Loading AI tools
קדוש נוצרי; בעלה של מריה ואביו של ישוע מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף הקדוש או יוסף מנצרת או יוסף פנדר או יוסף מבית דוד או יוסף הנגר היה יהודי בן המאה הראשונה מנצרת, אשר על פי הברית החדשה והמסורת הנוצרית היה בעלה של מרים אמו של ישו. על פי הברית החדשה, אף שלא היה אביו הביולוגי של ישו, היה יוסף אביו המאמץ. יוסף נחשב לקדוש בנצרות הקתולית, בנצרות היוונית-אורתודוקסית ובנצרות האנגליקנית.
 | |
| המשפחה הקדושה, מעשה ידי רפאל (1406) | |
| לידה | נצרת |
|---|---|
| פטירה |
30 או 33 נצרת |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| תארים | המוודה; בעלה של מריה הקדושה |
| חג |
קתולים: 19 במרץ יוונים אורתודוקסים: יום ראשון שלאחר חג המולד |
| תכונות | מאופיין ויזואלית עם כלים של נגר ומטה עם פרחי חבצלת |
| פטרון של | הכנסייה העולמית, העובדים, נגד ספקות, בריאות טובה |
על פי הבשורה על-פי מתי יוסף היה בנו של יעקב, בעוד שעל פי הבשורה על-פי לוקאס יוסף היה בנו של עלי. יוליוס אפריקנוס מסביר סתירה זו בכך שאביו של יוסף ייבם את גיסתו, ולכן מדובר באב ביולוגי ובאב חוקי (האח המת).
הברית החדשה מפרטת את הגנאלוגיה של יוסף ומראה כי יוסף הוא צאצא של דוד המלך, ועל כן בנו המאומץ ישו נולד בבית לחם, עיר הולדתו של דוד, בהתאם למסורת המתארת את בואו של המשיח מבית דוד.
הברית החדשה אינה נותנת את תאריך הולדתו ופטירתו של יוסף וכן את מקום הולדתו ופטירתו. על פי המסורות התגורר יוסף בנצרת.
יוסף מכונה בברית החדשה "הנגר" (ביוונית: τεκτων). בשל עבודתו זו, בנצרות הקתולית יוסף הוא הקדוש הפטרון של העובדים.
יוסף אינו מדבר בברית החדשה, וכל הידוע אודותיו היה כי התארס (מתי א' 18) ונשא לאישה את מרים, אם ישו; לאחר שחשד בה כי בגדה בו, חלם חלום בו נאמר לו על ידי מלאך כי הריונה הוא מרוח הקודש (מתי א' 19 - 25); וכי התגורר עם המשפחה זמן מה בבית לחם (בעת לידתו של ישו, ובמהלך פדיון הבן שלו) (לוקס ב' 4 - 6, 21; מתי ב' 2); לאחר מכן ברחה המשפחה למצרים לאחר שחלם חלום בו מזהיר אותו מלאך כי הורדוס מתכוון להרוג את ישו (מתי ב' 13 - 18); לאחר מותו של הורדוס חלם יוסף חלום נוסף בו אומר לו מלאך לשוב לארץ, ובעקבות חלום נוסף נאמר לו להתגורר בנצרת (מתי ב' 19 - 23, לוקס ב' 39); עוד ידוע, על פי הברית החדשה, כי ביקר בירושלים עם ישו בעת שישו היה בן 12 (לוקס ב' 41 -51).
על פי המסורת הנוצרית יוסף נפטר לפני צליבת ישו.
מקורות אפוקריפיים מתארים את חיי ישו בבית יוסף ומרים, ואת עבודתו של ישו בנגריה של יוסף בנצרת. ליוסף ולמרים נולדו ארבעה בנים: יעקב הצדיק, יוסה (בבשורה על-פי מתי שמו הוא יוסף), יהודה ושמעון; כמו כן נולדו לבני הזוג מספר בנות אשר שמן לא מוזכר (מתי י"ג 55, מארק ו' 3).
הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית מאמינה כי יוסף היה אלמן, והילדים היו בניו מנישואיו הראשונים, ולא ילדיה של מרים (ולכן היו אחים ואחיות למחצה של ישו).
