Loading AI tools
פרופסור ישראלי לכימיה פיזיקלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן קציר - קצ'לסקי (15 בספטמבר 1913 – 30 במאי 1972) היה פרופסור לכימיה פיזיקלית במכון ויצמן למדע, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל. נרצח על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1913 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצח |
30 במאי 1972 (בגיל 58) נמל התעופה בן-גוריון, ישראל |
| שם לידה |
Aharon Katchalsky |
| ענף מדעי | כימיה פיזיקלית |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום קבורה |
רחובות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
אלן ס. פרלסון, אברהם פצ'ורניק |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים | אברהם קציר, יעל קציר, גדי קציר |
| תרומות עיקריות | |
|
פיתוח מחקר בתחומי הפולימרים, ממברנות, וביופיזיקה של פוליאלקטרוליטים וחמרים פלאסטיים, מכאנו-כימיה ותרמודינאמיקה של תהליכים בלתי הפיכים. יוזמת והקמת חיל המדע, חמ״ד. יוזמת והקמת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. | |
  | |
_-_Prof._Aharon_Katzir.jpg)
אהרן קצ'לסקי נולד ליהודה וצילה קצ'לסקי בלודז' שבפולין בשנת 1913. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לקייב שבאוקראינה, שם נולד אחיו הצעיר אפרים. המשפחה ברחה בעקבות הפוגרומים האוקראינים חזרה לפולין בשנת 1920, עלתה לארץ ישראל בשנת 1925 והתיישבה בירושלים. אהרון למד בגימנסיה העברית רחביה, וסיים בהצטיינות. במהלך לימודיו בתיכון, ולאחר מכן, היה קציר פעיל בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית" ובשנת 1930, בגיל 18, הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים.
בשנת 1931 החל ללמוד באוניברסיטה העברית. עם חבריו לספסל הלימודים נמנתה רינה טיבר, אשר נישאה לו לאחר מספר שנים. הלימודים באוניברסיטה העברית בהר הצופים התאפיינו, בין היתר, במספר נמוך של תלמידים יחסית למספר המרצים. כתוצאה מכך עשו רבים מהמרצים מאמץ רב לעניין ולמשוך את הסטודנטים להמשיך במחקר, כל מרצה בכיוון מחקרו. נטייתו של קציר לזואולוגיה באה לידי בטוי בהיותו שותף לפרופ' שמעון פריץ בודנהיימר בכתיבת המגדיר העברי הראשון לפרפרי א״י - ״בני שמש״. רינה ואפרים נטו לבוטניקה, והשתייכו לחוג הבוטני ״נערי אייג״. בשנת 1936 נמנה עם המחזור הראשון של מוסמכי הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.[1]
בשנת 1939 היו קציר ורינה קצ'לסקי במחזור הראשון אשר קיבל תואר דוקטור באוניברסיטה העברית.[2] עבודתו, בהנחיית פרופ' מקס פרנקל, הוקדשה לאיטראקציות של מונו סכרידים עם חומצות אמיניות. בשנים 1939–1948 היה אסיסטנט במעבדה לכימיה אורגנית תאורטית ומקרומולקולרית של האוניברסיטה העברית. בראשית מלחמת העולם השנייה עבר קצ'לסקי למחקר מאקרומולקולרי ועסק בפיתוחו של בית החרושת הראשון בארץ ישראל לפלסטיק (Plexiglass - Perspex - Poly (methyl methacrylate)). ב-1945 נמנה עם פרופ' יוחנן רטנר, מהטכניון, עם חוג מדענים שסייעו ל"הגנה" במחקר ובפיתוח של נשק מייצור עצמי. סמוך לתחילת מלחמת העצמאות היה החוג גרעין ליחידת "מדע" בפיקוד שלמה גור.
