קורט שושניג

קוּרְט אַלוֹיס יוֹזֶף יוֹהָן שׁוּשְׁנִיג (בגרמנית: Kurt Alois Josef Johann Schuschnigg;‏ 14 בדצמבר 1897 – 18 בנובמבר 1977; קורט אדלר פון שושניג מ-1898 עד 1919) היה פוליטיקאי אוסטרי וקנצלר אוסטריה בשנים 1934–1938.

קורט שושניג
Kurt Schuschnigg

לידה	15 בדצמבר 1897 ריווה דל גארדה, איטליה
פטירה	18 בנובמבר 1977 (בגיל 79) Mutters, אוסטריה
שם לידה	Kurt Alois Josef Johann von Schuschnigg
מדינה	ארצות הברית, אוסטריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה)
מקום קבורה	Mutters
השכלה	Stella Matutina אוניברסיטת פרייבורג אוניברסיטת אינסברוק
מפלגה	מפלגת חזית המולדת האוסטרית, המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית
בן או בת זוג	Vera von Schuschnigg (1938–1959) Herma Schuschnigg (7 באוקטובר 1924–13 ביולי 1935) Herma Schuschnigg
קנצלר אוסטריה ה־11 29 ביולי 1934 – 11 במרץ 1938 (3 שנים) → אנגלברט דולפוס ארתור זייס-אינקווארט ←

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

שושניג נולד בעיירה ריבה דל גארדה (אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באיטליה) למשפחת קצינים ותיקה. המשפחה קיבלה תואר אצולה ב-1898. הוא התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי, הגיע לדרגת סגן (לויטננט) ונלחם בחזית האיטלקית במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא נפל בשבי האיטלקי ושהה באיטליה בשנים 1919-1918. עם ירידת בית הבסבורג מהשלטון, משפחתו איבדה את תואר האצולה. ב-1924, לאחר שסיים לימודי משפטים בפרייבורג ובאינסברוק, פתח משרד לעריכת דין באינסברוק. בשנת 1926 התחתן ונולד לו בן (קורט). אשתו נהרגה בתאונת דרכים ב-1935.

תחילת הקריירה הפוליטית

שושניג הצטרף למפלגה הנוצרית-סוציאלית וב-1927 נבחר לציר הצעיר ביותר באותה עת בפרלמנט האוסטרי. כדי ליצור משקל נגד למיליצית היימווהר הקיצונית, הקים בשנת 1930 תנועה חדשה (Ostmärkische Sturmscharen). תנועה זו הייתה בעלת אוריינטציה ימנית-שמרנית-קתולית והיו לה שתי זרועות – תרבותית וצבאית. במרד פברואר השתתפה הזרוע הצבאית בדיכוי הרפובליקנים ושלחה כ-4900 איש לקרב. באפריל 1936 התפרקה הזרוע הצבאית מרצונה.

בשנת 1932 מינה הקנצלר קרל בורש את שושניג לשר המשפטים וחבר בוועדה לענייני חוקה. בשנת 1933 התמנה על ידי הקנצלר אנגלברט דולפוס בנוסף גם לתפקיד שר החינוך. באפריל 1934 תרם משמעותית לחקיקת צו חירום שביטל את סמכויות הפרלמנט והפך את אוסטריה לדיקטטורה. ב-25 ביולי נרצח דולפוס על ידי הנאצים האוסטרים בעת ניסיון הפיכה. שושניג הצליח לדכא את ההפיכה ומונה ב-29 ביולי לתפקיד הקנצלר^[1][2]. בגיל 36 הפך לקנצלר הצעיר ביותר באוסטריה עד אותה עת.

קנצלר אוסטריה

בתחילת שלטונו כקנצלר שימש גם כשר החוץ ושר הביטחון. שושניג המשיך את המשטר הפשיסטי-דיקטטורי, החד-מפלגתי, שהקים דולפוס וניהל מדיניות שעיקריה היו ניסיון לצאת מהמשבר הכלכלי ומאבק בו זמני נגד הסוציאל-דמוקרטים והנאצים (שתי תנועות אלה פעלו במחתרת). תמיכתה של איטליה הפשיסטית בעצמאותה של אוסטריה אל מול גרמניה הייתה הכרחית. אלא שב-1935 כבשה איטליה את אתיופיה וצעד זה הוביל לסנקציות בינלאומיות עליה. היטלר הבטיח לסייע לאיטליה בתמורה להסכמה איטלקית לסיפוח אוסטריה.

