Loading AI tools
מועדון כדורגל אנגלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועדון הכדורגל אסטון וילה (באנגלית: Aston Villa Football Club) הוא מועדון כדורגל אנגלי מרובע אסטון שבעיר ברמינגהאם. המועדון נוסד ב-1874, והמגרש "וילה פארק" שבברמינגהאם משמש החל מ-1897 כאצטדיון הביתי של המועדון. מועדון הכדורגל אסטון וילה היה ממייסדי "הליגה לכדורגל" שנוסדה ב-1888, והיה ממקימי הפרמייר ליג ב-1992, שבה הוא משחק כיום.
.svg.png) | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | The Villa, The Villans, Villa, The Lions | ||
| תאריך ייסוד | 1874 | ||
| אצטדיון |
וילה פארק, ברמינגהאם (תכולה: 42,778) | ||
| בעלים | נאסף סוויריס, ווס אדנס | ||
| יו"ר | נאסף סוויריס | ||
| מאמן |
 אונאי אמרי | ||
| ליגה | פרמייר ליג | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
אסטון וילה הוא אחד המועדונים הוותיקים והמצליחים ביותר באנגליה. המועדון זכה שבע פעמים באליפות אנגליה בכדורגל, ושבע פעמים בגביע ה-FA. כמו כן, אסטון וילה היא אחת מחמש הקבוצות האנגליות שזכו בגביע אירופה לאלופות (כיום ליגת האלופות) בעונת 1981/1982. לאסטון וילה יריבות מקומית עם בירמינגהאם סיטי. הדרבי ביניהן החל ב-1879.
צבעי המועדון הם בורדו (יין) ותכלת בהיר. סמל המועדון הוא האריה הפראי בתנוחת הזדקפות, שנלקח מהנס המלכותי של סקוטלנד. השם אסטון הוא על שם האזור אסטון שמשמעותו 'הגבעה המזרחית'.[1] בעוד השם 'וילה', נגזר מ"Villa Cross Wesleyan Chapel" בית תפילה של הווסליאנים השייך לכנסייה המתודיסטית, שנמצא באזור אסטון שבברמינגהאם.[2] הכינוי 'הנבלים' (Villans) מבוסס על משחק מילים הרומז על שם הקבוצה Villa. הכינוי הישן יותר "האריות", נגזר מהסמל של המועדון.
בעלי המועדון כיום הם המילארדר המצרי נאסף סוויריס ואיש העסקים האמריקאי וס אדנס.
מועדון הכדורגל אסטון וילה הוקם במרץ 1874, על ידי חברים בקפלה "וילה קרוס וסליאן" בעיירה האנדסוורת', ברמינגהאם. ארבעת מייסדי המועדון היו ג'ק יוז, פרדריק מתיוז, וולטר פרייס וויליאם סקטרגוד. משחקה הראשון של אסטון וילה היה נגד נבחרת הרוגבי המקומית, אסטון ברוק סנט מרי. המחצית הראשונה של משחק זה נוהלה לפי כללי משחק הרוגבי, והמחצית השנייה נוהלה לפי כללי משחק הכדורגל. לאחר מעבר למגרש של דרך ולינגטון (בפרי באר) ב-1876, שם ביססה וילה את עצמה כאחת הקבוצות הטובות באזור המידלנדס (מרכז אנגליה), ושם זכתה בתואר הראשון אי פעם למועדון - גביע ברמינגהאם ב-1880, תחת הנהגתו של הקפטן ג'ורג' ראמזי.
ב-1887 זכה המועדון לראשונה בגביע האנגלי (גביע ה-FA), תחת הנהגתו של הקפטן ארצ'י האנטר. ב-1888 היה אחד מהמועדונים ששיחקו בעונת הבכורה בליגה העליונה של אנגליה (בת ה-12 קבוצות, אז נקרא ה"פוטבול ליג"), כאשר ויליאם מקגרגור, אחד ממנהלי המועדון, היה ממייסדיה של ליגה זו. אסטון וילה היה למועדון המצליח ביותר בתקופה בה מלכה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. בתקופה זו זכה המועדון בחמש אליפויות הפוטבול ליג ובשלושה גביעי FA. ב-1897 זכה המועדון לראשונה בתולדותיו בדאבל - גביע ה-FA ואליפות הליגה הבכירה האנגלית. בשנה זו החל המועדון לשחק את משחקיו הביתיים באצטדיון "וילה פארק", שבו הוא משחק עד היום. עד שנת 1920, המועדון זכה שש פעמים בגביע האנגלי, ושש פעמים באליפות.
