Loading AI tools
צייר סקוטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לסלי האנטר (באנגלית: Leslie Hunter; 7 באוגוסט 1877 – 7 בדצמבר 1931) היה צייר סקוטי, שנחשב לאחד מארבעת האמנים של קבוצת הציירים הצבעוניים הסקוטים.[1]
לידה |
7 באוגוסט 1877 רות'סיי, הממלכה המאוחדת |
---|---|
פטירה |
7 בדצמבר 1931 (בגיל 54) גלאזגו, הממלכה המאוחדת |
תקופת הפעילות | 1892–1931 (כ־39 שנים) |
זרם באמנות | פוסט-אימפרסיוניזם |
האנטר נולד ב-7 באוגוסט 1877. הוא היה הילד הצעיר מבין חמישה, שנולד לוויליאם וג'יני (לבית סטיוארט) האנטר. ג'ורג', כפי שהיה ידוע אז, גילה כישרון לציור בגיל צעיר מאוד וכשהיה כבן שלוש עשרה, אמו סידרה לו שיעורי ציור עם מורה פרטית.[2] בפברואר 1892, אחותו הגדולה של האנטר, קתרין, מתה. זמן קצר לאחר מכן, במרץ, מת גם אח בכור נוסף, ג'יימס. שניהם היו בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. סביר להניח שהם היו קורבנות של מגפת שפעת. נראה שויליאם, האב וג'יני, כבר שקלו להגר, כי ביתם נמכר. ברור שהמוות הטרגי חתם את העניין, והמשפחה שנותרה עזבה לקליפורניה דרך ניו יורק ב-1 בספטמבר 1892.
האנטר היה בן חמש עשרה כשהיגר עם הוריו ושני אחיו שנותרו בחיים לקליפורניה.[3] בתחילה, הוא גר עם משפחתו בחווה מזרחית ללוס אנג'לס. הוא המשיך לשרטט ואהב את האקלים, אבל הראה עניין מועט בניהול החווה. האנטר עבר מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ב-1899 והחל להתפרנס בעיקר כמאייר עיתונים וכתבי עת.[2]
הוא מנה בין חבריו ומכריו את העיתונאי וויל ארווין, הצלם ארנולד ג'נת', המשורר ג'לט ברג'ס, וכן דמויות ספרותיות כמו ברט הארט וג'ק לונדון, כולם חברים במועדון הבוהמי של סן פרנסיסקו. האנטר סיפק איורים עבור Overland Monthly. בשנת 1899, ציור של עמוד שלם בשחור-לבן עבור כתב העת וחתם: G. Leslie Hunter, זהו האירוע המתועד הראשון של השימוש שלו בשם "Leslie". בשנת 1902, האנטר הפך לחלק מקבוצת אמנים שכללה את מיינרד דיקסון, גוטרדו פיאצוני, חאבייר מרטינז וארתור פוטנם. יחד הם הקימו את אגודת האמנויות של קליפורניה, האלטרנטיבה קצרת הימים לאגודת האמנות השמרנית של סן פרנסיסקו. ברור שלאנטר הייתה חשיפה אמנותית שונה לחלוטין בהשוואה לאחרים מקבוצת הקולוריסטים הסקוטים, כמו ג'ון דאנקן פרגוסון או סמואל פפלו. האנטר היה בשלב זה גרפיקאי אמריקאי מצליח למדי, בהתחשב בגילו הצעיר.
בשנת 1904 ערך האנטר ביקור בפריז, במימון הכנסותיו כמאייר. הוא קיבל השראה מהחוויות האמנותיות הרבות שם, ונחוש היה בדעתו להתחיל בציור שמן.[4] כשחזר לסן פרנסיסקו ב-1905, החל להתכונן לתערוכת היחיד הראשונה שלו, שהייתה אמורה להתקיים בשנה שלאחר מכן. עם זאת, עבודתו המוקדמת של האנטר נהרסה בשריפה שבאה בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, והוא חזר לסקוטלנד זמן קצר לאחר מכן, והתיישב בגלאזגו.[5] בתחילה המשיך להתפרנס שם בעיקר כמאייר. ציור השמן שלו התחיל עם טבע דומם על רקע שחור, בהשפעת הסגנון ההולנדי.[6]
בשנת 1908, בעודו בפריז, האנטר פגש את אליס טוקלס, אותה הכיר בעבר בסן פרנסיסקו. היא לקחה אותו לראות את אוסף האמנות אותו הקימו גרטרוד שטיין ואחיה ליאו שטיין. האוסף כלל יצירות בצבעים עזים של אנרי מאטיס, ויצירות מוקדמות של פיקאסו. התמונות זעזעו את האנטר עמוקות, והוא הצטער שהוא מעולם לא הלך לראות אותן.
