Loading AI tools
חקר מסופוטמיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אשורולוגיה היא תחום מחקר, שבמקור עסק בהיסטוריה, בארכאולוגיה ובלשונות מסופוטמיה ובשכנותיה ובתרבויות הקרובות להן, אשר אף הן השתמשו בכתב יתדות.[1] כיום האשורולוגיה עוסקת בתרבויות, שהתקיימו בין האלף הרביעי לפני הספירה לאלף הראשון לספירה, באזורים של מסופוטמיה, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, אירן ואנטוליה וכן באזורים שהושפעו מהן, בין אם תרבויות אלו השתמשו בכתב היתדות ובין אם לאו.
האשורולוגיה היא מקצוע המצריך מן האשורולוג מומחיות במספר שפות, כגון אכדית ושומרית, בנוסף לחתית,[2] פרסית, עברית מקראית, עילמית, ארמית, אוגריתית ועוד - וזאת כי ההשוואה בין שפות מועילה לפענוח שפות עתיקות. היא גם דורשת יכולת לקלוט את מורכבותן של שיטות כתיב שונות, לרוב בעלות מאות ואף אלפי סימנים ואותיות.[3][4]
המונח 'אשורולוגיה' הוא מושג מטעה. המונח הוטבע לראשונה במאה ה-19 בידי חוקרים צרפתים. אלו היו הראשונים שהקימו קתדרה ללימודים אשורולוגיים בקולז' דה פרנס, וערכו את כתב העת revue d'assyriologie et d'archeologie orientale. רנן, חוקר המזרח הקדום התבסס על הדגם שנלקח ליצירת המונח 'אגיפטולוגיה', המציין את חקר תרבות מצרים העתיקה. שם ענף המחקר נלקח מהשם אשור, משום שבחפירות הארכאולוגיות הראשונות, שבוצעו במסופוטמיה התגלו לוחות בכתב יתדות מהממלכה האשורית (כנינוה, כלח ודור שרוכין).[5] ואולם, התחום עצמו התרחב ביותר, ומזה כמאה שנים אינו מוגבל רק לתרבות האשורית, אלא גם לתרבויות נוספות, שקדמו לה או התקימו במקביל לאשור ואף הן כתבו בכתב היתדות כגון: שומר, אכד, ובבל. בנוסף לכך, תחום האשורולוגיה עוסק בעמים שלא חיו במסופוטמיה והשתמשו בכתב היתדות כגון חור, פרס, אוררטו, הממלכה החיתית, אוגרית; וכן בתרבויות שלא השתמשו בכתב היתדות, כגון ארם וארץ ישראל.[6]
ההתעניינות באשורולוגיה החלה עוד לפני המאה ה-19, והייתה נחלתם של נוסעים וסוחרים שממצאיהם בביקורם בארצות מקראיות עוררו את סקרנותם. בין ראשוני אנשים אלו נמנה פייטרו דלה ולה, אשר עוד במאה ה-17 ביקר במזרח הים התיכון, במסופוטמיה ובאירן. חוקר איטלקי זה היה הראשון שהעתיק לוחות בכתב יתדות, וניסה לפצח את סודותיו של כתב זה. אחריו באו הדני פרידריך מונטר (Friedrich Münter) והגרמנים קרסטן ניבוהר ואולף טיכזן ( Carsten Niebuhr, Oluf Tychsen). אט אט החלו להגיע לאירופה מוצגים שכתובים בכתב יתדות ובהם 'כד קסרקסס' ו'אבן מישו' מבגדד, שהיו מהתקופה הקשית. מחקר בתולי זה התבסס על הידוע מהמקרא ומכתבים יווניים קדומים מאת הרודוטוס ותלמי למשל.[7] מקורות אלו חטאו בחוסר אמינות, שכן היו מוטים תאולוגית והתבססו על מסורות פולקלוריסטיות. קודם לפענוח כתב היתדות הבבלי, ב-1852, ז'ן-קרטיין-פרדיננד הופר (Jean Chrétien Ferdinand Hoefer) פרסם לראשונה היסטוריה של האזור וספר זה הכיל רק 30 עמודים, ומלא באי דיוקים.[8]
לרשות החוקרים הראשונים הרציניים עמדו מעט מאוד לוחות חרס, שהועתקו בעיקר בידי ניבוהר (Carsten Niebuhr), ושהופצו בכמה ארצות אירופאיות. לרשות החברה הבריטית להודו המזרחית עמדה כתובת ארוכה מאת נבוכדנצר השני – אשר על בסיסה נערך לוח ההברות הראשון של כתב היתדות הבבלי. פריצת דרך חשובה התקיימת לאחר שכתובת אשורית ('חרוט בלינו') מאת סנחריב תורגמה בידי קלאודיוס ג'מס ריץ' וקרל בלינו Claudius James Rich ו-Karl Bellino). לאחר מכן, פוענחה כתובת דו-לשונית באשורית ואוררטית, שנמצאה באגם ואן; אשר הועתקה ב-1828 בידי פרידריך אדוארד שולץ (Friedrich Eduard Schulz) ופורסמה ב-1840.
