יחסי סין–צ'כיה
יחסי חוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי חוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי סין–צ'כיה הם יחסים בינלאומיים בין סין לצ'כיה. הרפובליקה הסינית וצ'כוסלובקיה כוננו יחסים רשמיים ב-1919 וב-6 באוקטובר 1949 כוננו יחסים דיפלומטיים בין צ'כוסלובקיה לסין.[1] בשנת 1993 הוקמה צ'כיה וירשה את אמנת צ'כוסלובקיה. היחסים, המסחר והתיירות בין סין לצ'כיה השתפרו במהירות מאז שנות התשעים; ובעשור השני של המאה ה-21 נערכו הסכמים לשיפור כלכלי יסודי יותר. לאחרונה היחסים התדרדרו בגלל פוליטיקאים בכירים מצ'כיה שביקרו בטאיוואן.
בשנת 1919 הוכרה הרפובליקה הצ'כוסלובקית שזה עתה הוקמה על ידי סין.[2] מלומדים צ'כים נטו להתעניין יותר בתרבות הסינית מאשר האחרים בסביבה.[3] לעומת זאת, חוקרים סינים נטו להתעניין יותר בתרבות הגרמנית, כאשר אחד החוקרים יו טה-וויי אמר על אוניברסיטאות ברפובליקת ויימאר: "מדענים בקליבר של אלברט איינשטיין, מקס פלאנק ואולריך פון וילמוביץ-מולנדורף מרצים באוניברסיטאות בגרמניה - איזו מדינה אחרת יכולה להתפאר במשאבים אינטלקטואליים מאותו קליבר?"[4] רק לאחר גל תקיפות של ה-SA בשנת 1933 נגד סטודנטים סיניים הלומדים באוניברסיטאות בגרמניה, החלו אותם סינים המעוניינים ללמוד בחו"ל לשקול אוניברסיטאות מחוץ לגרמניה. החשיבות הנמוכה של סין ליחסים עם פראג הוכחה בכך שהציר הסיני בוורשה היה גם הציר לפראג ולעיתים נדירות עזב את ורשה לפגוש פוליטיקאים צ'כוסלובקים.[2] בעקבות שערוריית שחיתות ב-1933 בה היה מעורב הציר הסיני בוורשה, צ'אנג חסין-חי, שהתגלה כי קיבל שוחד לחתימת חשבוניות מזויפות למשלוחי נשק מצ'כוסלובקיה שהגיעו למעשה למרוקו הספרדית במקום לסין, ליאנג לון מונה לציר סין בפראג.[2]
מינויו של ציר בפראג שיפר את היחסים בין המדינות, ובשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה סין לרכוש ציוד תעשייתי וכלי נשק למודרניזציה של סין ובעיקר עבור כוחותיה המזוינים.[2] באותן שנים היו לסין 17 משלחות דיפלומטיות באירופה עד שנת 1936 עם שגרירויות שהוקמו בפריז, לונדון, מוסקבה, ברלין ורומא.[3] לעומת זאת, סין שמרה על צירויות בליסבון, ורשה, וינה ופראג, שכן פורטוגל, פולין, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, בהתאמה, נחשבו למעצמות משניות בלבד.[3] העובדה שאף אחת מאותן מדינות בהן סין קיימה יחסים ברמת צירות לא הייתה בעלת זכויות אקס-טריטוריאליות, הביאה את הסינים לייחס חשיבות מסוימת ליחסים עם אותן מדינות מכיוון שהיא אפשרה להראות לשאר העולם כי אין צורך בזכויות כאלו לקיים יחסים טובים עם סין.[3] הדיפלומטים הסיניים באירופה בשנות השלושים הקימו קבוצת חברים מאוחדת, שכולם למדו באוניברסיטאות זרות כדי ללמוד משפט בינלאומי ושפות זרות, שנפגשו על בסיס קבוע כדי לדון בבעיות אירופה ואסיה.[5] ליאנג לעיתים קרובות עזב את פראג כדי לנסוע לברלין, פריז, לונדון וז'נבה (שם שכן המטה של חבר הלאומים) כדי לשוחח עם חבריו הדיפלומטים הסינים.[5] בנוסף, נכבדים סינים שונים כמו מאדאם צ'ן סוקינג, אשתו של סון פו, ה.