Loading AI tools
סדרת טלוויזיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגיבורים של הוגאן (באנגלית: Hogan's Heroes) הייתה קומדיית מצבים אמריקאית. העלילה מתרחשת במחנה שבויים בגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, שם קבוצת שבויים של בעלות הברית משתמשים במחנה כבסיס מבצעי למטרות חבלה וריגול נגד גרמניה הנאצית. הסדרה כללה שש עונות (168 פרקים), והיא שודרה מ-17 בספטמבר 1965 עד 4 באפריל 1971 ברשת CBS. הסדרה מחזיקה בשיא השידור הארוך ביותר של סדרת טלוויזיה אמריקאית בהשראת מלחמת העולם השנייה.
סוגה | קומדיית מצבים טלווזיונית אמריקאית |
---|---|
יוצרים | ברנרד פיין |
שחקנים |
|
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 6 |
מספר פרקים | 168 |
הפקה | |
מוזיקה | Fred Steiner |
אורך פרק | 25 דק' |
שידור | |
רשת שידור | CBS |
תקופת שידור מקורית | 17 בספטמבר 1965 – 28 במרץ 1971 |
קישורים חיצוניים | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
בוב קריין (אנ') כיכב כקולונל רוברט הוגאן, המפעיל צוות בין-לאומי של אסירי בעלות הברית המנהלים בחשאי יחידת מבצעים מיוחדת מהמחנה. ורנר קלמפרר (אנ') גילם את קולונל וילהלם קלינק, המפקד התמים של המחנה, וג'ון באנר (אנ') שיחק את סמל המשמר הנס שולץ.
הסדרה מתרכזת בקולונל רוברט הוגאן המשרת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית וצוות המומחים שלו שהם שבויי מלחמה במלחמת העולם השנייה. העלילה מתרחשת בחורף הקבוע במחנה סטאלג 13 (אנ') הבדיוני ממש מחוץ להמלבורג בגרמניה הנאצית, אם כי הפרטים בתוכנית אינם עולים בקנה אחד עם המחנה האמיתי והמיקום של העיר בפרנקוניה.
כשהקבוצה הוקמה בפיקודו של הוגאן, הם קיבלו את הפקודות הבאות: "אתם תסייעו לאסירים נמלטים, תשתפו פעולה עם כל הכוחות הידידותיים ותשתמשו בכל אמצעי כדי להטריד ולפצוע את האויב". הוגאן מדקלם את הפקודות הללו מילה במילה מהזיכרון בפרק "The Collector General" בעונה ה-3. בהתאם לפקודות אלה, הקבוצה משתמשת במחנה בחשאיות כדי לרגל ולחבל ובנוסף לעזור לשבויי בעלות הברית שנמלטו ממחנות אחרים דרך רשת סודית של מנהרות הפועלות תחת חוסר הכשירות של המפקד קולונל קלינק ומפקד המשמר שלו, סמל שולץ.
האסירים משתפים פעולה עם קבוצות התנגדות (שנקראות ביחד "המחתרת"), עריקים, מרגלים, מרגלים נגדיים וקצינים גרמנים לא נאמנים. האסירים לפעמים משחדים או סוחטים קצינים גרמנים נאמנים כדי לתמרן את מעשיהם. תחת הנהגתו של הוגאן, האסירים גם מתכננים תוכניות כמו ביקור של סמל קרטר במחנה כשהוא מחופש לאדולף היטלר כהסחת דעת, או חילוץ סוכן תנועת ההתנגדות הצרפתית ממפקדת הגסטפו בפריז.
לקולונל קלינק יש רקורד מבצעי מושלם כמפקד המחנה, שכן אף אסיר לא נמלט בהצלחה במהלך כהונתו. הוגאן ואנשיו מסייעים בשמירה על המצב הזה כדי שיוכלו להמשיך בפעולותיהם החשאיות ללא התערבות אקטיבית של הצבא הגרמני.
