Loading AI tools
גיד על הכף האחורית של ירך הבהמה והוא אסור למאכל על פי ההלכה היהודית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיד הַנָּשֶׁה הוא גיד על כף הירך האחורית של חיה או בהמה, שאותו אסור לאכול על פי ההלכה היהודית. האיסור נקשר בתורה[1] עם סיפור מאבקו של יעקב במלאך. יעקב אומנם ניצח אך נותר צולע עקב פגיעה בגיד הנשה.
 | |
| עצם השת (צהוב בהיר) ועצב השת (פס צהוב), בירך אדם | |
| מקרא | בראשית, ל"ב, כ"ה |
|---|---|
| משנה | מסכת חולין, פרק ז' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, פרק "גיד הנשה" |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ח' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן ס"ה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קפ"ג ספר החינוך, מצווה ג' |
נהוג לזהות כיום מבחינה אנטומית את גיד הנשה עם עצב השת שעובר מהאגן דרך נקב השת הגדול של עצם השת, עובר ירך ומעצב חלק ניכר של הגפים התחתונות.
שם מסורתי ליהדות בסין הוא "דת הסרת הגיד" (挑筋教, tiǎo jīn jiāo)[2].
בספר בראשית מתואר סיפור מאבקו של יעקב אבינו עם איש מסתורי לפני פגישתו הממשמשת ובאה עם עשיו אחיו, שממנה חשש יעקב מאוד. כך נאמר (בראשית, ל"ב, כ"ה–ל"ג):
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. [...] וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ – כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. [...] וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ. עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה.
על פי פסוקים בהושע, י"ב, ד'–ה' ניתן להבין שמדובר במלאך: ”... וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל, בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ” (הושע, י"ב, ד'–ה').
במגילת קומראן 4Q158 קטע 1 שורות 13-12 נמצאת הלכה זו כדעת רבי יוסי[3] שאין לאכול את הגיד של שתי הרגליים וכמותו אף נפסק להלכה[4]: 'ויאמר אל תוא[כל] על שתי כפות הירך עד ה[יום הזה]'[5].
האיסור נוהג בבהמה וחיה ולא בעוף. מן התורה אסור לאכול את הגיד הפנימי שעל כף הירך בלבד, הימנית והשמאלית, אך חז"ל הרחיבו את האיסור על כלל הגיד, ועל הגיד החיצון. על פי הרמב"ם[6] והשולחן ערוך[7] על הגיד אין איסור הנאה, דהיינו מותר למכור אותו וליהנות ממנו ממונית וכן להשתמש בו כל שימוש שאינו אכילה.
האוכל שיעור כזית מגיד הנשה במקום האסור מן התורה או את כל המקום האסור אפילו הוא פחות מכזית, חייב על פי ההלכה מלקות.
גיד הנשה שהתבשל עם תבשיל כשר אחר אינו אוסר אותו, וזאת משום ש להלכה אנו פוסקים שאינו נותן טעם בתבשיל, ויש להוציא את הגיד ושאר התבשיל מותר. חכמים גזרו איסור על שומן הגיד, ושומן זה אוסר את התבשיל שהתבשל בתוכו אלא אם כן יש בתבשיל שישים פעמים כנגד שומן הגיד[8].
תפקיד הסרת הגיד דורש מומחיות מיוחדת הנקראת ניקור, וכוללת גם את הסרת החלבים האסורים (בבהמה בלבד) וחוטי דם שונים. תפקיד זה דורש מקצועיות, אחריות ונאמנות מרובה אף יותר מהשחיטה עצמה, משום שמלאכת הניקור מצריכה בקיאות, ויש בה טרחה ודקדוק. עדות יהודיות רבות נמנעות לפיכך לחלוטין מאכילת חלקה האחורי של הבהמה, אך יש שנהגו לאכול לאחר הסרת החלקים האסורים.
על פי פשט הכתובים, המצווה נועדה לזיכרון לאותו מאבק בין אבי האומה לבין המלאך. הטעמים שניתנו במהלך הדורות לרוב נשארים בכיוון זה, אך מעמיקים אותו יותר, בהתבוננות בסיבה שיש לזכור את אותו מאבק. כך, למשל, כותב ספר החינוך (מצווה ג):
משרשי מצווה זו כדי שתהיה רמז לישראל, שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד בני עשיו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד עניין זה על יד המצוה שתהיה לזיכרון יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה שהיה שרו של עשיו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשיו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב (=יעקב) שזרחה לו השמש לרפאתו ונושע מן הצער, כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערינו ויגאלנו אמן במהרה בימינו.
