Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב משולם זלמן חייא הכהן שֶׁחְטֶר-שַׁלוֹמִי (מכונה "רַבּ זלמֶן"; באנגלית: Zalman Schachter-Shalomi, "Reb Zalman"; 28 באוגוסט 1924, ז'ולקבה, פולין - 3 ביולי 2014, בולדר, קולורדו) היה ממייסדיה ומנהיגיה הבולטים של התנועה להתחדשות יהודית ביהדות ארצות הברית.
 | |
| לידה |
28 באוגוסט 1924 ז'ובקבה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביולי 2014 (בגיל 89) בולדר, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת טמפל, אוניברסיטת מניטובה, Naropa University |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
זלמן שחטר-שלומי (לעיתים נכתב: שכטר-שלומי) נולד בפולין וגדל בווינה. בשנת 1938 עברה משפחתו לבלגיה, שם החל ללמוד עם חסידי חב"ד. בשנת 1941 הגיע לארצות הברית, הפך לחסיד חב"ד והוסמך לרב אורתודוקסי ב-1947, במסגרת קהילת חסידי חב"ד-ליובאוויטש, תחת הנהגתו של האדמו"ר השישי רבי יוסף יצחק שניאורסון[1]. לאחר מכן שימש כרב בקהילות חב"ד במסצ'וסטס ובקונטיקט.
בראשית דרכו הציבורית, נשלח "ר' זלמן" בצוותא עם הרב שלמה קרליבך[2] על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון, לעסוק בהפצת יהדות והחזרה בתשובה בקמפוסים של אוניברסיטאות בארצות הברית. עם עליית כוחה של תנועת ילדי הפרחים, נמשך אחרי רעיונותיה והתרחק מאורח החיים של חסידות חב"ד. בשנות ה-80 הוסיף שכטר את השם "שלומי" (על פי המלה "שלום") לשמו, כהצהרה על שאיפתו לשלום בישראל ובעולם.
שחטר-שלומי היה בעל תואר שני בפסיכולוגיה של הדת מאוניברסיטת בוסטון, ותואר דוקטור של ה'מכון למדעי היהדות', בהיברו יוניון קולג'. שימש כמרצה למדעי היהדות ודתות אחרות באוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה.
שחטר-שלומי נפטר ב-3 ביולי 2014.
במהלך חייו נישא שלומי ארבע פעמים, בפעם האחרונה עם חוה אילסן מבולדר. הוא הותיר אחריו אחד עשר ילדים.
שחטר-שלומי גיבש בצוותא עם תלמידו ארתור וסקו את התנועה להתחדשות יהודית בארצות הברית. היא צמחה מתוך מגמת "החבורות" (מלשון החבורה החסידית), קבוצות תפילה ולימוד קטנות שדמו לקומונות ההיפים שנפוצו בשעתו. החבורה הסדורה הראשונה הייתה "סמינר קהילת שלום" שקמה ב-1968 בסמרוויל, מסצ'וסטס בהנהגת ארתור גרין. שחטר-שלומי סולק כבר שנים קודם מתנועת חב"ד כשהתברר שעמדותיו במגוון נושאים, כמו התנסות בסמי הזיה, אינן עולות בקנה אחד עם הקו המקובל על חצר הרבי מלובביץ'. שלומי הקים את אגודת "בני אור" (שם שלקח מאחת ממגילות מדבר יהודה) ב-1962, אליה נאספו אנשי חבורות וממנה צמחה לבסוף תנועת ההתחדשות. תחת שם זה הוביל את התנועה לתוך המאה ה-21. בשנות השבעים עיצב שלומי טלית תפילה מקושטת על פי עקרונות קבליים. הטלית, הידועה עד היום כ"טלית בני אור", צבועה במגוון צבעים, המבטאים יחד את צבעי בריאת העולם על פי ספר הזוהר.
יש הרואים בתנועה זו תחת הנהגתו של "רבי זלמן", מעין זרם חמישי ביהדות ארצות הברית לצד ארבעת הזרמים המוכרים: האורתודוקסי, הקונסרבטיבי, הרפורמי והרקונסטרוקציוניסטי. בזרם רמה גבוהה ויוצאת דופן של הסתמכות על מיסטיקה, שניתן היה למצוא ביטוי שלה בתיאור ססגוני שלו בעיתונות ”חכם וחכמולוג, פרובוקטור, נביא, ליצן קדוש ורבי חסידי - אחד הרבנים המשפיעים ביותר בעשרים השנים האחרונות”[3]. אך שחטר עצמו הדגיש בספרו[4] כי תנועתו "התחדשות יהודית" אינה "זרם" אלא תהליך העובר על נפשות היהודים.