בהתחשב ברקורד של קלינק, ובעובדה שבעלות הברית לעולם לא יפציצו מחנה שבויים, נראה שסטאלג 13 הוא מיקום מאוד בטוח. כתוצאה מכך, הגרמנים מרבים להשתמש במחנה לפגישות של דרגים בכירים, כדי להסתיר אנשים חשובים ולפתח פרויקטים סודיים. זה מביא את האסירים למגע עם נציגים חשובים רבים, מדענים, מרגלים, קצינים בכירים, וכמה מפרויקטי הנשק המתוחכמים והסודיים ביותר של גרמניה כמו הוונדרוואפה ותוכנית הגרעין של גרמניה הנאצית, אותם מנצלים האסירים במאמציהם להפריע למאמץ המלחמתי הגרמני.
הסדרה מתרחשת במחנה סטאלג 13 הבדיוני, מחנה שבויים של בעלות הברית. כמו מחנה סטאלג 13 (אנ') ההיסטורי,[1] הוא ממוקם ממש מחוץ לעיירה בשם המלבורג, אם כי מיקומו בפועל הוא בדיוני. בפרק "Killer Klink" בעונה ה-2, סמל שולץ מציין כי המחנה נמצא במרחק של 106 ק"מ מביתו בהיידלברג בטיסה ישירה; זה משקף היטב את המרחק הישיר של היידלברג מהמלבורג האמיתית. הסדרה היא משלבת מספר סגנונות כתיבה שהיו פופולריים בשנות ה-60: סדרות על "תקופת המלחמה", סדרות על "מרגלים" ו"קומדיית המחנה".
אף על פי שבמציאות המלבורג נמצאת עמוק בפנים הארץ בפרנקוניה, כמה פרקים בעונה הראשונה ממקמים את המחנה קרוב יותר לים הצפוני (אולי כדי להפוך את הבריחות המוצלחות לאנגליה להגיוניות יותר). בפרק "Anchors Aweigh, Men of Stalag 13" בעונה הראשונה, מציין קולונל קלינק שהמחנה נמצא במרחק של 97 ק"מ מהים הצפוני; שלושה פרקים קודם לכן, הוא ציין שהחוף נמצא במרחק של 8 ק"מ בלבד. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, מוזכר לעיתים קרובות כי העיר הגדולה הקרובה ביותר למחנה היא דיסלדורף, שגם היא די עמוקה בפנים הארץ ובמרחק אווירי נמצאת כ-253 ק"מ מהמלבורג האמיתית.
במחנה יש 103 שבויים במהלך העונה הראשונה, אך המספר גדל עד סוף הסדרה. למעט אסירים יש תפקידים משמעותיים בקווי העלילה מלבד צוות השחקנים.
בסטאלג 13 תמיד יש שלג. מעבר להעברת המסר של סביבה קיצונית, זה הקל במניעת בעיות בהמשכיות הסדרה ואף אפשר להציג את הפרקים בכל סדר. בפרקים שבבירור לא קרו במהלך החורף, כמו "D-Day at Stalag 13", לא צילמו שום סצנה בסט החיצוני או שנזהרו לא להציג שום שלג.
עונה | פרקים | שודרה לראשונה | |||
---|---|---|---|---|---|
הפרק הראשון | הפרק האחרון | ||||
1 | 32 | 17 בספטמבר 1965 | 29 באפריל 1966 | ||
2 | 30 | 16 בספטמבר 1966 | 7 באפריל 1967 | ||
3 | 30 | 9 בספטמבר 1967 | 30 במרץ 1968 | ||
4 | 26 | 26 בספטמבר 1968 | 22 במרץ 1969 | ||
5 | 26 | 26 בספטמבר 1969 | 27 במרץ 1970 | ||
6 | 24 | 20 בספטמבר 1970 | 4 באפריל 1971 |
הסדרה "הגיבורים של הוגאן" צולמה בשני מיקומים. סצנות פנימיות צולמו באולפני Desilu (אנ'), בעונות 1–4, ולאחר מכן אולפני Cinema General בעונות 5 ו-6, שהיו ממוקמים בהוליווד. סצנות חיצוניות צולמו במגרש האחורי של RKO Forty Acres (אנ'). המיקום של RKO Forty Acres היה בלוס אנג'לס רבתי.[11] המפיקים היו צריכים לדאוג לשמר את האפקט שתמיד היה חורף מושלג, דבר לא רגיל בדרום קליפורניה החמה אבל רגיל בחורף הגרמני. השחקנים נאלצו ללבוש בגדים חמים ולהעמיד פנים שקר להם.
אף על פי שמעולם לא ירד שלג על הסט ומזג האוויר היה נראה שמשי, היה שלג על הקרקע וגגות הבניינים, וקרה על החלונות. מעצבי התפאורה יצרו את האשליה של שלג בשתי דרכים: השלג במהלך העונות הראשונות היה עשוי ממלח. בעונה הרביעית, מפיקי התוכנית מצאו פתרון קבוע יותר ובעל עלות נמוכה יותר, תוך שימוש בצבע לבן כדי לתת אשליה של שלג. בעונה השישית והאחרונה, עם תקציב קטן יותר, רוב השלג על הסט היה עשוי מצבע.
לאחר שהסדרה הסתיימה ב-1971, התפאורה נותרה עומדת עד שנהרסה ב-1974 בסצנת הסיום של Ilsa, She Wolf of the SS (אנ').[12]
מוזיקת הנושא הולחנה על ידי ג'רי פילדינג (אנ'), שהוסיף מילים לאלבום השירים של הסדרה – "Hogan's Heroes Sing The Best of World War II" – אלבום הכולל את דיקסון, קלארי, דוסון והוביס שרים שירי מלחמת העולם השנייה; שהופיעו גם באלבום "Bob Crane, His Drums and Orchestra, Play the Funny Side of TV".[11] בוב קריין שהיה מתופף מומחה, ניגן בתופים בהקלטת האלבום.[13]
השחקנים ששיחקו את ארבעת התפקידים הגרמניים הגדולים – ורנר קלמפרר (אנ') (קלינק),[14] ג'ון באנר (אנ') (שולץ), ליאון אסקין (אנ') (גנרל בורקהלטר), והווארד קיין (אנ') (מייג'ור הוכשטטר) – היו כולם יהודים. למעשה, קלמפרר, באנר ואסקין ברחו מהנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה; קיין, ששם הולדתו היה כהן, היה אמריקאי. רוברט קלארי, יהודי צרפתי שגילם את לבו, היה שלוש שנים במחנה ריכוז, שם קעקעו את מספר זהותו על זרועו – "A-5714"; הוריו ובני משפחה נוספים נספו במחנה. כמו כן, באנר הוחזק במחנה ריכוז לפני המלחמה ומשפחתו נספתה במהלך המלחמה. אסקין היה גם במחנה ריכוז צרפתי לפני המלחמה והוריו הועברו בתחילה לטרזיינשטט, לאחר מכן לאושוויץ ונספו בלובלין.[15] שחקנים יהודים נוספים, כגון הרולד גולד (אנ') והרולד סטון (אנ'), הופיעו רבות כשגילמו גנרלים גרמנים.
בשנת 1933 קלמפרר, בנו של המנצח אוטו קלמפרר, ברח מגרמניה הנאצית עם משפחתו. במהלך הפקת הסדרה, הוא התעקש שהוגאן תמיד ינצח מול שוביו הנאצים, אחרת לא ישחק את תפקידו של קלינק. הוא הגן על תפקידו בטענה "אני שחקן. אם אני יכול לשחק את ריצ'רד השלישי, אני יכול לשחק נאצי". באנר ניסה לסכם את הפרדוקס של תפקידו באומרו "מי יכול לשחק נאצים טוב יותר מאיתנו היהודים?". קלמפרר, באנר, קיין, גולד ואסקין שירתו כולם בכוחות המזוינים של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה האמיתית: באנר[16] ואסקין בגיס האווירי של צבא ארצות הברית, קיין בצי ארצות הברית, גולד בצבא ארצות הברית, וקלמפרר ביחידת הבידור של צבא ארצות הברית (אנ'). קלמפרר שיחק בעבר בתפקיד נאצי: ב-1961 הוא שיחק את אמיל האן השבוי בסרט משפטי נירנברג, וגם באותה השנה כיכב כדמות הראשית בדרמה מבצע אייכמן (אנ'), שבה הופיע גם באנר בתפקיד משנה.
