הספרייה הלאומית של צרפת
ספרייה בצרפת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הספרייה הלאומית של צרפת (בצרפתית: Bibliothèque nationale de France, בראשי תיבות: BnF) היא ספרייה לאומית וגם הספרייה החשובה ביותר בצרפת. יש לה מעמד חוקי של מוסד ציבורי. פעילותה נעשית במספר אתרים, שהמרכזי בהם הוא "אתר פרנסואה-מיטראן" שנמצא בגדה השמאלית, ברובע ה-13 של פריז.
 | |
 | |
| מגדלי הספרייה הלאומית של צרפת בפריז | |
| מיקום | פריז |
|---|---|
| סוג | ספרייה לאומית |
| ספריית הפקדה | ספריית ההפקדה של צרפת |
| תאריך ייסוד | המאה ה-14 |
| על שם |
פרנסואה מיטראן  |
| מספר סניפים | שמונה סניפים |
| גודל האוסף | 13 מיליון פריטים |
| תקציב |
225,300,000 אירו (נכון ל־2019) |
| מנהל | ברונו רסין |
| מספר מועסקים | 2,700 |
| קואורדינטות | 48°50′1″N 2°22′34″E |
| https://www.bnf.fr/ | |
|
(למפת פריז רגילה)   הספרייה הלאומית של צרפת | |
  | |
אוסף הספרייה מוערך ב-13 מיליון פריטי דפוס וספרים.[1] הספרייה מוכרת גם הודות לספריות המקוונות שלה, בעיקר ספריית גאליקה וכן אירופיאנה. המסמכים שמועלים לאתרים הם בצורת תמונות, על פי רוב, אולם הם טקסטואליים בעיקרם, במיוחד באתר אירופיאנה. זוהי אחת הספריות החשובות ביותר בעולם.
מקורה של הספרייה הלאומית של צרפת בספרייתו של המלך, שנוסדה בארמון הלובר במאה ה-14, בתקופת שלטונו של שארל החמישי. הספרן הראשי של המלך היה ז'יל מלה (Gilles Mallet).[2] ספרייה זו פוזרה לאחר מותו של שארל השישי (1422). בתקופת מלכותו של נכדו לואי ה-11 הוקמה ספרייה חדשה שעברה בירושה ממלך לבא אחריו, אולם רק מאז תקופתו של שארל השמיני, בסוף המאה ה-15, החלה להישמר רציפות כלשהי באוספי הספרייה, מבלי שחלקים מהם ייעלמו מעת לעת. שארל השמיני היה הראשון להכניס לאוספים דברי דפוס. הספרייה הועברה לאמבואז ומאוחר יותר פוצלה, על ידי המלך פרנסואה הראשון, לספרייה מלכותית נוספת בבלואה שבפונטנבלו. ב-1544 אוחדו שתי הספריות בפונטנבלו. פרנסואה הראשון חוקק את "חוק מונפלייה" בשנת 1537. חוק זה, שחייב מסירת עותקים של מסמכים שנכתבו בצרפת לספרייה, במטרה ליצור אוסף לאומי, היה חוק ההפקדה הראשון בתקופה המודרנית. הספרייה הוחזרה לפריז בשנת 1568.[3] היא עברה התפתחות משמעותית תחת לואי ה-14, ונפתחה לציבור ב-1692. לאחר מספר מעברים נוספים התמקמה הספרייה בשנת 1720 ברחוב רישלייה, שם נמצא כיום "אתר רישלייה" שלה.[4] עם שינויי המשטר שעברו על צרפת החל מ-1789, הפך המוסד ל"ספרייה הלאומית", ואחר כך ל"ספרייה הקיסרית", שעברה לשכון במבנה שהוקם על ידי אנרי לברוסט (Henri Labrouste) ב-1868.
השינויים שעברו על המוסד באו לידי ביטוי גם במעברי מיקום, כשהמעבר האחרון, לאתר טולביאק (Tolbiac) היה החשוב ביותר, ואליו נלווה גידול בשטחי השימוש, בנייה חדשה, הרחבת מבנים קיימים, ואחסון האוספים בעומק האדמה (באתר רישלייה) או בגובה (באתר טולביאק). במרוצת המאות ידעה הספרייה התפתחויות טכניות רבות, אליהן הגיעה לעיתים באיחור מה. התפתחויות אלו הביאו עמן את הופעתן של תעודות מגוונות יותר. טכנולוגיות שונות הוכנסו לשימוש עם כינונם של קטלוגים מורכבים יותר ויותר (קטלוגים בכתב יד ובדפוס, ומאז 1987 קטלוגים דיגיטליים). מעמדה של הספרייה התפתח גם הוא, מספרייה ריבונית לשירות של המדינה ועד למוסד ציבורי אוטונומי. כמו כן, הספרייה גיוונה מאוד את פעילויותיה, בראש ובראשונה בארגון תערוכות, כנסים ואירועים תרבותיים נוספים. היא כוננה, בנוסף, שיתוף פעולה עם ספריות נוספות, ראשית עם מקורות צרפתיים ושנית עם מקורות מחוץ לצרפת.
