לילות קיץ (בצרפתית: Les nuits d'été) אופוס 7, הוא מחזור שירים (אנ') מאת המלחין הצרפתיהקטור ברליוז. המוזיקה נכתבה לשש פואמות מאת תאופיל גוטייה. המחזור, שהושלם בשנת 1841, נכתב במקור לסולנית בליווי פסנתר. ברליוז תזמר אחד מן השירים בשנת 1843, והמשיך בכך ליתר החמישה בשנת 1856. המחזור נשכח במשך שנים רבות, אבל במהלך המאה ה-20 היה ונשאר אחת מיצירותיו הפופולריות ביותר של המלחין. הגרסה בתזמור מלא מבוצעת בתכיפות גדולה יותר בקונצרטים ובהקלטות מן המקור לפסנתר. נושא היצירה הוא מהלך האהבה, מתום נעורים אל אובדן ולבסוף, התחדשות.[1]
ברליוז ב-1845גוטייה ב-1839
ברליוז והמשוררתאופיל גוטייה היו שכנים וידידים. גוטייה כתב, "ברליוז מייצג את הרעיון המוזיקלי הרומנטי - אפקטים מפתיעים בצליל, עומק מרטיט ושייקספירי של תשוקה." ייתכן, שברליוז קרא את קובץ שיריו של גוטייה "קומדיית המוות" (La comédie de la mort) לפני שיצא לאור בשנת 1838. גוטייה לא התנגד לכך שידידו יכתוב מוזיקה לשש פואמות מן הכרך הזה, וברליוז החל בהלחנה במרץ 1840. הכותרת "לילות קיץ" הייתה של ברליוז, ואין זה ברור מדוע בחר בה: השיר הראשון מדבר בפירוש על האביב ולא על הקיץ. הסופרת אנאגרט פוסה גורסת, שייתכן כי ברליוז הושפע מן ההקדמה לקובץ סיפורים קצרים מאת ידידו ז'וזף מֶרי "Les nuits de Londres"', שבו הסופר כותב על לילות קיץ שבהם הוא וידידיו ישבו בחוץ עד עלות השחר וסיפרו סיפורים. במחקר על ברליוז משנת 1989 העלה ד' קרן הולמן סברה, לפיה הכותרת מרמזת לשייקספיר, שיצירותיו היו אהובות על ברליוז.
המחזור הושלם בגרסתו המקורית לקול (מצו-סופרן או טנור) ופסנתר בשנת 1841. בהמשך כתב ברליוז עיבודים לבריטון, קונטראלט או סופרן, ופסנתר. גרסת הפסנתר איננה מבוצעת בקונצרטים או בהקלטות באותה תכיפות כמו הגרסה המתוזמרת, שברליוז ערך בין 1843 ל-1856. דייוויד קיירנס כתב ב-1988, שהצלחת הגרסה לפסנתר נפלה קורבן לאיכות הנחותה של תפקיד הפסנתר בפרטיטורה המודפסת: לא ברליוז כתב אותו, וקיירנס מתאר אותו כ"יצירה מגושמת ומזויפת".
בשנת 1843 תזמר ברליוז את השיר הרביעי, "היעדרות", לאהובתו, מארי רֶצ'וֹ, ששרה אותו בביצוע בכורה בלייפציג ב-23 בפברואר 1843; רק ב-1856 חזר ברליוז ל"לילות קיץ" ותזמר את "רוח הוורד" עבור המצו-סופרן אנה בוקהולץ-פלקוני. המו"ל יאקוב ריטר-בידרמן ישב בקהל בהופעת הבכורה, התרשם מאוד והפציר בברליוז לתזמר את שאר המחזור. בתזמור נשארו המלודיה וההרמוניה ללא שינוי, בדרך כלל, אבל ל"רוח הוורד" הוסיף המלחין מבוא לסולו צ'לו מעומעם, חליל וקלרינט; תזמור השיר הזה, בשונה מיתר החמישה, כולל נבל.
גרסת הפסנתר המקורית הוקדשה לאישה אחת - לואיז ברטין, שאביה, לואי ברטין, היה עורך כתב העת Journal des débats, שברליוז כתב לו ביקורת מוזיקה ומאמרים אחרים. כל אחד מששת השירים במחזור המתוזמר הוקדש באופן פרטי לזמרים נודעים בגרמניה, שאחדים מהם ביצעו שם את המוזיקה של ברליוז: לואיז וולף ("וילאנל"), אנה בוקהולץ-פלקוני ("רוח הוורד"), הנס פון מילדה ("על הלגונות"), מדליין נוטה ("היעדרות"), פרידריך קספרי (|בבית הקברות") ורוזה פון מילדה ("האי הלא-נודע").
