Loading AI tools
היסטוריון אמריקאי של השואה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטופר רוברט בראונינג (באנגלית: Christopher Robert Browning; נולד ב-22 במאי 1944) הוא היסטוריון אמריקני, מחשובי ההיסטוריונים של השואה.
לידה |
22 במאי 1944 (בן 80) דרהאם, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | Christopher Robert Browning |
ענף מדעי | היסטוריה |
מקום לימודים | |
מוסדות |
|
פרסים והוקרה | עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
בראונינג קיבל את התואר הראשון שלו ממכללת אוברלין בשנת 1966 ואת הדוקטורט מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ב-1975. הוא הורה באוניברסיטה הפציפו-לותרנית מ-1974 עד 1999, ונעשה לפרופסור בעל שם בעולם. ב-1999 הוא עבר לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם מונה לפרופסור להיסטוריה ומחזיק הקתדרה על שם פרנק פורטר גרהאם.
ספרו הנודע ביותר של בראונינג הוא "אנשים רגילים", שיצא לאור בשנת 1992. הספר הוא מחקר על גדוד המילואים 101 של משטרת הסדר (אורפ"ו), שטבח או גירש למחנות ההשמדה אלפי יהודים בפולין החל משנת 1942. המסקנה המובעת בספר, שהושפעה במידה רבה מניסוייו של הפסיכולוג סטנלי מילגרם, הייתה שחיילי גדוד 101 לא היו נאצים אידאולוגים, כי אם אנשים רגילים בני המעמד הבינוני ומרקע של מעמד הפועלים מהמבורג. הם גויסו לגדוד מילואים של האורפ"ו כי נמצאו בלתי-כשירים להישלח לחזית, בשל גילם שלרוב סבב סביב שנות הארבעים.
גברים אלו צוו לכנס יהודים ברכבות, ואף לירות באלפי אנשים מטווח אפס. הם היו מעורבים בטבח של 38,000 יהודים לפחות ובגירוש 45,000 יהודים נוספים. מפקד היחידה נתן לאנשיו את האפשרות לבחור שלא להשתתף, אם הדבר יציק להם יתר על המידה; הרוב בחר להשתתף. בראונינג טען כי חיילי גדוד 101 הרגו מתוך צייתנות בסיסית לסמכות ומתוך השפעת הלחץ החברתי של עמיתיהם, ולא מתוך תאוות דם או שנאה מובהקת. מסקנת הספר היא שרוב האנשים שישוייכו לקבוצה כלשהי, ושתעמוד בפניהם הברירה בין להרוג ולהשתייך לקבוצה או לא להרוג ולא להשתייך, יבחרו באפשרות הראשונה. בנוסף לכך מדגים הספר כי אנשים רגילים יבצעו קרוב לוודאי פקודות, אפילו אלו שהם עשויים להטיל בהן ספק, זאת אם הם תופשים את הפקודות כנובעות ממרות.
הספר "אנשים רגילים" קצר שבחים רבים בעולם המחקר, אולם ספג ביקורת מצדו של חוקר אחר, דניאל יונה גולדהגן, שטען כי בראונינג התעלם ממרכזיותה של האנטישמיות הגרמנית בגרימת השואה. בביקורת ספר בניו רפובליק, כינה גולדהגן את "אנשים רגילים" כחסר ערך מחקרי והאשים את בראונינג בזיוף ראיותיו. ספרו רב המכר של גולדהגן משנת 1996, "תליינים מרצון בשירות היטלר", נכתב במידה רבה על מנת להפריך את התיזה של בראונינג.
בשנת 2000, בזמן שדייוויד אירווינג תבע את דבורה ליפשטדט על הוצאת דיבה, היה בראונינג אחד מעדי ההגנה המובילים. הוא הפריך כליל את טענותיו של אירווינג שמספרי ההרוגים בלתי-אפשריים מבחינת הראיות הסטטיסטיות, או שדיווחים על חיילים ושוטרים שמדיהם נספגו בדם לאחר ירי ממושך מטווח אפס הם בדויים בהכרח.
בראונינג משתייך לאסכולת השואה הפונקציונליסטית המתונה. שיטה זו מסיטה את מרכז הכובד מהיטלר והיא מתמקדת במבנה הרייך השלישי ובמוסדותיו. הפונקציונליסטים רואים את השמדת היהודים כתוצאת הקצנה הדרגתית. הפונקציונליסטים אינם מנקים את היטלר מאשמה, אולם הם סוברים כי גורמים רבים אחרים היו מעורבים ב"פתרון הסופי".
בראונינג טען כי "הפתרון הסופי" היה תוצאה של ה"רדיקליזציה מצטברת" (אם להשתמש במילותיו של הנס מומזן) של המדינה הגרמנית, במיוחד ברגע שהוטלה לפתחם בעיית שלושת מיליוני היהודים שצופפו בכפייה בגטאות בפולין בין 1939 ל-1941. הכוונה הבסיסית הייתה לגרש את המיליונים הללו מזרחה, למעמקי ברית המועצות, אך בהיעדר אפשרות זו הם היוו בעיה כלכלית, תברואתית וחברתית. בראונינג סובר כי המונח "פתרון סופי לשאלה היהודית", בו השתמשו לראשונה ב-1939, כוונתו הייתה עד לשנת 1941 פתרון טריטוריאלי כלשהו. בסוף 1941 ותחילת 1942, עקב כישלון התוכניות לכיבוש מהיר והתחוורות העובדה שהמלחמה נגד הסובייטים תהיה ארוכה וקשה, נגוזה האפשרות לגירוש והבירוקרטיה הגרמנית ניצבה בפני רצח-עם כולל כפתרון הקביל היחיד מבחינתה.
בראונינג מחלק את פקידי הממשל של הגנרלגוברנמן בפולין לשתי סיעות: האחת, תומכי הפרודוקטיביות, העדיפה להשתמש ביהודי הגטאות כמקור לעבודת עובדי-כפייה, על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. הסיעה האחרת ביכרה לתת להם לגווע ברעב ולמות ממחלות. על רקע זה התחוללו מאבקים בין מנגנון האס אס של הימלר למושל הכללי הנס פרנק. האס אס העדיפו את תוכנית לובלין, שכיוונה להקים "שמורה יהודית" באזור לובלין, שאליה נועדו להיות מגורשים כל יהודי הרייך רבתי והפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. פרנק התנגד לכך והתלונן שהאס אס מטילים את כל עומס היהודים לפתחו ויוצרים קשיים מנהליים גדולים בגנרלגוברנמן.
University of Wisconsin Press, 2003
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.