מעל לכל, עיקר ההיסטוריה של הספרייה הוא צמיחה בלתי פוסקת של אוספים. ההפקדה על-פי חוק הגדילה ברציפות אוספים של מסמכים מסוגים שונים, והיא המקור החשוב ביותר לצבירת האוסף. הספרייה הלאומית נהנית גם מתרומות רבות, לעיתים תרומות של פריטים בודדים, אך גם של אוספים שלמים. החלפות ספרים הן מקור נוסף לספרים, במיוחד של פרסומים שמקורם מחוץ לצרפת. פרסומים מארצות אחרות נרכשים בכסף (מדובר בעיקר בפרסומים חדשים, אך לעיתים גם ברכישה של מסמכים נדירים במכירה פומבית). על הגדלת האוסף באמצעות רכישה ניתן דגש רב או מועט, בהתאם לתקופה ובתקציב שניתן לספרייה. הספרייה הלאומית של צרפת מקבלת מדי פעם פריטים שמקורם בהחרמות ועיקולים. אוספיה התעשרו באופן זה במיוחד בזמן המהפכה הצרפתית. הספרייה קיבלה, כמו כן, מימון מקיף, במקור בעיקר ממנזרים, מקולז'ים ומאוניברסיטאות שנסגרו או דוכאו, רובם באזור פריז. בנוסף, קיבלה הספרייה מסמכים שהוחרמו ממדינות שכנות.
משנת 1988 עברה הספרייה הלאומית של צרפת תקופה של שינויים חשובים. ב-14 ביולי, נשיא צרפת, פרנסואה מיטראן, בעצתו של ז'אק אטלי, הכריז על "הקמתה והסדרתה של אחת הספריות הגדולות והחשובות בעולם... שתכסה את כל תחומי הידע, תהיה ברשות הכול, תשתמש בטכנולוגיות המודרניות ביותר לשיגור נתונים, בה ניתן יהיה להיוועץ ממרחק, ולה יהיו קשרים עם ספריות אירופאיות אחרות".[5] האתר שנבחר היה ברובע טולביאק החדש (שברובע השלושה-עשר של פריז) שבגדה השמאלית, אזור שעבר את ההתחדשות העירונית הנרחבת ביותר בעיר. הפרויקט האדריכלי של דומיניק פרו (Dominique Perrault) נבחר. הספרייה הלאומית החדשה של צרפת נפתחה לציבור ב-20 בדצמבר 1996, ולאחר העברת האוספים המרכזיים מאתר הספרייה שברחוב רישלייה, נפתח האתר, באוקטובר 1998, בפני חוקרים.
הספרייה הלאומית של צרפת היא מוסד ציבורי בעל אופי אדמיניסטרטיבי (établissement public à caractère administratif) תחת פיקוח משרד התרבות הצרפתי.[6] כשאר הספריות הלאומיות, תפקידה לבנות אוספים, בעיקר סביב ההפקדה על פי חוק, לדאוג לשימורם ולהנגישם לציבור. הספרייה מפיקה קטלוג מצאי, משתפת פעולה עם מוסדות לאומיים ובינלאומיים אחרים ומשתתפת בתוכניות מחקר. היא מארגנת, בנוסף, תערוכות מתחלפות בתחומי הספרות, ההיסטוריה והאמנות (תערוכות בנושאי בולים, הדפסים, צילום, ועוד) שקשורות לכנסים או אירועים נוספים שנערכים בה.
קומת הגן העליונה - או-דה-ז'רדן - שבאתר טולביאק פתוחה בתשלום למבקרים מגיל 16 ומעלה. תחתית הגן, כמו גם חדרי ההרצאות של שאר האתרים, אינם נגישים ללא אישור למחקר, והכניסה אליהם היא בתשלום.
מאז נובמבר 2005, הספרייה הלאומית של צרפת דואגת להספקת שירותי מקורות וירטואליים, שנקרא סינבד (Sindbad).
הפקדה-על-פי-חוק
הספרייה הלאומית של צרפת מופקדת על איסוף ושימור ההפקדות שהיא מקבלת בתוקף ההפקדה-על-פי-חוק (כוננה בימי פרנסואה הראשון במאה ה-16), בעזרתו של המכון הלאומי האודיו-ויזואלי והמרכז הלאומי לסינמטוגרפיה והמוקדים האזוריים (pôles régionaux) של ההפקדה-על-פי-חוק. היא מקבלת את מרבית המסמכים ואת מרב הכניסות שמגיעות הודות לחוק זה. אך בעוד שהספרייה משמשת כאתר להפקדת ספרים ושאר דברי הדפוס, ספריית ההפקדה עבור קומיקס היא במרכז הלאומי לקומיקס ותמונות (CNBDI) שבאנגולם.
פעילות תרבותית
לספרייה הלאומית של צרפת מסורת ארוכה של תערוכות סביב תחומי אוספיה השונים, ואולם לעיתים קרובות הן מיובאות במלואן מבחוץ. מאז הקמתו של המוסד הציבורי החדש, הגבירה הספרייה את פעילותה באירוח אירועים מדעיים, כמו גם קולוקוויום, ועידות ולעיתים נדירות יותר, הקרנות סרטים וקונצרטים.
הספרייה הלאומית משמשת גם כבית הוצאה לאור. היא מפרסמת בעיקר קטלוגים מאוספיה, קטלוגים של תערוכות ומסמכים לא ערוכים. כמה מפרסומיה paraisse לאחר עריכה משותפת עם עורכים פרטיים.
הספרייה דואגת לפרסם שני כתבי עת: כרוניקה של הספרייה הלאומית של צרפת (Chroniques de la Bibliothèque nationale de France, שבה ניתן לצפות גם באופן מכוון, ראו כאן), המספרת על חיי המוסד, וסקירת הספרייה הלאומית של צרפת (Revue de la Bibliothèque nationale de France), הכוללת מאמרים על ההיסטוריה של הספרייה, על אוספיה, כמו גם על ההיסטוריה של אמצעי התקשורת ושל ספריות ככלל.
