Loading AI tools
זמרת אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בסי סמית' (באנגלית: Bessie Smith; 9 ביולי 1892 או 15 באפריל 1894[1] - 26 בספטמבר 1937) הייתה זמרת בלוז אמריקאית, שכונתה "הקיסרית של הבלוז" והייתה זמרת הבלוז המצליחה והפורייה ביותר בשנות העשרים של המאה ה-20[2].
צילום בידי קארל ואן וכטן, 1936 | |
לידה |
15 באפריל 1894 טנסי, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
26 בספטמבר 1937 (בגיל 43) מיסיסיפי, ארצות הברית |
שם לידה | בסי סמית' |
מקום קבורה | Mount Lawn Cemetery |
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1912–1937 (כ־25 שנים) |
עיסוק | זמרת |
סוגה | בלוז, ג'אז |
שפה מועדפת | אנגלית |
חברת תקליטים | קולומביה רקורדס |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
אף על פי שלא הייתה לה השכלה מוזיקלית פורמלית, הייתה סמית' שותפה פעילה בכתיבת לחני השירים שלה ותמליליהם.
שני שירים מאלבומה הראשון שברו את שיאי ההשמעות בארצות הברית בשנת 1936: "This is my business" ו-"You don't know me".
סמית' גדלה בצ'אטאנוגה, טנסי. עוד בטרם מלאו לה תשע שנים התייתמה מאביה, פועל וכהן דת בפטיסטי, ומאמה, ואחיה גידל אותה. כבר כנערה הופיעה במופעי רחוב בשירה וריקוד, ואחיה ליווה אותה בנגינה בגיטרה. הצורך לשרוד בסביבה הקשוחה של מופעי הרחוב הפך אותה למחוספסת ואלימה בגיל צעיר. מבנה גופה (היא התנשאה לגובה של כ-1.80 מטר) וקולה החזק הפכו אותה עד מהרה לשליטת הרחוב. בתקופה זו גם החלה לשתות ג'ין, משקה אלכוהולי שיוצר במסבאות בלתי-חוקיות (מסבאה כזו נקראה speakeasy).
ב-1912 גילתה אותה זמרת הבלוז גרטרוד ("מא") רייני כאשר הופיעה בצ'אטאנוגה ולקחה אותה עמה למסע ההופעות שלה. ב-1913 יצרה סמית' את המופע הראשון שלה בתיאטרון "81" באטלנטה, בהשפעתה של רייני ותחת הדרכתה.
בראשית[3] שנות העשרים הופיעה במחזמר ?How Come שנכתב על ידי סידני בשה והועלה על במות ברודוויי וברחבי ארצות הברית. עם תום הופעותיה עברה להתגורר בפילדלפיה, שם נישאה לג'ק גי ב-1923. שנה זו מציינת גם את התחלת הצלחתה כזמרת עם הופעת האלבום הראשון בכיכובה בחברת Columbia Records, Downhearted Blues. התקליט זכה להצלחה חסרת תקדים ונמכר עד סוף אותה שנה בשני מיליון עותקים. נישאת על גל ההצלחה הצטרפה ככוכבת ללהקת הוודוויל השחורה הגדולה Theater Owners Booking Association) T.O.B.A.) עמה יצאה לסיבובי הופעות ארוכים ברחבי ארצות הברית. היא הופיעה עם להקות גדולות ובין נגניה נמנו פלטשר הנדרסון ולואי ארמסטרונג. סמית' הפכה לזמרת האפרו אמריקאית בעלת השכר הגבוה ביותר בתעשייה ויכלה להרשות לעצמה חיי מותרות, אלא שהעדיפה לבלות בקרב הפועלים השחורים בשכונות העוני ולשתות ג'ין במסבאות כמו בשיריה Gin House Blues ו-Me And My Gin. רוב המילים לשיריה נבעו מההווי של השכונות האלה.
בעלה לא היה נאמן לה, אך גם סמית' לא הייתה נאמנה לו, ובגדה בו עם גברים ונשים כאחד. ב-1929 עזבה את בעלה ללא גירושים, ועברה לחיות ללא נישואין עם ריצ'רד מורגן, שהיה חבר קרוב, שלא דרש ממנה להיות מונוגמית וקיבל את הביסקסואליות שלה. הם נותרו בני זוג עד מותה.
בין כ-150 שיריה מהתקופה ניתן למנות את הלהיטים Downhearted Blues מ-1923, St. Louis Blues מ-1925 ו-Empty Bed Blues, שלושתם נכללים ב"היכל התהילה של פרס גראמי". השיר Downhearted Blues נכלל בספריית הקונגרס כערך בעל חשיבות תרבותית, היסטורית ואמנותית[2]. הוא נכלל גם ברשימת "השירים שעיצבו את פני המאה ה-20" על ידי (National Endowment for the Arts (NEA (מחלקה של ממשלת ארצות הברית). היכל התהילה של הרוקנרול הכליל את השיר ברשימת 500 השירים שעיצבו את הרוקנרול[4].
הקריירה של סמית' נקטעה עקב השפל הגדול ועקב עלייתם של הסרטים המדברים ששמו קץ למופעי הוודוויל. היא ניסתה להופיע במחזות זמר בברודוויי, אך ללא הצלחה מרובה. השיר שכתבה וביצעה, שהפך ללהיט ענק וזכה מאז לאינספור ביצועים, Nobody Knows You When You're Down and Out[5], משקף את תחושת הדיכאון וחוסר המוצא שאפיינה את התקופה.
ב-1933 צירף אותה ג'ון האמונד לתזמורת הסווינג שלו עם הטרומבוניסט ג'ק טיגרדן. הם הקליטו תקליט ל"קולומביה" שכלל את השירים Take Me For A Buggy Ride ו-Gimme a Pigfoot. אך הנדרסון לא היה מרוצה מהתוצאה כיוון שסמית' ניסתה להתאים עצמה לסווינג, במקום לדבוק בקצב הבלוז שפרסם אותה, ולכן החליף אותה בזמרת צעירה, שאותה סימן כיורשת לסמית' - בילי הולידיי.
סמית' נפצעה בתאונת דרכים, במכונית נהג בן זוגה ריצ'רד מורגן, ומתה כתוצאה מפצעיה. שמועות שהפיץ ג'ון המונד מאוחר יותר טענו שעקב סירובו של בית חולים "ללבנים בלבד" אליו הגיעה, לטפל בה היא טולטלה בדרכים עד שמתה מאיבוד דם. לאחר מכן הודה המונד שטענתו לא הייתה מבוססת על עדות ראייה אלא על שמועות, לדברי עדים "לא ייתכן שנהג כלשהו ניסה אפילו להובילה לבית חולים ללבנים בלב 'הדרום העמוק' של ארצות הברית באותה תקופה". אולם הנופך המסתורי והרקע של מדיניות ההפרדה הגזעית העניקו למותה הילה של מוות על רקע גזעי והחזירו אותה לתודעת הציבור. בטקס האשכבה שלה, שנערך ב-3 באוקטובר 1937, השתתפו 10,000 איש. ב-1970 הוצבה מצבת זיכרון על קברה בפנסילבניה במימון הזמרת ג'ניס ג'ופלין. ב-1971 הוציא ג'ון האמונד מחדש את תקליטיה של סמית', ועבור הוצאה-מחדש זו זכה בפרס גראמי.
בשנת 1989 הוענק לה פרס גראמי למפעל חיים. היא נכללת בהיכלי התהילה של הג'אז, הרוק והבלוז.
ב-1972 יצאה ביוגרפיה על בסי סמית', בשם "Bessie", מאת העיתונאי האמריקאי כריס אלברטסון.
ב-2015 יצא סרט ביוגרפי, "סיפורה של בסי סמית'" (באנגלית גם שמו Bessie). בסרט כיכבה והייתה מפיקה בפועל קווין לטיפה.
בסי סמית' עצמה שיחקה בסרט קצר בשנת 1929 בשם "St. Louis Blues", עם קאסט שכולו שחור, בדמות אישה מוכה, בת זוגו של מהמר שבוגד בה עם אישה צעירה יותר.
שיריה נכללו בפסקולים של עשרות סרטים ותוכניות טלוויזיה, ביניהם אימפריית הפשע, להרוג את ביל חלק 2, ומים לפילים.
במחזמר הישראלי "אל תקרא לי שחור" נכלל שיר בשם "מי רצח את בסי סמית'?" הרומז לתעלומה האופפת את נסיבות מותה. ניקו ניתאי ביים את ההצגה "מותה של בסי סמית'" לפי מחזה מאת אדוארד אלבי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.