בשביל הגרסה התזמורתית, ערך ברליוז לשיר השני והשלישי טרנספוזיציה לסולמות נמוכים יותר. כשהגרסה הזאת יצאה לאור, פירט ברליוז קולות שונים לכל אחד מהשירים: מצו-סופרן או טנור ל"וילאנל", אלט ל"רוח הוורד", בריטון (או לחלופין אלט או מצו) ל"על הלגונות", מצו או טנור ל"היעדרות", טנור ל"בבית הקברות", ומצו או טנור ל"האי הלא-נודע". אף על פי כן,בדרך כלל מבצע את המחזור סולן יחיד, על פי רוב סופרן און מצו-סופרן. כשזמרות סופרן מבצעות את המחזור, מתבצעת בדרך כלל טרנספוזיציה בשיר השני והשלישי לגבהים המקוריים; לדעת חוקר ברליוז ג'וליאן רשטון, למעשה זה יש השפעה שלילית במיוחד על השיר הראשון, ה"וילאנל" העליז.
[השירים] יוצרים סיפור עלילה, המוביל מ"וילאנל" אביבי, שכולו שמחת-חיים, אובדן תמימות ("רוח הוורד"), אל מות האהובה ("על הלאגונות"), קינה ("היעדרות"), טשטוש זכרה ("בבית הקברות"), וראשיתו של עתיד חדש ("האי הלא נודע").[2]
אף כי ברליוז כתב יותר מחמישים שירים, עשרים מהם בליווי תזמורתי, השירים במחזור "לילות קיץ" הם היחידים שיצאו לאור כקובץ. אין זה מחזור שירים בדגם הגרמני של מסע החורף של שוברט או אהבת משורר של שומאן, הבנוי על סיפור ורצף תמאטי; שירי המחזור יוצרים שלמות מאוחדת הודות לכותב היחיד של המילים והשימוש שעשה המלחין לכל אורך היצירה במוזיקת אווירה מעודנת במצלולה ובגווניה. המחזור בנוי מארבעה שירים קודרים, במסגרת מרוממת-רוח של שיר פותח ושיר מסיים. במחקר שפרסם מבקר המוזיקה אא"פ דיקינסון בשנת 1969 כתב: "הנושא המשותף לשירים הוא להלכה אהבה נכזבת או אבודה, המסמלת, יש שיאמרו, כמיהה ליופי שנגוז או אינו מושג. אבל סדר השירים מקרי ויוצר אסוציאציה מקובלת ולאו דווקא כפויה". למעשה היצירה החדשני של ברליוז בכתיבת מחזור שירים תזמורתי היו ממשיכים מעטים, עד שמאהלר אימץ את הסוגה בשלהי המאה ה-19.
ככל הידוע, המחזור התזמורתי לא בוצע במלואו בתקופת חייו של המלחין. היצירה נזנחה למשך שנים רבות, אבל במהלך המאה ה-20 נתגלתה מחדש והייתה לאחת היצירות האהובות ביותר של ברליוז.
ידינו שלובות על מקלעת הסל,
נשוב, עמוסי תותי-בר
מן היער.
Vilanele
Quand viendra la saison nouvelle,
Quand auront disparu les froids,
ous les deux nous irons, ma belle,
Pour cueillir le muguet aux bois
Sous nos pieds égrenant les perles,
Que l'on voit au matin trembler,
Nous irons écouter les merles,
Siffler.
Le printemps est venu, ma belle,
C'est le mois des amants béni,
Et l'oiseau, satinant son aile
Dit des vers au rebord du nid.
Oh! viens donc, sur le banc de mousse
Pour parler de nos beaux amours,
Et dis-moi de ta voix si douce:
Toujours!
Loin, bien loin, égarant nos courses,
Faisant fuir le lapin caché,
Et le daim au miroir des sources,
Admirant son grand bois penché;
Puis chez nous, tout heureux, tout aises,
En panier enlaçant nos doigts,
Revenons, rapportant des fraises,
Des bois.