שיתוף פעולה עם ספריות צרפתיות אחרות
אחת המשימות של הספרייה הלאומית של צרפת היא לדאוג לשיתוף פעולה עם ספריות צרפתיות אחרות. היא נמצאת גם כן בקשרים מועדפים עם ספריות שונות שנקראות "מוקדים עמיתים" (pôles associés) של הספרייה הלאומית. מוקדים אלו הם משני סוגים:
- המוקדים האזוריים של ספריית ההפקדה, בכל חבל של פרובינציה או של אזור צרפתי שנמצא מעבר לים, מקבלים ספרים שמופקדים על ידי בתי הדפוס.
- למוקדים לשיתוף מסמכים, 47 במספר (25 באזור איל-דה-פראנס ו-22 בפרובינציות) יש הסכם עם הספרייה הלאומית. הם עוסקים, בעזרתה של הספרייה, ברכישה ושימור של אוספים הנלווים לאלו של הספרייה הלאומית, בתחומים מוגדרים מראש. לעיתים קרובות, מספר ספריות באותה העיר יוצרות יחדיו מוקד של שיתוף מסמכים. כך, למשל, בברסט הספרייה העירונית, הספרייה האוניברסיטאית של אוניברסיטת ברטן המערבית ומרכז התיעוד של המכון הצרפתי לחקר ניצול הים (IFREMER) מהווים יחדיו את מוקד המוקדש לאוקיינוגרפיה. בבזייה (Béziers), המרכז הבין אזורי להתפתחות אוקסיטניה (CIRDOC) משתף פעולה עם הספרייה הלאומית של צרפת בניהול הקרנות וההשאלות הנוגעות לשפה והתרבות של אוקסיטניה.
בנוסף, הספרייה הלאומית של צרפת דואגת לספק הערות ביבליוגרפיות לספריות אחרות. במקביל, שומרת הספרייה הלאומית על הקטלוג הכללי של צרפת (CCFr), שמאגד את קטלוג אופל פלוס (BN-Opale Plus), את הקטלוג הכללי של הספריות האוניברסיטאיות של צרפת (SUDOC) וכמה קרנות ישנות או ספציפיות של הספריות העירוניות.
הספרייה ממלאת גם תפקיד מקצועי, שמתבטא בעיקר באירוח מתמחים, בארגון ימי עיון מקצועיים ובהפצת סטנדרטים ביבליוגרפיים.
שיתוף פעולה בינלאומי
הספרייה הלאומית של צרפת נמצאת בקשר עם ספריות שונות ומוסדות אחרים מחוץ לצרפת. שיתוף הפעולה הבולט ביותר הוא עם "הספרייה האירופית" , ספרייה וירטואלית המופעלת במשותף בידי מספר ספריות אירופיות, ברובן ספריות לאומיות בעצמן.
שיתוף פעולה זה הוליד את המיזם "הספרייה האירופית המקוונת" (BnuE), פרויקט שמאגד את מרבית הספריות הלאומיות של היבשת, למעט זו של בריטניה. במסגרת זו, פיתחה הספרייה הלאומית של צרפת מאז קיץ 2006 מודל של "הספרייה האירופית המקוונת" שנחנכה בשם "אירופיאנה" ונפתחה לציבור בחודש מרץ 2007.
הספרייה הלאומית של צרפת מעורבת גם בקשרי שיתוף עם ספריות של מדינות דוברות צרפתית, מתוך שאיפה להקים ספרייה מקוונת פרנקופונית שמתוכננת להיות מוצגת לקהל בקיץ 2008.[7]
בנוסף, הספרייה הלאומית נמצאת בקשר עם ספריות ממדינות אחרות, בעיקר מדינות אפריקאיות שבהן דוברים צרפתית ומדינות מדרום אמריקה. לבסוף, היא משתתפת ב"פדרציה הבינלאומית של איגודי הספרנים והמוסדות" (Fédération internationale des associations de bibliothécaires et d'institutions). בתוך הפדרציה משתתפת הספרייה בקבוצות העבודה העוסקות בקביעת נורמות קיטלוג ואחראית בפרט על תיאום תוכנית השימור (PAC-Preservation and conservation), שמוקדשת לשימור ואבטחת מסמכים עתיקים או שבריריים.
בשנת 2009 כאשר ברונו ראסין היה מנהל הספרייה היא יזמה פרויקט רחב של סריקת ספרים[8] במטרה לא להיות תלויה בחברת Google.
הספרייה מנוהלת בידי מועצת מנהלים המורכבת מנציגי משרדי הממשלה השונים: משרד התרבות משמש כאפוטרופוס האדמיניסטרטיבי, אך נמצאים בה גם נציגי משרדי התקשורת, החינוך הגבוה, המחקר, האוצר ומשרד החוץ (בשל קשריה הבינלאומיים של הספרייה). יושבים במועצה גם נציגי המחקר, נציגי כוח האדם ושני נציגים של מבקרי הספרייה, האחד מייצג את מתחם הגן של הספרייה והשני את ספריית המחקר.
מועצת המנהלים מסתייעת במועצה מדעית, לה תפקיד מייעץ. בנוסף, לספרייה הלאומית ועדה טכנית משותפת וועדה לניקיון וביטחון.
נשיא הספרייה הלאומית של צרפת, הממונה בצו של המדינה לכהונה בת שלוש שנים אותה ניתן להאריך לכהונה נוספת, מסתייע במנהל כללי ובמספר מנהלים נוספים. מאז 2 באפריל 2007 מכהן ברונו רסין (Bruno Racine) כנשיא הספרייה הלאומית, לאחר שנבחר לתפקיד על ידי ועדת שרים.