קורפוס הכתובות המפוענחות התעשר בידי החוקר הבריטי הנרי קרסוויק רולינסון (Henry Creswicke Rawlinson ) – אשר נתפס כאבי האשורולוגיה, מאחר שהוא העתיק כתובות אחמנידיות מהר אלוונד (1835) ומהביסטון (1843). החוקר הדני נילס לודוויג וסטרגארד (Nils Ludwig Westergaard), אף הוא העתיק כתובות אחמנידיות – מנקש-א-רוסטם ופרספוליס.
חוקרים אלו נעזרו בפענוח האלפבית התדמורי והפיניקי, אשר נערך בידי ז'ן ז'ק ברטלמי (Jean-Jacques Barthélemy), כבר בשנת 1750. חוקר זה טבע את עקרונות שיטת פענוח כתב היתדות, על סמך הכרת שפות אחיות וכתובות רב לשוניות, שמות אנשים ומקומות ומילים החוזרות על עצמן. מחקר זה נהנה גם מפענוח כתב החרטומים המצרי, בידי ז'ן פרנסואה שמפוליון (Jean-François Champollion), ב-1822. בעזרת שימוש באבן רוזטה,[9] לראשונה פוענחו כתובות רב-לשוניות אחמנידיות בפרסית עתיקה בכתב יתדות, אשר היו מלוות בכתב ארמי, שכולל אידיאוגרמות ופונוגרמות, ובעיקר בכתב יתדות בבלי, שהייתה שפה מובנת יותר, מפאת זיקתה לשפות שמיות ידועות, הנכתבות בכתב אלפביתי.[10] הראשון שפרץ את הדרך בפענוח כתב היתדות הוא החוקר הגרמני גאורג פרידריך גרוטפנד (Georg Friedrich Grotefend), אשר פענח את הכתב הפרסי העתיק.
