דה הרלרס
מעגל אבנים מתקופת הברונזה המוקדמת בקורנוול מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דה הרלרס (באנגלית: The Hurlers; בקורנית: An Hurlysi) הוא אתר ארכאולוגי הכולל קבוצה של שלושה מעגלי אבנים המתוארכים לתחילת תקופת הברונזה במועצה המקומית (civil parish) של סנט קליר (St Cleer) במחוז קורנוול בדרום-מערב אנגליה.
 | |
| האבנים העומדות במעגל המרכזי של דה הרלרס | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| עשוי מ | אבן |
| נבנה | בין 2,100 ל-1,500 לפנה"ס |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | חורבות |
| אתר אינטרנט |
https://www.english-heritage.org.uk/visit/places/hurlers-stone-circles/  |
| מיקום | |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 50°30′59″N 4°27′30″W |
  | |
האתר נמצא כ-800 מטרים מערבית לכפר מיניונס (Minions) באגף המזרחי של בודמין מור (Bodmin Moor), וכ-6 קילומטרים צפונית לליסקרד. מעגלי האבנים הוצבו בנתיב ששימש לחציית ערבת בודמין מור בין מורדות גבעת סטואו (Stowe’s Hill), יישוב קדום על ראש גבעה (והאתר עליו מצויה התצורה הגאולוגית הטבעית המכונה צ'יזרינג) מצפון, לבין גבעת קראדון (Caradon Hill) מדרום. האתר נמצא בין יובלים של הנחל פואי (Fowey) ממערב והנחל לינהר (Lynher) ממזרח.
מערבית למעגלי האבנים ניצבות שתי אבנים עומדות המכונות דה פייפרס (the Pipers, החלילנים), ובסמוך נמצאים רוגם רילאטון (Rillaton Barrow) וטרתווי קואיט (Trethevy Quoit), קבר כניסה[hebrew 1] מהתקופה הנאוליתית.
מקור השם "דה הרלרס" (מילולית "הזורקים" או "המשליכים") באגדה, על פיה גברים שיחקו בקורניש הרלינג[hebrew 2] ביום ראשון הקדוש לנוצרים, וכעונש הפך אותם הקדוש סנט קליר (St. Cleer) לאבנים.[1] שתי האבנים הניצבות הסמוכות המכונות "דה פייפרס" (מילולית "החלילנים") הם על פי האגדה שני אנשים שניגנו בחמת חלילים ביום ראשון וזכו לאותו גורל.[2] על פי אגדה נוספת, בלתי אפשרי לספור במדויק את מספר האבנים העומדות.[3]
האתר כולל שלושה מעגלי אבני גרניט הנמצאים על קו אחד לאורך 162 מטרים מדרום-דרום-מערב לצפון-צפון-מזרח וקוטרם הוא 35 מטרים, 42 מטרים ו-33 מטרים בהתאמה. צורת שני מעגלי האבנים החיצוניים היא מעגל מושלם, בעוד שהמעגל המרכזי הוא אליפטי במקצת. מעגל האבנים הדרומי שרד בצורה הגרועה ביותר. הוא מכיל כיום תשע אבנים, רק שתיים מתוכן עדיין עומדות, ושאר השבע מכוסות בחלקן באדמה.[2] במעגל המרכזי שרדו 14 אבנים מתוך 28.[2] על פני האבנים יש עקבות ברורים שהן עברו החלקה באמצעות סיתות.[2] המעגל הצפוני מכיל כ-30 אבנים עומדות, שמתוכן 15 עדיין נראות.[2]
גובה האבנים נע בין 1.07 מטרים ל-1.55 מטרים במעגל הצפוני ובין 1.4 ל-1.74 מטרים במעגל המרכזי, כאשר האבנים הגבוהות ביותר הוצבו בקצה הצפוני של הציר המחבר בין המעגלים והנמוכות ביותר בקצה השני של המעגל כאשר גובהן של שאר האבנים הותאם כך שלמי שמגיע מדרום נראה כאילו כולן באותו הגובה.[4] המעגל המרכזי והמעגל הצפוני היו פעם מקושרים באמצעות דרך של אבני גרניט ברוחב 1.8 מטרים ובאורך 27.4 מטרים שעברה דרך הציר המחבר בין שניהם.[4]
שני מונוליתים אחרים הקרויים דה פייפרס, ניצבים 120 מטרים מדרום-מערב למעגל המרכזי, וייתכן ששימשו לסמן את הפתח אל ההרלרס.[5]
שימוש משני באבנים פגע בכל המעגלים במידה מסוימת. רעיית בקר בערבת בודמין מור גרמה לנפילת רבות מן האבנים, שכן הפרות נהגו להתחכך באבנים, וגרמו לסחיפת הקרקע סביבן.
