Remove ads
דרום קליפורניה (באנגלית: Southern California או בקיצור SoCal) הוא אזור גאוגרפי ותרבותי הכולל את עשרת מחוזות קליפורניה הדרומיים ביותר,[1] או על פי הגדרה מסורתית אחרת המבוססת על דמוגרפיה וקשרים כלכליים, שמונה המחוזות הדרומיים של מדינת קליפורניה: אימפריאל, לוס אנג'לס, אורנג', ונטורה, ריברסייד, סן ברנרדינו, סן דייגו וסנטה ברברה.[2] מקובל להשתמש גם בהגדרה המרחיבה בת עשרת המחוזות, הכוללת גם את המחוזות קרן וסן לואיס אוביספו, והיא מבוססת על חלוקות פוליטיות ומדיניות היסטוריות. דרום קליפורניה היא מרכז כלכלי ראשי של מדינת קליפורניה ושל ארצות הברית.
 | |
| דרום קליפורניה תמונות מלמעלה כלפי מטה, שמאל לימין: קו הרקיע של סן דייגו, מרכז העסקים הראשי של לוס אנג'לס, לה חויה, המזח בסנטה מוניקה, גולש בחוף בלאקס, שלט הוליווד, דיסנילנד, מזח בהרמוסה ביץ' | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 קליפורניה |
| מחוז | אימפריאל, קרן, לוס אנג'לס, אורנג', ריברסייד, סן ברנרדינו, סן דייגו, סן לואיס אוביספו, סנטה ברברה, ונטורה |
| העיר הגדולה ביותר |
 לוס אנג'לס |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בחבל ארץ | 22,680,010 (2010) |
| קואורדינטות | 34°N 117°W |
| אזור זמן | UTC -8 |
 אדום: שמונה המחוזות הכלולים באופן מסורתי. אדום בהיר: המחוזות סן לואיס אוביספו וקרן בהגדרה המרחיבה הכוללת עשרה מחוזות  | |
המונח "מגה-אזור דרום קליפורניה" (Southern California Megaregion), אחד מ-11 המגה-אזורים של ארצות הברית, אינו מתייחס להגדרה דלעיל בת שמונת או עשרת המחוזות. הגדרת המגה-אזור נרחבת יותר, ומשתרעת מזרחה עד לאס וגאס בנבדה ודרומה מעבר לגבול עם מקסיקו לתוך טיחואנה.[3]
דרום קליפורניה כולל את האזורים העירוניים הבנויים בצפיפות המשתרעים לאורך חוף האוקיינוס השקט ממחוז ונטורה, דרך לוס אנג'לס רבתי (Greater Los Angeles Area), האזור המכונה אינלנד אמפייר (Inland Empire), ועד סן דייגו רבתי. מרבית האוכלוסייה של דרום קליפורניה מרוכזת בשבעה אזורי מטרופולין: מחוזות לוס אנג'לס ואורנג', אינלנד אמפייר הכולל את המחוזות סן ברנרדינו וריברסייד, האזור המטרופוליטני של סן דייגו, האזור המטרופוליטני אוקסנרד-ת'אוזנד אוקס-ונטורה (Oxnard–Thousand Oaks–Ventura metropolitan area), האזור המטרופוליטני של סנטה ברברה, האזור המטרופוליטני של סן לואיס אוביספו ואזור אל סנטרו. מתוך אלה, שלושה הם אזורים מאוכלסים בצפיפות: אזור לוס אנג'לס עם יותר מ-12 מיליון תושבים, אזור ריברסייד-סן ברנרדינו עם מעל ל-4 מיליון תושבים, ואזור סן דייגו עם מעל ל-3 מיליון תושבים. למטרות מטרופוליטניות של חקלאות תומכת קהילה משולבים המחוזות לוס אנג'לס, אורנג', ריברסייד, ונטורה וסן ברנרדינו על מנת להוות את אזור לוס אנג'לס רבתי ובו מעל ל-17.5 מיליון תושבים. בדרום קליפורניה מתגוררים מעל ל-22 מיליון תושבים, בערך 60% מהאוכלוסייה של קליפורניה כולה.