למרות הצלחתה הבין-לאומית של הסדרה כפארודיה על הנאצים, הסדרה לא הייתה מוכרת בטלוויזיה הגרמנית במשך עשרות שנים בגלל מחסום השפה – אף אחת מהדמויות לא דיברה גרמנית מלבד כמה מילים בודדות – והעובדה הברורה שגילום נאצים בטלוויזיה הגרמנית – אפילו מבחינה קומית – היה נקודה כואבת במשך שנים רבות.
מפיצת הסרטים הגרמנית KirchGruppe (אנ') רכשה את זכויות השידור של הסדרה אך תחילה לא שידרה אותה מחשש שהיא תפגע בצופים; בשנת 1992 "הגיבורים של הוגאן" שודרה סוף סוף בטלוויזיה הגרמנית בפעם הראשונה, אך התוכנית לא הצליחה לתפוס את הצופים עקב בעיות בסנכרון שפתיים.[17] עם זאת, לאחר שכתוב הדיאלוג כדי לגרום לדמויות להיראות מטופשות עוד יותר, כך שהצופים יבינו שהדמויות הן קריקטורות, התוכנית הפכה למצליחה יותר.
הסדרה שודרה לראשונה בשם אחר, המתורגם בערך כ'תיל ועקבים', אך במהרה שונה שמה, באופן קצת יותר גחמני בגרמנית, ל-"Ein Käfig voller Helden" ("כלוב מלא גיבורים"), כדי להפוך אותה ליותר קליטה לצופים הגרמנים. הדמויות של קלינק ושולץ קיבלו דיאלקטים סקסוניים ובוואריים כבדים, כדי להשתמש בסטריאוטיפים אזוריים על מנת להדגיש את התפיסה שהם דמויות קומיות. דמות מקורית שלא נראתה במהלך הסדרה – "Frau Kalinke" – הוצגה כגברת הניקיון והפילגש של קלינק, אותה תיאר כמי שמבצעת את רוב תפקידי הניקיון שלה בעירום.[17]
כותבי המחזה "סטלאג 17" משנת 1951, סיפור שבויים ממלחמת העולם השנייה שהפך לסרט עלילתי ב-1953 על ידי סרטי פרמאונט, תבעו את חברת ההפקות של בינג קרוסבי, מפיק התוכנית, בגין הפרה. התביעה שלהם לא צלחה. בעוד שחבר המושבעים הצביע לטובת התובעים, השופט הפדרלי החליט נגד ההחלטה שלהם. השופט מצא "הבדל בולט במצב הרוח הדרמטי של שתי היצירות".[11][18]
בשנת 2012 נקבע דיון בוררות כדי לקבוע אם ברנרד פיין (אנ') ואלברט ראדי (אנ'), יוצרי התוכנית, העבירו את הזכות ליצירת סרט של "הגיבורים של הוגאן" לחברת ההפקות של בינג קרוסבי יחד עם זכויות הטלוויזיה או שמא שמרו לעצמם את הזכויות לסרטים.[18] בשנת 2013 פיין, דרך עזבונו, ורודי רכשו את סרט ההמשך וזכויות נפרדות אחרות של "הגיבורים של הוגאן" ממארק קיובן באמצעות בוררות, ותוכנן סרט המבוסס על התוכנית.[19]
"הגיבורים של הוגאן" זכתה בשני פרסי אמי מתוך שתים עשרה מועמדויות. שתי הזכיות היו עבור ורנר קלמפרר על הופעה יוצאת דופן של שחקן בתפקיד משנה בקומדיה, בשנים 1968 ו-1969. קלמפרר קיבל מועמדויות באותה קטגוריה בשנים 1966, 1967 ו-1970. המועמדויות האחרות של הסדרה היו לסדרות הקומדיה המצטיינות ב-1966, 1967 ו-1968; בוב קריין על ביצוע מתמשך יוצא מן הכלל של שחקן בתפקיד ראשי בסדרה קומית בשנים 1966 ו-1967; ניטה טלבוט (אנ') על הופעה יוצאת דופן של שחקנית בתפקיד משנה בקומדיה ב-1968; וגורדון אוויל (אנ') על צילום ב-1968.[20]
