ארוחה היא פרק זמן במהלך היום המוקדש לאכילה, בחברותא או ביחידות. ארוחות הן מנהג תרבותי המבוסס על צורך פיזיולוגי – רעב המתעורר בכמה פרקי זמן במהלך היום. ארוחות מותאמות לשעת היום בה הן נאכלות, למנהגי החברה אליה משתייכים הסועדים ולעיתים גם לעונת השנה או לאירוע מיוחד (חג, מסיבה, יום הולדת וכדומה).
ערך ללא מקורות
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
המונח "סעודה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סעודה (פירושונים).
ארוחות נאכלות לרוב בבתים ובמגוון סוגי מסעדות, אך ניתן לאכלן בכל מקום, בין השאר בחיק הטבע, למשל בפיקניק, על שפת הים או כארוחת מנגל, ואף תוך כדי נסיעה או הליכה ברחוב.
ארוחה אמורה להשביע, בניגוד לחטיף הנאכל כדי לדחות מעט את הרעב או התיאבון, לפיכך היא גם גדולה יחסית. מזון הנאכל בכמות קטנה ושלא בזמני הארוחות נחשב לרוב כחטיף.
שעת התה או תה מנחה – ארוחה קלה או חטיף בשעות אחר הצהריים. אם היא ארוחה מלאה, היא מחליפה את ארוחת הערב.
ארוחת ערב – בשעות הערב, בטווח שעשוי לנוע בין 18:00 ל-21:00. יש הנוהגים לאכול אז את הארוחה העיקרית של היום. מרבית הארוחות החגיגיות נאכלות בערב.
ארוחת לילה – לרוב מתקיימת רק אם ארוחת הערב נאכלת מוקדם מאוד או אינה נאכלת כלל. לעיתים נאכלת כארוחה מלאה או קלה בתום בילוי לילי. בניגוד לכך, עשויה גם להיות רק חטיף קל לפני השינה. בספרד הארוחה נאכלת בסביבות 22:00 במקום ארוחת ערב, כיוון שארוחת ביניים קלה של טאפס נאכלת לרוב בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
מנה ראשונה שתכולתה עשויה להיות סלטים (אם כי ישנן תרבויות בהן הסלט או מנות ירק מבושל יוגשו לאחר או לצד המנה העיקרית), מאפים ותבשילים כגון פשטידה, בורקס, קרפ, גרטן, לביבות. גם דגים מוגשים לעיתים כמנה ראשונה.
ישנם מקומות שבהם נהוג ללוות את הארוחה בשתיית ייןארוחה בסגנון יפני
מנהגי אכילה וארוחות משתנים בין אזורים ומדינות, ואף בתוך מדינות. הם מושפעים מתרבות האזור, מעמד חברתי, דת, השכלה, חינוך ומנהגים משפחתיים. מגורמים אלו נגזרים כללי נימוסים והליכות שעשויים להיות שונים ואף מנוגדים בקרב קבוצות שונות. דוגמאות להבדלים כאלו:
החומרים מהם עשויים כלי האוכל משתנים בתרבויות שונות. במערב נהוג לאכול בכלי זכוכית או חרסינה, ילדים צעירים אוכלים מכלי פלסטיק, ובנסיבות מסוימות אוכלים מכלים חד-פעמיים. בהודו נשמרים כלי החרסינה לאירועים מיוחדים, ובארוחות השגרתיות משתמשים בכלי מתכת – צלחת טאלי. נאמני האידאולוגיה האנתרופוסופית מעדיפים להשתמש בכלים מחומרים טבעיים כגון עץ.
בחלק מהתרבויות אוכלים מכלים אישיים (צלחות וקערות) בעוד בתרבויות אחרות אוכלים מכלי מרכזי משותף. גם בתרבויות בהן אוכלים מכלים אישיים, ישנם מאכלים הנלקחים מכלי משותף, בעיקר מאכלים הניתנים לאכילה בנגיסות בודדות כגון מתאבנים וחטיפים.
נקניקייה נאכלת בארצות הברית בתוך לחמנייה או באמצעות סכין ומזלג ואילו במספר מדינות באירופה אוכלים אותה תוך אחיזתה.
יש תרבויות בהן מקפידים לא להתחיל לאכול עד שכל הסועדים התיישבו, בתרבויות אחרות אין זו סוגיה מהותית. ישנן גם תרבויות בהן ממתינים להוראת המארח לפני שיושבים לשולחן.
ישנן דתות בהן מברכים או מתפללים בקול בתחילת הארוחה או שומרים על פרק זמן קצר של דומייה המאפשר תפילה בדממה.
בתקופת המקרא אכלו שתי ארוחות ביום: ארוחת בוקר בשדה וארוחה עיקרית בערב במקום הלינה. ארוחת הערב הייתה בעיקרה תבשיל עשוי דגנים או קטניות (למשל נזיד העדשים שמכין יעקב). על ארוחותיהם של העשירים ניתן ללמוד מן הפרקים המספרים על שלמה המלך.[1]
_At_Breakfast.jpg)
סעודות, דף שער בספרייה הלאומית