ב-1936, ב"הסכם יולי" נאלץ שושניג לקבל מספר דרישות של היטלר בתמורה להכרה גרמנית בעצמאות אוסטריה: מינוי שני שרים המקורבים לנאצים וקבלת חברים נאצים לשורות "חזית המולדת" (דבר שאיפשר להם לקבל תפקידים בשירות המדינה). כמו כן, בנספח החשאי להסכם הותרה מחדש הופעתם של עיתונים פרו-נאציים. ניתן לומר שהסכם זה היה הצעד הראשון שסימן את סופה של אוסטריה הריבונית. כיוון ש"משמר המולדת" ומנהיגה, שטארהמברג (Ernst Rüdiger Starhemberg), לא שיתפו פעולה עם שושניג, הוא פירק את התנועה, מיזג את חבריה לתוך מפלגת "חזית המולדת" והפך למנהיגה של המפלגה. "חזית המולדת" הייתה המפלגה היחידה שקיומה הותר באוסטריה.

האנשלוס

ב-12 בפברואר 1938, בהסכם ברכטסגאדן, בעקבות לחצים מצד אדולף היטלר, מונה ארתור זייס-אינקווארט, ראש המפלגה הנאצית האוסטרית, לשר הפנים ושר ההגנה בממשלתו של שושניג.

ב-24 בפברואר, שושניג כינס את הדיאט הפדרלי של אוסטריה ונשא נאום במהלכו אמר כי "אוסטריה תרחיק עד כה ולא יותר," בהתייחסו להסכם מיולי 1936, וגם כן הכריז "עד המוות! אדום-לבן-אדום! אוסטריה!"^[3]

שושניג הכריז על משאל עם למען עצמאות אוסטריה, שנועד ליום ראשון ה-13 במרץ, ששאלתו תוכננה להיות "האם הינך בעד אוסטריה חופשייה, גרמנית, עצמאית, סוציאלית, נוצרית ומאוחדת, עם תעסוקה ושוויון לכל מי שמחויב לעם ולארץ האבות?", וקיבל את תמיכת הסוציאל-דמוקרטים והקומוניסטים במשאל. הסוציאל-דמוקרטים היו מוכנים לעמוד לצידו בתנאי שפעילותם כמפלגה והקמת איגודים מקצועיים יותרו מחדש. תנאים אלו שושניג קיבל. בלחץ הנאצים האוסטרים בוטל משאל העם יומיים לפני מועד עריכתו, ושושניג אולץ להתפטר. באותו יום בנאומו ברדיו אמר בין השאר שאינו רוצה לשפוך "דם גרמני" ולכן לא יפעיל כוח; את דבריו סיים ב"אלוהים, שמור על אוסטריה". למרות הבטחה של היטלר שלא לפלוש לאוסטריה, חצה הצבא הגרמני את הגבול האוסטרי ב-12 במרץ. לאחר הסיפוח הרשמי ב-13 במרץ נעצר שושניג על ידי הגסטאפו והושם במעצר בית בווינה. זמן קצר לאחר מעצרו התחתן בשנית.

מאסר במחנות ריכוז

שושניג נכלא ונחקר במלון מטרופול^[4] – ששימש כמטה הגסטאפו – זאת בדומה לאוסטרים בכירים נוספים, דוגמת לואיס פון רוטשילד. בתקופה זו בנו בן ה-13, קורט, הצטרף לנוער ההיטלראי.^[4] בהמשך נשלח אל משרד הראשי לביטחון הרייך בברלין והוחזק במעצר כ-17 חודשים,^{[דרוש מקור]} במהלכם עונה פיזית ונפשית על ידי הנאצים. לאחר מכן נשלח למחנות הריכוז דכאו, ופלוסנבירג. בשנת 1941 הועבר למחנה זקסנהאוזן. בדומה למספר פוליטיקאים וראשי כמורה הוכר מעמדו כאח"ם ועל כן זכה להתגורר בתחומי המחנה עם משפחתו בבית פרטי ונהנה מתנאים שהיו שמורים רק לדיפלומטים. לרשותו הועמדה עוזרת בית שגם ליוותה את אשתו לקניות בעיר, בנו למד בגימנסיה בעיר והם נהנו ממזון עשיר ומגוון. משפט ראווה נגדו תוכנן לאחר סיום המלחמה. ב-24 באפריל 1945, זמן קצר לפני תום המלחמה, פונה שושניג מזקסנהאוזן עם עוד כ-130 אסירים אח״מים לצפון איטליה, שם הוא שוחרר על ידי האמריקאים ב-4 במאי 1945.

