ויקטור קלימה

ויקטור קלימה (בגרמנית: Viktor Klima; נולד ב-4 ביוני 1947) הוא פוליטיקאי אוסטרי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ואיש עסקים. קלימה היה קנצלר אוסטריה בין השנים 1997-2000.

ויקטור קלימה
Viktor Klima

לידה	4 ביוני 1947 (בן 77) שווכאט, אוסטריה
מדינה	אוסטריה אוסטריה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
בן או בת זוג	Sonja Klima
קנצלר- אוסטריה ה־9 (ברפובליקה השנייה - מאז 1945) 28 בינואר 1997 – 4 בפברואר 2000 (3 שנים) → פרנץ ורניצקי וולפגנג שיסל ←
פרסים והוקרה
אות הצלב המוזהב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית מסדר ההצטיינות הלאומי Order of Merit of the Principality of Liechtenstein
חתימה

קריירה מוקדמת

קלימה נולד בעיר שווכאט שבאוסטריה תחתית. בשנת 1969 החל לעבוד עבור חברת הנפט OMV שהייתה אז בבעלות המדינה. בעבודה זו עסק במשך שנים רבות עד לכניסתו לפוליטיקה בשנת 1992. בשנותיו האחרונות בחברה אף שימש כחבר במועצת המנהלים שלה.

פוליטיקה

על אף היותו איש עלום שם מבחינת רוב האוסטרים, מינה הקנצלר פרנץ ורניצקי בשנת 1992 את קלימה לתפקיד שר התחבורה והתעשייה הלאומית, עמדה בה החזיק קלימה עד 1996, אז מונה לתפקיד שר האוצר למשך שנה אחת.

קנצלר אוסטריה

עם התפטרותו של ורניצקי בשנת 1997, נבחר קלימה לתפקיד יו"ר המפלגה הסוציאל-הדמוקרטית והושבע כקנצלר אוסטריה, לאחר שחידש את הקואליציה הגדולה בין מפלגתו שלו לבין מפלגת העם האוסטרית בראשות וולפגנג שיסל, ששימש במהלך הקדנציה כסגנו. במרץ 1998 ביקר קלימה ביקור גומלין בישראל.^[1]

כאיש מרכז ניסה קלימה למשוך את מפלגתו מעט ימינה ואף פעל בכיוון זה. כדוגמה הוא המשיך להפריט נכסים של המדינה, והפחית בהדרגה מספר שירותים ציבוריים שנכללו עד אז תחת המדיניות של מדינת הרווחה. כתוצאה מכך, אחוז גבוה מבין המצביעים המסורתיים של המפלגה כמו מעמד הפועלים שלא היו מרוצים מפעולות אלו, העבירו את תמיכתם ליורג היידר, פופוליסט ימני קיצוני, ראש מפלגת החירות האוסטרית. עם זאת, כמו קודמו בתפקיד ורניצקי, קלימה הודיע שוב ושוב ובפומבי כי בשום אופן הוא לא יכניס את היידר לקואליציה.^[2]

בעקבות הפסד מפלגתו בבחירות אוקטובר 1999, וניסיונו הכושל ליצור קואליציה עם מפלגת העם, התפטר קלימה מתפקידו כיו"ר המפלגה, ואלפרד גוזנבאואר מונה במקומו. הממשלה הוקמה בסוף בידי וולפגנג שיסל, יושב ראש מפלגת העם, שבצעד שנוי במחלוקת יצר קואליציה יחד עם המפלגה הימנית-קיצונית מפלגת החירות האוסטרית.

מהלך זה עורר גל מחאות באוסטריה וברחבי אירופה, ובעוד המשא ומתן על הקמת ממשלה חדשה (בראשות מפלגת העם) על בסיס בחירות 1999 מתמשך, קלימה "קרא למנהיגי האיחוד האירופי לעזור להשפיע על המשא והמתן הקואליציוני",^[3] אמירה חסרת תקדים הקוראת להתערבות זרה בענייניה הפוליטיים של המדינה האוסטרית הריבונית, בעת שקלימה עדיין שימש כקנצלר בעת אמירתו זו. גם ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, שוחח עם מנהיגי צרפת, גרמניה וספרד במטרה ליזום מחאה משותפת נגד אפשרות זו.^[4] כאמור, המחאות לא השפיעו על התוצאה ובסופו של דבר הקים וולפגנג שיסל קואליציה יחד עם מפלגת החירות. בעקבות כך, החליטו ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה והטילו עליה סנקציות. אוסטרים תומכי הממשלה האשימו את אנשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ואת הנשיא תומאס קלסטיל בהטלת הסנקציות, ואף הטילו ספק בנאמנותם למדינה. כשהתברר למנהיגי אירופה שהסנקציות לא הועילו, החליטו לנרמל את היחסים עם אוסטריה.

קריירה עסקית

כמה שבועות לאחר ההפסד, בסיוע ידידו גרהרד שרדר, עזב קלימה את הפוליטיקה ותפס עמדת ניהול בכירה בחברת פולקסווגן בארגנטינה. בשנת 2006 מונה קלימה למנהלה הכללי של פעילות החברה בדרום אמריקה שם עבד עד לפרישתו מהחברה בשנת 2011.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויקטור קלימה בוויקישיתוף

• ויקטור קלימה באתר הרשמי - בונדסקנצלר

הערות שוליים

1. Außenministerium Österreich -> שגרירות -> תל אביב -> קשרים בילטרליים, באתר www.bmeia.gv.at (ארכיון)
2. קנצלר אוסטריה לברק: לא נצרף את היידר לממשלה, באתר וואלה, ‏26.01.2000
3. EU leaders urged to keep Haider out, The Guardian, ‏29.01.2000
4. אוסטריה: מתחזקת האפשרות שמפלגתו של היידר תשולב בממשלה, באתר וואלה, ‏27.01.2000

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר–מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי–ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר–דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל–דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר–דצמבר 2021	2021 ואילך