Loading AI tools
סופר הונגרי-יהודי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלה באלאז' (עד 1913 הרברט באואר,[1] בהונגרית:Balázs Béla; סגד, 4 באוגוסט 1884 – בודפשט, 17 במאי 1949)[2] היה סופר, משורר, קולנוען, במאי קולנוע, תאורטיקן קולנוע, מבקר, מורה במכללה הונגרי-יהודי.[3] באלאז' הוא אחת הדמויות המכובדות של התרבות ההונגרית של המאה ה-20, יוצר שעבודותיו השפיעו באופן משמעותי על חבריו (בלה בארטוק, זולטאן קודאי, ג'רג' לוקאץ', ארנולד האוזר, קרל מאנהיים ועוד,) ועל האסתטיקה הקולנועית. באלאז' היה חסיד של תורת הקולנוע הפורמליסטית שהיא תאוריה בלימודי הקולנוע שמתמקדת באלמנטים צורניים או טכניים, כלומר תאורה, עיצוב, קול, תפאורה, שימוש בצבע, הרכב תמונות ועריכה. גישה זו הוצעה על ידי הוגו מינסטרברג, רודולף ארנהיים, סרגיי אייזנשטיין ובלה באלאז'. כיום זו התאוריה העיקרית בלימודי הקולנוע.
בלה באלאז' סביב 1910 | |
לידה |
4 באוגוסט 1884 סגד, הונגריה |
---|---|
פטירה |
17 במאי 1949 (בגיל 64) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית |
שם לידה | Bauer Herbert |
מדינה | הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות קרפשי |
מקום לימודים | אוניברסיטת אטווש לוראנד |
שפות היצירה | הונגרית |
בן או בת זוג | אדית האיוש |
פרסים והוקרה | פרס קושוט (1949) |
שש שנים לאחר הולדתו עברה משפחתו ללבוצ'ה עיירת הולדתו של אביו (היום בסלובקיה; אז באימפריה האוסטרו הונגרית). אביו שמעון באואר (1851-1887), היה מורה בתיכון. אחרי מותו המשפחה חזרה לסגד עם אמו ג'ני (אוגניה לוי) בשנת 1899. אחיו היחיד, ארווין באואר, היה רופא, ביולוג תאורטי, ובעלה של מרגיט קאפקה. אחותו הייתה הילדה באואר. בשנת 1902 סיים את לימודיו בתיכון סגד עם תוצאות מצטיינות, ובסתיו החל את לימודיו במחלקה ההונגרית-גרמנית באוניברסיטת פאזמני פיטר, בודפשט (היום שם האוניברסיטה אוניברסיטת אטווש לוראנד). באוניברסיטה היה שותפו לחדר של המלחין ההונגרי זולטאן קודאי. בשנת 1904 לקח חלק בעבודתה של אגודת תאליה והכיר את ג'רג' לוקאץ'. באביב 1905 באלאז' יצא לסיבוב של איסוף שירי עם הונגריים. בשנה שלאחר מכן סיים את לימודיו וחזר לעיר הולדתו לזמן קצר, שם פגש את בארטוק. בסתיו יצא לסיור לימודים בחו"ל. באוניברסיטת ברלין השתתף בהרצאותיהם הפילוסופיות של גאורג זימל ושל וילהלם דילתיי, ובינתיים סיים את הדרמה הראשונה שלו, "דוקטור מרגיט סלפאל". בעידודו של זימל כתב את ספרו הראשון, "האסתטיקה של המוות". בתחילת 1907 נסע לפריז עם קודאי, ובסתיו קיבל משרת הוראה בחטיבת הביניים של בית הספר ברחוב וושלני בבודפשט.
בשנת 1908 הכיר את אדית האיוש, רופאה, מתרגמת ועורכת כתב עת שהפכה לאשתו הראשונה. אז הכיר גם את המשוררת היהודייה ולימים קומוניסטית אנה לסנאי (שמה בלידתה היה עמליה מוסקוביץ), עמה הייתה לו ידידות לכל חייהם. באותה שנה סיים את בחינות הגמר לדוקטורט בפילוסופיה. קריירת השירה שלו החלה באותה תקופה, ושיריו פורסמו באנתולוגיה בשם "המחר". באפריל 1909 עלתה לבמה יצירתה התיאטרלית הראשונה, "דוקטור מרגיט סלפאל". באותה עת הכיר את המשורר אנדרה אדי. בשנים 12–1911 בילה תקופה ארוכה יותר בחו"ל (באיטליה, פריז, ברלין) ופרסם את כרך השירה הראשון שלו "הנווד שר" ואת אוסף הסיפורים הקצרים שלו "השקט". הוא שב לבודפשט שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כתב העת הספרותי החשוב ניוגט (מערב) פרסם באותה תקופה את ספרו "התעלומות". הוא שינה באופן רשמי את שמו מבאואר לבלאז' ב-1913[4] וב־29 במרץ אותה שנה התחתן כאמור עם אדית האיוש בבודפשט.[5] באותה שנה יצא גם ספרו "דיאלוג על הדיאלוג" והדרמה שלו "היום האחרון" שהוצגה ב־3 באוקטובר בתיאטרון הלאומי של בודפשט.