שחטר-שלומי ראה את תנועתו ככזו שמבוססת על "הקבלה, החסידות וצורות נוספות של מיסטיקה יהודית". רוחה זו של התנועה באה בהנחייתו לידי ביטוי בטקסי תפילה סוערים הכוללים ריקודים עד אובדן חושים[5].
הגותו של שחטר-שלומי נוגעת לעיתים בנושאים רגישים, בצורות שאינן מקובלות בקהל הרחב, כמו למשל אמירתו כי אנשים המגלים חיבה ליהדות הם לפעמים נשמות ממוחזרות מהשואה, כהגדרתו, שהחליטו בגלגול זה להיוולד כלא-יהודים.
לדעתו, היהדות צריכה לשנות את גישתה, להתאים את עצמה למציאות החדשה, ביחס לנושאים שחיי הדת המסורתיים לא נותנים להם לפי תפיסתו מענה רוחני מספיק, כמו ההתחממות הגלובלית, ההתחמשות הגרעינית וההתבוללות.
כחלק מ"ההתחדשות הרוחנית", ביקש שחטר-שלומי לטעת בתלמידיו ושומעי לקחו סוג חשיבה המכיל גם היבטים מוסריים ולא רק הלכתיים-מסורתיים מקובלים גם ביחס לשאלות הלכתיות מובהקות כמו למשל סוגיית הכשרות. תלמידו מצוטט כאומר "אנו אוהבים לומר שהשאלה בדבר כשרותה של תרנגולת איננה שאלה הנוגעת לתרנגולת עצמה, אלא לשואל", לדעתם יש לכלול בתנאי הכשרות לא רק את עובדת היות האוכל "כשר" במובן המסורתי, אלא גם אם הוא כשר מבחינה מוסרית סוציאלית: האם תנאי העסקתם של עובדי המשחטות הוגנים, האם תנאי גידולם של העופות הולמים, האם הזבל של התעשייה ממוחזר כיאות. בהתאם לתפיסה זו יש להרחיב לטעמם את תחום הכשרות גם לנושאים שלא היו כלולים בו בתפיסת הכשרות המסורתית, כמו: האם מותר להשתמש בחשמל המיוצר בכור גרעיני? האם מותר לקרוא בעיתון יהודי שמודפס על נייר המיוצר מעצים שנכרתו בלא התחשבות אקולוגית ראויה? כך מיוחסת אופנת הכשרות הסביבתית ("אקו-כשרות")[6] לתפיסת הכשרות של רב זלמן ו"התחדשות יהודית".
תפיסה זו נחשבת כמי ש"מחמירה" יותר על קהל מאמיניה של התנועה. אולם בצידה, מצוטט שחטר-שלומי כמי שמיישם את גישתו המהפכנית גם באופנים החורגים מן ההלכה היהודית המסורתית ומקלים יותר ממנה. לדעתו האדם המודרני צריך לקבוע בעצמו את גבולות ואופי האיסורים וההיתרים שלו, כך "אם אתה לא אוהב את העבודה בגינה, ומבכר שתיעשה על ידי גנן שכיר, אזי הגינון נחשב כ"מלאכה" ואסור. אך אם אתה אוהב לגנן וזמן הפנאי היחיד שלך הוא בשבת, תן לגינון להיות חלק מעונג השבת שלך". מעריציו האורתודוקסים מסבירים אמירות מעין אלו כדרך לגשת אל לבבות ההמון האמריקני-יהודי, בבחינת "מתוך שלא לשמה בא לשמה", כלומר גישה התולה תקוות שלאחר שבאמצעותה יתקרבו יותר ויותר צעירים אל הדת, שתחדל לאיים עליהם, יבינו מעצמם את ערכי קדושת השבת, וישאירו את הגינון לימות החול גם כאשר הוא נעשה בתחביב בלבד[7].
סיפור שכתב מתאר פגישה דמיונית בינו ובין 'הבתולה מלודמיר', מעין "אדמו"רית" בת המאה התשע-עשרה[8]:
- רֶבְּ זלמן ענה: חז"ל אמרו פעם: 'אל תרבה שיחה עם האישה', וכעת אני מבין כי עלינו להתעלות מעבר למגדר. איננו יכולים אפוא להמשיך באמת בשיחה זו עד שתפסיקי לראות בי גבר ואני אפסיק לראות בך אישה.
- היא הסכימה ואמרה: כיוון שאני מודעת לעובדה שבגלגולים קודמים הייתי גבר, וכיוון שללא ספק אתה חיית כבר בעבר כאישה, בוא נגיע שנינו לאיזון של האנדרו-גינוס שבתוכנו, ונשוחח כשני יצירי אדמה.
זלמן שכטר-שלומי (1924-2014), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
