Loading AI tools
איש צבא, ארכיאולוג ופוליטיקאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (20 במרץ 1917, כ"ו באדר ה'תרע"ז – 28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, חבר הכנסת, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956). ידין הוא הרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל.
 | |||||||||
| לידה |
20 במרץ 1917 כ"ו באדר ה'תרע"ז  ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1984 (בגיל 67) כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד  ירושלים, ישראל | ||||||||
| מקום קבורה |
הר הרצל  | ||||||||
| מדינה |
ישראל, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1933 – 7 בדצמבר 1952 (כ־19 שנים) | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאות | |||||||||
| עיטורים | |||||||||
| |||||||||
| הנצחה | |||||||||
| מחנה ידין | |||||||||
  | |||||||||
ידין נולד בשנת 1917 בירושלים. הוא היה בנם הבכור של הארכאולוג, פרופסור אלעזר ליפא סוקניק ואשתו, חסיה (לבית פינסוד). אביו היה ראש החוג לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואמו הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. בילדותו עברה משפחתו לשכונת רחביה והייתה בין מקימיה. ידין היה הבכור, ולו שני אחים: השחקן יוסי ידין (1920–2001), ומתתיהו, שהיה טייס בחיל האוויר ונהרג במלחמת העצמאות כאשר יצא להפציץ אוניית מלחמה מצרית שהפגיזה את תל אביב.[1] למד בגימנסיה העברית ברחביה. ב-1935 החל ללמוד באוניברסיטה העברית ארכאולוגיה, עברית וערבית.[2] ב-1945 סיים את לימודי התואר השני שם.
ב־1933, בגיל 15, התגייס ידין ל"הגנה", ושירת בה בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, פרש בשנת 1946 מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.
בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. הוא הקים את אגף המבצעים ועמד בראשו גם לאחר הכרזת המדינה והקמת צה"ל, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל במשך מספר חודשים במהלך המלחמה כשנבצר מיעקב דורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום.
עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949, בגיל 32 שנים 7 חודשים ו-20 ימים בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל (מחליפו מרדכי מקלף היה מבוגר בשלושה חודשים משיא זה בעת כניסתו לתפקיד). היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. ידין היה האיש שיזם את השתתפותו של הצבא בקליטת העלייה: פעילות במעברות, אספקת שירותים לעולים ודאגה להזנתם.[3]
ב-7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל לאחר שלוש שנים, בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי בגיל 35.
 | |
| יגאל ידין מסביר על החפירות במצדה בפני הנשיא זלמן שזר | |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
|---|---|
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תלמידי דוקטורט |
יורם צפריר, דוד אוסישקין |
| פרסים והוקרה | פרס ישראל במדעי היהדות, פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, פרס פרשיה שימל |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בתל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, תל גזר, מערת האגרות | |
| | |
לאחר פרישתו מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. ב-1953 התמנה למרצה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו התמקדה ב"מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", מן המגילות הגנוזות. לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.[4] קיבל תואר דוקטור ב-1955, ועל עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,[5] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר בישראל – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל ביהדות הרבנית.
בעקבות החפירות שבהן השתתף בתילים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגרסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד-פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התילים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').
בנחל חבר חפר את מערת האיגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאיגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּוֹסִיבָּא ושמו הפרטי היה שמעון. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אישה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אישה זו.
במצדה חפר בשנים 1963–1965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קווים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בישראל.
נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום.
_-_Begin_and_Yadin.jpg) | |||||
| יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת | |||||
| מדינה |
ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |
התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית | ||||
| סיעה | התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד | ||||
| |||||
| |||||
| | |||||
לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.[7] ב-1963 היה חבר ב"וועדת ידין-שרף" שהוקמה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, במטרה לבחון את חלוקת האחריות בתוך קהילת המודיעין הישראלית. ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.
ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. ב-22 בנובמבר 1976 הודיע ידין, במהלך מסיבת עיתונאים שכינס, כי הוא מצטרף לפוליטיקה.[8] בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידיאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.
בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה לאחר התלבטויות רבות וידין שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת ישראל השמונה עשרה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, שתיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא ותיאר אותו כ"מפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול."
עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין בשמירת אחדותה והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.
על שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), שכונת "רמת יגאל ידין" בנתניה, מחלף בין קריית חיים לכביש 22, מוזיאון מצדה, ומחנה צריפין.
על שמו קרויה מנהרה מירושלים לכיוון מעלה אדומים.
ידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. היא גרה בבית באותו צומת מול משפחת ידין, בפינת הרחובות רמב"ן ומנחם אוסישקין. בנותיהם הן ליטל ידין ואורלי ידין.
ידין נפטר בירושלים ביוני 1984 כתוצאה מהתקף לב, ונטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, לצד נופלי מלחמת שלום הגליל.
יגאל ידין, באתר הכנסת
יגאל ידין בנאום לאומה, יומני כרמל ינואר 1950 יגאל ידין מבקר במעברה, יומני כרמל נובמבר 1951 (התחלה 3:05)
יגאל ידין (1917-1984), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