בתחילת שנות ה-20 החלה תקופת היובש הארוכה בתולדות המועדון, כאשר בשנת 1936 ירדה בפעם הראשונה לליגת המשנה באנגליה, הפוטבול ליג השנייה, תוך כדי שבירת שיא שלילי של 110 ספיגות ב-42 משחקים (7 מתוכן זה בהפסד ההיסטורי 1–7 לארסנל בוילה פארק, אחד המשחקים הזכורים לשמצה בתולדות המועדון). כמו כל המועדונים האנגלים, פעילות המועדון הוקפאה כמעט כליל במשך 7 עונות במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה, מה שסיים את הקריירה של מספר שחקני מפתח בקבוצה שלפני המלחמה. הקבוצה נבנתה חזרה רק בשלהי שנות ה-40 על ידי שחקן העבר אלכס מאסיי ובורין גרצשבילי. אחרי 37 שנים בלי אליפות או גביע, בשנת 1957 הקבוצה זכתה בגביע ה-FA בפעם השביעית בתולדותיה כשהיא מנצחת את מנצ'סטר יונייטד (קבוצת ה"תינוקות באזבי") בגמר הגביע. לאחריה חלה ירידה נוספת ביכולת הקבוצה, שירדה שנתיים לאחר מכן לליגה השנייה שוב, במה שרבים הרגישו כשאננות של הקבוצה בבניית הסגל. תחת ניהולו של ג'ו מרסר חזרה הקבוצה ב-1960 לליגה העליונה באנגליה, לאחר שסיימה כאלופת הליגה השנייה. עונה אחת לאחר מכן הייתה וילה הקבוצה הראשונה שזוכה בגביע הפוטבול ליג לאחר שניצחה במפגש כפול 2–3 את רות'רהאם יונייטד.
מרסר אולץ לפרוש מתפקידו ומהמועדון בשנת 1964 מה שסימן את תחילת הדעיכה הנוספת של המועדון, שהיה עד עתה המועדון המצליח ביותר באנגליה מבחינת סך התארים. המועדון התקשה להדביק את קצב התפתחות הכדורגל שהפך למודרני יותר ולא ביצע שינויים הכרחיים, ולכן ירד בפעם השלישית לפוטבול ליג השנייה ב-1967, תחת הדרכתו של המאמן דיק טיילר. בעונה העוקבת דרשו האוהדים מחברי ההנהלה להתפטר מיידית אחרי שסיימה במקום ה-16 בליגה השנייה. עם חובות עתק שנצברו, ועם קבוצת בוגרים עמוק בתחתית הליגה השנייה, פיטרה ההנהלה את טומי קאמינגס (שהחליף את טיילור), ובתוך מספר שבועות כלל חברי ההנהלה התפטרו לאחר לחץ כבד של האוהדים. לאחר ספקולציות רבות, הועברו זכויות המועדון לאיש העסקים הלונדוני פאט מת'יוס, שהביא איתו את דאג אליס כיושב ראש, אולם, לא היה בכוחה של ההנהלה הנוכחית למנוע את ירידתו של המועדון, שנחשב לאחד המפוארים עד אז באנגליה, לליגה השלישית בסיום עונת 1969/1970, מה שסימל את הרגע הקשה בהיסטוריה של המועדון שמעולם לא התקרב לשפל שכזה. אולם בליגה השלישית החל המועדון להתאושש בהדרגה, והשיג כמות שיא של 70 נקודות בעונה ועלה חזרה לליגה השנייה. ב-1974 מונה רון סאנדרס למאמן הקבוצה. שיטתו החדשה של ניהול כוח האדם הוכחה כיעילה, כאשר המועדון בנוסף גם זוכה בגביע הליגה בסוף העונה העוקבת, תוך שהוא עולה בסיום עונת 1974/1975 חזרה לליגה הראשונה.
בשנת 1981, חזר המועדון לפסגת הכדורגל האנגלי, כשהצליח לשבור את הבצורת ולזכות באליפות אנגליה וקבעה את שיא התקופות בין שתי אליפויות, 71 שנה (שיא שנשבר כאשר בלקבורן זכתה ב-1995, 81 שנה מאז הפעם האחרונה שראתה אליפות), וב-1982 אף זכתה הקבוצה בליגת האלופות אחרי ניצחון במשחק הגמר על באיירן מינכן ברוטרדם (תוך שהקבוצה מחליפה בדרך את סאנדרס, שהסתכסך עם היושב ראש, בטוני בארטון - שניהל את המשחק ב-0–1 ההיסטורי על מינכן). לאחר מכן זכה המועדון גם בסופר קאפ האירופי אחרי שניצח 1–3 את ברצלונה בסיכום שני משחקים, מה שסימן את נקודת השיא עבור המועדון שהצליח תוך מספר שנים להגיע מהליגה השלישית באנגליה לצמרת הכדורגל האירופי. מכאן חלה ירידה במעמדו של המועדון, שירד לליגה השנייה פעם נוספת ב-1987. בעונת 1989/1990 חזר המועדון לליגה הראשונה תחת הדרכתו של המאמן גרהאם טיילור מהמקום השני.