הבורות הקטנים שניתן לזהות במעגלים הדרומי והצפוני והסוללה הנמוכה שחוצה את המעגל המרכזי הם שרידים לכריית בדיל בתקופה שלאחר ימי הביניים.[2]
האזכור הראשון של ההרלרס היה של ההיסטוריון ג'ון נורדן (John Norden), שביקר באתר סביב 1584. ויליאם קמדן (William Camden) תיאר אותם בספרו "בריטניה" מ-1586. ב-1754 פרסם ויליאם בורלס (William Borlase) את התיאור המלא של האתר.[6]
ראלי רדפורד (Ralegh Radford) חפר באתר זה בשנות ה-30 של המאה ה-20, ושחזר חלקית את שני מעגלי האבנים הצפוניים באמצעות הצבה מחודשת של חלק מהאבנים והצבת אבני סימון במקומן של האבנים החסרות. הארכיונים של דוחות החפירה שטרם התפרסמו עברו הערכה מחודשת על ידי ג'קי נובאקובסקי (Jacky Nowakowski) מיחידת הארכאולוגיה של קורנוול (Cornwall Archaeological Unit) וג'ון גולד (John Gould) מקרן המורשת האנגלית, וייתכן שיניבו פרסום של ניתוחים נוספים.
בין 1975 ל-1985 נעשה שימוש בצילומי אוויר שנותחו על ידי צוותים שונים (כולל אוניברסיטת קיימברידג', הקולג' האוניברסיטאי של לונדון והוועדה המלכותית למונומטים היסטוריים באנגליה בתיאום של יחידת הארכאולוגיה של קורנוול) על מנת לזהות ולמפות את מאפייני האתרים בערבת בודמין מור. קרן המורשת האנגלית ביצעה סקר גאופיזי ב-2004. סקר שערכה יחידת הארכאולוגיה של קורנוול ב-2009 מצא שייתכן שישנו מעגל אבנים רביעי ושתי שורות אבנים.
דה הרלרס הוכרזו כמונומנט עתיק (ancient monument), הראוי לשימור ב-1981.[4]
ב-1967 העלה המהנדס הסקוטי אלכסנדר תום (Alexander Thom) השערה לגבי הכיוונים של ההרלרס. ההשערה הייתה לגבי כיוונם של ארבע אבנים כלפי מערכות כוכבים. שתיים מתוכן מכוונות כלפי וגה וארקטורוס ושתיים כלפי ארקטורוס. השערה זו מסתמכת על מיקום הכוכבים כפי שנראו בשמיים בין 2,100 לפנה"ס עד 1,500 לפנה"ס.
האתר מנוהל על ידי קרן המורשת של קורנוול (Cornwall Heritage Trust) מטעם קרן המורשת האנגלית.[7]ב-1999 הייתה מחלוקת בנוגע לאתר זה ואחרים שתחת השגחת קרן המורשת האנגלית. חברים בקבוצת בעלי עניין התומכים בתחייה של קורנוול הסירו כמה שלטים משום שהתנגדו לשימוש בשם "המורשת האנגלית", בטענה שקורנוול היא אומה בזכות עצמה.[8] שלושה אנשים שהיו מעורבים בהסרת השלטים חויבו לשלם פיצויים בסך 4,500 ליש"ט לקרן המורשת האנגלית, והושת עליהם קנס על תנאי למשך שנה של 500 ליש"ט.[9] בעקבות אירוע זה הועברו כמה אתרים קטנים, כולל ההרלרס לניהולה של קרן המורשת של קורנוול.[10]
האגדה על היווצרות מעגל האבנים הייתה מקור לשיר The Hurlers שחיבר ושר זמר העם מדבון סת' לייקמן.[11]
- John Barnatt, Prehistoric Cornwall, The Ceremonial Monuments, Wellingborough: Turnstone Press Limited, 1982 (ISBN 0-85500-129-1)
אתר האינטרנט הרשמי של דה הרלרס
- באנגלית entrance grave, סוג קבר מתחילת ועד אמצע תקופת הברונזה שבו תא קבורה בודד שהכניסה אליו משולבת בתא הקבורה. היה נפוץ לאורך החוף האטלנטי של אירופה
- באנגלית Cornish hurling, משחק כדור קבוצתי ייחודי לקורנוול העושה שימוש בכדור מוכסף
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