Remove ads
בתחומי דרום קליפורניה שוכנות שתי ערים גדולות, לוס אנג'לס וסן דייגו, כמו גם שלושה מהאזורים המטרופוליטניים הגדולים ביותר בארצות הברית. בלוס אנג'לס מתגוררים 3,792,621 תושבים והיא העיר עם מספר התושבים הגדול ביותר בקליפורניה, והשנייה בארצות הברית. בסן דייגו, דרומית ללוס אנג'לס, חיים 1,307,402 תושבים, העיר השנייה בגודלה בקליפורניה והשמינית בארצות הברית.
המחוזות לוס אנג'לס, אורנג', סן דייגו, סן ברנרדינו וריברסייד הם המחוזות בעלי מספר התושבים הגבוה ביותר בקליפורניה, ובין 15 המחוזות בעלי מספר התושבים הגבוה ביותר בארצות הברית.[4]
תעשיות הקולנוע, הטלוויזיה והמוזיקה האמריקניות מרוכזים באזור לוס אנג'לס בדרום קליפורניה. הוליווד, נפה בתוך לוס אנג'לס נתנה את שמה לכל תעשיית הקולנוע האמריקנית, והוליווד הוא שם נרדף לתעשייה. בדרום קליפורניה מוקמו המטות של החברות וולט דיסני (שהיא גם בעלים של חברת הטלוויזיה ABC), סרטי סוני, סרטי יוניברסל, מטרו גולדווין מאייר, סרטי פרמאונט, פוקס המאה ה-20 והאחים וורנר. יוניברסל, האחים וורנר וסוני גם מנהלות חברות תקליטים בין הגדולות בארצות הברית.
דרום קליפורניה היא גם משכן לתרבות גדולה של גלישת גלים וסקייטבורד שהתפתחה מקומית. חברות דוגמת ואנס וקוויקסילבר קבעו את המטה שלהם בדרום קליפורניה. טוני הוק, סקיטבורדר מקצועי ואחד הסקיטבורדרים המוכרים והמפורסמים בעולם, גולשי גלים מקצוענים כדוגמת רוב מצ'אדו ושון וייט גולש שלג מקצועי חיים בדרום קליפורניה. בחופי דרום קליפורניה מצויים כמה מאתרי גלישת גלים הידועים ביותר בעולם בהם הנטינגטון ביץ' ומליבו. לדרום קליפורניה יש חשיבות גם בעולם תחרויות שיט היאכטות. תחרות השיט השנתית, ה-Transpacific Yacht Race, בין לוס אנג'לס להוואיי היא אחת התחרויות החשובות בתחום זה. מועדון היאכטות של סן דייגו זכה בגביע אמריקה, התחרות היוקרתית ביותר בתחום, מ-1988 עד 1995, ואירח שלוש מתחרויות גביע אמריקה בתקופה זו.
Remove ads
הגבול הדרומי של דרום קליפורניה הוא גבול ארצות הברית–מקסיקו. הגבול הדרום-מזרחי של דרום קליפורניה הוא נהר הקולורדו בגבול עם מדינת אריזונה באזור הקרוי מדבר קולורדו. צפונה משם שוכן מדבר מוהאבי בגבול עם מדינת נבדה. אבל מכיוון שדרום קליפורניה אינו מונח גאוגרפי רשמי קיימות הגדרות שונות לגבי המיקום בו עובר הגבול הצפוני של דרום קליפורניה.
קו האמצע הגאוגרפי של מדינת קליפורניה עובר בדיוק בקו הרוחב "58.23 '9 37° צפון, כ-18 קילומטרים דרומית לסן חוזה. עם זאת, ההגדרה המקובלת אינה משתמשת בחלוקה גאוגרפית זו. כאשר המדינה חולקה לשני אזורים (צפון ודרום קליפורניה), המונח "דרום קליפורניה" מתייחס בדרך כלל לעשרת המחוזות הדרומיים של המדינה. הגדרה זו עולה בקנה אחד בדיוק עם הגבול בין המחוזות בקו הרוחב 28″ 47′ 35° צפון, היוצר את הגבולות הצפוניים של המחוזות סן לואיס אוביספו וסן ברנרדינו. הגדרה אחרת לגבול הצפוני של דרום קליפורניה היא בין פוינט קונספשן (Point Conception), לשון יבשה על האוקיינוס השקט, במערב לבין הרי טהאצ'אפי (Tehachapi Mountains) במזרח.