ה. קונג וונג ג'ינגווי ביקרו בקביעות בפראג כדי לראות את הרופא הנודע וילהלם נוננברוך, ונפגשו עם הציר הסיני.[5] ההיסטוריון האמריקאי ליאנג הסי-הואי, בנו של הדיפלומט ליאנג לונה שכיהן כציר הסיני בפראג, כתב כי וואנג, אחד הגברים הכריזמטיים ביותר בסין ומנהיג השמאל של קואומינטנג. עד שהפך למשתף פעולה יפני בשנת 1938, היה "... נואם כה חזק, שאחרי נאום פטריוטי שנשא בביתנו בארוחת הערב, אפילו משרתינו הצ'כים במטבח הרגישו נרגשים, אף על פי שלא הבינו מילה אחת".[5]
ליאנג כתב את ההבדלים בין צ'כוסלובקיה, מדינה קטנה, מתקדמת מבחינה כלכלית, ריכוזית מאוד במרכז אירופה עם "הדמוקרטיה הממושמעת" שלה מול סין, מדינה גדולה, רבת אוכלוסין ונחשלת כלכלית שאנשיה הוחזקו יחד על ידי מסורות של נאמנות למשפחה ולשבט ולא באמצעות התחייבויות משפטיות כלפי המדינה מה שהוביל לגישות שונות מאוד ליחסים בינלאומיים.[6] מנהיגי צ'כוסלובקיה היו אובססיביים לחשש שמדינתם עלולה להיהרס תוך מספר ימים ב"מלחמה קטסטרופלית" ואילו סין "... נכנעה במהלך מאה השנים האחרונות חתיכה אחר חתיכה מריבונותה הטריטוריאלית ועדיין ממשיכה להתקיים".[6] המטרה העיקרית של הדיפלומטיה הצ'כוסלובקית הייתה לבנות מערכת בריתות שתרתיע אויב פוטנציאלי, במיוחד גרמניה, מלפלוש ואילו המטרה העיקרית של הדיפלומטיה הסינית הייתה להבטיח סיוע זר כדי לאפשר מודרניזציה לסין ולסיים את הטיפול בה כמעצמה מדרגה שנייה של מדינות המערב ויפן.[6] ליאנג כתב שהאליטות בצ'כוסלובקיה ובסין היו "תחושות זמן שונות מאוד" עם מנהיגי צ'כוסלובקיה שחשבו במונחים של שנים ואילו הסינים חשבו במונחים של עשרות שנים.[6] הגזענות האנטי-אסייתית הארסית שבידי אדולף היטלר ושאר מנהיגי הנאצים בדרך כלל לא נחשבו לבעיה על ידי הדיפלומטים הסינים, שידעו שגרמניה היא מקור הנשק העיקרי עבור סין והמשימה הצבאית בהכשרת הצבא הסיני, מה שהביא אותם להתעלם ככל האפשר מהגזענות הנאצית.[6] לעומת זאת, המושג הפולקיסטי של סלאבים כ-untermensch ("תת אנושיים") וגרמנים כ-Herrnvolk ("גזע עליון") הביא את הדיפלומטים הצ'כוסלובקים לראות בגרמניה הנאצית איום קיומי ומיידי.[7]
בשנת 1928 רכשה סין מסקודה תחנת כוח הידרואלקטרית ובשנת 1933 רכשה ממנה מכונות למפעל לעיבוד סוכר.[2] כחלק מהמאמץ לגוון את מקורות הנשק מכיוון שהמנהיג הסיני צ'יאנג קאי שק לא רצה להיות תלוי באופן גלוי בגרמניה (המוכרת הגדולה ביותר של כלי נשק לסין עד שנת 1938), קצינים סינים ביקרו באופן קבוע בצ'כוסלובקיה בנוגע למשימות קניית נשק משנת 1932 ואילך.[3] בשנת 1932 ביקר ה.ה. קונג, שר האוצר הסיני, בצ'כוסלובקיה כדי לבדוק את מפעלי החימוש בפלזן וברנו.[2] בניסיון להפחית את התלות בגרמניה כמקור נשק, ליאנג עודד קצינים סינים לבקר בצ'כוסלובקיה כדי לקנות שם נשק.[3] ליאנג הצעיר נזכר כשגדל בפראג שאביו לקח אותו לטיולים בפארק סטרומובקה ודיבר על ההשלכות הגאופוליטיות של שינויים בכוח באירואסיה.[8]
