ספרייה דיגיטלית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספרייה דיגיטלית (המכונה גם ספרייה אלקטרונית או מאגר דיגיטלי) היא אוסף ממוקד של אובייקטים דיגיטליים היכולים לכלול טקסט, חומר ויזואלי, חומר אודיו, חומר וידאו ועוד, המאוחסנים כפורמטי מדיה אלקטרוניים (בניגוד להדפסה או אמצעי תקשורת אחרים). אמצעים נוספים לארגון, אחסון, ואחזור הקבצים ומדיה כלולים באוסף הספרייה הדיגיטלית. ספריות דיגיטליות יכולות להשתנות בגודל ובהיקף, ויכולות להישמר על ידי יחידים, ארגונים, ובנוסף להיות מזוהה עם ספריות פיזיות, מוסדות אקדמיים ומוסדות שונים. התוכן האלקטרוני עשוי להיות מאוחסן במחשבים או שרתים מקומיים, ובנוסף ניתן לגשת אליו מרחוק באמצעות מחשב רשתות. ספרייה אלקטרונית היא סוג של מערכת אחזור מידע.
הספרייה הדיגיטלית מקנה משמעות רבה יותר למידע המכיל שילוב של מספר מדיות וכן מידע האגור בצורה מספרית או כמאגר. הגישה למידע אפשרית מכל מקום. דבר זה מאפשר גמישות מרבית בתכנון זמן, נוחות שימוש ושילוב של למידה. ניתן לבצע איחוד בין מקורות מידע שונים ולארגן מחדש את המידע בספרייה לפי נוחיות המשתמש. ההבדל בין מאגר מידע ביבליוגרפי לבין ספרייה דיגיטלית הוא הייצוג של התכנים. במאגר מידע מקבלים, ברוב המקרים, תקצירים או סיכומים מורחבים. לעומת זאת, הספרייה הדיגיטלית כוללת ייצוגים מלאים של התוכן, טקסטים מלאים, סקירות מלאות וגם תמונות.
סמוך לתחילת עידן המחשוב החלו הספריות להשתמש במחשבים והקדימו בכך ענפים רבים אחרים. המחשב החל לשמש לצורכי קיטלוג ובכך הקל מאוד על השימוש בקטלוג הספרייה. תקשורת המחשבים אפשרה קשרים בין ספריות שונות ובינן לספקי מידע שונים, וכך יכלו הספריות להציע מידע שלא היה קיים בתוך מבנה הספרייה הפיזי.
בתחילת שנות ה-80 החלו הספריות לעבור מקטלוג כרטיסים לקטלוג ממוחשב ולאפשר לציבור גישה לקטלוג ציבורי מקוון (OPAC - Online Public Access Catalogue). לאחר התפשטות האינטרנט שהחלה בתחילת שנות ה-90 התאפשרה גישה לקטלוגים דרך האינטרנט. במקביל, החלו ספריות לאפשר גישה למאגרי מידע ממוחשבים בנושאים מגוונים ולסוגי מדיה נוספים, כמו הקלטות מוזיקה וסרטי קולנוע.
במדינות רבות החלו ספריות ציבוריות לאפשר גישה לאינטרנט לקהל הרחב, לעיתים קרובות ללא תשלום, ובכך תרמו לצמצום הפער הדיגיטלי ולהרחבת הידע שבידי הציבור. ספריות גדולות רבות החלו לסרוק את האוספים שלהן ולרכוש גישה למאגרי מידע מסחריים ובכך ליצור אוספים דיגיטליים המשלימים את אוספיהן המודפסים. בתחומים אקדמיים וטכנולוגיים רבים, בעיקר במדעי הטבע והרפואה, כתבי העת האלקטרוניים הם כיום מקור המידע העיקרי וישנם כתבי עת המופצים רק בצורה מקוונת. הספריות החלו להציע למשתמשיהם גם ספרים אלקטרוניים, אך השימוש בהם עדיין מצומצם.