אף שאין הגדרה רשמית של הגבול הצפוני של דרום קליפורניה, הייתה חלוקה כזו קיימת מהתקופה שבה שלטה מקסיקו בקליפורניה וסכסוכים פוליטיים התגלעו בין תושבי קליפורניה ממונטריי בחלקה העליון של אלטה קליפורניה ובין תושבי לוס אנג'לס בחלקה התחתון. חלוקה זו נמשכה גם לאחר שארצות הברית השתלטה על קליפורניה, כניסיון של פוליטיקאים תומכי העבדות לחלק את אלטה קליפורניה בקו הרוחב '30 36°, קו הרוחב של פשרת מיזורי. במקום זאת, אפשרה פשרת 1850 את קבלת מדינת קליפורניה לאיחוד כמדינת חירות, ומנעה מדרום קליפורניה להפוך למדינת עבדות.
עקב כך ניסו שלוש פעמים תושבי קליפורניה ממוצא ספרדי (שלא היו מרוצים מהמסים וחוקי הקרקעות הבלתי שוויוניים), ותושבי דרום קליפורניה שתמכו בעבדות ב"אזורי הפרות" של דרום קליפורניה המאוכלסים בדלילות, להשיג מעמד של מדינה או טריטוריה נפרדים בשנות החמישים של המאה ה-19. הניסיון האחרון, חוק פיקו (Pico Act) ב-1859, התקבל בבית המחוקקים של קליפורניה ונחתם על ידי מושל קליפורניה ג'ון ב. וולר (John B. Weller). החוק אושר ברוב מוחץ של 75% מהתושבים של טריטוריית קולורדו המוצעת. טריטוריה זו הייתה אמורה לכלול את כל המחוזות עד מחוז טולארי שאז היה גדול בהרבה (וכלל את מחוז קינגס, מרבית מחוז קרן, וחלקים ממחוז איניו) ואת מחוז סן לואיס אוביספו. ההצעה נשלחה לבירה וושינגטון די. סי. בתמיכתו הנלהבת של הסנאטור מילטון לאתהאם (Milton Latham). עם זאת, משבר הפרישה בעקבות הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1860 ובחירתו של אברהם לינקולן לנשיא ארצות הברית ב-1860, ומלחמת האזרחים האמריקנית שפרצה עקב כך גרמו לכך שההצעה מעולם לא הועלתה להצבעה.[5]
ב-1900 הגדיר העיתון לוס אנג'לס טיימס את דרום קליפורניה כ"כוללות את שבעת המחוזות של לוס אנג'לס, סן ברנרדינו, אורנג', ריברסייד, סן דייגו, ונטורה וסנטה ברברה". ב-1999 הוסיף הטיימס לרשימה מחוז חדש, אימפריאל.[6]
החלוקה הנפוצה ביותר של קליפורניה מתבצעת על ידי חברות התיירות האזוריות המקדמות חלוקה לצפון, מרכז ודרום קליפורניה. שני מועדוני הרכב הפועלים בקליפורניה מועדון הרכב של קליפורניה (California State Automobile Association) ומועדון הרכב של דרום קליפורניה (Automobile Club of Southern California), החליטו לפשט את הדברים באמצעות חלוקת המדינה לאורך הקווים של תחומי השיפוט בהם ניתן להצטרף אליהם, כצפון או דרום קליפורניה, בניגוד לגישה המחלקת את המדינה לצפון, מרכז ודרום. השפעה נוספת היא המונח הגאוגרפי "דרומית לטהאצ'אפי" (South of the Tehachapis), שקובע את תחילת דרום קליפורניה בקו הפסגות של רכס הרים זה. אבל בהגדרה זו, החלקים המדבריים שבצפון מחוז לוס אנג'לס ומזרח המחוזות קרן וסן ברנרדינו נכללים באזור דרום קליפורניה בשל ריחוקם מהעמק המרכזי ונופי המדבר הפנימי.