קריירה לאחר המלחמה

בשנים 1945–1948 התגורר שושניג באיטליה. בנובמבר 1946 הוא ביקר בבלגיה ובפריז^[5]. בתחילת 1947 פרסם את ספר זכרונותיו^[6], שנאסר להפצה באוסטריה^[7]. מכיוון שגם אוסטריה וגם בעלות הברית לא התירו לו לשוב לאוסטריה, הוא היגר לארצות הברית בפברואר 1947^[8] וקיבל משרת פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת סנט לואיס שבמיזורי. במשרה זו החזיק בשנים 1967-1948. ב-1956 קיבל אזרחות אמריקאית^[9]. הוא שב לאוסטריה בשנת 1967^[10] ולא עסק עוד בפעילות פוליטית.

שושניג הלך לעולמו במוטרס שבקרבת אינסברוק ב-18 בנובמבר 1977^[11].

הערכת פועלו

כיום חלוקות הדעות על תרומתו לאוסטריה. החוגים השמרנים רואים בו גיבור לאומי שניסה לשמור על עצמאותה של אוסטריה כנגד גרמניה הנאצית. לעומתם רואים בו החוגים השמאליים שליט דיקטטורי שנלחם נגד הדמוקרטיה ורמס זכויות אדם בסיסיות כגון חופש ההתאגדות וחופש העיתונות.

לקריאה נוספת

• Jack Bray, Alone Against Hitler: Kurt Von Schuschnigg's Fight to Save Austria from the Nazis, Buffalo, NY: Prometheus Books, 2020.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורט שושניג בוויקישיתוף

• קורט שושניג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קורט שושניג, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

1. הקנצלר החדש: שושניק, הארץ, 27 ביולי 1934
2. מרידת הנאצים באוסטריה נכשלה, דבר, 26 ביולי 1934
3. שירר, וילים לורנס, 1904-1994, מחבר., עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי : היסטוריה של גרמניה הנאצית, מסת"ב 978-965-19-1022-7
4. בנו של שושניג נאצי, באתר הבקר, www.nli.org.il, ‏11 אוגוסט 1939
5. שושניג בפאריס, הצופה, 13 באוקטובר 1946
   הקנצלר בתיאטרון, משמר, 8 בנובמבר 1946
6. אזכרה באדום לבן אדום, הַבֹּקֶר, 17 בינואר 1947
7. וינה בימים אלה, דבר, 13 במרץ 1947
8. טלגרמות קצרות, קול העם, 21 בפברואר 1947
9. ד"ר קורט פון שושניג, דבר, 16 בדצמבר 1956
10. שושניג חוזר לאוסטריה, דבר, 29 בדצמבר 1966
    שושניג חזר לאוסטריה, דבר, 20 במרץ 1967
11. מת קורט שושניג הקנצלר האוסטרי האחרון לפני הכיבוש הנאצי, מעריב, 20 בנובמבר 1977

הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר	מיכאל מאייר	יוהאן שובר	ואלטר ברייסקי	יוהאן שובר	איגנץ זייפל
1918–1920	1920–1921	1921–1922	26–27 בינואר 1922	ינואר–מאי 1922	1922–1924
רודולף רמק	איגנץ זייפל	ארנסט שטררוביץ'	יוהאן שובר	קרל ואוגוין	אוטו אנדר
1924–1926	1926–1929	מאי–ספטמבר 1929	1929–1930	ספטמבר–דצמבר 1930	1930–1931
קרל בורש	אנגלברט דולפוס	קורט שושניג	ארתור זייס-אינקווארט	קרל רנר	לאופולד פיגל
1931–1932	1932–1934	1934–1938	11–13 במרץ 1938	אפריל–דצמבר 1945	1945–1953
יוליוס ראב	אלפונס גורבך	יוזף קלאוס	ברונו קרייסקי	פרד זינובאץ	פרנץ ורניצקי
1953–1961	1961–1964	1964–1970	1970–1983	1983–1986	1986–1997
ויקטור קלימה	וולפגנג שיסל	אלפרד גוזנבאואר	ורנר פיימן	ריינהולד מיטרלהנר	כריסטיאן קרן
1997–2000	2000–2007	2007–2008	2008–2016	9–17 במאי 2016	2016–2017
סבסטיאן קורץ	בריגיטה בירליין	סבסטיאן קורץ	אלכסנדר שלנברג	קארל נהאמר
2017–2019	2019–2020	2020–2021	אוקטובר–דצמבר 2021	2021 ואילך