טרקוויניה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טָרקוויניה (באיטלקית: Tarquinia; עד 1872 קוֹרנֶטוֹ - Cornéto ועד 1922 קורנטו טרקוויניה - Cornéto Tarquinia) היא עיר אטרוסקית ורומאית עתיקה בנפת ויטרבו שבמחוז לאציו באיטליה, ומאז שנת 2004 היא מוכרזת כאתר מורשת עולמית. בעיר התגוררו 16,630 תושבים בשנת 2010.
| |||
 | |||
| מראה כללי של העיר | |||
| מדינה | איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | לאציו | ||
| ראש העיר | מאורו מזולה | ||
| שטח | 279.50 קמ"ר | ||
| גובה | 132 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 15,942 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 59 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 42°14′57″N 11°45′22″E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.tarquinia.net | |||
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
טרקוויניה, בשמה האטרוסקי "טרח (ו)נה" (Tarch(u)na), התפתחה על גבעה צפונית-מזרחית למיקומה של העיר כיום, והייתה העיר המרכזית בין 12 הערים העיקריות של העם האטרוסקי, שישב במרכז חצי-האי (Dodecapoli Etrusca). היא קיבלה את שמה משמו של הגיבור המיתולוגי האטרוסקי "טרחונ-וס" (Tarchun-us), מלך מיסיה בצפון-מערבה של אסיה הקטנה. עוד נזכרה כעיר בה השתקע דֶמאראטוס מקורינתיה, מהגר יווני ולימים אביו של אחד ממלכי רומא, שהגיע לחצי-האי האיטלקי בשנת 655 לפנה"ס. גם ורגיליוס הזכיר את העיר באיניאידה בשמה הרומאי "טרקוויניאי" (Tarquinii) כמולדתו של דרדאנוס המיתולוגי, והיא אף הייתה מולדתם של שניים משבעת המלכים הראשונים של רומא - טרקוויניוס פריסקוס וטרקוויניוס סופרבוס (המלך האחרון של רומא, שגורש בידי אצילים עם הקמת הרפובליקה).
במאה ה-4 לפנה"ס לחמו בני טרקוויניה מספר פעמים נגד הרפובליקה הרומית, אך לבסוף נכבשה העיר בידי הרומאים בתאריך שאינו ידוע בוודאות, אך ייתכן שסמוך לשנת 281 לפנה"ס. בתקופה הרומית איבדה העיר מחשיבותה, אך הנמל שלה, גראביסקאי, שימש כמקור ליין ולדיג אלמוגים, ושדות הפשתן והיערות בסביבתה נזכרו בכתביהם של מספר סופרים קלאסיים. עם זאת, לפולחן המקומי הייתה השפעה רבה על הדת הרומאית, וגם לאחר שהעיר נכבשה בידי הרומאים המשיכה לשבת בה מועצה של 60 כהנים שעסקו בחיזוי העתיד על פי מצב הכבד של בעלי חיים שהוקרבו לאלים. העיר נותרה בשליטת רומא עד למאה ה-5 עת הייתה לחלק מהממלכה האוסטרוגותית של תאודוריק הגדול.
בשנת 456 לספירה מונה לעיר לראשונה הגמון נוצרי, ובמהלך המאה ה-6 סבלה ממלחמות האוסטרוגותים בביזנטים ולאחר מכן מהפלישה הלומברדית לאיטליה. הלומברדים שלטו בעיר עד למחצית השנייה של המאה ה-8, עת עברה לשליטת השושלת הקרולינגית.
במישור שמדרום לעיר האטרוסקית-רומית התפתחה בימי-הביניים המוקדמים, וככל הנראה כבר במאה ה-6, עיר נוספת בשם קורנטו, אולי על חורבות 'קוריטו' המוזכרת במקורות רומיים. בזכות מיקומה האסטרטגי על גבעה בגובה של 132 מטר מעל מישור מרמה (Maremma), הפכה עיר זאת למרכז אזורי, והעיר העתיקה ננטשה כמעט לגמרי פרט לאזור קטן ליד המבצר שכונה 'קסטלינה'. בסוף המאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11 התגלו מחדש שרידיה של טרקוויניה אשר כונו בשמות שונים, אך בדרך כלל בשם "קסטלו טורה די קורניטו" (Castello Torre di Corgnitu) או "צ'יוויטה" (Civita - "העיר").
