אפר

אֵפֶר הוא חומר מפורר הנותר לאחר בעירה.

ערך זה עוסק בשיירי שריפה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אפר (פירושונים).

בעירה של חומרים אורגניים יוצרת בעיקר פחמן דו-חמצני ואדי מים, אך בעירה לא שלמה תשאיר חלק מהחומר במצבו המקורי. גם אם מתבצעת בעירה שלמה, אם החומרים האורגניים מכילים יסודות שאינם הופכים לגז או נוזל בתהליך הבעירה (כגון יוני מתכת) הם יישארו בצורה מוצקה ואילו שאר החומר יתנדף לחלל האוויר. הישארות אפר נפוצה בשרפת עצים ותוצריהם.

במספר תרבויות האפר מסמל את סיום החיים.

בתרבויות רבות נהוגה שרפת גופות והאפר נשמר או מפוזר, בהתאם למנהגים ולבחירות אישיות.

במיתולוגיה המצרית עוף החול מת בשרפה וקם לתחייה מן האפר שלו.

ביהדות

ביהדות, אפר שריפת פרה אדומה המעורב במי מעיין משמש לטהרה מטומאת מת. כמו כן, את האפר הנותר משרפת הקורבנות היה אחד הכהנים מפנה מדי יום מהמזבח בתרומת הדשן.

כמו כן, היה נהוג לשים אפר על הראש לאות אבלות, כפי ששמה תמר אפר על ראשה לאחר שאמנון אנס אותה ואחר כך גרש אותה מחדרו.^[1] על פי נוהג זה נקבע בהלכה כי יש לשים "אפר מקלה" (אפר שנוצר משרפה) בראש חתן בסמוך לחופה כזכר לחורבן בית המקדש,^[2] וכפי שנאמר בנבואת ישעיהו: ”לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר” (ישעיהו פרק ס"א פסוק ג'). וכן היו נותנים אפר על גבי התיבה וראשי העם בתעניות שנערכות בשל בצורת.^[3]