בנובמבר 1913 סוחר האמנות רב ההשפעה אלכסנדר ריד העניק להאנטר את תערוכת היחיד הראשונה שלו, בגלריה שלו. לציבור הרחב לא הייתה הבנה אמיתית של תפיסת הצבע והקו שלו.[7]
סגנון הנוף של האנטר החל להשתנות לאחר ביקורים במושבת האמנים אטאפלס, בצפון צרפת, ב-1913 וב-1914. האנטר לא בהכרח היה חלק ממושבת האמנות שהייתה קיימת שם.[8] בהשראת האמנות הצרפתית והנוף המקומי, הוא החל לפתח את הסגנון והיכולת שיזהו אותו מאוחר יותר כ"צבעוני".[9]
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ האנטר לעזוב את פריז ולחזור לסקוטלנד.[10] האנטר הפך לאזרח אמריקאי בשנת 1906 והגיוס לא הוכנס כשירות החובה רק בתחילת 1916. האנטר עבר מגלזגו לחווה של בן דודו ליד לארקהול שם עבד עד סוף המלחמה.[10]
בסקוטלנד, אלכסנדר ריד פעל כסוכן שלו, ונשאר איתו בקשר מתמיד לאורך מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1916 ערך האנטר את תערוכת היחיד השנייה שלו עם ריד בגלאזגו.[11] עבודתו של האנטר בשלב זה של הקריירה שלו התמקדה בעיקר בטבע דומם. במהלך שנות ה-20, החל האנטר להיות קשור לקבוצה של שלושה אמנים נוספים: ג'ון דאנקן פרגוסון, פרנסיס קאדל וסמואל פפלו. ארבעתם נודעו בשם "הסקוטים הצבעוניים", אם כי המונח לא היה בשימוש עד 1948, ואז רק פרגוסון היה עדיין בחיים.[12]
ב-1922 החל האנטר לערוך סדרה של טיולים ליבשת אירופה, שם ביקר בפריז, ונציה, פירנצה והריביירה. פרגוסון ליווה אותו במספר ביקורים. ביקוריו של האנטר הניבו מספר רב של ציורים וסגנונו השתנה באופן ניכר בתקופה זו של מסעות אירופה, כאשר החל להשתמש בטביעות צבע שהוצבו באופן אינסטינקטיבי כדי להציג את הצורה הבסיסית.[13]
כשהאנטר חזר מסדרת מסעותיו הראשונה באירופה, ב-1922, הוא התיישב ב-Fife, בחוף המזרחי של סקוטלנד, ובין 1924 ל-1927, הוא נשאר בסקוטלנד, וחילק את זמנו בין פייף לגלאזגו ציוריו מתקופה זו כוללים מספר יצירות בהשראת הנופים של לוך לומונד, והנופים הללו קיבלו השראה מעבודתו של סזאן ליצירת קומפוזיציות צבעוניות. ב-1925 הוצגה עבודתו של האנטר בתערוכה בכיכר לסטר בלונדון, יחד עם עבודות של פפלו, קאדל ופרגוסון. ולטר סיקרט, בהקדמה שלו לתערוכה, כתב כי "האנטר משתמש בחומר העקשן... למטרות מעוררות השראה בקווים רגילים ומסורתיים".[14]
האנטר נסע שוב לדרום צרפת במספר הזדמנויות בין 1927 ל-1929, והתבסס בסן-פול-דה-ונס. הוא שלח ציורים בחזרה לריד כדי להציגם בגלאזגו ובלונדון, אבל הוא השקיע זמן רב בשרטוטים והתפוקה שלו מציורי שמן הייתה נמוכה. תערוכה אחת בלונדון נאלצה להידחות עקב מחסור בציורים. הטיולים בצרפת הגיעו לשיאם ב-1929 עם תערוכה שזכתה לשבחים בגלריות Ferargil בניו יורק.[15]
עם זאת, זמן קצר לאחר שחזר לריביירה הצרפתית ב-1929, האנטר סבל מהתמוטטות קשה, ואילץ את אחותו להחזיר אותו הביתה לסקוטלנד בספטמבר. הוא התאושש, והחל לצייר מספר דיוקנאות של חבריו, כולל אחד של ד"ר טום הנימן, מנהל הגלריה לאמנות ומוזיאון גלאזגו מ-1939 עד 1954. הנימן, היה בזמנו סוחר אמנות, סייע להאנטר בפיתוח הקריירה שלו, וציור הדיוקן אולי היה מחווה של תודה.[16]
בשנת 1930 הוא התחיל בסדרה של רישומים וצבעי מים של הייד פארק, שהיו אמורים להיות מוצגים בלונדון. האנטר קיווה לעבור לעיר לצמיתות, מכיוון שלדעתו היא חיה יותר מגלאזגו ושוק האמנות היה בטוח יותר.
עם זאת, מצבו הבריאותי הידרדר והוא החל לסבול קשות מכאבי בטן. הוא מת בגלאזגו בבית האבות ב-7 בדצמבר 1931, בגיל 54. סיבת המוות הייתה אי ספיקת לב עקב הרעלת דם, לאחר ניתוח לא מוצלח של כיס המרה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.