קורנטו (העיר החדשה) הייתה במהרה לעיר-הנמל החשובה ביותר בחוף הדרומי של המרמה, וזכתה בשנת 1144 במעמד של עיר חופשית. העיר עמדה בקשרי מסחר עם ג'נובה ופיזה ובמאה ה-13 הצליחה להדוף את המצור ששם עליה פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החל מ-1355 השתייכה אגב מספר הפסקות קצרות למדינת האפיפיור עד שעברה לשליטתה של איטליה במאה ה-19. בשנת 1922 שונה שמה של קורנטו ל"טרקוויניה" במסגרת נסיונותיו של המשטר הפשיסטי של מוסוליני להעלות על נס את גדולתה של רומא העתיקה.
אתרי העיר
סכם
פרספקטיבה
האתר הידוע ביותר בטרקוויניה הוא הנקרופוליס המוכר יחד עם אתר דומה בצ'רווטרי בסמוכה כאתר מורשת עולמית. הנקרופוליס בטרקוויניה מכונה "מונטרוצי" (Monterozzi), ונמצאים בו קברים ובהם ציורי קיר עשירים. מתוך 6,000 קברים שהיו באתר בעבר השתמרו כ-200 בלבד וכ-50 מהם נגישים לציבור הרחב. חלק מציורי הקיר ששכנו בקברים בנקרופוליס שמורים כיום במוזיאון הלאומי בטרקוויניה (Museo nazionale Tarquiniese) השוכן בארמון ויטלסקי (Palazzo Vitelleschi) במרכזה של העיר. הארמון נבנה בסגנון הרנסאנס החל ב-1436 ועד 1439 בפקודתו של הקרדינל ג'ובני ויטלסקי. עם מותו של ויטלסקי היה המבנה למעונם של מספר אפיפיורים, ומאז 1924 הוא משכנו של המוזיאון הלאומי בעיר.
מקדש "ארא דלה רג'ינה" (Ara della Regina) המתוארך למאה ה-4 או ה-3 לפנה"ס הוא אחד הממצאים הארכאולוגיים השמורים בסביבת העיר. הוא כולל אולם בודד באורך של 44 מטר וברוחב של 25 מטר, ועשוי מטוף שעליו ניצב מבנה מעץ. עוד ניכרים שרידיה של דרך באורך של 8 ק"מ אשר הקיפה את העיר.
החשובה בין כנסיות העיר היא כנסיית "סנטה מריה דל קסטלו" (Sants Maria di Castello) אשר נבנתה בין השנים 1121-1208. היא ניצבת במקום הגבוה ביותר בעיר בין מגדל "קסטלו" לבי השער העתיק של העיר. ב-1566 נמסרה הכנסייה לידי הכרמליטים אך שלוש שנים בלבד לאחר מכן חדלה מלשמש ככנסייה והייתה לקסרקטין. רעידת אדמה חזקה ב-1819 הביאה להתמוטטות כיפת המבנה אך ב-1875 הוא הוכר כאתר לאומי ושופץ. חזית המבנה מלבנית וקבועות בה שלוש דלתות. מעל הדלת המרכזית חלון ביפורי ומעל לשמאלית ניצב מגדל פעמונים קטן. פנים הכנסייה בנוי מספינה מרכזית ושני מעברים המופרדים זה אלה מאלה על ידי עמודים מסיוויים בסגנון נוצרי מוקדם.
|
_F0163960tris_Palazzo_Vitelleschi,_cavalli_alati_bardati,_scultura_etrusca_ellenistica,_insieme,_Tarquinia.jpg)
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של טרקוויניה- אתר מקיף אודות העיר, כולל סיור וירטואלי (איטלקית)
- אודות טרקוויניה
- טרקוויניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טרקוויניה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.