| מחוז | אוכלוסייה | שטח קמ"ר |
אוכלוסייה /קמ"ר |
|---|---|---|---|
| לוס אנג'לס | 9,862,049 | 10,517.61 | 937.67 |
| סן דייגו | 3,095,313 | 10,877.67 | 275.89 |
| אורנג' | 3,010,759 | 2,044.54 | 1,472.59 |
| ריברסייד | 2,100,516 | 18,667.00 | 112.53 |
| סן ברנרדינו | 2,015,355 | 51,935.74 | 38.80 |
| קרן | 800,458 | 21,084.99 | 37.96 |
| ונטורה | 797,740 | 4,779.31 | 166.92 |
| סנטה ברברה | 405,396 | 7,088.82 | 57.19 |
| סן לואיס אוביספו | 265,297 | 8,558.15 | 31.00 |
| אימפריאל | 163,972 | 10,812.50 | 15.17 |
| דרום קליפורניה | 22,422,614 | 146,366.31 | 153.19 |
| קליפורניה | 36,756,666 | 403,932.84 | 91.00 |
Remove ads
דרום קליפורניה כוללת סביבות אורבניות מפותחות מאוד, משכן לכמה מהאזורים האורבניים מהגדולים ביותר במדינה, במקביל לשטחים נרחבים שנותרו בלתי מפותחים. זהו המגלופוליס השלישי המאוכלס ביותר בארצות הברית, אחרי המגלופוליס של הימות הגדולות והמגלופוליס הצפון-מזרחי. מרבית דרום קליפורניה ידועה בקהילות הגדולות, המפוזרות על שטח נרחב והשימוש במכוניות ובכבישים מהירים. האזורים הדומיננטיים הם לוס אנג'לס, מחוז אורנג', סן דייגו ומחוז ריברסייד-מחוז סן ברנרדינו. כל אחד כולל מרכזים מטרופוליטניים המורכבים מערים קטנות וקהילות רבות. האזור האורבני כולל גם את המטרופולין הבינלאומי של סן דייגו-טיחואנה, שנוצר כשהשטח העירוני התרחב אל באחה קליפורניה.
בנסיעה דרומה דרך כביש בין-מדינתי 5, המחסום היחיד לעיור הוא קמפ פנדלטון. הערים והקהילות לאורך כביש בין-מדינתי 15 וכביש בין-מדינתי 215 קשורות זו בזו עד כדי כך שלערים טמקולה (Temecula) ומוריאטה (Murrieta) יש קשר למטרופולין של סן דייגו באותה מידה שיש להם קשר לאינלנד אמפייר. מזרחה משם מחשיבה לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית את מחוזות סן ברנרדינו וריברסייד כמטרופולין נפרד ממחוז לוס אנג'לס. אף שרבים נוסעים לעבודה בלוס אנג'לס ובמחוז אורנג', יש הבדלים בתקופה שבה התפתחו הפרוורים השונים, שכן מרבית הקהילות של מחוזות סן ברנרדינו וריברסייד (החלקים שאינם מדבריים) התפתחו בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. ערי שינה חדשות הוקמו בעמק אנטלופ, צפונית ללוס אנג'לס, עמק ויקטור ועמק קואצ'לה עם עמק אימפריאל. בנוסף היה גידול ניכר באוכלוסייה באזורים של בייקרספילד, סנטה מריה וסן לואיס אוביספו.
קו הרקיע של מרכז לוס אנג'לס כפי שנראה בשקיעה באוקטובר. מגדל בנק U.S. בגובה 310 מטרים (73 קומות) הוא הבניין הגבוה בחוף המערבי של ארצות הברית
Remove ads
האקלים בדרום קליפורניה נע בין אקלים ים-תיכוני, אקלים צחיח למחצה ואקלים מדברי, כשהגשם אינו נפוץ ויש שפע ימי שמש. הקיץ חמים או חם, ויבש, בעוד שהחורפים הם מתונים, וכמות המשקעים נמוכה עד בינונית בהתאם לאזור. אף שגשם כבד יכול לרדת, זהו אירוע יוצא דופן. דפוס אקלימי זה נרמז בלהיט "אף פעם לא יורד גשם בדרום קליפורניה" (It Never Rains (In Southern California)). בעוד ששלג הוא נדיר מאוד בדרום-מערב המדינה, הוא יורד מדי פעם באזור הדרום-מזרחי של המדינה.