המפיקים של "הגיבורים של הוגאן" זכו לכבוד בטקס פרס NAACP Image הראשון, שהוענק באוגוסט 1967, אחת משבע תוכניות טלוויזיה ושתי תוכניות חדשות שזכו להכרה בזכות "קידום תדמית השחור". בין זוכי הכבוד הנוספים ניתן למצוא גם את הסדרה מסע בין כוכבים.[21]
בדצמבר 2005 הסדרה דורגה במקום ה-100 כחלק מ-"100 הרגעים הבלתי צפויים ביותר בתולדות הטלוויזיה" על ידי TV Guide ו-TV Land (אנ'). התוכנית תוארה כ"קומדיה לא סבירה במחנה שבויים".[22]
Paramount Home Entertainment (אנ') (תחת CBS DVD (אנ') החל משנת 2006) הוציאה את כל שש העונות של "הגיבורים של הוגאן" ב-DVD. הסדרה יצאה בעבר על ידי Columbia House (אנ') כדיסקים בודדים, כל אחד עם חמישה או שישה פרקים רצופים, ובנוסף אוסף של 42 קלטות VHS של כל 168 הפרקים.
ב-8 במרץ 2016 הוציאה CBS Home Entertainment מחדש גרסה ארוזה של הסדרה המלאה, במחיר נמוך יותר.[23]
הסדרה השלמה יצאה ב-Blu-ray בגרמניה בשנת 2018. הסט מכיל 23 דיסקים כפולים. בעוד שהתפריטים והכותרות בגרמנית, הפרקים כוללים רצועות אודיו גרמניות ומקוריות באנגלית.[24] ב-13 בדצמבר 2022 סרטי פרמאונט פרסמה את כל סדרת ה-Blu-ray בארצות הברית.
שם ה-DVD | פרקים | תאריך הוצאה |
---|---|---|
העונה הראשונה השלמה | 32 | 15 במרץ 2005 |
העונה השנייה השלמה | 30 | 27 בספטמבר 2005 |
העונה השלישית השלמה | 30 | 7 במרץ 2006 |
העונה הרביעית השלמה | 26 | 15 באוגוסט 2006 |
העונה החמישית השלמה | 26 | 19 בדצמבר 2006 |
העונה השישית והאחרונה השלמה | 24 | 5 ביוני 2007 |
הסדרה השלמה (אוסף הקומנדנט) | 168 | 10 בנובמבר 2009 |
הסדרה השלמה | 168 | 8 במרץ 2016 17 בדצמבר 2019 (ארוזה מחדש) |
בשנת 1965 Fleer (אנ') ייצרה סט של 66 קלפי אספנות המבוססים על הסדרה.[25] Dell Comics (אנ') הפיקה תשעה גיליונות של סדרה המבוססת על התוכנית מ-1966 עד 1969. גיליון מספר 108 של מגזין מד (ינואר 1967) הציג פרודיה על התוכנית כ"הגיבורים של הוקום".[26] פארודיה נוספת בת עמוד אחד בשם "הגיבורים של הוכמן" התבססה על הסדרה והציבה את העלילה במחנה הריכוז בוכנוואלד.
ב-1968 הקליטו קלארי, דוסון, דיקסון והוביס אלבום בשם "Hogan's Heroes Sing the Best of War World II", שכלל מילים לשיר הנושא.[27] בזמן ההפקה של התוכנית, קריין, קלמפרר, אסקין ובאנר הופיעו כולם (כדמויות שונות) בסרט "The Wicked Dreams of Paula Schult" (אנ') משנת 1968.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.