היוקרה הגדולה שהחזיק אדווארד בנש, שנחשב לאחד הדיפלומטים היותר טובים באירופה, צוינה לעיתים קרובות על ידי הסינים.[6] בנש היה מאמין גדול בחבר הלאומים וטען כי יש להתייחס לכל מדינות העולם, ללא קשר אם היו מעצמות גדולות או מעצמות קטנות באופן שווה, מסר שפנה לדיפלומטים סינים שנאבקו לסיים את "אמנות לא שוות" שהעניקו לאזרחי המעצמות האירופאיות הגדולות זכויות אקס-טריטוריאליות בסין.[6] המסר של בנש כי כל אומות העולם צריכות להתאגד תחת הליגה כדי להתנגד לתוקפנות, פנה גם לדיפלומטים סינים לאחר שיפן תפסה את מנצ'וריה בשנת 1931.[6] אולם בפועל, בנש שראה את עקרון הביטחון הקולקטיבי תחת דגל הליגה כדרך להשיג את המעצמות הגדולות להגן על צ'כוסלובקיה, ראה בביטחון הקולקטיבי כחל רק על אירופה, ולא על אסיה.[9] בנש הרגיש כי החלת עקרון הביטחון הקולקטיבי להגנת סין מפני התוקפנות היפנית תסיח את תשומת לב המעצמות הגדולות מאירופה ותשאיר את צ'כוסלובקיה פתוחה לתוקפנות גרמנית.[5] תמיכת צ'כוסלובקיה בסין בתקרית מוקדן הייתה בעיקר רטורית שכן בנש הצטער על התוקפנות היפנית נגד סין מבלי לעשות דבר נוסף.[5] מצד שני, העובדה שגרמניה הייתה מקור הנשק הגדול ביותר עבור סין יחד עם העובדה שמשלחת צבאית גרמנית הכשירה את צבא המהפכה הלאומי הובילה את ממשלת סין לתמוך בנקודת המבט הגרמנית על חבל הסודטים עד יוני 1938. כאשר הרייך חדל ממכירת הנשק לסין והסיר את המשלחת הצבאית הגרמנית.[10] לאחר שגרמניה עברה מתמיכה בסין לתמיכה ביפן ביוני 1938, עמדותיהם של סין כלפי צ'כוסלובקיה השתפר. לי באן, קצין סיני ששירת עם הוורמאכט עבר לצבא צ'כוסלובקיה ביולי 1938, והיה לאסיה היחידה והיחידה בכל צבא צ'כוסלובקיה.[11] לי עזב את הוורמאכט מחמת מיאוס מתמיכת גרמניה ביפן, והצהיר כי יילחם עם צ'כוסלובקיה אם הרייך יפלוש.[11]
היחסים בין הרפובליקה העממית של סין לצ'כיה החלו ב-6 באוקטובר 1949 כאשר צ'כיה הייתה חלק מצ'כוסלובקיה.[1] בשנת 1960, במהלך הפיצול הסיני-סובייטי, צ'כוסלובקיה במשותף עם מדינות הלוויין הסובייטיות האחרות צידדה בברית המועצות.[12] בשנת 1953 נשלחו שני יוצרים צ'כוסלובקים, ולדימיר סיס והצלם יוסף וניש, לטיבט כדי לצלם סרט תיעודי על בניית כביש מהיר המקשר בין טיבט לאזור סצ'ואן הסיני.[13] הסרט התיעודי שהתקבל, Cesta vede do Tibetu (הדרך מובילה לטיבט) תפס היבטים רבים של התרבות הטיבטית המסורתית יחד עם מנזרים בודהיסטים שנהרסו במהלך מהפכת התרבות.[13]
בשנת 1968 גינתה סין בתוקף את הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה.[14] ב-23 באוגוסט 1968 נשא ראש הממשלה ושר החוץ ג'ואו אנלאי נאום בשגרירות רומניה בבייג'ינג, והאשים את ברית המועצות ב"פוליטיקה פשיסטית, שוביניזם רב עוצמה, אגואיזם לאומי, ואימפריאליזם חברתי".[14] ג'ואו השווה את הפלישה לצ'כוסלובקיה בשנת 1968 עם מדיניותו של היטלר כלפי צ'כוסלובקיה בשנים 1938–1939 ועם המדיניות האמריקנית בווייטנאם.[14] בנאומו, ג'ואו התקרב מאוד לדחוף את הצ'כים והסלובקים לנהל מלחמת גרילה נגד הצבא האדום.