שרותי הספרייה הלאומית של צרפת נחלקים לשלוש מנהלות וארבע משלחות[9]:
- מנהלת האוספים (La direction des collections) מטפלת האוספים ודואגת לשירות הציבור. היא מחולקת למחלקות תיעוד שונות.
- מנהלת השירות והרשתות (La direction des services et des réseaux) אחראית על פונקציות רוחביות הנוגעות לכל המחלקות התיעודיות ולפעולות אחרות שקשורות לספרייה. המנהלת כוללת מחלקות שונות:
- המשרד הביבליוגרפי הלאומי (Agence bibliographique nationale) שמרכיב את הביבליוגרפיה הלאומית של צרפת, מעשיר את הקטלוג ומתחזק את הרפרטואר המוסמך של החומרים האנציקלופדיים והאלפביתיים המאוחד (Répertoire d’autorité matière encyclopédique et alphabétique unifié).
- מחלקת הספרייה הדיגיטלית (Département de la bibliothèque numérique) מכוננת את הספרייה הדיגיטלית שמורכבת מאוספי הספרייה הלאומית ומאוספי המוסדות הקשורים אליה, ועובדת במסגרת פרויקט הספרייה המקוונת האירופית וכן על ארכיב הרשת הכלל עולמית.
- מחלקת השימור (Département de la conservation) דואגת לשימור ולשיקום המסמכים; מחלקה זו מנהלת את השירות הטכני של בוסי-סן-ז'ורז' ושל סבלה-סור-סארט.
- מחלקת שיתוף הפעולה (Département de la coopération) אחראית על הקשרים עם ספריות צרפתיות אחרות, ומתחזקת את הקטלוג הצרפתי המשותף "גאליקה".
- מחלקת חוק ההפקדה (Département du dépôt légal) מקבלת את דברי הדפוס מבתי הדפוס וההוצאה לאור.
- מחלקת הרפרודוקציות (Département de la reproduction) אחראית על שעתוק מסמכי הספרייה, בין אם לשם העברת התוכן לפורמט עדין פחות, כגון מיקרופילם או מדיה דיגיטלית, ובין אם כדי לספק את צורכיהם של מרצים או לקוחות מן החוץ (שירות שניתן בתשלום).
- מחלקת מערכות המידע (Département des systèmes d'information) מטפלת בתחום הטכני של הקטלוגים, האינטרנט של הספרייה הלאומית, במשרות הציבוריות ובשירותים שניתנים מרחוק.
- המנהל האדמיניסטרטיבי של כוח האדם (La direction de l'administration et du personnel) מאגד שירותים הכרחיים של מטלות יומיות בכלל הספרייה (כוח אדם, כספים, חומרים).
אתר רישלייה/לובואה
ארכיטקטורה ומיקום
.JPG)
האתר ההיסטורי של הספרייה הלאומית של צרפת (שנקרא כיום, לעיתים, "הספרייה הלאומית לפני הבנייה והמעבר של האוספים לאתר טולביאק") מתפרס על פני רובע רישלייה, שגובל ברחובות פּטִי-שָאן (בדרום), רחוב ויוְיאן (במזרח), לובואה (בצפון) ורישלייה (במערב). הפרט הישן ביותר במתחם זה נבנה עבור הקרדינל מזראן בידי האדריכלים פייר לה מואה (Pierre Le Muet) ופרנסואה מנסר (François Mansart), לו מייחסים את תכנון שתי הגלריות, המשמשות כיום כגלריות לתערוכות.[10] המבנים עברו שיפוצים ושינויים חדשים החל משנות העשרים של המאה ה-18 תחת ניהולם של רובר דה קוט (Robert de Cotte) ושל האב בינו (Jean-Paul Bignon). מהמחצית השנייה של המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19 נוספו שינויים מעטים בלבד. בשנת 1854 החל שלב שיפוצים גדול חדש תחת אנרי לברוסט: שינוייו המרכזיים היו בחזית החצר ובחדר הגדול שכונה "חדר לברוסט". חזית המבנה המרכזי עוטרה בפסלים של שארל דז'ורז' (Charles Degeorge) שמציגים את "הגאונים בשירות המדע". את לברוסט החליף ז'אן-לואי פסקל (Jean-Lois Pascal), שהמשיך את העבודות בחצר ובנה ב-1916 את החדר הסגלגל, שנחנך רק בשנת 1936. בשל המחסור במקום, הספרייה הלאומית נאלצה להתרחב ולחרוג מעבר למתחם רישלייה. היא תפסה, לפיכך, חלקים מגלריה ויויאן ושיכנה שם את שירותי ספריית ההפקדה, ואולם אתר זה ננטש עם חנוכת אתר פרנסואה מיטראן של הספרייה הלאומית. עם זאת, הספרייה הלאומית משתמשת עדיין בבית מספר 61 שברחוב רישלייה למטרות אדמיניסטרטיביות, וכן בבית שברחוב לבואה, שנבנה בשנת 1964 בידי אנדרה שטלן (André Chatelin) עבור מחלקת המוזיקה. המתחם רישלייה/לבואה מורכב ברובו מחדרי הרצאות, חנויות ומשרדים. ניתן למצוא שם גם שלושה חללי תצוגה: גלריה מזראן - עבור תערוכות נושא, הגלריה לצילום (המוכרת גם כגלריה מנסר) והקריפטה - המיועדת להצגת תערוכות קטנות.