ספריות אקדמיות רבות יוצרות מאגרים מוסדיים של הספרים, העיתונים, התזות, ויצירות אחרות של המוסד שעברו תהליך של דיגיטציה. רבים ממאגרים אלה נעשים זמינים לציבור הרחב עם כמה הגבלות, בהתאם למטרות של גישה פתוחה, בניגוד לפרסום מחקרים בכתבי עת מסחריים, שבו השותפים לעיתים קרובות מגבילים את זכויות גישה. בארץ יש ספרייה אקדמית לכל מוסד אקדמי: אוניברסיטה או מכללה.
ארכיון דיגיטלי משמש לשמירה וניהול דיגיטלי של מסמכים על גבי מדיה דיגיטלית (כגון מחשב, שרת או זיכרון נייד). הארכיון הדיגיטלי מורכב ממידע שנוצר באופן דיגיטלי (למשל מסמכים שנוצרו במעבד תמלילים), וממידע שעבר תהליכי דיגיטציה: לדוגמה, המרה של מסמכי נייר למסמכים דיגיטליים באמצעות סורק.
מעבר למשמעותו הבסיסית, נהוג לקשר את המושג ארכיון דיגיטלי למצבים שבהם כמות המסמכים והמשתמשים בהם רבה (תופעה שאופיינית בעיקר לארגונים עסקיים), ואז עולה הצורך בניהול חכם שלהם באמצעות מערכת ארכיון דיגיטלי. התועלות העיקרית של מערכת ארכיון דיגיטלי הן חיסכון במקום שהוקדש לאחסון הפיזי של מסמכי הנייר, וחיסכון בזמן באמצעות מציאת המסמך המבוקש במהירות. ארכיון דיגיטלי מאפשר מציאת מסמכים דיגיטליים בקלות, גיבוי של מידע, ניהול הרשאות הקובע אילו משתמשים יחשפו לאילו מסמכים ועוד.
גם מוסדות ציבור בארץ ובעולם עושים שימוש בטכנולוגיה זו, בפרויקטים הקרויים ספריות דיגיטליות. באמצעות ניהול מידע דיגיטלי והעברתו על גבי רשת האינטרנט, הספרייה הדיגיטלית מאפשרת גישה מקוונת של משתמשים למקורות המידע. אחד הפרויקטים הדיגיטליים הידועים בעולם הוא פרויקט גוטנברג – המשמש כספרייה דיגיטלית חופשית אליה מועלים ספרים ופרסומים שאין עליהם זכויות יוצרים. הגרסה הישראלית ליוזמה זו הוא פרויקט בן-יהודה.
ספריות דיגיטליות מתפתחות במהירות בשנים האחרונות ונהיות פופולריות בזכות הקדמה. פרויקטים אשר עוברים תהליך של דיגיטציה בקנה מידה גדול מתרכזים בעיקר ב-גוגל, פרויקט ספר המיליון וארכיון האינטרנט. כיום נעשים שיפורים מתמשכים בטכנולוגיות הצגת תוכן, כגון: זיהוי תווים אופטיים, ספרים, התפתחות פיתוח של תפקידים שונים ומודלים עסקיים. בדומה לדיגיטציית הספריות נעשית דיגיטציה גם לאוספי וידאו ואודיו. כתוצאה מכך, נוצרו ספריות דיגיטליות כגון ארכיון האינטרנט. פרויקט גוגל בוקס עוזר לפתוח את הדרך לספריות לעבודה עם גוגל ודרך כך, להגיע ליותר לקוחות שרגילים ומעדיפים מידע ממוחשב. פיטר ליימן והאל וריינט טוענים כי בקרוב אדם ממוצע יוכל לגשת למידע בכל מקום מכל זמן מבחינה טכנולוגית. האפשרות תהיה קיימת.
חיפוש במרחב הדיגיטלי נעשה על ידי המשתמש היחיד, משתמש זה עושה חיפוש הן באתרי חיפוש והן באתרי הספריות הדיגיטליות. כדי שאותו אדם יימצא את אשר הוא מחפש, הוא צריך להקפיד על צורת החיפוש.
מרחבי החיפוש באינטרנט קיימים מאז שהאינטרנט הומצא, מאגרי החיפוש הגדולים בעולם הם: גוגל, יאהוו. במרחבי חיפוש אלו ניתן למצוא כל ערך שקיים במרחב עצמו או באינטרנט בכלל. כדי להתמקד בספרות אקדמית ניתן להשתמש במנועי חיפוש ממוקדים יותר, והמוביל כיום ברשת הוא: גוגל סקולר. במנוע חיפוש זה ניתן למצוא כמעט כל כתב עת, מגזין, מחקר, פרסום, מאמר וכו' שהועלו לרשת (אם הם עם זכויות יוצרים ואם הם בלי). חיפושים אקדמיים אף יותר ממוקדים ניתן לעשות באתרי הספריות השונות של המוסדות האקדמיים בהם חברים החוקרים, ושם ניתן למצוא כמעט כל מחקר שנעשה אם במסגרת מאמר מחקרי ואם במסגרת תזה או דוקטורט שלא זכה לפרסום.
ספריות דיגיטליות הקשו על חוקי זכויות יוצרים, משום שבניגוד ליצירות מודפסות מסורתיות, דיני זכויות יוצרים דיגיטליים עדיין בהתהוות. הפרסום מחדש של חומר באינטרנט על ידי ספריות עשוי לדרוש אישור מבעלי זכויות, אשר עשויים להתנגד להכללת יצירותיהם בספרייה דיגיטלית מחשש שהדבר יפגע במכירות של היצירה. ייתכן ואלו ירצו ליצור גרסאות מקוונות של התכנים שלהם למטרות מסחריות. בשנת 2010, הוערך כי עשרים ושלושה אחוזים מהספרים שנמצאים כיום נוצרו לפני 1923, ולכן זכויות היוצרים עליהם פגו. מבין אלו שהודפסו לאחר מועד זה, רק חמישה אחוזים היו עדיין בדפוס החל משנת 2010 כך, בערך שבעים ושניים אחוזים מהספרים לא היו זמינים לציבור.
ישנו דילול אחריות המתרחש כתוצאה מהאופי המבוזר של משאבים דיגיטליים. ענייני קניין רוחני עשויים להיות מורכבים מכיוון שחומר דיגיטלי אינו בבעלות הספרייה תמיד. מספר ספריות דיגיטליות, כגון פרויקט גוטנברג, מאפשר לעבוד ולספר על עבודות מחוץ לזכויות יוצרים ולהפוך אותם באופן חופשי לרשות הציבור. הוראות השימוש ההוגן תחת חוק זכויות היוצרים משנת 1976 מספקות הנחיות ספציפיות במסגרתו לספריות מותר להעתיק משאבים דיגיטליים. ארבעה גורמים שמהווים שימוש הוגן הם "מטרה של השימוש, אופי העבודה, הסכום או הממשות משמשת והשפעת השוק."
חוק Digital Millennium Copyright 1998 היה מעשה שנוצר בארצות הברית כדי לנסות להתמודד עם ההקדמה של עבודות דיגיטליות. חוק זה כולל שני הסכמים משנת 1996. ובו הניסיון לעקוף את האמצעים המגבילים את הגישה לחומרים מוגנים בזכויות יוצרים. כמו כן הניסיון לעקוף את בקרת הגישה הוצא מחוץ לחוק. מעשה זה מספק פטור לספריות וארכיונים ללא מטרות רווח המאפשר עד שלושה עותקים להתפרסם, שאחד מהם עשוי להיות דיגיטלי. לעומת זאת, זה לא יכול להיעשות באופן ציבורי או למען הפצה באינטרנט. יתר על כן, היא מאפשרת לספריות וארכיונים להעתיק עבודה אם מתכונתו מתיישנת.
נושא נוסף שמסבך את העניינים הוא הרצון של חלק מבתי ההוצאה לאור להגביל את השימוש בחומרים שלהם, כגון: ספרים אלקטרוניים שנרכשו על ידי ספריות. בנוגע לספרים מודפסים, הספרייה מחזיקה את הספר עד שלא יוכלו להפיץ אותו יותר.
ספריות דיגיטליות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