סגירה
אלגרטו (מהיר למדי):
סולם: לה מז'ור; תזמור: 2 חלילים, אבוב, 2 קלרינטים בלה, בסון, כלי מיתר.
השיר הראשון במחזור, "וילאנל", חוגג את האביב והאהבה. הוא מספר על תענוגות השיטוט בצוותא ביערות ללקט תותי-בר וחזרה הביתה שלובי ידיים. המוזיקה ערוכה בצורת בתי-שיר; ברליוז משמר את מקצב הווילאנל של הפואמה המקורית, ומשנה את הליווי התזמורתי בקונטרפונקט של כלי המיתר וכן, בסוף כל בית, בסולו לבסון, בצליל גבוה יותר עם כל חזרה. ראשטון מציין, שהווריאציות האלה "תורמות לתחושת הגיוון והרעננות הטבעיים של האביב."
le spectre d'une rose
מידע נוסף טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם) ...
טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם)
רוח הוורד
פקחי עפעפיך הנמים
עת חלום בתולי בם נוגע;
אני הוא רוח הוורד
שנשאת בנשף אתמול.
קטפת אותי, עודי מטולל
דמעות מים כסופות,
ובנשף לאור כוכבים,
אותי נשאת כל הערב.
את, את שהבאת למותי
ולא תוכלי להשיבו אחור
לילה לילה רוחי, אדמוני כוורד,
ירקד לצד מיטתך.
אך אל חשש, לא אתבע
תפילות אשכבה, לא גאולה משאול תחתיות.
ניחוח ענוג זה הוא נשמתי
ומגן עדן מוצאי.
מה נכסף גורלי
וכדי לזכות בו,
לא אחד היה שש אלי קץ;
כי חזך הוא לי קבר,
ועל בהט מקום מנוחתי
כתב משורר וחתם
בנשיקה, "כאן נח ורד,
קנאת המלכים כולם."
le spectre d'une rose
Soulève ta paupière close
Qu'effleure un songe virginal;
Je suis le spectre d'une rose
Que tu portais hier au bal.
Tu me pris, encore emperlée
Des pleurs d'argent, de l'arrosoir,
Et parmi la fête étoilée,
Tu me promenas tout le soir.
O toi qui de ma mort fus cause,
Sans que tu puisses le chasser,
Toutes les nuits mon spectre rose,
A ton chevet viendra danser.
Mais ne crains rien, je ne réclame,
Ni messe ni De profundis:
Ce léger parfum est mon âme,
Et j'arrive du paradis.
Mon destin fut digne d'envie:
Et pour avoir un sort si beau,
Plus d'un aurait donné sa vie,
Car sur ton sein j'ai mon tombeau,
Et sur l'albâtre où je repose.
Un poëte avec un baiser.
Écrivit: Ci-git une rose,
Que tous les rois vont jalouse
סגירה
אדג'ו און פוקו לנטו אן דולצ'ה אסאי (באיטיות גדלה והולכת ובמתיקות רבה):
השיר השני במחזור של ברליוז, "רוח הוורד", מספר את חלומה של נערה על רוח הוורד שענדה לנשף בליל אמש. אף כי הוורד קמל ומת, הוא עלה לגן העדן; מוות על חזה נערה הוא גורל, שמלכים יקנאו בו. השיר מולחן בשלמות (Through-composed). הולמן מגדיר את השיר "בין ביטויי הרומנטיות הצרפתית המושלמים ביותר".[3]
Sur les lagunes: Lamento
מידע נוסף טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם) ...
טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם)
על הלאגונות: קינה
אהובתי היפה מתה,
לעד לה אבכה;
אל בור קברה עמה
לקחה את נשמתי, לקחה אהבתי.
השמיימה, בלי להמתין לי,
שבה אהובתי.
המלאך שלקח אותה
בי לא רצה.
כה מר גורלי, כה מר!
אה! ללא אהבה להפליג בים.
לבן היצור
השוכב בארון;
ודומה עלי,
כי כל הטבע אבל, מקונן!
היונה הנעזבת
בוכיה וחולמת על זה שהלך.
נפשי בוכיה, מרגישה
כי זנוחה היא!
כה מר גורלי, כה מר!
אה! ללא אהבה להפליג בימים.
ממעל לילה אין קץ
נפרש מעלי כתכריך.