וילה הייתה אחת מ-22 הקבוצות שהקימו את הפרימיירליג בעונת 1992/1993, וסיימה כסגנית האלופה בעונת הבכורה של הפירמיירליג, שנייה רק למנצ'סטר יונייטד. בשאר שנות ה-90 החליפה וילה שלוש פעמים את מאמן הקבוצה והקבוצה חוותה עליות וירידות במיקומה בטבלה אך לא הצליחה להטביע את חותמה מעבר למקום רביעי אליו הגיעה ב-1995/1996. באירופה הצליחה להעפיל מספר פעמים לגביע אופא, ובנוסף זכתה ב-2 גביעי ליגה נוספים. בשנת 2000 הגיעה הקבוצה לגמר גביע ה-FA אך הפסידה 0–1 לצ'לסי באצטדיון ומבלי. מתחילת שנות ה-2000 נכנסה שוב הקבוצה לחוסר יציבות בליגה והחליפה מספר מאמנים, ובשנת 2006 עזב את הקבוצה המאמן דייוויד אולירי. לאחר 23 שנים במועדון, היושב ראש ובעלים של 38% מהמועדון, דאג אליס החליט למכור את חלקו במועדון בגלל מצבו הבריאותי, ולאחר ספקולציות רבות קנה איש העסקים האמריקאי רנדי לרנר את חלקו ואת הבעלות על המועדון אסטון וילה, שהיה גם הבעלים של הקליבלנד בראונס, קבוצת הNFL האמריקאית. הגעתו של הבעלים החדש שהביא איתו את המאמן מרטין אוניל, הפיחו תקוות חדשות במועדון שלא ראה הצלחות בליגה בעשרות השנים לפני כן, כאשר בוצעו מספר שינויים גדולים הכללו את שינוי הסמל של המועדון, ספונסר מדים, ושינוי בסגל הקבוצה שרועננו בקיץ 2007. ההצלחה הראשונה בעידן לרנר הגיעה ב-2010 כאשר הקבוצה הגיעה לגמר גביע הליגה, אך נוצחה 1–2. בעונה זו גם הפסידה הקבוצה 0–3 בחצי גמר גביע ה-FA לצ'לסי. חמישה ימים לפני פתיחת עונת 2010/2011, התפטר המאמן אוניל. במקומו מונה ז'ראר הוייה, שהוחלף אחרי עונה אחת בלבד על ידי אלכס מקליש, שהגיע ישירות מהיריבה המרה, ברמינגהאם סיטי (הפעם הראשונה שמאמן עבר בין היריבות האלה בהיסטוריה). חוזהו של מקליש לא חודש בסיום 2011/2012 אחרי שוילה סיימה במקום ה-16 בליגה ולא הצליחה להתרומם, והוחלף על ידי פול למברט. בפברואר 2012 המועדון הכריז על הפסד שיא של 53.9 מיליון ליש"ט, ולרנר העמיד את המועדון למכירה שלושה חודשים לאחר מכן, תמורת ערך נקוב של 200 מיליון ליש"ט, שלא הצליח להשיג רוכשים בשנים הללו. ב-2014/2015 שברה וילה שיא ליגה שלילי כאשר הבקיעה 12 שערים ב-25 משחקי פרימיירליג, הנמוך ביותר בהיסטוריית הליגה הראשונה, ולמברט פוטר בתחילת פברואר 2015. במקומו מונה טים שרווד, הציל את המועדון מירידה, והוביל אותו לגמר גביע ה-FA של 2015, אך פוטר במהלך עונת 2015/2016, והוחלף על ידי רמי גארדה, שלא הצליח למנוע את ירידתו של המועדון לליגת המשנה, לראשונה לאחר 29 שנים בסיום העונה.
ביוני 2016, איש העסקים הסיני טוני שיאה - קנה את המועדון תמורת 76 מיליון פאונד. מאמן העבר של צ'לסי רוברטו די מטאו מונה לתפקיד במועדון, אך פוטר באמצע העונה עקב תוצאות גרועות בליגה השנייה. הוא הוחלף על ידי מאמן היריבה ברמינגהאם, סטיב ברוס, שהוביל את הקבוצה לסיים במקום הרביעי בעונת 2017/2018, אך הפסידה בגמר הפלייאוף לפולהאם שעלתה לפרימיירליג. ב-20 ביולי 2018 דווח כי קבוצת NDWE בבעלות של הביליונר המצרי נאסף סוויריס והביליונר האמריקאי וס אדנס, מעוניינות להשקיע במועדון וקנו שליטה ב-55% ממניות המועדון, בעוד סוויריס ממנה את עצמו ליושב ראש המועדון. באוקטובר 2018 פוטר ברוס מהמועדון לאחר שהקבוצה השיגה ניצחון אחד ברצף של תשעה משחקים. במקומו מונה דין סמית', כאשר ג'ון טרי וריצ'רד או'קלי מונו לעוזריו. תחת סמית' יכולת הקבוצה השתפרה והיא סיימה במקום החמישי אחרי רצף של עשרה ניצחונות רצופים. הקבוצה הגיעה שוב לפלייאוף העלייה לפרימיירליג, ניצחה את דרבי קאונטי 2-1, והעפילה חזרה לפרימיירליג לאחר 3 שנות היעדרות.
