Loading AI tools
אירוע חנוכת המשכן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנוכת המשכן הוא אירוע המתואר בפרשת שמיני שבספר ויקרא, אשר פתח את העבודה במשכן אחרי סיום בנייתו.
האירוע ארך שמונה ימים, כאשר בשבעת הימים הראשונים הנקראים שבעת ימי המילואים הקריב משה את קרבנותיהם של אהרן ובניו על מנת לקדשם להיות כהנים לה', וביום השמיני החלו אהרן ובניו בהקרבת הקרבנות אשר יביאו להשראת השכינה על המשכן.
החל מהיום השמיני לחנוכת המשכן החלו נשיאי שבטי ישראל להקריב את קרבנות חנוכת המזבח, בכל יום הקריב נשיא אחר.
על פי הדעה המרכזית בחז"ל, שבעת ימי המילואים חלו בסוף חודש אדר, והיום השמיני בא' בניסן[1]. ואילו לפי דעת רבי עקיבא בא' בניסן החלו שבעת ימי המילואים, והיום השמיני חל בח' בניסן[2]. לשתי הדעות הנשיאים הקריבו את קרבנות חנוכת המזבח מא' בניסן ועד י"ב בניסן.
לפי הפרשנות שרווחה בכת קומראן בתקופת בית שני, שבעת ימי המילואים התחילו בא' בניסן שבו הוקם המשכן[3], והסתיימו בח' בניסן כיוון שבשבת אסור להקריב[4]. אחר כך הקריבו הנשיאים מהיום השמיני - ט' בניסן עד כ"ב בניסן[5], כי דילגו על י"א בניסן וי"ח בניסן, שתמיד חלים בשבת בלוח השנה במגילות קומראן, ולא דילגו על ימי חג הפסח כי לא חגגו במדבר אלא קורבן פסח בלבד. המסורת לחגוג בכל שנה את ימים אלה מתועדת במגילת המקדש ובמגילת תענית (אף ששם ניתן לה נימוק אחר)[6].
בתורה מצוי תיאור חנוכת המשכן שלוש פעמים:
בשבעת ימי המילואים קידש משה את אהרן אחיו וארבעת בניו להיות כהני ה' על ידי הקרבת קרבנותיהם במשכן, ואכילתם את החלק שלא הוקרב מהקרבן. כמו כן, אהרן ובניו הצטוו שלא לצאת מחצר המשכן בכל משך שבעת הימים. בכל יום משבעת הימים הקריב משה את הקרבנות שהביאו אהרן ובניו: שור לחטאת, איל אחד לעולה ואיל שני לשלמים, ושלושה סוגי קרבנות מצה כדוגמת קרבן המנחה.
ביום זה, שעל פי הדעה המרכזית בחז"ל אירע בתאריך א' בניסן, החלו אהרן ובניו הכהנים לעבוד במשכן.
ביום זה נצטוו להביא מספר קרבנות מיוחדים. אהרן היה צריך להביא:
בני ישראל היו צריכים להביא:
אהרן שחט תחילה את עגל החטאת, בניו הוליכו את הדם, והוא זרק את הדם על ארבע קרנות המזבח, שפך ליסוד את שארית הדם והעלה את החלבים על המזבח כמו בקרבן חטאת. את בשר העגל שרף אהרן מחוץ למחנה כמו שנהוג בחטאת פנימית, אף על פי שהייתה זו חטאת חיצונה[7]. לאחר מכן שחט אהרן את קרבן העולה שלו, זרק את דמו בשתי קרנות והקטיר את כל בשרה על המזבח, כנהוג בקרבן עולה.
אז עבר אהרן לקרבנות בני ישראל. תחילה הקריב את החטאת והעולה כמצוותם. לאחר מכן הביא את קרבנות השלמים וזרק את דמם. הכהנים הניחו את החלבים על חזות ושוקי הבהמות, הניפו אותם, והקטירו את החלבים על המזבח.
אהרן בירך את העם בברכת כהנים, וירד מעל גבי המזבח. אהרן נכנס יחד עם משה למשכן, ורש"י כותב שהיה זה כדי ללמד את אהרן את מעשה הקטורת, או שמכיוון שכל שבעת ימי המילואים של שרתה שכינה במשכן הם נכנסו עתה יחד כדי להתפלל שתשרה שכינה. משה ואהרן יצאו יחד וברכו את העם, ועל פי רש"י הברכה הייתה "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".
מיד יצאה אש "מלפני ה'" ושרפה את העולה וחלבי החטאתו השלמים. העם ראה זאת ונפלו כולם על פניהם.
בינתיים נדב ואביהוא הכהנים בני אהרן, לקחו מחתות, הניחו בהן גחלים וקטורת והכניסו אותם לתוך המשכן. מכיוון שלא נצטוו לעשות זאת, יצאה אש "מלפני ה'", ואכלה אותם והם מתו.
משה אמר לאהרן שזה מה שאמר שה' שהקדושה של המשכן תתגלה על ידי קרוביו, והנה זה התרחש שכולם ראו מה קורה למי שפוגע בקדושתו. משה ציווה את מישאל ואלצפן בני עוזיאל, בני הדודים של אהרן, שייקחו את נדב ואביהוא אל מחוץ למחנה.
משה ציווה את אהרן ואלעזר ואיתמר שלא לנהוג מנהגי אבילות, כמו לפרוע את השיער ולקרוע את הבגדים, וכן שלא לצאת מן המשכן. במקומם כל בני ישראל יתאבלו על מות נדב ואביהוא. כמו כן, אף על פי שהם נחשבים אוננים, ואונן לא אוכל מהקדשים, עליהם לאכול מקרבן השלמים והמנחה המיוחד של אותו יום.
על פי רש"י, המפרש על פי הדעה המרכזית בחז"ל, שהיום השמיני חל בא' בניסן, באותו יום הוקרבו שלושה שעירי חטאת:
בפסוקים מסופר שמשה נוזף באלעזר ואיתמר על כך ששרפו את החטאת ולא אכלו ממנה[8]. הסיבה הפשוטה לכך שהם לא אכלו מהחטאת ובמקום זאת שרפוה היא היותם אוננים. תשובתו של אהרן הייתה שאמנם משה ציווה אותם לאכול את קרבן השלמים והמנחה של היום השמיני, למרות אוננותם, וזאת מכיוון שאלו קורבנות חד פעמיים. אך שעיר ראש חודש אינו קרבן ייחודי, ועליו לא ציווה משה שיש לאכלו. משה הודה לאהרן שאכן הוא צודק בהוראתו, ואהרן נהג כהוגן כששרף את החטאת[9].
ישנם הנוהגים על פי דעת רבי עקיבא שחנוכת המשכן החלה בא' בניסן ובימים אלו גם הקריבו את קרבנות הנשיאים לקרוא קריאת התורה של פרשת הקרבן שהביא נשיא אותו היום אחר תפילת שחרית בבית הכנסת החל מא' ניסן ועד י"ב בניסן.[10]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.