גלקטוז
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גָלַקְטוֹז הוא חד-סוכר, המצוי בפירות חמצמצים (תפוזים, שזיפים, חמוציות, אננס), בירקות שורש (לוף, בצל, סלק סוכר) וכן בחלק ממוצרי החלב ובסוגי מסטיקים שונים. הגלקטוז הוא אחד ממרכיבי סוכר החלב (לקטוז). הלקטוז הוא דיסכריד המורכב מגלוקוז וגלקטוז. הגלקטוז, בדומה לגלוקוז הוא הקסוז.
ההבדל בין גלוקוז לגלקטוז הוא מיקום הקבוצה ההידרוקסית על פחמן C4 (כלומר הוא אפימר C4 שלו), שנמצאת מעל מישור הטבעת בגלקטוז ומתחת אליו בגלוקוז.
לאחר תהליך חימצון מתקבלות חומצה גלקטורונית (חמצון על C6), או גלקטונית (חמצון על C1). חמצון C1 ו-C6 נותן חומצה מזו גלקטרית "חומצה מוצית".
ב-1855 התגלה כי בהידרוליזה של סוכר החלב לקטוז מתקבל סוכר נוסף לגלוקוז. ב-1865 בודד לואי פסטר את החומר. השם גלקטוז (או "glucose lactique" - גלוקוז חלבי בשל מקורו בסוכר החלב) מופיע אצל מרסלין ברתלו (Marcellin Berthelot) בספרו "Chimie organique fondée sur la synthèse". השם גלקטוז נגזר מהמילה γάλακτ- (gálakt-) שמשמעותה "חלב" ביוונית עתיקה, ומהסיומת הכימית "ose" המקובלת עבור סוכרים. הרמן אמיל פישר מצא את המבנה המרחבי ב-1894.
במחלה המטאבולית התורשתית הנדירה גלקטוזמיה חסר לתינוקות האנזים הדרוש להפיכה של גלקטוז לגלוקוז.
במחלת אי-הסבילות ללקטוז (Lactose Intolerance), קיים פגם באנזים בטא-גלקטוזידאז המפרק לקטוז לגלוקוז וגלקטוז. אנשים הסובלים מהמחלה אינם יכולים לעכל את הסוכר המצוי בחלב. בגופם הלקטוז עובר למעי, שם הוא מעוכל על ידי חיידקים וגורם לשחרור גז בצורת נפיחות.