דרום קליפורניה מכילה את אחד מהמקבצים המגוונים ביותר של מערכות אקולוגיות טבעיות ונופים שונים במגוון גדול העולה על אזורים מרכזיים אחרים במדינה ובארצות הברית. האזור משתרע מאיי התעלה של קליפורניה באוקיינוס השקט, דרך קו החוף וחופי הרחצה שבו ושפלת החוף דרך רכסי טרנסוורס (Transverse Ranges) ורכסי פנינסולר (Peninsular Ranges) ופסגותיהם ואל העמקים הפנימיים הגדולים והקטנים ועד מדבריות קליפורניה הנרחבים.
דרום קליפורניה מחולקת ל:
- רצועת החוף - אזור המאוכלס בצפיפות וכולל את העמקים הפנימיים מערבית לרכס החוף במחוז אורנג' בשלמותו וחלקים ממחוזות סן דייגו, לוס אנג'לס, ונטורה, סנטה ברברה וסן לואיס אוביספו. המונח העממי "דרום קליפורניה" מתייחס לאזור זה המאוכלס יותר מהאזורים האחרים ומבקרים בו יותר.
- מונח קשור בתחום אזור הצמחייה הוא "אזור סיסמונטן" (Cismontane Region) בצד החוף של רכסי טרנסוורס ורכסי פנינסולר.
- אזור המדבר – אזור גדול יותר ומאוכלס בדלילות בחלקים של המחוזות קרן, לוס אנג'לס, סן ברנרדינו, ריברסייד, אימפריאל וסן דייגו. החלוקה בין רצועת החוף ואינלנד אמפייר/עמק אימפריאל מתפתלת בין רצועת החוף וקו הפסגות של רכסי החוף כדוגמת הרי סנטה אנה.
- מונח קשור בתחום אזור הצמחייה הוא "אזור טראנסמונטן" (Transmontane Region) בצד מדבר צל גשם של רכסים אלו.
Remove ads
רעידות אדמה
בכל שנה מתחוללות בדרום קליפורניה כ-10,000 רעידות אדמה. כמעט כולן כה חלשות שהן אינן מורגשות. רק כמה מאות רעידות היו מעל ל-3.0 בסולם מגניטודה לפי מומנט ורק בין 15 ל-20 היו מעל ל-4.0. רעידת האדמה בנורתרידג' (1994) שהייתה בעוצמה של 6.7 סולם מגניטודה לפי מומנט הייתה הרסנית במיוחד, וגרמה למספר גבוה של הרוגים ופצועים והתמוטטות מבנים, כמו גם לנזק ברכוש המוערך ב-20 מיליארד דולר, הגבוה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.[7]
העתקים רבים מסוגלים לחולל רעידות אדמה בעוצמה גדולה מ-6.7, כדוגמת העתק סן אנדראס, המסוגל לחולל רעידת אדמה בעוצמה של 8.0. העתקים אחרים כוללים את העתק סן חסינטו (San Jacinto Fault), העתק הרי פואנטה (Puente Hills Fault) ואזור העתק אלסינור (Elsinore Fault Zone). הסקר הגאולוגי של ארצות הברית פרסם תחזית לגבי רעידות אדמה בקליפורניה,[8] המציג מודלים להתרחשות רעידת אדמה בקליפורניה.
Remove ads
הכלכלה של דרום קליפורניה מגוונת והיא אחת מהכלכלות הגדולות ביותר בארצות הברית. היא נשלטת ותלויה מאוד בשפע נפט, בניגוד לאזורים אחרים שבהם התלות במכוניות פרטיות נמוכה יותר. דרום קליפורניה ידועה כמושכת תיירים ובשל הוליווד (סרטים, טלוויזיה ומוזיקה). תעשיות אחרות כוללות תוכנה, מכוניות, נמלים, בנקאות, ביו-רפואה ולוגיסטיקה אזורית. האזור הוביל בבועת הנדל"ן בארצות הברית מ-2001 עד 2007 ונפגע קשות מהתרסקות הדיור.
מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 התעשיות העיקריות היו הפקת סרטים, נפט וייצור מטוסים. באחד מהאזורים החקלאיים העשירים ביותר בארצות הברית, בקר והדרים היו ענפי כלכלה מרכזיים, עד שהאדמות החקלאיות הפכו לפרוורים. אף שהיו קיצוצים בתקציבי ההגנה והם השפיעו על הכלכלה, ממשיכה תעשיית התעופה והחלל להיות גורם מרכזי.[9]
Remove ads
מערכת הכבישים המהירים של דרום קליפורניה היא העמוסה ביותר בעולם. בין הכבישים הפועלים במסגרת מערכת הכבישים הבין-מדינתיים: כביש בין-מדינתי 5 (המחבר בין מקסיקו לקנדה), כביש בין-מדינתי 8, כביש בין-מדינתי 10, כביש בין-מדינתי 15 וכביש בין-מדינתי 215. כבישים מהירים נוספים כוללים את כביש 95 וכביש 101 (המקביל לכביש בין-מדינתי 5, קרוב יותר לחוף).
נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס השוכן בדרום קליפורניה הוא נמל התעופה השני בארצות הברית מבחינת כמות הנוסעים והשלישי בארצות הברית בכמות נוסעים בטיסות בינלאומיות. נמל התעופה הבינלאומי של סן דייגו הוא נמל התעופה בעל מסלול יחיד העמוס ביותר בעולם. נמל התעופה ואן נויס (Van Nuys Airport) הוא נמל התעופה למטוסים פרטיים העמוס ביותר בעולם. נמלי תעופה פעילים נוספים כוללים את נמלי התעופה של מחוז אורנג', בייקרספילד, אונטריו, ברבנק ולונג ביץ', ובנוסף מספר רב של שדות תעופה קטנים יותר לטיסות מסחריות ופרטיות.
שישה מתוך שבעה קווים של מערכת הרכבת הפרוורית מטרולינק, יוצאים ממרכז לוס אנג'לס, ומחברים בין לוס אנג'לס ומחוזות ונטורה, סן ברנרדינו, ריברסייד ואורנג' ישירות.
בדרום קליפורניה פועלים גם נמל לוס אנג'לס, הנמל העמוס ביותר בארצות הברית, נמל לונג ביץ' הסמוך, נמל המכולות השני בארצות הברית ונמל סן דייגו.
האזור מכונה "החוף הטכני" (Tech Coast) בשל היותו בסיס לתעשייה וטכנולוגיה מגוונת, כמו גם בשל המספר הרב של האוניברסיטאות ומכוני המחקר, ציבוריים ופרטיים, בעלי שם עולמי. לאוניברסיטת קליפורניה יש חמישה קמפוסים בדרום קליפורניה (אירווין, לוס אנג'לס, ריברסייד, סנטה ברברה וסן דייגו הכוללת את מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה) ולאוניברסיטת המדינה של קליפורניה (California State University) יש 12 קמפוסים בדרום קליפורניה. בנוסף מוסדות פרטיים יוקרתיים כדוגמת המכון הטכנולוגי של קליפורניה, אוניברסיטת צ'פמן (Chapman University) הקולג'ים של קלירמונט (Claremont Colleges), אוניברסיטת פפרדין (Pepperdine University) ואוניברסיטת דרום קליפורניה.
חמישה פארקים המנוהלים על ידי שירות הפארקים הלאומיים שוכנים בדרום קליפורניה: הפארק הלאומי איי התעלה, הפארק הלאומי עמק המוות, הפארק הלאומי עץ יהושע, השמורה הלאומית מוהאבי (Mojave National Preserve) והאזור הנופש הלאומי הרי סנטה מוניקה. בין הפארקים המדינתיים הבולטים: הפארק המדינתי המדברי אנזה-בורגו (Anza-Borrego Desert State Park), הפארק המדינתי מליבו קריק (Malibu Creek State Park) והפארק המדינתי רד רוק קניון (Red Rock Canyon State Park). בין הפארקים המדינתיים ההיסטוריים הבולטים: הפרזידיו של סנטה ברברה (Presidio of Santa Barbara), הפארק המדינתי ההיסטורי מיסיון לה פוריסימה (La Purísima Mission State Historic Park) והפארק המדינתי ההיסטורי העיר העתיקה של סן דייגו (Old Town San Diego State Historic Park).