ב-1842 החלו לצאת משלחות למסופוטמיה, אשר לראשונה היו מסוגלות לפענח כתובות המצויות בו-במקום – ולא עברו דרך ידם של מעתיקים קודם לכן. תחילה משלחות אלו היו נבערות בסוגיות ארכאולוגיות; והיו מונעות מרצונן להעמיק את הידיעות לגבי העולם הקדום המקראי. הן נתמכו על ידי בריטים וצרפתים המעוניינים להביא לארצם מוצגים, בכדי להעשיר את הלובר ואת הבריטיש מוזאום; והמונעים משיקולים אימפריאלסטיים. הראשון שהוציא משלחת מדעית למסופוטמיה הוא פול אמיל בוטה (Paul-Émile Botta), הקונסול הצרפתי במוסול. זה התעניין במיקומה של נינוה, ואגב כך גילה בחורסבד את ארמונו המפואר של המלך האשורי סרגון.[11] ב-1844 שלח בוטה לצרפת מוצגים מנינוה. בכך בוטה הגביר את סקרנותם של האירופאים לתרבות מסופוטמיה: בעקבות משלחת בוטה, יצאה משלחת בריטית, ב-1845: אוסטן הנרי ליירד ( Austen Henry Layard) וכן ויליאם קנט לופטוס (William Kennett Loftus). אליהם נלווה האשורי הורמוזד רסאם. צוות זה מבצע חפירות בעיקר בנימרוד ובנינוה, שבעקבותן נמצאים ארמונות העשירים במיוחד בלוחות חרס בכתב יתדות.[12]
בסופו של דבר, כתוצאה משילוב של עבודת שטח בעבודה בחדרי חדרים עלה בידי רולינסון, הינקס ( Edward Hincks) ואופרט (Jules Oppert) לפענח את הכתב הבבלי. תצפיותיהם התקבלו על כל החוקרים. אירוע מכונן זה שהתרחש ב-1857 התקבל כזה המייצג את הולדת האשורולוגיה. מעתה ואילך תחום האשורולוגיה יעבור מיסוד ואקדמיזציה: ב-1874 מוקמת בידי אופרט קתדרה לפילולוגיה וארכאולוגיה אשוריים בקולז' דה פרנס. עם חשיפת סיפור המבול בעלילות גילגמש בידי ג'ורג' סמית', שמה יוצאת לרחוק; שכן, התברר כי קיימות מקבילות מסופוטמיות לטקסטים מקראיים. ב-1875, המומחה למקרא אהרהרד שרדר (Eberhard Schrader), ממונה לראש הקתדרה לאשורולוגיה באקדמיה המלכותית למדעים של פרוסיה. בלייפציג פרדריך דליטש מפרסם מילון אכדי וכן ספר על דקדוקה של שפה זו. גם בארצות הברית מוקמות קתדרות לאשורולוגיה בבלטימור ובפילדלפיה. שפע של כתבי עת מופיעים באירופה ובארצות הברית; והם כבר דנים בהיבטיה השונים של האשורולוגיה.
למעשה תוך חמישים שנה נחשף עולם שלם עשיר במיוחד, מבערות מוחלטת בנושא. בחפירות המתבצעות בידי חוקרים מכל הארצות מתגלים עוד ועוד כתובות וידע ארכאולוגי. אט אט הלימודים האשוריים תרתי-משמע 'נזנחים' לטובת הלימוד על שומר, אכד ובבל – הציויליזציות שקדמו לציויליזציה של אשור: ב-1872 ג'ורג' סמית' מביא לסיומו את מיזם פענוח עלילות גילגמש. הצרפתי ארנסט דה סרזה מגלה את סודות שומר, באתר תלו (גירסו העתיקה), אשר בקרבת בסרה (1877-1878) – וצרפתים ייוותרו באזור עד 1900. בהנהגתו של רסאם, במקביל הבריטים עמלים בנינוה, כלח (נימרוד), אשור, בבל, אוררטו, סיפר. הם מביאים מבבל את גליל כורש ומסיפר (תל אבו חבה) הוא מביא כ-60000 לוחות חרס, מהן כמחציתן נמצאו במקדש. האמריקאים עמלים בניפור ובאודב. מעתה המשלחות נותרות זמן רב באתרים, וכן זוכות למימון מהשלטונות. פעילות מחקרית זו מוצאת את ביטויה בשפע של כתבי יד, היוצאים לאור מטעם כל האוניברסיטאות החשובות.[13]
המשלחות הגרמניות מתחילות לעבוד ב-1897 ותחילה מתמקדות בבבל. הן זוכות לעידודו של וילהלם השני. רוברט קולדוויי (Robert Koldewey), שהוא גם ארכאולוג וגם אדריכל עומד בראשן. במקביל יוצאות משלחות, העורכות חפירות באשור, בשושן - ואלו מנוהלות בידי ולטר אנדריי (Walter Andrae). שני חוקרים אלו מעלים על נס את הגישה הרב תחומית כלפי הציויליזציות המסופוטמיות. בין ממצאי משלחות אלו נמנה גילוי הסטלה של חוקי חמורבי, קודקס החוקים הבבלי, הנמצא באירן ואשר מתורגם בידי ז'ן ונסן שייל ( Jean-Vincent Scheil).[14]
