הסכם ויצמן-פייסל

הסכם ויצמן-פייסל היה הסכם שנחתם בלונדון ב-3 בינואר 1919 בין חיים ויצמן בשם התנועה הציונית, לבין האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חג'אז, בשם הממלכה החג'אזית. ההסכם היה אמור להסדיר את היחסים בין התנועה הציונית לבין הממלכה הערבית המאוחדת על בסיס ההכרה הערבית בהצהרת בלפור ולאור חזון סוריה הגדולה בראשות פייסל, שהייתה אמורה לקום בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי. פייסל אישר את ההסכם בפני ועידת השלום בפריז (1919) ב-29 בינואר וגם באיגרתו של פייסל לפליכס פרנקפורטר ב-1 במרץ 1919"^[1].

הסכם ויצמן-פייסל

האמיר פייסל (מימין) וחיים ויצמן (משמאל) במעאן, יוני 1918
האמיר פייסל (מימין) וחיים ויצמן (משמאל) במעאן, יוני 1918
חותמים	חוסיין בן עלי, חיים ויצמן
תאריך יצירה	3 בינואר 1919

הסכם ויצמן-פיסל עם ההסתייגות של פייסל בתרגום לאנגלית של לורנס איש ערב

כבר במרץ 1918 פרסם "אל-קיבלה", עיתונו הרשמי של המלך חוסיין במכה, הצהרה המביעה את נכונות הערבים לקבל בברכה את אחיהם היהודים השבים לארץ ישראל.^[2] ויצמן ופייסל נפגשו לראשונה ב-4 ביוני 1918 במעאן, צפונית-מזרחית לעקבה,^[3] כאשר ויצמן ביקר בארץ בראשות משלחת ציונית, ופייסל עמד בראש הכוחות המורדים הערביים שנעו צפונה. הפגישה עלתה בהצלחה, והולידה פגישות נוספות בין השניים בהמשך השנה. בנובמבר הם הגיעו להסכמה שנחתמה בתחילת 1919.

הסעיפים המרכזיים של ההסכם הם:

• היחסים העתידיים שבין המדינה הערבית העתידית לבין ארץ ישראל (במסגרת המנדט הבריטי), יושתתו על הבנה הדדית ושיתוף פעולה בין הערבים במדינה הערבית ליהודים בארץ ישראל.
• הבטחה שסדרי השלטון בארץ ישראל יכללו "הצהרת הממשלה הבריטית מ-2 בנובמבר 1917 (הצהרת בלפור)".
• קריאה לעודד הגירה יהודית לארץ ישראל במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.
• הבטחה של חופש הדת ושל שליטה מוסלמית על המקומות הקדושים לאסלאם.
• הסכמה על משלחת שתשלח התנועה הציונית לארץ ישראל כדי לערוך סקר על האפשרויות הכלכליות של הארץ וכדי להמליץ על דרכים לפיתוחה. המשלחת תעמוד גם לרשות המדינה הערבית ולרשות התנועה הציונית לעזור להן ליישם את הפוטנציאל הכלכלי של הארץ.
• חילוקי דעות בין הצדדים יועלו לבוררות בפני הממשלה הבריטית.

פייסל הוסיף בכתב ידו נספח, שנחתם גם הוא על ידי שניהם, שאמר שההסכם יהיה בתוקף רק אם יתמלאו דרישות הערבים מן הבריטים לעצמאות. עוד נכתב בנספח, שאם יחולו אפילו שינויים קטנים במילוי דרישות אלה ההסכם יבוטל.

לאחר חודשים ספורים התברר שחלום סוריה הגדולה נגוז משום שסתר את האינטרסים של בריטניה ושל צרפת באזור. פייסל שהיה מלך הממלכה הערבית של סוריה למשך ארבעה חודשים ב-1920 והיה נתון בצבת בין הלאומנים הערביים לצרפת, החל להתנער מההסכם. כאשר הוא הודח על ידי שלטונות המנדט הצרפתי והפך למלך עיראק, איבד ההסכם את שארית חשיבותו.

גם בקרב התנועה הציונית לא הייתה התלהבות מההסכם שלא הבטיח הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אם כי רוחו של הרעיון למדינה ערבית פדרטיבית שתקל את הלחץ הערבי מעל ארץ ישראל ותאפשר בה התפתחותו של בית לאומי לעם היהודי נותרה בארגז הכלים של המחשבה המדינית ציונית עד סוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ושורה על דבריו של אליהו אילת בשולי ועידת בלודאן (1937).

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: הסכם ויצמן-פייסל

נוסח ההסכם (באנגלית)

• נוסח ההסכם כולל ההערה של פייסל, באתר "מנהיגות יהודית" (בעברית)
• נוסח ההסכם מתורגם לערבית
• ההסכם המקורי בארכיון המדינה
• הסכם וייצמן-פייצל, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. האנציקלופדיה העברית, כרך ו', עמוד 532
2. יעקב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, עמ' 270
3. אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2, עמ' 96–97.