ב-9 באוגוסט 2019, ערב עלייתה של וילה חזרה לפרימיירליג, נחשפו מסמכים המעידים על כך שטוני שיאה איננו יותר אחד מהבעלים של המועדון ולא מחזיק באחוזי שליטה עליו, וסיוויריס ואדנס נשארו הבעלים היחידים על המועדון. בעונתו הראשונה לאחר שחזר לליגה העליונה, 2019/2020, הצליח המועדון להישאר בפרימיירליג לאחר קרבות הישרדות וסיים במקום ה-17, כאשר ניצל במחזור האחרון של העונה. היא הגיעה למחזור האחרון ביתרון של 3 נקודות מול המתמודדות על ההישרדות, בורנמות' וווטפורד. כאשר ווטפורד הבטיחה את הירידה לצ'מפיונשיפ הקרב היה בינם לבין בורנמות' ובסוף נשארה בליגה. בעונת 2020/2021 הקבוצה סיימה במקום ה-11.
לאחר רצף תוצאות רע בנובמבר 2021 פוטר דין סמית' מתפקידו ובמקומו מונה לתפקיד המאמן כדורגלן העבר סטיבן ג'רארד. הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-14. עם זאת, לאחר שניצחה שני משחקים ב-12 המחזורים הראשונים של עונת 2022/2023 פוטר ג'רארד מתפקידו ב-20 באוקטובר 2022, ובמקומו מונה אונאי אמרי. תחת אמרי הצליחה הקבוצה לצבור נקודות, סיימה את העונה במקום השביעי והעפילה לקונפרס ליג.
לאסטון וילה בסיס אוהדים רחבים באזור מרכז אנגליה (ה"Midlands"), וכיום גם בכל העולם. השיר "The Bells Are Ringing" מנוגן לפני משחקים. כמו לכל המועדונים באנגליה, לוילה יש מספר פירמות (קבוצות אוהדים חולגניות מהגרעין הקשה) המקושרות לאוהדי המועדון כמו: ה"Villa Youth" (צעירי וילה), ה"Steamers", ה"Villa Hardcore", וה"C-Crew", שהיה פעיל בשנות ה-70 וה-80. ב-2004 היו מעורבות חלק מהפירמות בהתפרעויות אלימות כנגד אוהדי QPR, בהן מת אחד הסדרנים במגרש. רבים מאוהדי הקבוצה משתייכים למועדון האוהדים הרשמי של אסטון וילה בו קיימים אוהדים מכל העולם.
היריבה המרכזית של אסטון וילה היא ברמינגהאם סיטי, ומשחקי הדרבי ביניהם ידועים כ"דרבי העיר השנייה" ("Second City derby"), אולם לאורך ההיסטוריה, היריבות בין וילה לבין וסט ברומיץ' אלביון הפכה ליריבות גדולה יותר בעיני חלק מהאוהדים, לפי סקר אוהדים שנערך ב-2003 (בין שני המועדונים התרחשו 3 משחקי גמר גביע ה-FA). לוילה יריבות נוספת אך קטנה יותר עם קבוצות וולברהמפטון וונדררס וקובנטרי סיטי. לאחר ירידתן של ווסט ברומיץ' וברמניגהאם סיטי לליגה השנייה ב-2005/2006, הייתה וילה הקבוצה היחידה מהמידלאנדס (מרכז אנגליה) שהייתה בליגה העליונה, עד שב-2010/2011 עלתה ווסט ברומיץ' חזרה והצטרפה לוילה, לוולבס ולברמניגהאם סיטי בפרימיירליג. או אז בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז עונת 1983/1984, ש"ארבע הגדולות של מערב המידלאנדס" היו ביחד בליגה העליונה באנגליה.
נכון ל-2 בספטמבר 2024[3]
|
|
אתר האינטרנט הרשמי של אסטון וילה (באנגלית)
אסטון וילה, ברשת החברתית פייסבוק
אסטון וילה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אסטון וילה, ברשת החברתית אינסטגרם
אסטון וילה, ברשת החברתית טיקטוק
אסטון וילה, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
אסטון וילה, סרטונים בערוץ היוטיוב
עוזי דן, אסטון וילה היא האימפריה השוקעת שמאיימת לחזור, באתר הארץ, 22 באפריל 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