כל החפירות מתנהלות בצל רישויין בידי העות'מאנים, אשר מגבילים את החפירות לשנים בודדות. כמו כן, אלו דורשים חלוקת הממצאים בין המוצאים לבינם, וממצאים אלו מגיעים למוזיאון של קונסטנטינופול. אבל הרשויות העות'מאניות לא מצליחות להשתלט על המשלחות, אשר עורכות חפירות לא חוקיות רבות, לעיתים תמורת שוחד. כמו כן, מתפתח שוק של עתיקות, המנוהל בידי אנשים פרטיים חסרי ניסיון, ומונעים משיקולים של רווח בלבד. ראוי לציין, כי תודות למסחר זה המוזאונים של אירופה ושל ארצות הברית מתעשרים במוצגים רבים, הנרכשים לעיתים במחירים זעומים. אמנם לעיתים לא היה מקום נאות להציגם, אבל אין ספק כי הם העשירו את המחקר האשורולוגי.[15]
שפע המחקר מוביל לגילוי ציויליזציות לא שמיות שהיו בלתי מוכרות בזמנן - ובעיקר המדובר בתרבויות של העמים השומרי והחתי. בין התורמים לפענוח חידת שומר נמנים אופרט (Oppert), לנורמן (Lenormant), שרדר (Schrader) ויוסף הלוי (Joseph Halévy). כמו כן, מתגלית חתושש, בירתה של הממלכה החתית, אשר הריסותיה שוכנות בצמוד לכפר בוג'זקוי. מצדו, בדריך הרוזני (Bedřich Hrozný) מפענח את השפה החיתית וקובע שזאת שפה הודו-אירופאית.[16] בעקבותיו מפוענחות השפה החורית והשפה האוררטית. חרף תרומתם העצומה של יהודים למחקר זה, בקרב חוקרי הציוליזציות הלא-שמיות מועלית ההשערה הגזענית שעמים הודו-אירופאיים אלו, אשר קדמו לציויליזציות השמיות, חנכו אותן למעשה. לאור תיאוריות אלו, נטען שהציויליזציה העברית המקראית ואיתה שאר עמי האזור השמים היו עקרות באופיין, ושאבו את כל עושרן מציויליזציות הודו-אירופיות, שקדמו להן.[17][18] בנוסף לכך, נמצאים ממצאים בכתב יתדות במצרים – בעיקר בתל עמארנה, המוכיחים כי היו קשרים הדוקים בין הציויליזציה המצרית לעמים המסופוטמיים.
האשורולוגיה עוברת מהפיכה בין שתי מלחמות עולם; והרי המעצמות מתחלקות ביניהן את אזור המזרח התיכון: האזור של הלבנט עובר לשליטה צרפתית, ואילו עיראק ומצרים עוברות לשליטה בריטית. בנוסף לכך, תחת המנדט הקולוניאלי במדינות אלו מוקם ממשל עצמי. כמו כן, באזור אירן ואפגניסטן צרפת שומרת על מונופול על החפירות. השליטה האירופאית מקלה על החפירות, ומתן הרישיונות הופך לסביר יותר מבחינה בירוקרטית, בהשוואה לעבר. כמו כן, יותר מבעבר ניתנת הדעת לסטרטות של השטח ולראשונה נעשה שימוש בצילום מהאוויר. לא די שהמשלחות ממשיכות לעסוק בהיסטוריה של האזור, אלא מתקיימות חפירות באתרים פרהיסטוריים - כגון זה של ארידו, לרסה, שורופק ואור, שנמנות בין הערים השומריות העתיקות ביותר.[19]
ב-1933 הממשל העיראקי מקשה את תנאי הרישיון לביצוע חפירות; ובעקבות זאת, מתנהלות ביתר שאת חפירות בסוריה, טורקיה ואירן. מתבצעות עתה חפירות בסוריה בתל נבי מנד (קדש), תל מישרפה (קטנה), ארסלן תש (חדתו) ותל אחמר (ברסיפ). מתגלות הריסות מעידן הברונזה באוגרית במינת-אל-בידה ובעיקר בראס שמרה. שפת אוגרית מפוענחת בידי וירולו, דורם ובאואר (Édouard Dhorme, Charles Virolleaud ו-Hans Bauer). ב-1933 מתגלות מארי, מהמאה ה-26 לפני הספירה בתל חרירי ואללח' בתל אצנה, העיר האמורית העתיקה. תגליות אלו מעשירות במיוחד את הידע על תקופת הברונזה באזור.