שר אני את שירי
ואין שומע אלא השמים:
אה! מה יפה הייתה
וכמה אהבתיה!
לעד לא אוהב עוד אישה
כאהבתי אותה.
כה מר גורלי, כה מר!
אה! ללא אהבה להפליג בימים.
Sur les lagunes: Lamento
Ma belle amie est morte
Je pleurerai toujours,
Sous la tombe elle emporte,
Mon âme et mes amours.
Dans le ciel, sans m'attendre,
Elle se retourna;
L'ange qui l'emmena,
Ne voulut pas me prendre.
Que mon sort est amer!
Ah! sans amour s'en aller sur la mer!
La blanche créature,
Est couchée au cercueil.
Comme dans la nature,
Tout me paraît en deuil!
La colombe oubliée,
Pleure et songe à l'absent;
Mon âme pleure et sent,
Qu'elle est dépareillée!
Que mon sort est amer!
Ah! sans amour s'en aller sur la mer!
Sur moi la nuit immense,
S'étend comme un linceul;
Je chante ma romance,
Que le ciel entend seul.
Ah! comme elle était belle,
Et comme je l'aimais!
Je n'aimerai jamais,
Une femme autant qu'elle.
Que mon sort est amer!
Ah! Sans amour s'en aller sur la mer!
סגירה
אנדנטינו (בקצב הליכה נוח):
סולם: פה מינור; תזמור: 2 חלילים, 2 קלרינטים בסי, 2 בסונים, קרן בדו, קרן בפה, כלי מיתר.
Sur les lagunes: Lamento" ("על הלאגונות: קינה"), בקדרות הנסוכה על ההרמוניות ועל התזמור שלה, חדורה מלנכוליה; הליווי העולה ויורד לאטו מזכיר תנועת גלים. הפואמה היא קינת ספן ונציאני על אובדן אהובתו, וכאב השייט אל מרחבי הים ללא אהבה. זה השני בשירים המולחנים בשלמות במחזור.
Absence
מידע נוסף טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם) ...
טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם)
היעדרות
שובי, שובי, אהובתי!
כמו פרח רחוק מן השמש
נסגר פרח חיי
הרחק מאודם חיוכך הבהיר!
מה גדול המרחק בין לבי ללבך!
תהום בין נשיקותינו נפערת!
אהה גורל מר! אהה היעדרות אכזרית!
אהה תשוקה כבירה ואין מענה!
שובי, שובי, אהובתי היפה!
כמו פרח רחוק מן השמש
נסגר פרח חיי
הרחק מאודם חיוכך הבהיר!
בין כאן לשם, מרחבי שדות,
ערים וכפרים,
עמקים והרים,
להלאות פרסות סוסים.
שובי! שובי, אהובתי היפה!
כמו פרח רחוק מן השמש
נסגר פרח חיי
הרחק מאודם חיוכך הבהיר!
Absence
Reviens, reviens, ma bien-aimée!
Comme une fleur loin du soleil,
La fleur de ma vie est fermée,
Loin de ton sourire vermeil.
Entre nos cœurs quelle distance!
Tant d'espace entre nos baisers!
O sort amer! ô dure absence!
O grands désirs inapaisés!
Reviens, reviens, ma belle aimée!
Comme une fleur loin du soleil,
La fleur de ma vie est fermée,
Loin de ton sourire vermeil!
D'ici là-bas que de campagnes,
Que de villes et de hameaux,
Que de vallons et de montagnes,
A lasser le pied des chevaux!
Reviens, reviens, ma belle aimée!
Comme une fleur loin du soleil,
La fleur de ma vie est fermée,
Loin de ton sourire vermeil!
סגירה
אדג'ו (איטי):
סולם: פה דיאז מז'ור; תזמור: 2 חלילים, אבוב, 2 קלרינטים בלה, קרן בלה, קרן ברה, כלי מיתר.
ב"היעדרות" הרטורית מפציר האוהב באהובתו לשוב אליו. ראשטון גורס, שבשונה מחמשת השירים האחרים, ייתכן ששיר זה עושה שימוש במוזיקה קיימת, שנכתבה לקנטטה זנוחה, "אריגון", וזה עשוי להסביר מדוע בשיר זה בלבד חתך ברליוז וערך מחדש את בתי השיר של גוטייה. שיר זה, ו"בבית הקברות" שבא אחריו, בנויים כפזמון חוזר, בתבנית ABA.