[14] הסינים התנגדו למדיניות "האביב של פראג" של אלכסנדר דובצ'ק, שהואשם בהיותו "רוויזיוניסט", מאחר שמאו דזה-דונג התנגד לחלוטין למה שמכונה "דוקטרינת ברז'נייב" במסגרתה החזיקה ברית המועצות את הזכות להתערב אם מדינה קומוניסטית חורגת מהקומוניזם כהגדרתו של ברית המועצות, שלדעתו עשויה להיות מיושמת כלפיו.[15] לאחר הפלישה הסובייטית, הביקורת העקרונית שהובעה על דובצ'ק על ידי התקשורת הסינית הייתה שהוא "נכנע" במקום לנהל מלחמת גרילה כפי שמאו רצה שיעשה.[16] העובדה שהסינים גינו את דובצ'ק על שיזם את הרפורמות באביב של פראג, הציבה קשיים מסוימים לתעמולה הסינית לאחר הפלישה הסובייטית. כתוצאה מכך, התעמולה הסינית נטתה להתמקד בזכותם המופשטת של העמים לפתח סוציאליזם כפי שהם ראו לנכון למדינותיהם במקום המדיניות המסוימת בה נוקט דובצ'ק.[16] בהקשר זה, דובצ'ק גונה על ידי התקשורת הסינית על העתקת "הרוויזיוניזם" שכבר נהג בברית המועצות, שלפי התקשורת הסינית חרג מקומוניזם תקין מאז מותו של סטלין בשנת 1953.[16] התקשורת הסינית טענה כי נכון היה לדבר על "חבר העמים סוציאליסטי" במהלך חייו של סטלין, אך לאחר מותו, סין תחת מאו נותרה נאמנה לקומוניזם אמיתי בעוד ברית המועצות וכל מדינות מזרח אירופה למעט אלבניה סטו מקומוניזם תקין.[16] בתקופות שונות השוו התקשורת הסינית את התפיסה הסובייטית של "חבר העמים הסוציאליסטי" במזרח אירופה ל"תחום השגשוג המשותף של אסיה הגדולה במזרח אסיה", "המסדר החדש באירופה" הנאצי, וה"קהילה עולמית חופשית" האמריקנית.[16] ב-26 באוגוסט וב-5 בספטמבר 1968, הגישו הסינים רשמית מחאה נגד הכוחות הסובייטים בפראג על ידי דיפלומטים סינים.[17] היחסים בין פראג לבייג'ינג נותרו קרים עד שנת 1987 כאשר ראש ממשלת סין ג'או זיאנג ביקר בצ'כוסלובקיה בביקור רשמי.[12]
צ'כיה הפכה למדינה עצמאית ב-1 בינואר 1993, וממשלת סין הרחיבה את היחסים הדיפלומטיים.[1] עם פירוק צ'כוסלובקיה בשנת 1993, אנשי ממשל משני הצדדים חתמו והחליפו הערות להכרה באמנות ובהסכמים שנחתמו בין סין לרפובליקה הפדרלית לשעבר של צ'כוסלובקיה, אשר ממשיכים להיות מאושרים ומחייבים. היחסים בין סין לצ'כיה היו מתוחים תחת נשיאותו של ואצלב האוול שתמך מאוד במתנגדי הסינים והיה חבר של הדלאי למה.[12]
היחסים הדו-צדדיים שקעו לשפל בשנת 1995, כאשר צ'כיה אפשרה לליאן צ'אן ולפקידים ממשלתיים טאיוואניים אחרים לערוך ביקור ממלכתי במדינתם.[1] צ'כיה גם תמכה בגלוי בכניסתם מחדש של שתי המדינות הסיניות לאו"ם. בתחילת 1996 היחסים בין שתי המדינות השתפרו כאשר צ'כיה בראשותו של ואצלב קלאוס אישרה מחדש את מדיניות סין האחת.
מילוש זמאן, שכיהן כראש ממשלת צ'כיה בין השנים 1998–2002 ומשמש כנשיא מאז 2013, ניסה ליצור קשרים הדוקים עם סין. הנציגות הפוליטית הצ'כית פתחה את עצמה בפני ממשלת סין בשנים 2013–2014 ל"דיפלומטיה כלכלית".[18] עד 2019, התקרבות זו קיבלה תוצאות מעורבות, כולל כמה מחלוקות כלכליות ופוליטיות.[19]
ב-20 במאי 2009 חגגו סין וצ'כיה שישים שנות יחסים דיפלומטיים.[20][21] ראש ממשלת סין, ון ג'יאבאו, נפגש עם נשיא צ'כיה ואצלב קלאוס וראש ממשלת צ'כיה, יאן פישר, לשיחות על שיפור הסחר הדו-צדדי, הגנת הסביבה ובניית אמון הדדי.
