטאן, צבעה כסוף, והיא מתנזלת בטמפרטורה של 19°C-, ולפיכך מתאימה למדידת טמפרטורות לצורכי רפואה. מד חום זה מהווה תחליף למד טמפרטורה המכיל כספית.
מד טמפרטורה מבוסס נוזל המכיל אתנול צבוע באדום או בכחול ולעיתים רחוקות יחסית משתמשים גם בצבע ירוק, כדי שקל יהיה להבחין בעלייתו בצינורית. האתנול נוזלי בתחום טמפרטורות של 115°C- עד 78°C.
כדי למדוד את טמפרטורת הגוף מוכנס חלק מהמדחום לתוך הגוף, והנוזל שבו מובא לטמפרטורת הגוף. טרם השימוש במדחום מומלץ לחטאו. המדחום מנוער קלות כאשר הקצה המכיל את הנוזל מופנה כלפי חוץ, כדי לגרום לנוזל להתרכז בנקודת האגירה שלו. המדידה מסתיימת כאשר הנוזל מפסיק לשנות את החיווי.
מדחום מתקדם יותר מבוסס על צמד תרמי, שהוא בעצם התקן חשמלי. התקן חשמלי זה, שיש בו דמיון לדיודה חשמלית, מבוסס על מגע בין שתי מתכות בעלות פונקציית עבודה שונה. בהתקן כזה נבנה מתח פנימי התלוי בטמפרטורה. המתח אמנם מאוד נמוך, אך האלקטרוניקה המודרנית מספקת פתרונות סבירים להגברתו, והמרתו לספרות קריאות. לצמד התרמי יתרון של טווח מאוד רחב של טמפרטורות, אך הצורך בהגברה מוביל לאי-דיוק (או עלות גבוהה לצורך קבלת דיוק טוב).
מד טמפרטורה יותר מורכב טכנולוגית, שנועד למדידת חום מהירה, מיישם חישת חום על בסיס קרינת תת-אדום (אינפרא-אדום). הוא מבוסס על תופעת קרינת גוף שחור, שהתגלתה בראשית חקר הפיזיקה הקוונטית. בטווח הטמפרטורות שבו אנו חיים, כל גוף קורן בתחום התת-אדום בהתפלגות טמפרטורה אופיינית שלו.[דרושה הבהרה] גלאי תת-אדום מודד את הקרינה ובהתאם להתפלגות מוערכת הטמפרטורה. דיוק המכשור מושפע ממרחק המדידה.[12]
שיטת מדידה אחת מתבססת על מדידה דרך האוזן ובשיטה אחרת המדידה מתבצעת על גבי המצח. כן קיימים פתרונות לאומדן חום באמצעות מצלמה תרמית. הפתרונות אמנם יקרים, אך מקלים את פעולת מדידת החום הן מבחינת זמן התגובה והן מבחינת קלות התפעול. כך למשל ניתן למדוד טמפרטורה לתינוקות ולילדים אשר אינם תמיד משתפים פעולה, או למדוד מספר רב של אנשים בלי לחטא שוב ושוב את המכשיר.
המד טמפרטורה מבוסס גביש נוזלי המשנה את צבעו כתלות בטמפרטורה. יתרונו בכך שהוא דורש הצמדה בלבד (למשל למצח), הוא אינו גורם אי נוחות, וצבעוניותו הופכת אותו לחביב על ילדים. מדחום זה אינו מדויק מאוד, אך דיוקו משתפר ככל שהצמדתו לגוף טובה יותר.
על הסקאלות השונות למדידת הטמפרטורה ראו יחידות מידה לטמפרטורה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.