על פי "ההיסטוריה של יוסף הנגר" מצוין כי יוסף היה אלמן אולם ילדיו מנישואיו הראשונים היו יוסטוס, אסיה ולידיה, ואילו יתר ילדיו הם ילדים שלו ושל מרים.
על פי הכנסייה הנוצרית קתולית (בהתאם לכתבי הירונימוס הקדוש) המונח "אח" הוא מונח רחב המעיד על קרבה כללית - וכולל גם בני דודים. על פי כתבי הכנסייה הקתולית, ילדיו של יוסף מנישואיו הראשונים היו: שלום, שלומית ואסתר, וכן אחות שלישית ששמה אינו מזוכר.
טענות אלה נועדו כולן לחזק את הדוקטרינה לפיהן מרים נותרה בתולה כל חייה.
עד המאה ה-17 נהגו לתאר את יוסף כאדם מבוגר, מזוקן, ששערו לבן או מקריח. כמו כן נהגו לתארו כבעל אף חד ואצבעות מוכות שיגרון. יוסף תואר לרוב ברקע התמונות, כשהוא אינו בקו אחד עם מרים וישו. לרוב יוסף אינו פועל בתמונות (דמותו פסיבית) - למעט בציורי הבריחה למצרים בו הוא מוביל את המשפחה הקדושה.
זקנו של יוסף תואם את יהדותו, והן את האמונה לגילו בעת נישואיו למרי (טענה שאינה מופיעה בברית החדשה אולם באה לחזק את האמונה הנוצרית שמרים נותרה בתולה כל חייה, וכי ילדיו הם מנישואים קודמים).
בתקופה המודרנית החלו אמנים פרוטסטנטים לתארו כאיש צעיר - בעיקר תוך תיאור עבודתו כנגר. בציורים אלה ניתן לראות את חיי המשפחה כמשפחה אוהבת ונורמלית[1].
בפיסול, מתוארת דמותו של יוסף כמחזיק מטה ובראשו פרחים (אזכור של סיפור לפיו בעלה של מרי נבחר מבין אלמנים שונים בעקבות נס שקרה למטהו היבש שהחל לפרוח).
איקונות רוסיות אורתודוקסיות מתארות לעיתים סיפור של ניסיון פיתוי של יוסף על ידי השטן - שניסה לבטל את אירוסיו למרים, אולם יוסף עמד בפיתוי.
יוסף נחשב לקדוש נוצרי כבר מראשית ימיה של הכנסייה, אולם עד שלהי ימי הביניים לא זכה לפופולריות רבה. רק לאחר שנת 1399 עת המסדר הפרנציסקני החל לחגוג את יום חגו, עלתה הפופולריות שלו, וזו אף גברה כשהמסדר הדומיניקני החל לחגוג את יום חגו. היום נוסף לברוואריום בשנת 1479 והפך ליום חג רשמי בכנסייה הקתולית בשנת 1621. בשנת 1416 בועידת קונסטנס ניסו חלק מראשי הכנסייה להעלות את מעמדו של יוסף למעמד הקרוב למעמדה של מרים מעל יתר השליחים ולקבוע חג שיקרא "נישואי מרים ויוסף" אולם ניסיון זה לא צלח.
ב-8 בדצמבר 1870 הכריז האפיפיור פיוס התשיעי כי יוסף הקדוש יהיה הקדוש השומר על הכנסייה העולמית. כמו כן באופן בלתי רשמי יוסף הוא הקדוש השומר מפני היסוס. בשל המסורת הקתולית לפיה יוסף נפטר בזרועות מרים וישו, יוסף הוא הקדוש אליו מתפללים למות בשיבה טובה.
מלבד יום חגו של יוסף, קבע האפיפיור פיוס ה-12 בשנת 1955 יום חג נוסף הנקרא "חגו של יוסף הפועל" ב-1 במאי כצעד נגד חגיגות ה-1 במאי הקומוניסטיות, ולאור היותו של יוסף הקדוש המגן על הפועלים. כמו כן יוסף הוא הקדוש המגן על המדינות "העולם החדש" וכן על צ'ילה, קנדה, קוריאה, מקסיקו, אוסטריה, בלגיה, בוהמיה, קרואטיה, פרו, וייטנאם וכן על קרינתיאה, סטיריה, טירול, סיציליה והערים: פירנצה, טורינו, מולוקיו, באטון רוז', באפלו, שאיין, הוגסונד, לואיסוויל, נאשוויל, סן חוזה וסו פולס.
חגיגת יום יוסף הקדוש החלה בתקופה מאוחרת באופן יחסי לקדושים אחרים המוזכרים בברית החדשה. רק במאה ה-10 החלה הכנסייה הקתולית לחוג את יום - ב-19 במרץ, אולם החג נחוג על ידי בודדים ולא היה חג שזכה לפופולריות רבה. רק בשנת 1479 החלו לחוג את היום בעיר רומא ורק בשנת 1570 הוא הופיע בלוח השנה הנוצרי. בשנת 1847, עם הכרזתו כקדוש של הכנסייה העולמית נוסף לו יום חג נוסף - יום הרביעי בשבוע השני שלאחר חג הפסחא. חג זה בוטל על ידי האפיפיור פיוס ה-12 שקבע במקומו יום חג נוסף ב-1 במאי. גם הכנסייה הלותרנית חוגגת את יום חגו של יוסף ב-19 במרץ. הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית חוגגת את היום ביום הראשון הראשון שלאחר חג המולד.
במהלך המאה ה-19 נוסד המסדר היוספיתי שיעד עצמו לפעול בקרב העניים. פעילות המסדר בארצות הברית התמקדה בעיקר בעבדים ששוחררו בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית.
כנסיית יוסף הקדוש נמצאת במרכז העיר נצרת, במתחם בזיליקת הבשורה.
אורטוריות יוסף הקדוש הממוקמת במונטריאול שבקנדה הוקמה לכבודו של יוסף הקדוש, וקתולים רבים מאמינים כי יוסף הקדוש ביצע ניסים רבים של ריפוי בכנסייה זו (מובן שמדובר בפעילותו כקדוש לאחר מותו). כנסייה זו היא הכנסייה הגדולה בקנדה, וכיפתה היא השנייה בגודלה בעולם לאחר בזיליקת פטרוס הקדוש שברומא.
קתדרלת בזיליקת יוסף הקדוש בסן חוזה שבקליפורניה מוקדשת אף היא ליוסף הקדוש.
כנסיות, אוניברסיטאות, בית ספר, ובתי חולים רבים קרויים על שמו של יוסף הקדוש (אף שלעיתים מדובר בקדוש אחר באותו השם).
אתרים רבים קרויים על שמו של יוסף הקדוש. 6 כפרים בצרפת, 14 ערים, עיירות וכפרים בארצות הברית וכן נהרות, חצאי אי, איים ומפרצים קרויים על שמו. העיר סנט ג'וזף בטרינידד וטובגו היא העיר העתיקה ביותר באי, ושימשה בירת טרינדד בין השנים 1592–1783. כמו כן העיר סן חוזה בקליפורניה קרויה על שמו, כמו גם העיר סן חוסה בקוסטה ריקה.
יש המאמינים שקבורת פסלון של יוסף הקדוש בקרקע שטח המיועד למכירה יסייע במציאת קונה לשטח[2], ויש המוסיפים שלאחר המכירה יש להוציא את הפסל מהאדמה, אחרת יתדרדר הרוכש למצב בו ייאלץ למכור את הבית אף הוא[3].
אמונה נוספת, הנפוצה בעיקר בזכותו של האפיפיור פרנציסקוס, הוא פולחן 'תנומת יוסף' או 'יוסף הישן'. הפולחן מקדש, בהתאם למתואר בבשורה על פי מתי (ראה: מתי פרק א'), את חשיבותו של יוסף בזמן שחלם על בואו של המשיח מקולו של מלאך. בעקבות סיפור זה, נפוצה אמונה עממית, כי יוסף עוזר לסובלים מבעיות שינה. לכן, נהוג להניח בחדר המיטות פסל של יוסף בתנוחת תנומה ותחת הכרית ספר תפילה עם איקונין של יוסף[4].
בספרו של ז'וזה סאראמגו "הבשורה על פי ישו" מתואר יוסף כאביו הביולוגי של ישו.
קדושים נוצריים נוספים בשם זה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