פרופ' יוחנן רטנר וקציר יזמו את הקמת חיל המדע (חמ"ד). קצ'לסקי נמנה עם מפקדי החמ״ד (בדרגת סגן-אלוף). עם תום מלחמת העצמאות הווה חמ"ד את הבסיס להקמת הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא״ל). ב-1946 השתלם קציר אצל פרופ' וורנר קוהן בבזל ויחד הם פתחו את התיאוריה הראשונה של תמיסות פוליאלקטרוליטים. ב-1948 הוזמן אהרן קצ'לסקי ע״י פרופ' חיים ויצמן לעבור למכון זיו (מאוחר יותר - מכון ויצמן) בו הקים את המחלקה לחקר הפולימרים, שבראשה עמד עד יומו האחרון. במקביל התמנה קציר לראש המחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו של קציר עסקו בחקר פולימרים, תרמודינמיקה, ממברנות ומכאנוכימיה, כולל בחקר פעולת השריר בגוף החי.
בשנת 1952 התמנה לפרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית. ב-1954 זכה בפרס ויצמן על מחקר הפוליאלקטרוליטים. ב-1956 ייסד במכון ויצמן את המעבדה לפלסטיקה. ב-1957 נבחר כחבר באקדמיה למדעים של ניו יורק. ב-1961 זכה בפרס ישראל יחד עם פרופסור אורה קדם, תלמידתו. באמצע שנות ה-50 יזם קציר את הקמת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והיה הרוח החיה בהקמתה. ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ובשנים 1962–1968 היה נשיאה השני.[3] ב-1964 נבחר לנשיא הארגון הבין-לאומי לביופיזיקה שימושית,[4] ועמד בראשו עד 1968.
בשנים 68–1967 שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי,[5] ולאחר מכן במשרה מלאה ואף הדריך שם סטודנטים לתארים מתקדמים עד להרצחו בשנת 1972. בשנת 1971 נבחר לחבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.
אהרן קציר נודע כאיש רוח העוסק בהיבטים האנושיים והמוסריים של המדע. הוא התפרסם גם כמרצה מבוקש, והרבה להופיע בהרצאות בתחומו ובתחומים אחרים, בפורומים שונים, החל מבתי ספר וכלה בהרצאות עממיות באמצעי התקשורת. הוא נודע כאיש אשכולות, ותחומי התעניינותו (פילוסופיה, ספרות, מוזיקה ועוד) חרגו מתחומי התמחותו המדעית. קציר תרם לפופולריזציה של המדע, בעיקר בספרו "בכוּר המהפכה המדעית" (1971)[6], העוסק בזיקה שבין מדע לחברה, והתבסס על הרצאות שנתן ב"קול ישראל" ועל מפגשים עם הציבור.
ספריו הנוספים:
התעשייה הכימית בישראל, ובייחוד תעשיית החומרים הפלסטיים, קיבלה עידוד רב מהמחקרים שנעשו במחלקת הפולימרים במכון ויצמן בראשותו.
ב-30 במאי 1972, נרצח קציר על ידי מחבלים יפניים בטבח בנמל התעופה לוד.
ב-1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב.
ב-1961 זכה בפרס ישראל למדעי הטבע.[7]
זמן קצר לפני מותו הוחלט להעניק לו את פרס רוטשילד למדעי הטבע לשנת תשל"א.
נישא לרינה לבית טיבר (אחותו של ישראל טייבר). בנם הבכור, אברהם קציר, הוא פרופסור (אמריטוס) לפיזיקה יישומית באוניברסיטת תל אביב. בתם, יעל קציר, היא דוקטור לאנתרופולוגיה. ובנם הצעיר, גדי קציר, הוא פרופסור (אמריטוס) להתנהגות בעלי חיים באוניברסיטת חיפה.
להביא לגיוס ולקליטה מוצלחת של מדענים צעירים ומבריקים, מובילי דרך, אשר יצמחו במערך המחקר והפיתוח הביטחוני ויוכלו להנהיג אותו לענות על הצרכים של שנות האלפיים.[9]
יעל קציר, המדע אור לכולם - סיפורו של פרופ' אהרון קציר, בערוץ יוטיוב של אוניברסיטת תל אביב הלוויה של אהרן קציר במכון ויצמן למדע, מספיד מאיר וייסגל, 6 ביוני 1972, ארכיון AP
אהרן קציר (1913-1972), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