בין שתי מלחמות העולם חלה עליה בהתעניינות בחיי היום-יום במזרח התיכון בימים הקדומים: בטורקיה מתגלית כּרוּם כּנֵש בקרבת קילטפה, אשר נמצא בה מושבה מסחרית אשורית מתחילת האלף השני לפני הספירה. מתפרסם תוכנן של לוחות שעניינן מנהל, ממשל וכלכלה. אנטון דיימל (Anton Deimel) מפתח את המושג של 'ערי-מקדש' (Tempelstadt). אנה שניידר ואחריה אדם פלקנשטיין (Anna Schneider, Adam Falkenstein) מפתחים תיאוריות על כלכלת שומר. בעקבות גילוי חוקי חמורבי, בעזרת Josef Kohler, Paul Koschaker, Mariano San Nicolò, Édouard Cuq מתרחבות הידיעות על אודות מערכות המשפט האשורולוגיות. François Thureau-Dangin ו Otto Neugebauer מגלים את המתמטיקה השומרית. אט אט נזנח המימד המקראי של המחקר האשורולוגי – ובקיצור האשורולוגיה מתחילה להילמד לשמה.
עליית הנאצים בגרמניה גורמת לבריחת מוחות וממנה נודדים לארצות נכר החוקרים היהודים הדגולים Landsberger, Güterbock, Kraus, Oppenheim, Herzfeld, Neugebauer, Götze. מחד גיסא Frank, Meissner, Ungnad, Unger, ו-von Soden נאלצים להצטרף למפלגה הנאצית ומעלים תיאוריות אשורולוגיות התואמות את האידאולוגיה הנאצית, המגדילות את חלקן של הציויליזציות האריות על חשבון הציויליזציות השמיות. מאידך גיסא, ברוסיה מתפתח מחקר אשורולוגי, המוטה על ידי האידאולוגיה הסובייטית.
אחרי המלחמה, המחקר האשורולוגי שב לאפיקים רציונליים, וחדל להיות תלוי בגחמות קולוניאליות, אידאולוגיות או תאולוגיות. הוא יותר ויותר מתבסס על העובדות, על טכנולוגיות חדשות ועל ממצאיהן של הגאולוגיה ומדעי החברה. צוותים עיראקים עורכים חפירות בארידו, הגרמנים מתמקדים באורוק, הצרפתים ממשיכים לחקור את מארי, אוגרית ושושן. האנגלים שבים לארידו, והאמריקאים לניפור. נפתחים אתרים חדשים בבלווט ותל רימה. בשנות השמונים העיראקים עורכים חפירות בנימרוד, ומגלים את קבריהן של המלכות הנאו-אשוריות. האמריקאים והאנגלים חופרים באבו סלביח, הגרמנים באיסין, הצרפתים בלרסה, הבלגים בתל-א-דר והאוסטרים בבורסיפה. בתל מרדיך שבסוריה מתגלית אבלה, בסיועו של צוות איטלקי בראשותו של Paolo Matthiae. בעקבות הקמת סכרים באזור סוריה, טורקיה ועיראק בשנות השבעים נערכות חפירות הצלה במספר אזורים.
סדם חוסיין, ראה את עצמו כממשיכם של המלכים המסופוטמיים, וחלה פוליטיזציה של האשורולוגיה. הוא הביא לסילוק המשלחות האירופאיות משטח עיראק ומצב החפירות החמיר עם מלחמות המפרץ. יחד עם זאת, לטענת אשורולוגים מערביים הצוותים העיראקים עושים עבודה טובה; כמו גם הצוותים הטורקיים. פיתוח אשורולוגיה 'מקומית' לא מונע את המשך התפתחות הדיסציפלינה בארצות אירופה, וההתעניינות באשורולוגיה מגיעה גם ליפן. מספר חוקרים יפנים פיתחו את תאוריית ערי-המקדש בשומר, ובכלל את לימודי הדת האשורולוגיים.
המחקר האשורולוגי, בעשורים האחרונים מושפע מחוסר היציבות הפוליטית בעיראק ובסוריה, שהביאה לחפירות מחתרתיות ולשוק שחור של עתיקות בקנה מידה עצום[דרוש מקור]. אלו פוגעים במיוחד באתרים של אור שלוש ובבל, העשירים במיוחד בממצאים. כוחות נאט"ו פגעו בשוגג באתרים חשובים. ארגון המדינה האסלאמית לעומת זאת הרס אתרים ממניעים דתיים, בגלל קשרם של האתרים לעבודת אלילים. מחבלים מהמדינה האסלאמית פגעו בעיקר בנמרוד, בתדמור ובחאטרה ובעוד מקומות רבים. כך לדוגמה הושחת פסל נאו-אשורי בתל אג'ג'ה. המדינה האסלאמית מגלה אתרים חדשים טרום איסלמיים - בנינוה למשל, שטרם נחקרו ומשחית אותם. אבלה, תדמור ומרי וכן המוזיאונים שבאזורי הסכסוכים נפגעו קשות. בגלל מטענם האלילי, פסלים הם מטרה קבועה לפגיעה. המחקר האשורולוגי נפגע גם משום שמסיבות אתיות, כיום הנטייה היא להחזיר מוצגים למדינות המוצא או לפחות להשאיר במקומו את הנמצא. עם שוך מלחמות המפרץ, התחדשו החפירות בעיראק, בעיקר בכורדיסטן ובדרום המדינה - גירסו (תל-טלו), אורוק, לרסה, אור.
החל מ-1998 ועם התפתחות האינטרנט, האשורולוגים עושים שימוש גובר בבסיסי נתונים דיגיטליים. בידי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובידי מכון מקס פנק מברלין הוקם המיזם Cuneiform Digital Library Initiative (CDLI). מיזם זה מכיל שעתוקים, תרגומים ופרטים רבים נוספים - חלק ממידע עצום זה זמין לקהל הרחב גם באמצעות ויקיפדיה. מיזם נוסף הוא Open Richly Annotated Cuneiform Corpus (Oracc), אשר מאגד מידע על אתרים, ארכיונים אשוריים (State Archives of Assyria Online) וכן כתובות מלכותיות מסופוטמיות. מיזם זה מסודר באופן תמטי, לפי תקופות, נושאים, ארכיונים – ומכיל שעתוקים ותרגומים של לוחות, שכבר היו עניין לדיון בכתב. בסיס מידע נוסף הוא Database of Neo-Sumerian Texts (BDTNS), אשר מכיל מידע רב על תקופת אור שלוש וכן ארכיונים בבליים מהמאה ה-20 עד המאה ה-17 לפני הספירה (ARCHIBAB). מיזמים נוספים הם המילון השומרי של אוניברסיטת פנסילבניה, שיצא לאור בגרסת און-ליין; וכן Chicago Assyrian Dictionary, שזמין ב-JSTOR ובאתרים של הוצאות לאור כגון De Gruyter. רבים הם המוסדות, האוניברסיטאות אשר מעמידים לרשות הרבים את כתביהם המדעיים או תמונות של מוצגיהם.[20]
מלבד עובדות אלו, במאמר שכתב ב-2013 Marc van de Mieroop מצוינים החידושים הבאים במחקר האשורולוגי במאה ה-21: קיימת התייחסות גוברת לסוגיות של מגדר ושל רגש. קיימת התייחסות מועטה לסוגיות של סביבה. כמו כן, המחקר העכשווי עוסק במדע, בחיים האינטלקטואליים המסופוטמיים, ובניסיון לטשטש את הנתק שבין ציויליזציות המזרח ליוון ורומא. בנוסף לכך, קיים עניין גובר בחיים המסופוטמיים באלף הראשון לפני הספירה ובכלל זה בתקופה ההלניסטית. כמו כן, קיים עניין גובר בחי, בצומח ובדומם.[21]
ערש הציוויליזציה / מאת שמואל נח קרמר ועורכי ספרי טיים-לייף ; מאנגלית: אהרן אמיר; [תל אביב]: ספרית מעריב, 1980
Marc Van de Mieroop, Cuneiform Texts and the Writing of History, Londres et New York, Routledge, 1999
Silvia Alaura, « Rediscovery and Reception of the Hittites: An Overview », dans Stefano de Martino (dir.), Handbook of Hittite Empire, Berlin et Boston, De Gruyter Oldenbourg, 2022, p. 693-779
Marc Van de Mieroop, « On Writing a History of the Ancient Near East », Bibliotheca Orientalis, vol. 54, 1997, p. 285-305
Daniel C. Snell, « The Historian’s Task », dans Daniel C. Snell (dir.), A Companion to the Ancient Near East, Malden et Oxford, 2005, p. 95-106
Jean Bottéro et Marie-Joseph Stève,, Il était une fois la Mésopotamie, Paris, Gallimard, coll. « Découvertes Gallimard / Archéologie » (no 191), 1993, p. 16-19.