מחלקות ואוספים באתר רישלייה/לובואה
| מחלקות | תאריך הקמה | תוכן | אוספים בולטים |
|---|---|---|---|
| אמנות ומופעים | 1976 | כתבי יד, מסמכים איקונוגרפיים, מודלים, תלבושות: 3,000,000 פריטים ומסמכים | אוסף רונדל (Rondel), ארכיבים של מספר קולנוענים, בהם אבל גאנס |
| מפות ושרטוטים | 1828 | 1,600,000 מסמכים, בעיקר מפות וגלובוסים | אוסף מפות שאוחדו על ידי ז'אן-בטיסט בורגיניון ד'אנוויל (במאה ה-18); אוספים עתיקים של השירות ההידרוגרפי והאוקיינוגרפי של הצי, אוספים של האגודה הגאוגרפית (בפיקדון) |
| חיתוכי עץ ותצלומים | 1720 | 12,000,000 דימויים | תוכניות של אדריכלים (רובר דה קוט, אטיין-לואי בולה), אוספים של צלמים (נדאר, אנרי קרטייה ברסון, רובר דואנו) |
| כתבי-יד אגף המערב | 1720 | מיליון כתבי-יד ודברי דפוס | מספר אוספים בעלי חשיבות היסטורית וגניאולוגית (אוספים מהפרובינציות של צרפת; אוסף ד'אוזייה; אוסף קולבר; אוספים ישנים ממנזרים עתיקים בפריז; כתבי יד של סופרים (ויקטור הוגו, מרסל פרוסט, לואי פרדינן סלין) |
| כתבי-יד, אגף המזרח | 1720 | 220,000 מסמכים | אוסף סמית-לסואף (Smith-Lesouëf); אוספים אוריינטליסטים |
| כסף, מדליות ועתיקות | 1720 | 530,000 פריטים | חדר פלאות של לואי ה-14; אוסף עתיקות ואוצרות מרובינגים |
| מוזיקה (רחוב לובואה) | 1942 | 2,000,000 פריטים ואוספים | אוספיו של סבסטיאן דה ברוסר; ארכיבים של מלחינים ידועים |
| מחקר ביבליוגרפי | 1996 | 14,000 פריטים רגילים ו-40,000 במיקרופילם | אין |
מעבר למצוין בטבלה במחלקות השונות של אתר רישלייה ישנם עוד כ-2,700,000 כרכי דפוס (ספרים, כתבי-עת, אוספים), מהם כ-12,000 הם אינקונבולה.
פרויקט "רישלייה"
מאז המעבר של מרבית דברי הדפוס לאתר טולביאק החלה הספרייה הלאומית של צרפת לבצע פרויקט מודרניזציה של אתר רישלייה, לו כמה פנים:
- סימון טוב יותר של מסמכי האתר;
- שיפוץ נרחב וארגון מחדש של החדרים השונים;
- פריסה חדשה של האוספים.
השלבים הראשונים יצאו כבר לדרך. תוכנית השיפוץ והפריסה החדשה הופקדו בידי ברונו גודן (Gaudin) והן אמורות להתחיל בראשית 2009 ולהסתיים ב-2014.
אתר פרנסואה מיטראן (טולביאק)
ארכיטקטורה ומיקום
בטולביאק, אתר פרנסואה מיטראן של הספרייה הלאומית, שנקרא גם "הספרייה הגדולה ביותר", תופסת שטח של 75 דונם ומתפרסת על פני 60,000 מ"ר. האתר, פרי תכנונו של דומיניק פרו מורכב בעיקר מארבעה מגדלים גבוהים ופתוחים, הדומים ל"מחזיקי ספרים", או לספרים פתוחים. לכל מגדל יש שם:
- מגדל הזמן (Tour des temps)
- מגדל המשפט (Tour des lois)
- מגדל המספרים (Tour des nombres)
- מגדל הרוח (Tour des lettres)
את מרכז המתחם תופס גן בן 12,000 מ"ר הסגור לקהל, אך בהיותו ממוקם במעלה קומת הגן, מקנה מראה שליו ורגוע במרכז ההמולה והרעש העירוניים שסביבו. העצים שצומחים בגן הם עצי חורש. קומה מחולקת לשתי קומות, מהן הנמוכה יותר היא מעין רחוב פנימי שמיועד לתנועת כלי רכב (בעיקר כלי רכב מיוחדים של הספרייה הלאומית וכלי רכב שמביאים את ספרי ההפקדה). סך השטחים שבנויים מחוץ למגדלים הוא 290,000 מ"ר.
לאחר המעבר לטולביאק עומדים לרשות החוקרים חללי קריאה גדולים יותר והם נהנים מניידות פונקציונלית ומודרנית. כעת זמן ההמתנה הממוצע עובר לעיתים נדירות את שלושים הדקות. ואולם, הכניסה לחדרי הקריאה היא בתשלום.
באתר טולביאק ישנם שני חללי תצוגה, "האולם הגדול" ו"האולם הקטן". בנוסף, תערוכת קבע תלויה במבואה ומציגה את המוסד. אודיטוריום גדול ואודיטוריום קטן מאפשרים לארגן כנסים מקצועיים, קולקוויום, וועידות, הרצאות וקונצרטים.
אוספים
אוספי סניף טולביאק של הספרייה הלאומית תופסים שטח מדף בן 385 ק"מ. האוספים אליהם יש גישה חופשית, שמוצגים לעיתים בקומת הגן העליונה (קומת הספרייה הלימודית) ולעיתים בקומת הגן (קומת ספריית המחקר), מכילים כ-575,000 כרכים בערך. אוספי המורשת (collections patrimoniales) מפוזרים במחלקות השונות של אתר טולביאק, למעט מחלקת המחקר הביבליוגרפי (DRB).