פרשני התורה הביאו טעמים שונים לאיסור:
הרשב"ם מסביר שהאיסור נועד למטרה זיכרון כפול: הן זיכרון גבורתו של יעקב, והן זיכרון הנס שעשה לו ה' שהוא לא מת במאבק במלאך.
החזקוני על התורה מביא הסבר לפיו זהו קנס לבני ישראל שהניחו לאביהם יעקב ללכת יחידי, וכך הוא נאלץ להיאבק לבדו ועל ידי כך הוזק.
הרד"ק מסביר שהשתלשלות העניינים הייתה שבתחילה בני ישראל הם שיזמו את האיסור - 'לכבוד אביהם שלקה בו', והם העבירו במסורת את האיסור הזה. ובזמן מתן תורה המצווה קיבלה תוקף של ציווי על ידי ה'.
הספורנו מסביר שמטרת הימנעותם של בני יעקב מאכילת גיד הנשה הייתה להראות שחלק זה הוא חסר חשיבות, וכך לגמד את המשמעות של הפגיעה בגיד הנשה של יעקב בידי המלאך.
רבי יהונתן אייבשיץ מספר בספרו כרתי ופלתי[9]:
והנה בזמני היה מנקר אחד אפילו בעל תורה ומומחה למאוד, ונשתבש בדעתו לומר על גיד אחר שהוא הגיד האמיתי, ועד היום הזה טעינו נחנו ואבותינו, בגיד, שאינו גיד שאסרה התורה. והיה הולך ושב בכל ארץ אשכנז, ומרעיש הבריות, עד שבא לפראג, והציע דבריו לפני, ולפני חכמי העיר הגאונים. ואני חקרתי ובדקתי את הדבר, ומצאתי שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים ולא בבהמות נקבות, ואז הראיתי לו (סמ"ג) [סדר הלכות ניקור] (מבעל העיטור הנדפס בטור סוף סי' ס"ה) שכתב דגיד הנשה נוהג בזכרים ונקבות, ועל ידי כן אשתקל מילוליה.
האחרונים עסקו רבות בדברי רבי יהונתן אייבשיץ אשר בפשוטו כוונת הראשונים לומר כי גיד הנשה נוהג באנשים זכרים וכן בנקבות ואין כוונתם כלל לבהמות נקבות[10].
חלק מן האחרונים כתבו להחמיר כי יש ליטול את שני הגידים[11], אלא שלא נתפרש בדבריהם מהו אותו הגיד הנוסף שיש להחמיר בו, איזה גיד ישנו בזכרים ולא בנקבות. יש שהציעו לומר[12] כי כוונתו של אותו מנקר היה שהגיד הוא האיבר ועל כן ישנו בזכרים ולא בנקבות, עם זאת נראה מדבריו של רבי יהונתן אייבשיץ כי היה צריך לחקור אחר הדבר ואילו אם זה האיבר הדבר פשוט.
רבי אברהם אבן עזרא בפירושו למקרא[13] מביא עמדה כזו ודוחה אותה: "בגיד הנשה ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדות שמפרשים שהוא האבר, ויפרשו הנשה מגזרת נשים."
רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" מפרש כמה פעמים כפירושם של אותם חסרי הדעת, ועל פי זה הוא משייך את יצר העריות לאיסור גיד הנשה[14]:
ויגע בכף ירכו, היינו יצרא דעריות, כי ירכו כינוי לאבר התשמיש, כדכתיב יוצאי ירך יעקב, ובזה נגע, ובזה עדיין יש אחיזה, ולא היה אז אפשר להכניע, ולכך נקרא גיד הנשה, מלשון נשים ותשמיש, כמ"ש הראב"ע [בראשית ל"ב - כ"ו - ד"ה ובגיד], וכן רמז הגמרא [שם צא א] נשתה גבורתם והיו לנשים, כי זהו עניין יצר הרע של עריות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