באוקטובר 2014 פגש נשיא צ'כיה מילוש זמאן את עמיתו הסיני שי ג'ינפינג בבייג'ינג. שי הביע כי ישאף להפעלה חדשה ביחסים הבילטרליים וזמאן התייחס לנושאים בנושא שיפור העסקים והתיירות בין שתי המדינות.[22] זמאן גם הציע חיבור טיסה ישיר בין פראג לשנגחאי, והקים קונסוליה צ'כית חדשה בצ'נגדו, סצ'ואן. מאוחר יותר פגש זמאן גם את נציגי בנק סין וראש הממשלה לי קצ'יאנג.
הנשיא שי ג'ינפינג ביקר בצ'כיה בין התאריכים 28–30 במרץ 2016, בהזמנת הנשיא זמאן. זהו ביקורו הראשון של נשיא הרפובליקה העממית של סין בצ'כיה, והדגים את שיפור היחסים בין שתי המדינות.[23] הסכם שותפות אסטרטגי בין שתי המדינות נחתם על ידי הנשיאים.[24]
בשנת 2018 היחסים נפגעו כאשר ראש אבטחת הסייבר הצ'כי הזהיר מפני הסיכונים הכרוכים ברכישת ציוד טלקום מחברות סיניות כמו וואווי ו-ZTE.[25]
ביקורו החמישי של זמאן בסין התקיים באפריל 2019. השיחות בין שי לזמאן התייחסו בעיקר למסחר, השקעות ויחסים כלכליים.[26] באותה שנה העיר פראג, שתאומה עם בייג'ינג, הכריזה על תמיכה בטיבט. ההחלטה הכעיסה את בייג'ינג, שהפסיקה אז את ההסכם; פראג בתורה חתמה על הסכם עיר תאומה עם טאיפיי.[25]
בינואר 2020 שלח שגריר סין מכתב לנשיא צ'כיה במחאה על נסיעתו הצפויה לטאיוואן של ירוסלב קוברה, יושב ראש הסנאט, כהפרה של מדיניות סין האחת. עתידם של סקודה, קבוצת האשראי הביתי וקלווירי פטרוף יהיו באיום אם הביקור יימשך.[27][28] הביקור מעולם לא התקיים בגלל מותו של קוברה.[29] במרץ 2020 דרש ראש ממשלת צ'כיה, אנדריי באביש מסין להחליף את שגרירה בשל מכתב האיום.[25]
באוגוסט 2020 הוביל מילוש וויסטרצ'יל, נשיא הסנאט הצ'כי משלחת בת 90 חברים לטאיוואן. בתגובה, דובר משרד החוץ הסיני כינה זאת "מעשה נתעב" ודיפלומט סיני איים כי מילוש וויסטרצ'יל "ישלם מחיר כבד".[30][31]
היחסים הכלכליים בין המדינות עמדו על 340 מיליון דולר בשנת 1993 כאשר צ'כיה הפכה למדינה עצמאית.[1] עם השנים הסחר הדו-צדדי גדל. בשנת 2001 היקף הסחר בין שתי המדינות עמד על 615 מיליון דולר.
בשנת 2007 עמד הסחר הדו-צדדי בין סין לצ'כיה על 9.9 מיליארד דולר.[32] באותה שנה הייצוא הסיני לצ'כיה עמד על 9.2 מיליארד דולר. היבוא של סין מצ'כיה הסתכם ב-700 מיליון דולר בשנת 2006.
בשנת 2016, הייצוא הצ'כי לסין עמד על 1.921 מיליארד דולר (1.19% מסך היצוא הצ'כי) והייצוא הסיני לצ'כיה עמד על 17.770 מיליארד דולר (12.66% מסך היבוא הצ'כי).[33]
בשנת 2018, הסוכנות הצ'כית לאבטחת מידע (NUKIB) הוציאה אזהרה לרשות הביטחון הלאומית הצ'כית כי השימוש בתוכנה ובציוד החומרה הסינית של חברת וואווי מהווה סיכון ביטחוני.[34] ביולי 2019 טענו שני עובדים לשעבר בצ'כיה של וואווי כי הם נדרשים לאסוף את הנתונים האישיים של הלקוחות, כולל המידע המשפחתי שלהם, האינטרסים האישיים והמצבים הכלכליים שלהם, שנכנסו אז למאגרי המידע המרכזיים של וואווי בסין. מידע זה ישותף גם עם פקידי השגרירות הסינית בצ'כית.[35][36]
בשנת 2020 במהלך משבר הקורונה ייבאה צ'כיה 150,000 ערכות בדיקה מסין בעלות של 546,000 דולר. עם זאת, 80% מאלה נמצאו פגומים.[37][38]