גם למחלקה האודיו-ויזואלית, יורשת המחלקה הפונוטקית הלאומית (Phonothèque nationale), ישנם אוספים עתיקים, והיא מתייחדת התחזוקה ותמיכה ספציפיים של 900,000 מסמכים קוליים בקירוב, 90,000 קטעי וידאו, 250,000 דימויי סטילס דיגיטליים ו-50,000 מסמכי מולטימדיה.
המחלקה המכובדת והיוקרתית ביותר היא מחלקת שימור הספרים הנדירים, בה מצויים כ-200,000 פריטים בקירוב. מחלקת השימור כוללת ספרי אינקונבולה, יצירות ייחודיות בפורמט שלהן (גדולות או קטנות במיוחד), מסמכים שמעידים על התפתחויות הטכניות של ייצור הספרים והמסמכים, מסמכים שבריריים ועדינים במיוחד, ספרים שהשתייכו בעבר לאנשים מפורסמים, ולבסוף, ה"גיהנום" של הספרייה, שמורכב מיצירות שהוכרזו כ"מופקרים".
בנוסף ישנם כ-100,000 טקסטים דיגיטליים נגישים. חלק מהם בלבד מרכיב את אתרי הספרייה המקוונים "גליקה" ו"אירופאנה", משום שאין עוד בעיות חוקיות להציגם שם.
מחלקות ואולמות קריאה
| מחלקות | ספרייה לימודית - קומת הגן העליונה | ספריית המחקר - קומת הגן |
|---|---|---|
| היסטוריה, פילוסופיה, מדעי האדם | חדר J: היסטוריה, פילוסופיה, מדעי האדם | חדר K: פילוסופיה, דת חדר L: היסטוריה חדר M: אתנולוגיה, סוציולוגיה, גאוגרפיה |
| משפט, כלכלה, פוליטיקה | חדר A: עיתונות חדר D: משפט, כלכלה, פוליטיקה | חדר N: כלכלה, מדעי המדינה, עיתונות חדר O: משפט, פרסומים רשמיים |
| מדע וטכנולוגיה | חדר C: מדעים וטכנולוגיה | חדר R: היסטוריה של המדע, מדעי הטבע חדר S: מדעי החיים, מדעי ההנדסה |
| ספרות ואמנות | חדר E: ספרות אוריינטלית, ספרי מורשת בכתב, מדעי התקשורת חדר F: שפות וספרות קלאסית, אמנות חדר G: שפות זרות וספרות זרה חדר H: שפה צרפתית וספרות צרפתית | חדר T: תיעוד על הספרים, עיתונות והרצאות חדר U: שפות זרות וספרות זרה חדר V: בלשנות, שפה צרפתית וספרות צרפתית חדר W: ספרות קלאסית, ספרות אוריינטלית ואמנות |
| אודיו-ויזואלית | חדר B: אודיו-ויזואלית | חדר P: אודיו-ויזואלית |
| מחלקת המחקר הביבליוגרפי (DRB) | חדר I: מחקר ביבליוגרפי | חדר X: מחקר ביבליוגרפי |
| שימור הספרים הנדירים | חדר Y: שימור ספרים נדירים |
אתר ארסנל
ספריית הארסנל, לשעבר ספרייה ציבורית שאוחדה עם הספרייה הלאומית בשנת 1934, מורכבת כיום ממחלקה אחת בלבד. היא מתמחה בעיקר בספרות, ובמידה פחותה בהיסטוריה. ברשותה:
- ספרים וכתבי עת: כ-1,000,000 כרכים
- כתבי יד, הדפסים, מפות ופרטיטורות מוזיקליות: כ-120,000 פריטים.
לספרייה ניתן להגיע באמצעות תחנת המטרו - סולי-מורלן.
ספריית מוזיאון האופרה
ספריית מוזיאון האופרה, שנמצאת בתוך האופרה גרנייה, מסונפת למחלקת המוזיקה של הספרייה הלאומית של צרפת. מקורותיה בספריית המוזיקה ובארכיבי האופרה הלאומית של פריז שהוקמה ב-1669. היא כוללת, לפיכך, כמה אוספים עתיקים בעלי חשיבות רבה (פרטיטורות, מודלים, תלבושות). לספרייה מסמכים רבים בתחום המוזיקה וכן בתחום המחול, אותם הם חולקים עם הארכיב הבין-לאומי למחול.
- ספרים, כתבי יד, אוספי הדפסות: 130,000 מסמכים
- תצלומים, פרטיטורות, הדפסים, תוכניות, מודלים, תפאורות תלבושות: 240,000 פריטים
לספריית מוזיאון האופרה ניתן להגיע באמצעות תחנת המטרו - אופרה.
אתר הספרייה ברחוב שטרסבורג
"המרכז הלאומי לספרי ילדים" (Centre national du livre pour enfants), שנקרא גם "ההנאה שבספרים" ושוכן ברחוב שטרסבורג מאז שנת 2005, היה מסונף בעבר למנהלת הספרים והקריאה. ב-1 בינואר 2008 צורף כחלק מהספרייה הלאומית של צרפת.[11] ואולם, אוספיה ומשרדיה נותרו לעת עתה במקומם. המרכז מורכב מחדר קריאה אחד בעל 24 מושבים, והוא מכיל כ-20,000 מסמכים אליהם יש גישה חופשית וכן 190,000 עיתונים.
אתרים מחוץ לפריז
בית ז'אן וילאר באביניון
באביניון מחזיקה בבעלותה הספרייה הלאומית של צרפת את בית ז'אן וילאר (Jean Vilar), שמסונף למחלקת האמנויות והמופעים. ספרייה זו מכילה ארכיבים מהפקות של פסטיבל אביניון.
המרכז הטכני של ביסי-סן-ז'ורז'
לספרייה הלאומית של צרפת סניף בעיר ביסי-סן-ז'ורז', במבנה אותו היא חולקת עם המרכז הטכני לספרי השכלה גבוהה. אתר ביסי משמש:
- לרסטורציה הדורשת מקום או חומרים מיוחדים;
- כמרכז מחקר לשימור מסמכים.
מבנה הספרייה הוקם בשנת 2005 בתכנונו של דומיניק פרו.[12] מ-1996 עד 2006 נשלחו העותקים העודפים שנצברו בהפקדה-על-פי-חוק למרכז הטכני בביסי; עותק אחד נשמר (שם) במטרה ליצור אוסף גיבוי, שבעיקרון לא ייעשה בו שימוש, והאחרים שימשו לחילופי-ספרים בינלאומיים, או נשלחו לספריות אחרות בצרפת בהתאם לזנושא של כל מסמך. מאז הרפורמה בחוק ההפקדה, שבמסגרתה הוקטן מספר העותקים שמחויבות לספק ההוצאות לאור, נפסקה פעילות זו.
המרכז הטכני בסבלה-סיר-סרט
לספרייה הלאומית של צרפת סניף בקומונה סַבְּלֶה-סיר-סָרְטְ (Sablé-sur-Sarthe), המשותף לה ולמרכז ז'ואל לה טול (Joël Le Theule), המוקדש לרסטורציה של מסמכים עדינים.
אתרים נטושים
אגף ורסאי
הספרייה הלאומית של צרפת הקימה את הבניין הראשון שלה שבורסאי בין השנים 1932–1934, ומבנה שני ב-1954, במטרה להקדישם לשימור כתבי עת ואוספים כפולים. מאז 1998 אין שימוש במבנים אלו.
המרכז הטכני הישן של פרובן
מרכז לרסטורציה הוקם בקומונה פּרוֹבָן (Provins) במטרה לשקם ולהעביר עיתונים לפורמט של מיקרופילם. האתר נסגר בשנת 2002.
הספרייה הלאומית של צרפת מפתחת אספקת משאבים דיגיטליים המיועדים הן לציבור שמבקר באתרי המוסד והן לציבור המרוחק. להלן המשאבים העיקריים העומדים לרשות הציבור בנוסף לקטלוגים אחרים שהוזכרו לעיל.
BNF-קטלוגים כלליים
הקטלוג הכללי של הספרייה הלאומית הוא הקטלוג הממוחשב הראשי. הוא נגזרת של הקטלוג BN-אופל (BN-Opal), ששימש בעיקרון כמרשם של כל אוספי המורשת. הוא נוצר עבור הספרים שבאו מספריית ההפקדה והרכישות החדשות מאז 1987; לאלו נוספו הרישומים של קטלוג התדפיסים שהומרו מחדש לפורמט דיגיטלי, וכן ההשלמות שלו. מאוחר יותר הוא קיבל לשמו את התוספת "פלוס" (BN-Opale Plus), כשנוספו לו תרומות אחרות: קודם כל פרטי הרישום של המסמכים שהגישה אליהם חופשית באתר טולביאק, אחר כך אלו מהמחלקה האורקולית (כולל המולטימדיה), ולבסוף תדפיסי המחלקות המתמחות מאתרים אחרים.
BNF - ארכיבים וכתבי יד
BNF - ארכיבים וכתבי יד הוא קטלוג אוספי הארכיב וכתבי-היד של הספרייה הלאומית של צרפת. מאז אוקטובר 2007 הקטלוג נגיש באופן מקוון. הוא כולל תיאור אוספי כתבי היד של מחלקת אומנויות הבמה כמו גם של כתבי היד של מחלקת כתבי היד של הספרייה הלאומית, אך אלו האחרונים מצויים עדיין בתהליך בנייה. לאחרונה נוספו אליו גם את כתבי היד של ספריית הארסנל. הקטלוג משתמש בפתקן XML.
מדריך החיפוש בספרייה
מדריך זה מפרט את השלבים למחקר יעיל בספרייה. הוא מציע דרכים לחיפוש וקריאה על פי הצורך: חיפוש מונחה למתחילים, וקורס חינם עבור אחרים. מדריך זה מועשר בקביעות בגיליונות מתודולוגיים אשר מסווגים תחת הסעיף "BNF Miscellanea".[13]
בנק תמונות
לספרייה הלאומית של צרפת בנק תמונות ממנו היא מספקת רפרודוקציות בתשלום. שימוש חוזר בתמונות אלו כפוף גם הוא תמלוגים.[14]
כוח אדם של הספרייה הלאומית
הספרייה הלאומית מעסיקה, בכל סניפיה, כ-2,700 איש בקירוב. שני שלישים מכוח האדם הם עובדי ציבור, שרובם (בערך מחצית מסך העובדים) שייכים למשרד ההשכלה הגבוהה והמחקר. העובדים שאינם עובדי ציבור נחלקים לחצי שמועסקים בחוזה וחצי שמקבלים שכר לפי שעה. האחרונים הם סטודנטים ברובם. נתון זה אינו כולל את כוח האדם שעובד במיזמים פרטיים בזיכיון (עובדי הביטחון, הקפיטריה וכדומה) ואת נציגי מכבי אש של פריז הנמצאים בספרייה באופן קבוע.
קהל
בשנת 2005 הקים או שיפץ המוסד קרוב ל-40,000 כרכים עבור קומת הגן העליונה ו-18,000 כרכים עבור קומת המחקר.[15] הקהל של הספרייה הלאומית מורכב ברובו מסטודנטים: על-פי סקר שנערך בספרייה, מבין הקוראים שמוסמכים להיכנס לאולמות המחקר, כ-60% בקרוב מצהירים שהגיעו "למטרת לימודים", בעוד שבקומת הגן העליונה מצהירים כ-84% שבאו ללמוד. קומת הגן העליונה משמשת בעיקר סטודנטים הלומדים לתארים ראשונים (Licence), ואילו רוב הדוקטורנטים משתמשים באולמות המחקר. תלמידי התואר השני (Master) נחלקים בין הקומות השונות. מורים וחוקרים מהווים את הקבוצה השנייה בגודלה, לאחר הסטודנטים. מעט יותר מ-30% מהקוראים שמוסמכים להיכנס לאולמות המחקר מצהירים שבאו "מסיבות מקצועיות" ורבים מהם מחפשים חומרים במסגרת עבודת ההוראה שלהם. לצד שתי קטגוריות אלו, הספרייה הלאומית עושה מאמצים למשוך אליה את כלל הציבור המשכיל (פחות מ-10% מהקהל שמגיע לאולמות המחקר מצהיר שבא "מסיבות אישיות"), שהוא אחד מיעדיה המקוריים של הספרייה. בקומת הגן העליונה היחסים בין הקבוצות השונות דומים בקירוב, עם 84% סטודנטים.
מעל 80% מהקהל שמקבל אישור מחקר הם בעלי אזרחות צרפתית; מבין הזרים בולטים בנוכחותם אזרחים אמריקאים ואיטלקים.
היחס בין הגברים והנשים שמבקרים בספרייה הלאומית נחלק כמעט שווה בשווה, הן בקומת הגן העליונה והן בקומת המחקר.
את השוני העונתי בתדירות הביקורים בספרייה ניתן לתלות בראש ובראשונה בהרכב הקהל, עם הבדלים בין קומת הגן העליונה לקומת המחקר. המחזור בקומת הגן העליונה דומה לזה של ספרייה אקדמית: תפוסה גבוהה במהלך שנת הלימודים שגוברת ככל שמתקרבת תקופת המבחנים, ונוכחות חלשה של קוראים במהלך יולי-אוגוסט. הנוכחות הדלילה במהלך חודש אוגוסט הביאה את רשויות הספרייה הלאומית לפתוח במבצע נסיוני של כניסות אינדיבידואליות בחינם. בניגוד לכך, קומת הגן זוכה לביקורים דחופים במהלך הקיץ, שהוא התקופה היחידה בה חוקרים ממקומות מרוחקים בצרפת או שמתגוררים בחו"ל יכולים להגיע לפריז: לא נדיר לראות בעונה זו את קומת הגן מלאה כולה. מעבר לנקודת השיא הזו, תדירות הביקורים בחללי המחקר קבועה יחסית.
תדירות הביקורים בקומת הגן העליונה משתנה גם במהלך השבוע, כשהזמנים הצפופים יותר הם ימי סוף השבוע ויום שלישי, בו סגורה ספריית המידע הציבורית שבמרכז פומפידו. לא פעם אתר טולביאק מלא עד גדותיו ביום זה.
מבנה תקציב של הספרייה הלאומית של צרפת שונה ב-1 בינואר 2007, והמוסד שילם החל מתאריך זה ישירות כמעט לכל הסגל שלו.[16] בשנת 2008 הסתכם תקציב הספרייה ב-280.6 מיליון אירו.[17] שלושה רבעים מן המשאבים (כ-208,1 מיליון אירו) הגיעו מסובסידיות מן המדינה, שניתנו בעיקר על ידי משרד התרבות. המשאבים העצמיים הסתכמו ב-12.75 מיליון אירו.
הספרייה הלאומית של צרפת זוכה לעיתים קרובות בביקורת. ביקורת זו, שמגיעה מכיוונים שונים, לובתה בעיקר על ידי התקשורת הצרפתית בתחילה. הרעש התקשורתי נחלש, אך חלק מהביקורת נותר עדיין תקף. ניתן לחלק את הביקורת לשלושה נושאים מרכזיים.
ביקורת נגד האיגוד
אחד מגורמי הביקורת הוא איגוד עובדי הספרייה.[18] הספרייה ידעה מספר מאבקים חברתיים, מהם אחד, שהתחולל מספר ימים לאחר חנוכת קומת הגן, התבטא בשביתה ארוכה.
- הספרייה הלאומית של צרפת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבה הספרייה הלאומית של צרפת-רישלייה באתר פריז וצרפת דרך העדשה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל פריז | ||
אתר האינטרנט הרשמי של הספרייה הלאומית של צרפת
הספרייה הלאומית של צרפת, ברשת החברתית פייסבוק
הספרייה הלאומית של צרפת, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- אתר הספרייה המקוונת גליקה
- קטלוג BN-Opale Plus
- הספרייה הלאומית של צרפת: ארכיבים וכתבי-יד
- סיור וירטואלי באתר רישלייה של הספרייה הלאומית
- אתר אירופיאנה
- עוזי אלידע, "הלאמת המידע בצרפת המהפכנית: הפיכת הספרייה המלכותית לספרייה לאומית", בתוך, ספריות ואוספי ספרים, עורכים משה סלוחובסקי ויוסף קפלן, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 261-286.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