בשנת 1914 הוא התנדב לצבא האוסטרו הונגרי, הגיע לחזית ונפצע. בשנת 1915 נשלח לסובוטיצה לשירות בעורף. דיווחיו מן החזית הופיעו בכתב העת ניוגאט (מערב) בשם "לך ותסבול גם אתה". בדצמבר 1915, התחילו בדירתו של באלאז' ישיבות חוג יום ראשון עם ג'רג' לוקאץ', ארנולד האוזר, קרל מאנהיים, אדית גימראי לודוביק, בלה פוגרשי, ארנה לורשי ואחרים, רובם ככולם יהודים. בשנת 1916 פרסם באלאז' את יומנו המלחמתי ואת ספר שיריו השני, "על ספינת טריסטן". בשנה שלאחר מכן העביר הרצאות בבית הספר החופשי למדעי הרוח, ובית האופרה של בודפשט הציג את הבלט של בארטוק הנסיך המגולף בעץ, שאת הליברית שלו כתב באלאז'. בשנת 1918 התגרש מאדית האיוש.[6] האופרה הציגה בהצגת בכורה את האופרה טירת הנסיך כחול הזקן שכתב באלאז' (ליברית) ואת המוזיקה בארטוק. בשנת 1919 נשא לאישה את אנה האמוואשי. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית הוא היה ב"דירקטורט של הסופרים המהפכניים", ואחר כך התגייס לצבא האדום ההונגרי והשתתף ב"מערכה הצפונית".
לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בשנת 1919 הוא עזב את הונגריה עם ניירות מזויפים בנובמבר והתיישב עם אשתו ברייכנאו, ליד וינה. הוא הפך לכתב של כמה מגזינים בשפה הגרמנית וההונגרית ופרסם כמה כרכים של כתביו בגרמנית ובהונגרית. הוא פרסם ביקורות תיאטרון וקולנוע בעיתונים היומיים והבשבועונים. הוא כתב, ערך ופרסם את עבודתו העיקרית בתחום האסתטיקה הקולנועית "האיש הנראה" בשנת 1925.
בשנים 1926–1930 התגורר בברלין, שם עבד כמרצה בבית הספר "לעבודה המרקסיסטית" וכ"מנהל איגוד העובדים". הוא כתב תסריטים רבים ונפגש עם במאי קולנוע רבים כמו ארווין פיסקטור, גאורג וילהלם פבסט, ואלכסנדר קורדה. הוא פגש אתהשחקנית לני ריפנשטאהל, והפך לתסריטאי של מספר סרטיה של השחקנית. בשנת 1930 יצא לסיור של כמה חודשים באלג'יריה מטעם חברה צרפתית, שם עשה סרט עם קוהרסקי.
בשנת 1931 הצטרף באלאז' למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. בסתיו אותה שנה נסע למוסקבה כדי להרצות במכללה לקולנוע ולעשות סרט על הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בהזמנת יוצרי קולנוע סובייטים. לדברי אשתו, מנהיג הרפובליקה הסובייטית של הונגריה בלה קון בעצמו ביקש ממנו לעשות סרט על הרפובליקה אך באלאז' התחמק. בשנה שלאחר מכן התיישבו הוא ואשתו במוסקבה. בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, כן נעשה על ידו סרט על הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בשם "הטיסה בוער" (הטיסה הוא נהר גדול שחוצה את הונגריה), אך הסרט לא יצא להקרנה. בשנת 1937 קנה בית נופש באיסטרה ליד מוסקבה ועבר לשם עם אשתו. משנת 1938 היה עמית בכיר במגזין ההונגרי במוסקבה "קול חדש" (הטור הקבוע שלו היה:מכתבים מרחוק).
בשנת 1941 יצאו לאור ספר השירה שלו "מדורה" וגם כרך של שתי דרמות (מוצרט והשיבה הביתה). בסוף השנה, עקב התקדמות החזית, הוא פונה לאלמה-אטה (קזחסטן).
בשנת 1945 חזר לבודפשט, המשיך בעשיית הקולנוע, בהוראה ובעריכה והיה מרצה אורח בפראג וברומא. הרומן האוטוביוגרפי שלו, "נוער חולמני", ראה אור. הצלחתו הגדולה הייתה בסרט "אי שם באירופה", על בסיס התסריט שלו, בבימויו של גזה ראדוואני.
על אף שקיבל את פרס קושוט, גם הוא הועמד בצד ובצל בשנת 1948 במקביל לג'רג' לוקאץ', האידאולוג המוביל אז של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, וספג ביקורת על יחסו האוונגרדי לכאורה. הוא איבד את מקום עבודתו, לא יכול היה ללמד במכללה לאמנויות הבמה בבודפשט ויצירותיו לא פורסמו. רק עשרות שנים לאחר מותו הושבה יצירתו ובמיוחד עבודת הקולנוע שלו, למקומם הראוי. יומנו שניהל בשנים 1903 עד 1922 לא פורסם עד 1982, וגם אז רק עם דילוגי תוכן ומחיקות רבות. יצירתו השלמה בעלת הערך התרבותי וההיסטורי נמצאת עדיין בכתב יד. בבוקר ה-17 במאי 1949 נפטר משבץ מוחי.[7]
בהתבסס על יצירתו של באלאז', הליבריות שכתב לאופרה "מבצר הנסיך כחול הזקן" והבלט "הנסיך המגולף בעץ" (של בלה בארטוק), "צינקה פנה" (של זולטאן קודאי) והליברית לסרט "אי שם באירופה" (Somewhere in Europe של הבמאי גזה ראדוואני) הטביע באלאז' חותם על התרבות הספרותית ההונגרית. הוא תרם גם תרומה מתמשכת לאסתטיקה של הקולנוע. בנוסף להונגרית, הוא מוכר כדמות משמעותית בתרבות הגרמנית והרוסית (הסובייטית). "הוא כתב כמה מיצירותיו התאורטיות בגרמנית; כיום מוכר ברחבי העולם, כי בלה באלאז' הוא אחת הדמויות הגדולות ביותר בתולדות האסתטיקה הקולנועית ובספרות האסתטית ההונגרית, לא פחות מאשר ג'רג' לוקאץ' בתחום יצירתו." - כתב עליו המשורר ההונגרי-יהודי גזה הגדוש.
רשימת יצירות |
---|
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.