Dominique Charpin, « Renan, un sémitisant au berceau de l’assyriologie », dans Henry Laurens (dir.), Ernest Renan : la science, la religion, la République, Paris, Odile Jacob, 2013, p. 77-99.
Agnès Garcia-Ventura et Lorenzo Verderame (dir.), Perspectives on the History of Ancient Near Eastern Studies, University Park, Penn State University Press, 2021
Brigitte Lion et Cécile Michel (dir.), Les écritures cunéiformes et leur déchiffrement, Paris, De Boccard, 2008.
Brigitte Lion et Cécile Michel, « Un demi-siècle d’archéologie et d’histoire du Proche-Orient ancien : la participation française », Collection de l'Institut des Sciences et Techniques de l'Antiquité, vol. 1392, 2017, p. 137-156
Dominique Charpin, En quête de Ninive : Des savants français à la découverte de la Mésopotamie (1842-1975), Paris, Les Belles Lettres / Collège de France, coll. « Docet omnia », novembre 2022, 461
Roger Matthews, The Archaeology of Mesopotamia: Theories and Approaches, Routledge, 2003
Dominique Charpin, « À l'occasion du centième volume : éléments pour une histoire de la Revue d'assyriologie », Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale, vol. 100, 2006, p. 5-12
Olof Pedersén, Archives and libraries in the city of Assur : A Survey of the Material from the German Excavations, Uppsala, Almqvist & Wiksell, 1985-1986 (2 tomes.)
Oscar White Muscarella, « The Antiquities Trade and the Destruction of Ancient Near Eastern Cultures », dans Daniel T. Potts (dir.), A Companion to the Archaeology of the Ancient Near East, Malden et Oxford, Blackwell Publishers, coll. « Blackwell companions to the ancient world », 2012, p. 106-124
Billie Jean Collins, The Hittites and their world, Atlanta, Society of Biblical Literature, coll. « Archaeological and Biblical Series », 2007, p. 1-8
Alice Mouton, « Cunéiformes et hiéroglyphes chez les Hittites », dans Lion et Michel (dir.) 2008, p. 142-146.
Mogens Trolle Larsen, « The "Babel/Bibel" Controversy and Its Aftermath »,↵↵, dans Jack M. Sasson (dir.), Civilizations of the Ancient Near East, New York, Scribner, 1995, p. 95-106
Jerrold S. Cooper, « The Sumerian Question Race and Scholarship in The Early History of Assyriology », Aula Orientalis, vol. 9, 1991, p. 47-66ץ
Jerrold S. Cooper, « Sumerian and Aryan : Racial Theory, Academic Politics and Parisian Assyriology », Revue de l'histoire des religions, vol. 210, no 2, 1993, p. 169-205
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל המזרח התיכון | ||
| ההיסטוריה | ||
| ארכאולוגיה של המזרח הקרוב | ||
אשורולוגיה, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