Au cimetière: Clair de lune
מידע נוסף טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם) ...
טקסט מקורי ותרגום (שלומית קדם)
בבית הקברות: אור ירח
התדעו את הקבר הלבן,
שם חרש נע, באיוושת נכאים
צל של עץ טקסוס?
על העץ יונה לבנה
גלמודה ונוגה לעת שקיעה,
יושבת ושרה שירה.
שיר ענוג ומקברי,
גם קוסם גם קטלני,
מכאיב ומושך,
עד תרצה לשמעו עוד ועוד, עד אין קץ;
שיר שכמותו כאנחה ממרום,
אנחת מלאך אוהב.
דומה על השומע, כי נשמה שניעורה
בוכה ממעמקי האדמה בקול אחד
עם השיר,
ועל אסונה כי נשכחה מלב
קובלת, הומיה
בבכי חרישי.
על כנפי המנגינה,
אט-אט שב אליך ובא
זיכרון.
צללית, דמות מלאך
חולפת, מהבהבת, בקרן אור
מצועפת לבן
אה! לעולם לא אבוא שוב
לקבר הזה עת ערב
עוטה גלימתו השחורה,
לשמוע יונה לבנה
מקוננת בצמרת הטקסוס
את שירה, שיר נכאים.
Au cimetière: Clair de lune
Connaissez-vous la blanche tombe,
Où flotte avec un son plaintif
L'ombre d'un if?
Sur l'if une pâle colombe
Triste et seule au soleil couchant,
Chante son chant;
Un air maladivement tendre,
A la fois charmant et fatal,
Qui vous fait mal,
E qu'on voudrait toujours entendre;
Un air comme en soupire aux cieux,
L'ange amoureux.
On dirait que l'âme éveillée,
Pleure sous terre à l'unisson
De la chanson,
Et du malheur d'être oubliée,
Se plaint dans un roucoulement,
Bien doucement.
Sur les ailes de la musique,
On sent lentement revenir
Un souvenir;
Une ombre une forme angélique
Passe dans un rayon tremblant,
En voile blanc.
Les belles de nuit, demi-closes,
Jettent leur parfum faible et doux
Autour de vous,
Et la fantôme aux molles poses
Murmure en vous tendant les bras:
Tu reviendras?
Oh! Jamais plus, près de la tombe,
Je n'irai, quand descendsoir le soir
Au manteau noir,
Écouter la pâle colombe,
Chanter sur la pointe de l'if
Son chant plaintif!
קחני, כך תאמר היפהפייה,
אל חוף הנאמנות,
שם אוהבים לעד!
חוף זה, יקירתי,
כמעט לא נודע
בארץ האהבה.
לאן תרצי לשוט?
הרוח מתחילה לנשוב.
L'île inconnue
Dites, la jeune belle,
Où voulez-vous aller?
La voile enfle son aile,
La brise va souffler.
L'aviron est d'ivoire,
Le pavillon de moire,
Le gouvernail d'or fin;
J'ai pour lest une orange,
Pour voile une aile d'ange,
Pour mousse un séraphin.
Dites, la jeune belle,
Où voulez-vous aller?
La voile enfle son aile,
La brise va souffler.
Est-ce dans la Baltique?
Dans la mer Pacifique?
Dans l'île de Java?
Ou bien est-ce en Norvège,
Cueillir la fleur de neige,
Ou la fleur a'Angsoka?
Dites, dites, la jeune belle, dites, où voulez-vous aller?
Menez moi, dit la belle,
A la rive fidèle,
Où l'on aime toujours!
Cette rive, ma chère,
On ne la connaît guère,
Au pays des amours.
Où voulez-vous aller?
La brise va souffler.
סגירה
אלגרו ספיריטואוזו (מהיר ומלא חיים):
סולם: פה מז'ור; תזמור: 2 חלילים, אבוב, 2 קלרינטים בסי, 2 בסונים, קרן בפה, קרן בדו, קרן בסי, כלי מיתר:
"L'île inconnue"" (האי הלא-נודע) מרמז לבלתי-מושג - מקום שם האהבה יכולה להיות נצחית. ראשטון מתאר את נימת השיר כ"עליצות אירונית", שברליוז הלחין ב"טעם ונציאני". שיר זה, החותם את המחזור, בנוי כפזמון בצורת ABACA'DA.