קבוצות ספורט מקצועני בדרום קליפורניה כוללות קבוצות פוטבול מהNFL (לוס אנג'לס ראמס ולוס אנג'לס צ'רג'רס (לשעבר סן דייגו צ'רג'רס)), כדורסל מה-NBA (לוס אנג'לס לייקרס ולוס אנג'לס קליפרס), בייסבול מה-MLB (לוס אנג'לס דודג'רס, לוס אנג'לס איינג'לס מאנהיים וסן דייגו פאדרס) הוקי קרח מה-NHL (לוס אנג'לס קינגס ואנהיים דאקס) וכדורגל מה-MLS (לוס אנג'לס גלאקסי).
קבוצות ספורט מכללות בולטות הם ה-UCLA Bruins מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ו-USC Trojans מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בין שתי קבוצות ספורט אלו יש יריבות רבת שנים בתחומים שונים: בעיקר פוטבול, אבל גם כדורסל גברים ונשים, כדורגל נשים ובייסבול. קבוצה בולטת נוספת היא סן דייגו סטייט אזטקס (San Diego State Aztecs).
כללי
- Carey McWilliams, Southern California: an island on the land, Gibbs Smith, coll. Peregrine Smith Books, 1973, 387 p. ISBN 9780879050078
- Eric John Heikkila et Rafael Pizarro, Southern California and the world, Greenwood Publishing Group, 2002, 227 p. ISBN 9780275971120
היסטוריה
- Kevin Starr, Material Dreams: Southern California Through the 1920s, Oxford University Press, coll. Americans California Dream Series, 1991, 496 p. ISBN 9780195072600
- Susan Suntree, Juergen Nogai et Lowell John Bean, Sacred Sites: The Secret History of Southern California, University of Nebraska Press, 2010, 291 p. ISBN 9780803231986
- An illustrated history of Southern California: Embracing the counties of San Diego, San Bernardino, Los Angeles and Orange, and the peninsula of Lower California, from the earliest period of occupancy to the present time..., The Lewis Publishing Company, 1890, 890 p.
- Deverell, William, and David Igler, eds. A companion to California history (John Wiley & Sons, 2013)
- Friedricks, William. Henry E. Huntington and the Creation of Southern California (1992), on Henry Edwards Huntington (1850–1927), railroad executive and collector, who helped build LA and Southern California through the Southern Pacific railroad and also trolleys.
- Garcia, Matt. A World of Its Own: Race, Labor, and Citrus in the Making of Greater Los Angeles, 1900–1970. (2001). 330 pp.
- Garcia, Mario T. "A Chicano Perspective on San Diego History," Journal of San Diego History (1972) 18#4 pp 14–21 online
- Lotchin, Roger. Fortress California, 1910–1961 (2002) excerpt and text search, covers military and industrial roles
- Mills, James R. San Diego: Where California Began (San Diego: San Diego Historical Society, 1960), revised edition online
- O'Flaherty, Joseph S. An End and a Beginning: The South Coast and Los Angeles, 1850–1887. (1972). 222 pp.
- O'Flaherty, Joseph S. Those Powerful Years: The South Coast and Los Angeles, 1887–1917 (1978). 356 pp.
- Shragge, Abraham. "'A new federal city': San Diego during World War II," Pacific Historical Review (1994) 63#3 pp 333–61 in JSTOR
- Starr, Kevin. The Dream Endures: California Enters the 1940s (1997) pp 90–114, covers 1880s–1940
- Starr, Kevin. Golden Dreams: California in an Age of Abundance, 1950–1963 (2011) pp 57–87
- Starr, Kevin. Coast of Dreams: California on the Edge, 1990–2003 (2004) 372-81
גאוגרפיה וגאולוגיה
- Geology underfoot in Southern California, Mountain Press Publishing, coll. Yes, Geology Underfoot Series, 1993, 224 p. ISBN 9780878422890
- Sam Hinton, Seashore life of southern California: an introduction to the animal life of California beaches south of Santa Barbara, University of California Press, coll. California natural history guides, 1987, 217 p. ISBN 9780520059245
.jpg)
הרי סן ברנרדינו
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads