ויליאם ויי

ויליאם ויי (באנגלית: William Wey;‏ 1407?, אנגליה – 30 בנובמבר 1476, אנגליה) היה איש דת מלומד, נוסע וסופר אנגלי. פעמיים עלה לרגל לארץ ישראל וכתב על מסעותיו.

ויליאם ויי
William Wey

לידה	1406 דבון, הממלכה המאוחדת
פטירה	1476 (בגיל 70 בערך)
מדינה	ממלכת אנגליה
ידוע בשל	מסעותיו, כולל עלייה לרגל לארץ ישראל
עיסוק	איש דת, סופר

דפים מכתבי ויליאם ויי (סביבות 1470); אוספי ספריית הבודליאנה באוקספורד

קורות חייו ופועלו

הידיעות על אודות ויליאם ויי מועטות והן שאובות מתוך כתביו שלו. נולד במחוז דבון בדרום-מערב אנגליה והתחנך באוקספורד. אחרי השלמת לימודיו לתארים האקדמיים בתאולוגיה צורף לסגל העמיתים בקולג' אקסטר באוקספורד (אנ'). ויי היה בין אנשי הסגל הראשונים בקולג' איטון עם ייסודו ב-1441 ושימש גם כגזבר של המוסד. ב-1456 ערך מסע צליינות לסנטיאגו דה קומפוסטלה, ב-1458 יצא למסע עלייה לרגל למקומות הקדושים בארץ ישראל וב-1462 יצא למסע נוסף לארץ ישראל. לפני שהפליג מוונציה בדרכו לארץ ישראל נסע לרומא, ובכך מילא את מצוות הצליינות לכל שלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים ביותר לנצרות המערבית בתקופתו. אחרי שובו ממסעותיו פרש ממִשׂרתו בקולג' איטון ועבר למנזר הגברים האוגוסטיני באדינגטון (אנ') שבמחוז וילטשייר (אנ') ושם חי את שארית ימיו.

חיבוריו על מסעותיו נרשמו בידי לבלר אומן על דפי קלף אחרי הצטרפותו של ויי למנזר באדינגטון ב-1467 ובפיקוחו. כתב-היד המקורי,^[1] האצור בספריית הבודליאנה באוניברסיטת אוקספורד, ראה אור בתוספת מבוא והערות על ידי מועדון רוקסבורג (Roxburgh Club) אחרי כארבע-מאות שנים, ב-1857, תחת הכותרת "מסעות ויליאם ויי".^[2] החיבור, שנכתב באנגלית ובלטינית, ובחלקו בחרוזים לצורך שינון, נועד להעמיד מעין חלופה לעלייה לרגל הממשית, שהייתה בלתי אפשרית לרוב רובם של המאמינים. לפי תוכנו היה החיבור בחלקו מדריך לנוסעים: צוינו בו שמות מקומות, מרחקי דרכים, הנחיות להצטיידות, עצות בכל הנוגע לתנאי הפלגה בים, שערי חליפין, וכן מילון קטן של מילים שימושיות בשפות שונות ותרגומיהן – אנגלית-יוונית, יוונית-לטינית, לטינית-עברית.^[3]

ויי היה הרוח החיה בהקמת הקפלה בכנסיית המנזר באדינגטון שהוקדשה לקבר הקדוש בירושלים ונבנתה בתצורת היכלית הקבר (האדיקולה). בקפלה הוצגו חפצים שליקט למזכרת בצד דגמים מעץ של כנסיות בארץ ישראל, ציורים של אתרים קדושים ושל מחזות קדושים, הכְּתבים שחיבר על צליינותו וכן מפה של ארץ ישראל ומפת תבל (מפה מונדי). בצוואה, שמכוחה הוריש ויי את רכושו למנזר, מנה בין היתר תיבת שרידים קדושים שהכילה "אבן מהר הגולגותא, אבן מקבר ישו, אבן מהר תבור, אבן מן המקום שבו נמצא הצלב הקדוש בכנסיית הקבר ואבן ממערת המולד בבית לחם".^[4] כל אלה נועדו לעורר חוויית קרבה רוחנית לאתרים הקדושים. המוצגים למיניהם הלכו לאיבוד במהלך פירוק המנזרים באנגליה בשנים 1536–1541, אך הכְּתבים נמצאו ונמסרו במאה ה-17 לספריית הבודליאנה. מלבד כְּתביו על מסעותיו שרדו שני אוספי דרשות שחיבר.

"מפת ויליאם ויי"

מפת ארץ ישראל (Douce 389) המיוחסת לוויליאם ויי; תצלום מהדורת פקסימיליה שהופקה ב-1867; אורכה של המפה למעלה מ-2 מטרים והיא מצוירת ביד אמן על גבי שלוש יריעות קלף; בצדה השמאלי מקרא המציין מרחקים בין מקומות נבחרים

מפת ארץ ישראל צוינה בצוואתו של ויליאם ויי כחלק מתצוגת המזכרות והשרידים הקדושים בקפלת הקבר הקדוש במנזר האוגוסטיני באדינגטון. המפה, כיתר המוצגים, נועדה להנצחת העלייה לרגל לארץ הקודש ולחיזוק האמונה הדתית. אין יודעים מה עלה בגורלה של המפה אחרי פירוק המנזר בסביבות 1641. ב-1834 נמסרה לספריית הבודליאנה באוקספורד מפת ארץ ישראל מעיזבונו של האנטיקוואר פרנסיס דוּס (Douce), והיא מוכרת בשם "MS Douce 389".^[5] מפה זו, שיש לה עותק אחד בלבד, נודעה תקופה ארוכה כ"מפת ויליאם ויי".

ההקשר לוויליאם ויי נוצר על ידי מועדון רוקסבורג (אנ') שהפיק ב-1867 מהדורת פקסימיליה של מפת Douce 389 בעקבות המהדורה המודפסת של ספר מסעותיו. העורכים, שטיפלו בהבאת כתביו של ויליאם ויי לדפוס ובביאורם, טענו שהמפה נוצרה בצמידות לכתבים. הם הסתמכו על השוואת רשימת המרחקים בין אתרי ארץ הקודש בכתביו של ויליאם ויי לבין רשימת המרחקים במפה, וכמו כן הסתמכו על משפטים בכתביו, וצוואתו בכללם, המציינים בלשונו את "המפה שלי" (Mappa mea de Terra Sancta). גם ריינהולד רריכט במאמרו מ-1904 ייחס מפה זו לוויליאם ויי. מחקרים עכשוויים, החל בסוף המאה ה-20, מטילים ספקות בקשר של מפת Douce 389 לתצוגת קפלת אדינגטון ומכאן לוויליאם ויי.^[6] על סמך השוואות סגנוניות נקבע זמנהּ למחצית השנייה של המאה ה-14. עם זאת, לא מן הנמנע שמפה זו, או דומה לה, הייתה ברשותו של ויי ותיפקדה כאמצעי להדמיית עלייה לרגל הרחק מאתרי ארץ הקודש הגשמית.

לקריאה נוספת

• Davey Francis,The itineraries of William Wey, Oxford: Bodleian Library, 2010
• William Wey, An English Pilgrim to Compostella in 1456, London: Confraternity of St James, 2000
• Pnina Arad, "Pilgrimage, Cartography and Devotion: William Wey's Map of the Holy Land", Viator: Medieval and Renaissance Studies 43/1 (2012): 301-322
• Paul D. A. Harvey, Medieval Maps of the Holy Land, London: British Library, 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ויי בוויקישיתוף

The Itineraries of William Wey to Jerusalem, A.D. 1458 and A.D. 1462; and to Saint James of Compostella, A.D. 1456 (from the Original Manuscript in the Bodleian Library), London, 1857

• Albert Frederick Pollard, "William Way", in: Lee, Sidney (ed), Dictionary of National Biography 60, London, 1899
• Reinhold Röhricht, "Die Palästinakarte des William Wey", ZDPV 27 (1904): 188–193 (בגרמנית)

הערות שוליים

1. קיים רק עותק אחד של החיבור המקורי – MS. Bodl. 565
2. The Itineraries of William Wey To Jerusalem, A.D. 1458 and A.D. 1462; and to Saint James of Compostella, A.D. 1456 (from the Original Manuscript in the Bodleian Library), London, 1857
3. יודעי עברית יתקשו להכיר חלק מן המילים שבוודאי שובשו בהעתקתן מכתב היד אחרי מאות שנים
4. התרגום לעברית מתוך: נתן שור, ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, אריאל 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71
5. פרטי כתב היד בקטלוג הספרייה הבודליאנית (MS Douce 389)
6. Paul D. A. Harvey, Medieval Maps of the Holy Land, London, 2012, pp.135–140